מאת: שניאור חביב, בית משיח
ריבונו של עולם, ה' היקר והמתוק!
הפעם אני כותב אלְְֶיך בדמעות. שוב החלטת להעמיד אותנו בניסיון. שוב אנחנו פוסעים בין רגבי עפר ושבילי בטון, שוב ילדים קטנים שאומרים קדיש יחד, לאט לאט, בפעם הראשונה, בקול דק וילדותי שקורע את הלב, גודש את הגרון ומלחלח את העיניים.
בכל פעם מחדש, אחרי שחשבנו שראינו את הגדולה שבטרגדיות, אתה מראה לנו שאין גבול לדמיות וליצירתיות שלך. הקו האדום הולך ומתרחק, ומבחן האמונה נעשה קשה ומחשל יותר מאסון לאסון.
הלב מתקשה להאמין, המוח מסרב להבין. הצער קורע את הלב וצורב את הנשמה, מדכדך עד עפר וזועק עד כאב. כאב של בעל וילדים צעירים המלווים את אימם בדרכה האחרונה, בינתיים. כאב מקומם על רעיה צעירה, אם במיטב שנותיה, שליחה בשיא פעילותה, פתיל חיים עשיר, פורה ומפרה, מלא באמונה ועשיית טוב, שנגדע באבחת אבחנה אחת קשה, קשה מידי.
ברגע שהתפרסמה הבשורה הקשה בפורום כלשהו, התגובה הראשונה הייתה מיד "כמה תפילות…". והתחושה הזו עולה ולא מרפה. כמה תפילות, כמה תהילים, כמה דמעות זלגו, כמה תקוות נתלו בדברי חז"ל ולא התייאשו מן הרחמים. כשיצאו ההודעות הדחופות על ההידרדרות במצב, ישבנו כל המשפחה להגיד תהילים. כולם הכירו את השם בעל פה וכולם ידעו לספר על התפילות ומעשים טובים לזכותה. 'אנחנו למדנו כל יום תניא לזכותה אחרי מנחה ב770', אמרה הגדולה, ואנחנו כל יום מתפללות עליה בכיתה, אמרה אחותה.
ה' הטוב והמתוק.
די, אין לנו כבר כח יותר. אנחנו לא יכולים לסבול עוד. איננו מסוגלים להכיל אירועים כאלו, אין לנו את רוחב הדעת וגדלות הנפש לשאת טרגדיות כאלו.
אנחנו יודעים את כל מה שכתוב על 'והחי יתן אל ליבו', את מה שכותב הרמב"ם "וכל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה ואחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה". אנחנו גם יודעים בדיוק מה הולך כאן בזמן האחרון ובזמן שלפני ובזמן שלפניו. מעולם לא היה כאן רגוע.
אבל בורא עולם היקר, אתה הרי מכיר אותנו יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את עצמנו, אתה רואה שאנחנו לא מסתדרים לבד. זהו, כאלו אנחנו. אנחנו יכולים להשתדל פה ושם, אבל לא יותר מזה. אז בבקשה תפסיק עם הניסיונות הללו, עם הגלות הזו, תמצא איזה קיצור דרך ותן לעולם להגיע כבר לתקופה המושלמת שלא יהיה בה לא רעב ולא קנאה ולא תחרות ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.
ריבונו של עולם.
יש לי בכיתה דף שנקרא 'דף חשבון נפש'. המיועד לתלמידים שכשלו בהתנהגות שאינה הולמת. בדף הם צריכים לכתוב מה הם עשו, מדוע המעשה הזה בעייתי, ומה הם מתכוונים לעשות כדי לתקן ולהימנע מזה בפעם הבאה.
בסוף הדף, ממש לפני המקום שבו התלמיד והוריו אמורים לחתום, ישנה שורה עם השאלה הבאה: "האם יש משהו שהרב יכול לעשות כדי לעזור לך להתגבר בפעם הבאה"?
אני מחפש את השורה הזו בדף חשבון נפש שאתה מגיש לנו בדמות כל מיני זוועות שונות ומשונות. אני מחפש את השורה הזו כי אני רוצה לכתוב בה בגדול, בענק, לחרוט על הדף בכתב של ילד מתוסכל עם בעיות גרפומוטוריות: כן, יש משהו שאתה יכול לעשות. פשוט תשלח את המשיח תיכף ומיד!
ממש יפה
תמיד ידעתי ששניאור חביב כותב מאוד מרגש ומיוחד..כנראה שעוד לא ידעתי עד כמה ..
ביטאת את מה שכולם חושבים ומרגשים -רוצים משיח עכשיו וזהו! דיייי לגלות!
משיח וזהו!
דייי לצרות!!!
אמן עד מתי?
ב"ה.
חזק! נוגע! אמיתי! עמוק!
אוהב את אבא! חייב להישמע בשמיים! אבא, הקול זועק מעמקי נשמתינו שמע קולנו ושלח משיח צדקינו שישלים איתנו את המשימה הנישגבה לעשות יתברך דירה בתחתונים… כי לבד איננו יכולים!
Privacy