להפוך את השטות • מחשבה חסידית

מאת: הרב חיים ועקנין, בית משיח

א.

פטירתו הטראגית של הרב אשכנזי ע"ה, רבו של כפר חב"ד, החזירה אותי שלוש שנים אחור, אל סיפור קטן עם מוסר-השכל גדול, שמלמד על עוד פן ייחודי באישיותו רבת הגוונים של הרב.

את הסיפור שמעתי מאחי, הרב אלעזר ועקנין, המשמש כמלמד בגנים בכפר חב"ד. לפני כשלוש שנים, כשרצה לערוך 'מסיבת אותיות' (כמו שרק הוא יודע…), התלבט מאוד אם להזמין את הרב למסיבה שנערכה באופן נפרד בכל שלושת הגנים בכפר חב"ד. תגובת הרב הפתיעה גם אותו. לא רק שהרב הגיע לשלושת המסיבות בכל הגנים, אלא גם ערך חידון קצר לילדים בני השלוש ונשאר עד לסיום הקטע של קבלת ההחלטות הטובות על ידי הילדים. למחרת המסיבה, סיפר לי אחי על הרושם שנותר על הילדים. השיחות בין הילדים היו על ביקורו של הרב בגן…

אין צורך לספר על הלו"ז הצפוף עד מאוד שהיה לרב אשכנזי. גם לא צריך לספר עד כמה ניצל את הזמן וחישב אותו כך שענה תשובות קצרות לאחד על מנת להספיק לענות לשני הבא בתור… מרגש מאוד שבין שלל תפקידיו מצא זמן, או יותר נכון העמיד בראש סדר העדיפויות שלו, את הילדים הקטנים שלומדים א-ב….

מהסיפור הזה אפשר לקחת את החשיבות שהרב העניק לנושא החינוך, וכשזה חשוב מוצאים לזה זמן. ובכלל כך נהג בכל הדברים החשובים, והקדיש להם את מירב הזמן הנחוץ. אני בטוח שכמו שההבטחה של הרבי שילדי הכפר יצעדו ראשונה לקבל את משיח צדקנו, אחרי שהרב השקיע בהם כל כך, הם לא יוותרו ויסחבו גם אותו ראשון ביחד להתגלות….

ב.

מספרים על פועל פשוט שהגיע לבנק באמריקה לפדות את המחאת המשכורת שלו, וכאשר ביקש ממנו הפקיד לחתום על הצ'ק – סירב בתוקף בטענה שמדובר באפליה ורק ממנו דורשים את זה. הסברי הפקיד שמדובר בנוהל כללי לכל הלקוחות לא עזרו. עוד פקיד מנסה להסביר בטוב טעם, אבל דבריו נופלים על אזנים ערלות. לאחר מספר שעות שכל צוות הבנק מנסה להסביר בטוב טעם, ניגש מנהל הבנק אל האיש במבט סמכותי ותקיף ואמר: תחתום כאן או שתחטוף סטירה! מיד חתם האיש, קיבל את הכסף ויצא מהבנק. ניגשו אליו האנשים ושאלו אותו: למה אחרי כל ההסברים היפים הקשבת רק למנהל? ענה להם: כולם דיברו איתי, אבל הוא הסביר לי…

כאותו שוטה, גם אצלנו בלב יש מלך זקן וכסיל, שלפעמים מתעקש על שטויות, ואנחנו מנסים לדבר איתו, ולדבר ולדבר, אבל שום דבר לא עוזר. לפעמים זה אנחנו בעצמנו, ולפעמים זה הילדים שלנו. הצד השווה שבכולם, שלפעמים הדיבורים מסביב לא מספיקים. צריך לפעול בצורה דראסטית, ומסתבר שזו השפה שהיצר מבין הכי טוב.

על מהפך דראסטי שכזה, כותב הרבי הריי"צ באות ה' של מאמר "באתי לגני" – האות הנלמדת בשנה זו, בהתאם למנהגו של הרבי לבאר בכל שנה אות אחת מעשרים האותיות שב"המשך ההסתלקות". וכך כותב הרבי:

"ישנם כמה דברים באדם שהוא נוהג ועושה כן וויילע אזוי טוט וועלט [כיוון שכך נוהג העולם], והדברים האלה הם כמו חוק שבלתי מזיזים אותו ממקומו לפי דכן הוא הנהגת העולם, וכמו בכמה עניני נימוס והדומה כו', הנה את זה צריכים להפכו אל הלמעלה מן הדעת בעבודה, וכמו על דרך משל זמני האכילה וזמני השינה, הנה מצד הרגש העולם הם קבועים בעתים וזמנים, וגם כשצריך להתעסק במשא ומתן – ומכל מקום הנה זמנים האלו על פי הרוב בלתי ניזזים ובלתי נידחים כלל ועיקר, וזמני הקביעות של תורה ותפילה הם נדחים ואין להם קבע, ויש שהם נדחים ח"ו לגמרי".

הרבי מדבר כאן על מציאות כואבת, שלצערנו כולנו מכירים מקרוב, שכאשר מדובר בזמני האכילה והשתיה – אנחנו מקפידים על לוחות הזמנים, ולא מסוגלים לדחות את האוכל. ואילו כאשר מדובר בזמני לימוד ותפילה – שם אנחנו מחפפים…

זוהי הנהגה שטותית, למטה מטעם ודעת, וכפי שמסביר הרבי: "הנה האדם אשר נותן איזה חשבון לנפשו, האם יש איזה חכמה בהנהגה כזו, דמי הוא היודע עתו וזמנו, וכדאיתא במדרש רבה "אין אדם שליט לומר המתינו לי עד שאעשה חשבונותי ועד שאצוה לביתי כו'" ואיך יתן כל נפשו על דבר שאין בו ממש כלל, ועל העיקר – מה שהיתה הכוונה בירידת נשמות למטה – הוא שוכח לגמרי?! והוא רק מצד הרוח שטות שמכסה על האמת".

וכאן מגיעה שורת המחץ – מה הפיתרון שמציע הרבי? האם צריכים להתדבר עם היצר הרע, לפתוח במשא-ומתן, דיבורים והסברים?

מסתבר, שכאן דרוש מהפך דראסטי. לא מספיק לצמצם את ההשתלטות של היצר הרע על הלו"ז היומי שלנו. צריכים להפוך את הקערה על פיה, ובלשונו של הרבי הריי"צ: "הנה זאת תהי' עבודתו להפוך שטות זה דעולם, ויעמוד על נפשו ויקבע לו עתים לתורה, ואז הנה ושכנתי בתוכם, שיאיר לו גילוי אור אלקי בנפשו". או כפי שהרבי מבאר קצת יותר באריכות במאמר בשנת תשט"ו: "יפעול בעצמו להפוך תוקף זה לקדושה – שהתוקף שהי' אצלו בלעומת זה, בתוקף זה עצמו ישתמש בקדושה, בלמוד התורה ובזמני התפלה ובסור מרע ועשה טוב ובקיום המצות בהידור, שמהשטות דלעומת זה יעשה שטות דקדושה".

לענינינו, כאשר האדם רואה שיש לו קושי בעבודת ה', קביעות שיעור חסידות לפני התפילה, למשל, אז אפשר לדבר עם החבר, להתייעץ, לנתח, להיות בתוך הבעיה שיש לנו ולנסות להבין את עצמנו. אבל הרבי אומר במאמר שהפתרון נמצא דווקא במהפך של 180 מעלות: באותו תוקף שאני אומר לעצמי 'שאני יקום? בשעה שש בבוקר? השתגעת?' להשתמש באותו תוקף רק להפוך את המילים 'אני? בשעה שש בבוקר להישאר במיטה? השתגעת? בטח שאבוא לשיעור חסידות!'…

ברגע שהשתמשנו עם קצת תוקף של קדושה ונתנו לנשמה שלנו לטעום ולהרגיש אלוקות  היא כבר תעורר אותנו (להשלמת הענין מומלץ לעיין באות ז' במאמר 'באתי לגני' תשי"ג, שם מדבר הרבי שכל הסיבה של הרוח שטות היא שאין 'דעת' אין הרגש באלוקות. וכאשר יהודי משתמש בשטות דקדושה – מיד חוזר ההרגש באלוקות. והרגשה זו מחזירה אותו לדרך המלך).

בקיצור, הרבי נותן כאן עצה לכל המתוסבכים (ואני בתוכם): נכון שאנחנו שקועים עד הצוואר בעניינים המבלבלים, ואפילו האנשים שסביבנו נותנים לנו אישור ומודאגים איתנו מהמצב. אבל לכבוד יו"ד שבט הרבי נותן לנו פתח מילוט, או אולי גלגל הצלה, דרך לדלג על הכל ולהחליט: שבאותו תוקף והנחות עולם שהבעיה נוצרה – באותו תוקף הבעיה תלך.

במקום לנתח ולבדוק, פשוט לומר: אני קם לתפילה, אני מהדר במצוה הזו וכו'

כי לכל אחד מאיתנו יש בתוכו את היצר, שהוא כמו אותו פועל פשוט שמחכה שיפסיקו לדבר איתו ולהתפעל ממנו ויסבירו לו בשפה שלו, שיבין.