מחליטים ב-25: מקבלים מלכותו ברצון

משיח פרידמן, בית משיח

1.

דמיינו לעצמכם: 1700 שנה לאחור, היכל בית המדרש הגדול בטבריה עמוס בתלמידי-חכמים המצטופפים באימה וביראה, ברתת ובזיע. כולם נושאים עיניהם ומטים אוזניהם, דרוכים לשמע דברי-אלוקים-חיים היוצאים מפיו של האמורא רבי יצחק, שברוח קודשו מגלה להם היום את המאורעות שיתרחשו באחרית הימים, בתקופה המופלאה בה יתגלה המשיח לפני הגאולה.

בנשימה עצורה, מאזינים התלמידים לרבי יצחק המפליג בחזיונו ומספר על התגרויות מלכי העולם זה בזה, מתאר את אומות העולם המתרעשים ומתבהלים ואת עם ישראל הזועק בהיסטריה "להיכן נבוא ונלך", אז באה צפירת הארגעה "בניי אל תתייראו" ובהמשכה נחשפת זהותו של מלך המשיח העומד על גג בית המקדש ומכריז "ענווים, הגיע זמן גאולתכם".

"וואאאוו" שורקים התלמידים בהתפעלות, "אז כך תיראה התגלותו של מלך המשיח שיבשר לעמו ויכינם לקראת הגאולה השלימה – תכלית ושלימות בריאת העולם" הם סיכמו לעצמם בהתרגשות ובלב מלא ערגה לעת הנכספת הזו, הרחוקה מהם למעלה מאלף ומחצה שנים. הרצון לזכות להיות שם, לנכוח ברגעים המיוחדים הללו – היה בוודאי מושא תשוקתם וחלומותיהם.

ובבוא הזמן, זה קרה: בסיום התוועדות שבת פרשת ראה תש"נ, הודיע הרבי על תחילת התגשמותם של סימני "שנה שמלך המשיח נגלה בה" באירועים חובקי-עולם שנפתחו אז והמשכם בהתרחשויות מדהימות ובניסים גלויים וחסרי-תקדים, שנודעו בשם "מלחמת המפרץ" ותאמו במדויק את תחזיתו של רבי יצחק, המתועדת בדברי המדרש ב'ילקוט שמעוני'.

הייתה זו 'לחיצת הplay' שבישרה על תחילתו של העידן החדש והמופלא. בעקבותיה נחשף העולם לזהותו של "מלך המשיח" בדמותו של הרבי שליט"א מליובאוויטש. מ'גג המקדש' בחו"ל – הוא (כפי שהסביר הרבי את מיקומו) בית מדרשו ב770, משם הכריז הרבי לעמו "הגיע זמן גאולתכם!".

מאז ועד היום נתונים אנו בעיצומה של תקופת הזוהר הזו – תקופת התגלות המשיח, לקראת הגאולה השלימה.

2.

מלאות חצי יובל לאחד מחידושיה המיוחדים של תקופתנו המופלאה, חגגנו השבוע ביום הבהיר י"א אלול, אשר בו נתבשרנו מפי מלכנו בשנת תנש"א כי זכינו כבר לקיום היעוד "אז ימלא שחוק פינו". רגע דרמטי זה, נחרת באותיות זהב בדפי ההיסטוריה ואף תועד בוידיאו, צבעוני על גבי מסך – למען ייראו ויראו, כי כה אמר נביא ה' (בתרגום ללה"ק):

" . . ומה שמתחילים לטעון – הייתכן? הרי "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנאמר אז ימלא שחוק פינו"? . . הרי בפסוק מפורש, שבמה דברים אמורים – כשמדובר רגע קודם גילוי משיח צדקנו, אבל מכיוון שנשיא דורנו היה המשיח של דורנו והוא נתגלה בכל התוקף ("נשיא דורנו איז געווען דער משיח פון אונזער דור, און ער איז נתגלה געוואָרן מיט גאַנצן תוקף"), ממילא הרי ניתנה הרשות ל"ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"."

על החסיד הנודע ר' זלמן משה (היצחקי) ע"ה, מסופר שלעתים ראוהו לומד חסידות בשקידה עצומה במשך כמה שעות רצופות, כשלאחר מכן התברר כי במהלכם 'הספיק' ללמוד רק שורות ספורות – היות שברוב זמן לימודו התאמץ ועבד על החדרת הלימוד שייקלט אצלו בפנימיות.

על דרך זה אפשר לומר כי גם את שיחות 'בשורת הגאולה' כגון השיחה דלעיל, עלינו ללמוד ולשנן שוב ושוב ולהתבונן בהם ללא הפסקה – עד שאכן נקלוט ונפנים שנשיא ומשיח דורנו התגלה בכל התוקף ועל כן – עכשיו ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה.

מסיפורי החסידים התוודענו לקשייהם וכאבם של חסידים גדולים וחשובים, בתקופות המעבר שבין תשעת דורות נשיאי החסידות. היו אלו חסידים בעלי עבודה פנימית, שבמלוא הרצינות הקדישו את חייהם להתקשרות לרבי בלב ונפש וללימוד תורתו בעיון ובשקידה. המעבר הפתאומי מרבי לרבי 'שבר' אותם לגמרי…

התחושה כאילו כל חייהם ועבודתם הפנימית מתנפצת לפתע לרסיסים ועולמם הרוחני חרב עליהם באחת – זעזעה את כל ישותם. רבים מהם לא שרדו את ה'פיצוץ' הזה ולא הצליחו לעבור ולהתקדם לדור הבא, לא היו מסוגלים להתקשר ולהתבטל לחלוטין לרבי החדש ולקבל עליהם מלכותו ברצון.

גם ימי בראשית של נשיאות הרבי לא היו קלים לרבים מחסידי הרבי הריי"צ שהתקשו לעכל את המעבר להנהגת הרבי החדש ודרכו המהפכנית.

וכך גם בעיצומה של נשיאות הרבי, אחרי תשעת הניסיונות הקודמים, הגיע הניסיון העשירי והקשה מכל – המעבר ל"שנה שמלך המשיח נגלה בה" עם השינוי המהפכני בעבודת השליחות שהגיע בעקבותיו: המעבר מהפצת המעיינות חוצה שהסתיימה והושלמה – לקבלת פני נשיא דורנו משיח צדקנו, שהיא העבודה היחידה שנותרה כעת.

3.

בשיחה ד' לפרשתנו בליקוטי שיחות כרך כ"ד, דן הרבי באחד הפסוקים היותר תמוהים בפרשה "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע . ." מה קורה כאן? מאי קא-משמע-לן? וכי לא ידענו שבמקרה שישנו דין בין צדיק לרשע, יפעלו הדיינים לפי חוקי התורה – יצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע, מה באה התורה ללמדנו בהוספת הציווי להצדקת הצדיק והרשעת הרשע?!

ההסבר לכך, נעוץ בלשון המובאת בתחילת הפסוק "כי יהיה ריב", ולא 'כי יהיה דבר" – הביטוי הרגיל בתורה לתיאור סכסוך המובא בפני שופט. לשון זו מגלה לנו כי הנידון כאן אינו בסכסוך רגיל אלא במריבה – מסתבר כי במקרה הנוכחי, לא באים השניים לבית הדין בכדי לישר את ההדורים, פסק הדין שיינתן לא ישכין שלום ביניהם… הם לא מחפשים את האמת – הם רק רוצים לריב, והרבי קובע בפירוש כי "מסכסוך כזה "אין שלום יוצא", אפילו לא באמצעות "משפט".

יכל מישהו לחשוב שבמקרה כזה אין צורך להיכנס עם הניצים לדין ודברים ולשפוט ביניהם, יש הבוחרים ב"שב ואל תעשה", יש המעדיפים להזניח את הדיון בנושא, החשוב ככל שיהיה, העיקר שלא להתערב ב"נושא שנוי במחלוקת"…

במיוחד כדי לשרש השקפה זו, באה התורה ומשמיעה לנו: לא! אפילו במקרה כזה בו בעלי הדין לא מחפשים את השלום, היות ש'תכל'ס', יש פה אחד צדיק ואחד רשע – מצווה התורה "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" על בית הדין חל חיוב מפורש להתעמק בסכסוך, לנהל משפט, ולקבוע פסק דין ברור ונחרץ.

ובענייננו, בענייני המשיח והגאולה: לא פעם אנו נתקלים בחלישות בנושא זה, ולא רק חלישות אלא גם הזנחה נפשעת שלו, של הלימוד אודותיו, של האמונה באמיתותו והתגשמותו, ובעיקר ב"המעשה הוא העיקר" שלו – אפס-מעש מוחלט בפירסום, הסברת והנחלת בשורת הגאולה.

חלישות זו נובעת לפעמים, אצל חלק מאחינו החסידים, בגלל עניינים צדדיים או שליליים המזוהים כביכול עם ענייני משיח – שהם הגורמים להם לא לעסוק כלל בנושא כדי לא 'להתלכלך' במחלוקת סביבו. הוא מעדיף לא ללכת "לא לכינוס הזה ולא לכינוס הזה" הוא לא מחלק "את שני סוגי העלונים" ולא נוטל חלק בשום פעילות, כדי חלילה לא להשתייך ולנקוט צד במחלוקת…

בשיחה הזו מלמד אותנו הרבי כי לא תוכל להתעלם! לא ייתכן שחסיד יימנע ויתחמק מבירור המסקנה בעבודת שליחותו העיקרית, עקב סיבות שכאלה. מוטל עליך החיוב להתעסק בעניין, לחקור את פרטי הדברים, ולברר את המסקנות בנושא. אי אפשר להשתמט מכך! עלינו לעשות משפט צדק ולהכריע פסק דין ברור: 'להצדיק את הצדיק' – את הרבי מלך המשיח שליט"א ואת האמונה בו והפצתה, ו'להרשיע את הרשע' את העמלק שבלב ואת נציגיו בשטח – המנסים לקרר ולהחליש אותנו מעבודת המלך.

חסידים, אנחנו חייבים להחליט. אין לנו את הפריבילגיה לשבת מהצד ולהישאר 'נייטרלים' מהאו"ם. זה לעומת זה עשה האלוקים, בזמן שצד הקליפה יוצא בקמפיין "מחליטים ב-50", צריך צד הקדושה לתת את תשובת המשקל שלו – מחליטים ב-25: במלאות חצי יובל משיחות 'בשורת הגאולה' תנש"א-ב, כולנו מחליטים נכון. מקבלים עלינו מלכותו ברצון וזוכים לגאולה השלימה תיכף ומיד ממש.

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628