כשהרבי משתף אותנו במחשבותיו הקדושות

משיח פרידמן, בית משיח

1.

שורות אלו נכתבות אל תוך ליל שני, ועדיין בהשראת ובהשפעת ההתוועדות המיוחדת בה זכיתי להשתתף בליל האתמול, לרגל יום הולדתו של ידידי החסיד ר' מתי טוכפלד שיחי' – שמביא את דבר הרבי ומפיץ את בשורת הגאולה וזהות הגואל בקרב הח"כים, שרי הממשלה והעיתונאים.

הייתה זו התוועדות חסידית פעילה, חיה ותוססת, גדושה בסיפורים מעוררים ובתובנות מחכימות. ר' מתי שיתף בסיפורים ואפיזודות ממילוי שליחות הרבי במסגרת עבודתו. השליח לפושקר, ר' שימי גולדשטיין סיפר על עבודת הקירוב וההפצה במקומו. ר' עמי פייקובסקי תיאר את ה'מבצעים' ופרסום המשיח, במשחקי הספורט של 'ביתר ירושלים'. וכמובן הרה"ח דוד נחשון, מגיע 'בשעות שלו' ומפליא בסיפוריו המרתקים משליחויות הרבי.

עוד חזון למועד לסיפורי התוועדות זו בטורים הבעל"ט, אך בעקבותיה עלתה בזיכרוני נקודה חשובה ויסודית, שהתבהרה לי בשיחה עם ר' מתי לפני כמה חודשים, בעת ששוחחנו אודות הדרכים והכלים להסברת והנחלת בשורת הגאולה של הרבי בקרב הציבור הכללי.

"לפני הכל חייבים להקדים את הבסיס" אמר לי ר' מתי "והבסיס הוא: להכיר מה זה 'רבי' ומה משמעות 'מילה של הרבי'. שאדם יקלוט שהרבי הוא איש האלוקים, העומד בין הקב"ה ובינינו, ולעולם אינו טועה. שאדם יבין כי כל מילה היוצאת מפי הרבי – מכוונת ומדויקת, "שכינה מדברת מתוך גרונו" ואף מילה לא נאמרה או נכתבה לחינם.

להסבר זה חייבים להתלוות הסיפורים והדוגמאות הממחישות כיצד כל מילה של הרבי קולעת ומדויקת לחלוטין, הדקדוק שהראה לנו הרבי בכל אות ותג מדברי הרבי הריי"צ, השעות הרבות שהשקיע להגהת שיחותיו הקדושות. ובעיקר – יחסם של החסידים והשלוחים לכל מילה של הרבי, אשר רק על פיה מוכרעים כל גורלות חייהם וחיי בני משפחותיהם ומקורביהם, בכל התחומים.

אחרי שהנחנו את הבסיס הזה, אחרי שביארנו אותו היטב על מקורותיו – כעת, כשניגש ללמד את שיחות 'בשורת הגאולה' של הרבי – הן יזכו ליחס המתאים ולרצינות הנדרשת. כשנספר על אירועי 'קבלת המלכות' באישורו ועידודו של הרבי – ייקלטו משמעות תשובותיו ומענותיו של הרבי כראוי. כשנקרין את עידודו הנמרץ של הרבי לשירת 'יחי אדוננו' – יבין הצופה את משמעותה של 'תנועת צדיק' שצריך לפעול שלא תישכח לעד".

2.

בהתאם לעיקרון מקודש זה, לעיין ולדקדק בדברי הרבי ולהשתדל ללמוד ולהפנים את משמעותם – ניגש לעיין בחלקה האחרון של שיחת ה'דבר מלכות' השבועית, התוועדות ש"פ עקב תנש"א.

בסעיף י"ג תוהה הרבי "כיון שכבר סיימנו את כל הענינים ד"מעשינו ועבודתינו", ובמילא צועקים ותובעים "עד מתי" (כמדובר לעיל) – נשאלת מיד השאלה המרעישה: כיון שכבר נפעלו כל הענינים – כיצד יתכן, שמשיח צדקנו עדיין לא בא?!…

ממשיך בסעיף י"ד "ואולי יש לומר: ידועה אגרת הבעש"ט בה הוא מוסר את המענה של מלך המשיח על השאלה (דהבעש"ט) "אימתי אתי מר" – "לכשיפוצו מעינותיך חוצה". דהיינו, שביאת המשיח תלוי' בהפצת המעינות חוצה, שמעינותיך דתורת החסידות יופצו ויגיעו עד ב"חוצה" – בפרטים והענינים הכי חיצוניים ורחוקים דהבריאה.

וכיון שלאחרי ריבוי הפעולות דרבותינו נשיאינו עד עתה בהפצת המעיינות חוצה, ובריבוי הכי גדול, עד בכל חוגי ישראל (כדלקמן) משיח עדיין לא בא – מסתבר אולי לומר, שישנו עוד סוג יהודים שאליהם הפצת המעיינות לא הגיעה, כדלקמן.

הרי לא צריכים להאריך עד כמה פעלו רבותינו נשיאינו במשך הדורות בהפצת המעינות חוצה – כיון שכל אחד יכול לראות זאת, החל מגילוי תורת החסידות ע"י הבעש"ט, ואח"כ – ההוספה שנתוספה בזה מדור לדור ע"י רבותינו נשיאינו, עד לדורנו זה, שבו העבודה דהפצת המעינות חוצה נתרחבה – ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ובפרט אחרי בואו לחצי כדור התחתון) – באופן נעלה יותר לגבי כפי שהי' לפנ"ז:

נוסף על כל הביאורים וההסברים וכו' בפנימיות התורה שנתוספו בדורנו זה (מיוסד על הכללים דפנימיות התורה שניתנו לפני זה, נעשתה הפצת המעיינות חוצה באופן – שמקיף וחודר את חוגי היהדות הרחבים ביותר בכל מקום, יהודים מכל סוגי שכבות החיים; והפצה בכל קצוי תבל, בכל חלקי וקצות העולם. כולל ובמיוחד – ע"י התרגום של ענינים בחסידות ללשונות דאומות העולם, המאפשר את הגישה אליהם לכל אחד;

וע"י כל הנ"ל – הגיעו מעיינות תורת החסידות לכל סוג (עכ"פ) מבנ"י ב"חוצה", עד גם ב"חוצה" שאין חוצה הימנו, באופן שכאו"א מישראל – באיזה מקום ודרגא שהוא רק לא יהי' – יש לו (עכ"פ) הכח והיכולת (אפילו אם לעת-עתה עדיין אין לו כל שייכות גלוי' לזה) להשתייך ולהתקשר למעיינות החסידות בחייו.

וכיון שלאחרי כל זה, כל ריבוי הפעולות בהפצת המעיינות חוצה עד עתה, ובריבוי הכי גדול, משיח עדיין לא בא – אולי יש מקום לומר (לכאורה), שעדיין נותר סוג ותחום מסויים ב"חוצה" שאליו ה"מעיינות" עדיין לא הגיעו עד עתה. ואולי זוהי המניעה האחרונה ל"אתי מר" (שבא כתוצאה מהפצת המעינות חוצה)".

3.

"ועלתה בדעתי סברא" מספר לנו הרבי בסעיף ט"ו, "שישנו סוג שלם דאותיות הכתב – שאליו עדיין לא הגיעו מעיינות תורת החסידות (ע"פ הידיעות שהגיעו לכאן): עבור אנשים – ל"ע – שאין ביכולתם לראות ר"ל (בהיותם "סגי-נהור"), המציאו כתב מיוחד, שנקרא (בלשון המדינה) "ברייל", שבו אותיות הכתב בולטות, כך שגם אדם שהוא סגי נהור ר"ל, יכול למשש ולהרגיש באצבעותיו את האותיות, ועי"ז לדעת מה כתוב שם.

ומובן מאליו, שזהו מעמד ומצב גמור ד"חוצה", ויתירה מזה – "חוצה" שאין חוצה הימנו, כמובן מזה גופא – שלאחר כל ההשתדלויות ופעולות בהפצת המעיינות חוצה, שעל ידם הגיעו בכל מקום (כנ"ל סי"ד), לא הגיעו (עד עתה) ב"מקום" זה".

בסעיף ט"ז, מבשר לנו הרבי כי "עכשיו נתוסף חידוש, שבימים האחרונים הודפס ספר התניא ב"ברייל" – ועי"ז נפעל חידוש בהפצת המעינות, שזה הגיע גם לסוג חדש ד"חוצה" (עבור "סגי-נהור")!

והגם שתניא זה לא הגיע לע"ע לכל בנ"י השייכים לזה – הרי עצם הענין שישנה בעולם מציאות של ספר תניא ב"ברייל" – זה גופא מביא את ה"מעיין" דחסידות גם בסוג זה ד"חוצה"; ונותן את האפשרות שלמעינות החסידות תהי' גישה גם לאותם יהודים הנמצאים ר"ל במעמד ומצב זה, שבחייהם תהי' להם שייכות לתורת החסידות . . ". עד כאן מדברי הרבי.

בשיעור בו השתתפתי פעם על שיחה זו, שמעתי 'ווארט' נפלא על מה שיכולים ללמד אותנו הסעיפים הללו:

שמתם לב מה בעצם קורה בהם? הבחנתם כיצד משתף אותנו הרבי במחשבותיו? הרי בקלות יכל הרבי לגשת ישר ולספר לנו את הבשורה המשמחת על הדפסת התניא בכתב ברייל שחתמה והשלימה את הגעת מעיינות החסידות למחוז ה'חוצה' הסופי והאחרון. אך לא, הרבי בחר להקדיש שלושה סעיפים בהם הוא מספק לנו הצצה ייחודית למחשבותיו הקדושות.

על מה חושב הרבי? מה מטריד אותו ולא נותן לו מנוחה?

כמובן, שאלת השאלות: כיצד עוד לא הגיעה הגאולה האמיתית והשלימה? (סעיף י"ג). ממשיך הרבי ומשתף אותנו במחשבותיו – נו, מה קורה? מה עוד חסר? הרי כבר הופצו המעיינות בכל 'חוצה' אפשרי, בכל השפות ולכל הגילאים (סעיף י"ד). אההה, לעיוורים עוד לא הגיעו מעיינות החסידות, רק להם לא מתאפשר ללומדה, אז זה מה שחסר… (סעיף ט"ו). אבל זהו, כבר לא, עכשיו גם זה נפתר, עכשיו הגאולה באמת חייבת להגיע (סעיף ט"ז).

אז כן, חסידים יקרים, לא לחינם שיתף אותנו הרבי במחשבותיו. הרבי בוודאי מעוניין שגם מחשבותינו ייראו כך, שגם אותנו יטריד עיכוב הגאולה, שיסעיר את מוחנו בניסיונות למצוא דרכים ואפיקי פעולה חדשים להבאתה.

4.

הנקודה הזו מתקשרת אוטומטית לפתגם ה'היום יום' של כ"א מנחם-אב: "ההתעסקות בדרכי החסידות הוא, אשר גם בהלכו בשוק טרוד בעסקיו יחשוב מה הוא יכול לעשות בעד עניני החסידות וטובת החסידים, וכשהוא פוגש מי שהוא מאנשי השוק ממכריו – בעניני מסחר – ידבר על לבו, כי יבוא אל שיעורי הלמודים בדא"ח או לאיזו התוועדות. וההתעסקות בדרכי החסידות הוא חובת גברא מבלי הבדל בין גדול וקטן בידיעת דא"ח".

כאשר זה מה שיעסיק את מחשבותינו, כאשר נהיה מוטרדים מהשאלה כיצד ניתן לזרז ולהביא את הגאולה – אין ספק שזה יתבטא גם ברצינות לימודינו בענייני משיח וגאולה, אשר הם "הדרך הישרה, הקלה והמהירה לפעול ביאת והתגלות המשיח" והם הדרך "לחיות עם הזמן דימות המשיח".

בדיוק כפי שאנו לומדים ברצינות נושא שחשוב ונחוץ לנו ולא מהססים להקדיש גם יום שלם ללימוד ועיון מעמיק בו, כפי שאפשר להקדיש ימי עיון, שבתונים, קורסים וסמינריונים לנושאי שלום בית וכלכלה – בוודאי אפשר להקדיש גם יום אחד (לפחות) ללימוד ענייני משיח וגאולה באופן רציני ומעמיק.

ביום שני הקרוב, כ"ה מנחם-אב, יתקיים "יום של לימוד גאולה" בהיכל ישיבת חב"ד בבני-ברק. זו ההזדמנות לכל חסיד לעצור לרגע את מרוץ החיים היומיומי ולהקדיש את היום הזה לרבי מלך המשיח שליט"א ולקיום הוראתו הקדושה – דבר שבוודאי יזרז ויפעל את התגלותו המלאה והמושלמת תיכף ומיד ממש.

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628