למי אתה מאמין – לרבי או לרדיו?

משיח פרידמן, בית משיח

1.

סיפורנו התרחש ביום חמישי ב' שבט תנש"א. בארץ הקודש הראו מחוגי השעון על 2.00 בלילה, כאשר נשמע קולם המיילל של צופרי האזעקה וממקלטי הרדיו בקעה הקריאה "נחש צפע" ולאחריה הדיווח המחריד "עקב התקפת טילים על ישראל האזרחים מתבקשים להיכנס למקלטים".

החב"דניקים נכנסו להלם מוחלט. הרבי הבטיח שאין מה לפחד, ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר ולא נזדקק למסכות. הרבי אמר לנו "בניי אל תתייראו, הגיע זמן גאולתכם", אז מה קורה פה? השתוממו החב"דניקים לשמע הדי הפיצוצים שהרעידו את אדמת גוש דן.

במקביל ב-770, הראו מחוגי השעון על 7.30 בערב כשהחלו לזרום הידיעות המרעישות מעבר לים. אחת מסוכנות הידיעות הגדולות והנחשבות בארה"ב, דיווחה כי במתקפת הטילים על ישראל קרסו בנינים ונפלו הרוגים ופצועים רבים.

גם ידיעות אלה, ששודרו ברדיו ובטלוויזיה המקומית – הגיעו ל-770 ונפלו על החסידים כפצצה מתקתקת, הייתכן?! הרי זה ממש להיפך ממה שהבטיח הרבי… כמה מתלמידי התמימים ניגשו בסערת-נפש למשגיח הישיבה החסיד ר' איצ'ה שפרינגער וסיפרו לו בבהלה את הידיעות ששודרו ברדיו.

אך ר' איצ'ה כלל לא הבין על מה המהומה והגיב בפשטותו האופיינית והספונטנית "למי אתם מאמינים, לרבי או לרדיו?!". כמובן, בחלוף כמה שעות, תיקנה סוכנות הידיעות את טעותה והודיעה כי במתקפת הטילים אמנם קרסו בנינים ונהרסו בתים, אך לא נפגע חלילה אף יהודי – בדיוק כפי שהבטיח הרבי.

וזה בעצם הסיפור של ג' תמוז: סוכנות הידיעות ושידורי החדשות ברדיו ובטלוויזיה שוב שידרו ידיעה מוטעית, אך הפעם לוקח להם הרבה יותר זמן להודות בטעותם ולהתנצל עליה… ישנם כמה שעדיין דרוכים ומחכים לרגע ההודאה וההתנצלות הזו, כנראה שגם בתנש"א היו מי שלא יכלו להירגע בטרם שמעו ברדיו את הידיעה המתוקנת.

אך אנו מעדיפים ללמוד דוגמא חיה מהחסיד ר' איצ'ה שפרינגר – שבכלל לא מעניין אותו מה אמרו ברדיו, כי אם הרבי אמר אז זה מה שקורה ואין צורך באף שדרן ומגיש שיצדיק אותו ויודה לדבריו. לא מפיהם אנו חיים.

2.

בואו ונקרא יחד מכתב חסידי אותנטי שנכתב ונשלח בתאריך ד' תמוז תשנ"ד, על ידי הת' מנחם מענדל (בן הגה"ח אריה לייב ע"ה) קפלן, מהתמימים ב-770 באותם ימים:

"לאנ״ש והתמימים שיחיו, כ״ק אדמו״ר שליט״א הורנו בשיחותיו הקדושות פעמים אינספור, שבנוגע לכל דבר שקורה בחייו של יהודי, עליו למצוא בתורתנו הקדושה – תורת חיים – את ההוראה המתאימה לענין זה, ולנהוג על פיה.

והנה, בנוגע להמאורע דהימים האחרונים אין צורך לחפש הרבה כדי למצוא את ההוראה המתאימה – שכן מאורע כזה ממש, מתאים בכל הפרטים, כבר אירע בעבר, לפני כמעט 3306 שנה, ושם אנו מוצאים הוראות ברורות מה עלינו לדעת וכיצד עלינו להתנהג במצב זה, ועוד ועיקר – איזו מחשבה והתנהגות לשלול בכל תוקף.

ביום ז' סיון ב'תמ"ח עלה משה רבינו אל הר סיני, והודיע ברור שבעוד ארבעים יום יחזור אל העם. והנה ביום ט״ז תמוז, זמן קצר ביותר לפני זמן חזרתו של משה רבנו, אירע מאורע נורא ואיום: כל בית ישראל ראו ברור איך שנושאים את משה רבינו ע״ג מטה לקבורה רח"ל, ואמרו (ע״פ מה שראו ברור בעיני בשר שלהם) ״כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו״.

ובוודאי שקמו מיד כל מיני חכמים בעיניהם, ומצאו כל מיני הסברים בדבריו של משה רבנו, וטענו שכלל לא מצאו במפורש בדבריו שלא יוכל לקרות כדבר הזה, ואולי גם מצאו איזה רמזים בדבריו שיכול (ואפילו מוכרח) להיות כן. ובוודאי מצאו ג״כ איזה מדרשים או מסורות שהיו להם בע"פ שמהם משמע שכן צריך להיות. וכתוצאה מזה הלכו ועבדו את העגל.

וה״מאמינים" שבהם בוודאי אמרו שאין זה כלל סתירה לאמונתם הברורה שמשה רבנו יחזור, אלא שבינתיים לזמן קצר ה״מציאות הריאלית" היא שמשה רבנו איננו (אף שברוחניות בוודאי לא עזב צאן מרעיתו וכו'), ולכן בינתיים עבדו את העגל באופן זמני.

ובוודאי שהיו שפסקו שכיוון שהכל ראו המאורע המר שאירע כו', הרי בוודאי שע״פ הלכה זהו המצב, וצריכים לנהוג ״על פי שולחן ערוך" ולקרוע קריעה ולנהוג מנהגי אבילות. ועאכו״כ שהרופאים שבוודאי היו ביניהם אמרו שע״פ דרך הטבע אין שייך כלל להיות בחיים אחרי מ׳ יום ללא אכילה ושתיה (וללא חיבור לאינפוזיה) וממילא כיון שע"פ הלכה הרי הרופאים קובעים, והרופאים אומרים שע"פ דרך הטבע המצב הוא כזה, הרי בוודאי שצריך לנהוג ״ע״פ שו״ע״. וחוץ משבט לוי המועט, הרי כל מנהיגי העם כו' אמרו כן, והיה נראה שאפילו אהרן הכהן מסכים שכן הוא המצב.

ובזה נכשלו אז בני ישראל בנסיון, וכתוצאה מזה היה האיום של הקב״ה ״הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם״, ורק ע״י תפילותיו של משה רבנו העבד הנאמן נסלח להם לבסוף, ובאיחור של פ׳ יום בנו את המשכן ושרתה בהם שכינה.

מה היתה הטעות שלהם? משום שהם לא הבינו, שכאשר משה רבנו אומר שהוא יחזור, הרי לא ייתכן שיקרה מאורע שכזה! ואם נראה לעיניים שקרה המאורע, הרי אין זה אלא דמיון, מעשה שטן, והאמת היא שזה כלל לא קרה, לא קרה כפשוטו ממש! ומשה רבנו עדיין בחיים בגשמיות, ובקרוב יחזור כפי שהבטיח".

3.

"אחים יקרים, אל נא נעבוד שוב את העגל! להוי ברור לכל אחד ואחד, שמאורע זה שמדברים עליו, כלל לא קרה ח״ו! כלל לא קרה כפשוטו ממש!

זה כלל לא קרה, משום שזה לא יכול לקרות, ודברים שאינם יכולים לקרות אינם קורים. וזה לא יכול לקרות, ווייל אויב ס'איז דא אן אויבערשטער אויף דער וועלט, און אויב תורה איז מן השמים, און אויב חסידות איז אמת, און אויב דער רבי איז א רבי, און אויב דער רבי ווייס וואס ער רעדט [כי אם יש הקב"ה בעולם, ואם התורה מהשמיים, ואם חסידות היא אמת, ואם הרבי הוא רבי, ואם הרבי יודע מה שהוא מדבר], הרי שזה לא יכול לקרות. נקודה!

אנו שמענו מכ״ק אדמו״ר שליט״א שהגאולה תבוא בדורנו דור השביעי, ע״י נשיא הדור השביעי ש"מנחם שמו״, ויצאנו כבר ידי חובת העניין ד״עפר אתה ואל עפר תשוב״ ע״י ״ונפשי כעפר לכל תהיה״, ועתה אנו באים לגאולה ולחיים נצחיים ללא הפסק בינתיים, ולאחרי הגאולה יתחיל הענין ד"דור השמיני״ (או העשירי מהבעש״ט).

ופשוט בתכלית לכאו״א, ע"פ כל מה שלמדנו ושמענו מכ"ק אדמו״ר שליט״א במשך כל השנים, שאין שייך כלל שהעולם יחזיק מעמד אפילו לרגע אחד בלי רבי שיהיה בתוכו בגשמיות.

ומה שנראה כאילו בעינינו ראינו – הרי ברור שאין זה אלא דמיון בעלמא, מעשה שטן, אחיזת עיניים פורחת באוויר, שאין לה שום שייכות למציאות העולם בשום אופן ומשום בחינה שהיא. ואין כלל צורך להתייחס לזה או לנהוג עפ״ז באיזה ענין שהוא, וכל ענין שעושים עפ״ז הרי זה כעין עבודת העגל (בדקות)!

ומי יודע אם ההתגלות לא היתה צריכה להיות כבר אתמול, כשם שהמשכן היה אמור להיבנות אז מיד אלמלא היו עובדים את העגל, וע״י שברובנו נכשלנו בניסיון ונהגנו ע״פ דמיון זה בכמה וכמה עניינים (עשיית ק. ומנהגי א. רח״ל) ובזה עבדנו את העגל, לא היתה ההתגלות בזמן זה!

אנו אין לנו אלא הוראות כ״ק אדמו״ר שליט״א, ועלינו להמשיך בביצוען ובתפילות ואמירת תהלים לזכות לבריאותו השלימה של כ״ק אדמו"ר שליט״א, ובוודאי שתיכף ומיד יהיה בריא אולם בכל רמ״ח איבריו ושס״ה גידיו ויוליכנו לגאולה האמיתית והשלימה". עד כאן המכתב.

4.

בג' תמוז נחזק את האמונה הפשוטה בה' ובמשה עבדו ונקבע בליבנו את הביטחון המוחלט בהתממשות נבואתו העיקרית 'הנה זה משיח בא'. בג' תמוז נצא בתנופה מחודשת לפרסם לכל אנשי הדור אודות הנביא ונבואתו, ונגביר את פעילותנו לביצוע השליחות היחידה – הכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו.

עכשיו בואו נדבר תכל'ס: גולת הכותרת של ג' תמוז בשנת הקהל זו, היא עצרת ההמונים "מקבלים פני משיח בכיכר" שתתקיים במרכז תל-אביב ביום ראשון הקרוב.

חסידים, בנו הדבר תלוי! יש לנו הזדמנות פז להביא יהודים לרבי מלך המשיח שליט"א ולהבעיר בהם את אש האמונה וההתקשרות – באמצעות מעמד ה'הקהל' בכיכר. לכל אחד מאיתנו יש משפחה, חברים, ידידים ומקורבים שבידו האפשרות לפעול ולהשפיע עליהם לבוא ולהשתתף – לכבודו של מלך.

"קבלו מלכותי, ואחר כך קבלו גזרותיי" כך הוא הסדר גם במלכותו של הרבי מלך המשיח, שקבלת מלכותו תעמוד במרכזה של העצרת. זו יכולה להיות גם נקודת פתיחה מוצלחת ביותר לפעולה נמשכת על החבר והמקורב – להחלטה טובה, לקביעת שיעור חסידות, להוספה רצינית בשמירת המצוות ולעשיית צעד משמעותי נוסף בדרך המלך, בדרך להפיכתו ממקורב ואוהד – לחסיד מושבע.

בתוך "המונה של תל אביב" יישמע בכיכר קול רבתי עם בהמליכו. ויקבלו כולם עליהם את עול מלכות כ"ק אדמו"ר שליט"א כמלך המשיח. ויענו כל העם ויאמרו: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. ותבקע הארץ לקולם.