עד דלא ידע: פורים וחב"ד? • טור עכשווי

לוי זלמנוב

כחסידי חב"ד, המחונכים לעבודת ה' פנימית הנעשית באמצעות כוחות המוחין – חכמה, בינה ודעת – (ומשם מתפשטים לרגש המידות ולמעשה בפועל), קל לעיתים להתבלבל ולחשוב שהעבודה השכלית־רגשית היא עצמה התכלית. שהרי מטרתה של חסידות חב"ד היא, שהאלוקות תחדור במוחו ובליבו של האדם.

הלימוד בחסידות (חכמה ובינה), ההתבוננות המביאה להכרה ולהרגשה באריכות התפילה (דעת), הולדת המידות (חג"ת) והחיות במעשה (מלכות) – הם מאפשרים לאדם להיות דירה לאלוקות, לקיים את ה'נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים' באופן פנימי במוחו וליבו של האדם, על ידי 'אתכפיא ואתהפכא'.

ומכאן עולה שאלה טבעית: אם כל עבודתנו מיוסדת על דעת, על הבנה והתבוננות – מהו מקומו של חג הפורים, שבו נדרש האדם להגיע למצב שלמעלה מהכרה – 'עד דלא ידע'? לכאורה זה הפוך מכל מה שחסידות חב"ד מדגישה – 'ידע'.

אך האמת היא שחסידות חב"ד אינה מחנכת להישאר בתוך הדעת, אלא להגיע 'למעלה מן הדעת'. רק שהדרך להגיע למעלה מהדעת באופן אמיתי, כזה שאינו שובר את המציאות אלא מגלה בה את האלוקות, היא דווקא דרך העבודה הפנימית של מוח ולב. ההתייגעות בהבנה, ההתבוננות בממלא וסובב, הרחבת הדעת – כל אלו אינם המטרה, אלא הכלים ההכרחיים שמכשירים את האדם להיות כלי לגילוי של'מעלה מן הדעת'. המטרה היא לפגוש את ה'עצמות', שאינו מוגבלת בכלי המוח והלב.

לכן דווקא פורים מבטא את שיא ההתקשרות בין יהודי לאלוקות (אף יותר מיום הכיפורים, שהוא רק כ־פורים). משום שאחרי שהאדם עמל כל השנה בהפנמת החסידות ובעבודת התפילה, הוא נעשה כלי ל'עד דלא ידע' אמיתי: לחוויה שבה האמת האלוקית נוגעת בו לא רק דרך שכלו ורגשותיו, אלא בעצם נשמתו. ומתוך כך הוא מסוגל להמשיך את האור הזה גם לשאר ימות השנה. וזהו היעד – להחדיר את עצם הנשמה ('עד דלא ידע') בכוחות הגלויים ('ידע', דעת), כפי שמבאר הרבי במאמר 'ואתה תצווה' תשנ"ב, שהאדם עצמו נעשה דירה לעצמותו יתברך.

ההתבוננות בענייני החסידות המבארים את דרגות 'ממלא כל עלמין' ו'סובב כל עלמין' – בין אם בדרך ידיעת החיוב ובין אם בדרך ידיעת השלילה – פועלת בתוך גבולות כלי השכל והרגש של האדם. כל עוד האדם מתבונן בגילויים, גם הרוחניים ביותר, הם עדיין נתפסים במוחו וליבו ולכן מוגבלים בהגדרה.

אולם דרגת ה'עצמות' – מהותו יתברך כפי שהוא למעלה מכל הגדרה וגילוי – אינו נתפס בשום כלי, והוא למעלה מן הדעת לגמרי. ואף על פי כן, הדרך להגיע לנגיעה כלשהי ב'עצמות', היא דווקא על ידי הקדמת ההתבוננות ב'ממלא' ו'סובב': העבודה המוגבלת היא זו שמכשירה את האדם, להיות כלי לקבלת הגילוי שלמעלה מהדעת, וזו המטרה של 'דירה בתחתונים'.