-
לאן הלכה התשוקה? איפה היא אותה אהבה ללימוד שאנחנו חולמים שתהיה אצל הילדים שלנו? האם יש משהו שכמורים או כהורים אנחנו יכולים לעשות, והתמונה תשתנה מן הקצה אל הקצה? אליכם אקרא, הורים, מורים ורבנים. הנושא הזה הוא כל כך קריטי ולא ברור מאליו כלל • מאת: הרב חיים טל, ר"מ ש"א בישיבה גדולה ראשון-לציון • לקריאה
כותב השורות, צילום ארכיון: מענדי קורנטאבריימקה אייזנשטיין|כ״ז בתמוז ה׳תשפ״ההרב חיים טל
לאן הלכה התשוקה? איפה היא אותה אהבה ללימוד שאנחנו חולמים שתהיה אצל הילדים שלנו? האם יש משהו שכמורים או כהורים אנחנו יכולים לעשות, והתמונה תשתנה מן הקצה אל הקצה?
אליכם אקרא, הורים, מורים ורבנים. הנושא הזה הוא כל כך קריטי ולא ברור מאליו כלל.
כוחה של הזדהות
כל אחד שקורא ספר ונסחף אל תוך העלילה, הוא חי אותה והוא מרגיש שהסיפור קורה מולו. וככה גם בעוד תחומים בחיים. קשה מאוד להוציא בן אדם מלהט הוויכוח, והטיעון שאותו הוא מעלה הופך להיות חלק ממנו, עד כדי כך שהוא מסוגל להסביר דברים אחרים בהתאם לאותו טיעון. למרות שבימים כתיקונם הוא לא היה חושב עליהם באותו סגנון כמו שהוא מסתכל עליהם אחרי הוויכוח.
הפער
משהו מאוד מוזר קורה כשלומדים גמרא. בחורים טובים, אכפתיים, שבאמת רוצים, מתיישבים ללמוד מתוך רצון אמיתי וכן ללמוד, ומשהו בהם נעלם פתאום. האש בעיניים שלהם נכבית אחר זמן מסויים, זהו כוחה של השחיקה. האם השחיקה הזו היא גזירת גורל?
חייבים להבין את הרעיון שעומד מאחורי התשוקה, מאחורי הכניסה לוויכוח, מאחורי הכניסה לסיפור דרמטי והוא זה שיצית מחדש את האש גם אצל מי שלומד, ויכניס אותו אל תוככי עולם התורה.
עולם התורה והשאלות המהותיות
עולם התורה, כשמו כן הוא, זה להגביה אותנו טפח מעל הקרקע. וכאן הבן שואל, ואיתו יחד הוריו ומוריו, איך עושים את זה? מה עושים כדי שהעולם ייראה אחרת? ונצליח להסתכל על דברים במשקפיים של תורה? איך נצליח להחזיר את האהבה האמיתית ללימוד? ובעצם, איך נהפוך להיות יהודים אמיתיים? כי הרי כל עולמו של יהודי הוא סביב אותו עולם.
השאלה הזו היא שאלה נוקבת, שאמורה לעמוד במרכז ההוויה של צוות חינוכי בכל גיל שהוא, והיא בעצם שאלה שמטרידה בעיקר הורים שרוצים שהבנים שלהם ילמדו לא רק איך ללמוד מבחינה טכנית, כלומר את מיעורי המילים בארמית, אלא שהגמרא תהיה חלק מהם ושהם יהיו יהודים של תורה. ובעצם זו הדרישה של הרבי מאיתנו, אז אנחנו חייבים לנסות לחשוב איך עושים אותה.
להיות טכנוקרטי, זה אפשרי?
בהרבה מקומות מתייחסים ללימוד הגמרא כתחום, ושכדי להקנות אותו צריכים מיומנויות מסוימות, ואותה מנסים להקנות בתלמודי תורה. וכאן הקריאה למלמדים ולכל מי שעוסק בתחום, לנסות לחשוב אחרת על דרכי ההיגיון. לנסות לחשוב מה יגרום לילד שלומד בכיתה ד' איך ללמוד, לרצות ללמוד גם הלאה.
יכול להיות שבשביל זה לא מספיק ללמד אותו איך לתרגם לעצמו את המילים, אלא יותר מכך. ויכול להיות שלא תספיק אפילו ההכשרה ורכישת המיומנויות של ההיכרות עם מבנה הסוגיה, ויש עוד משהו מעבר לכך, והוא זה שצריך להיות מועבר גם הוא בתוך הלימודים בחיידר.
מקומה של הדוגמה האישית
תנסו לדמיין איתי יחד את התיאורים המלבבים על הילד שמתעורר באמצע הלילה ורואה את אבא שלו יושב ולומד, וזה מה שמחדיר בו אהבת התורה. גם הילד הזה בסופו של דבר לא תספיק לו הלמידה מתוך קבלת עול, ואנחנו חייבים לחשוב יחד כולנו ולהפעיל את המוח מה עוד הוא צריך. אין ספק שילד כזה שהתעורר וראה את האבא שלו לומד, הדבר יותיר בו רושם. על הילד הזה ייווצר חותם שאין דבר אחר שישווה לו. הוא יבין מהי מסירות לתורה הקדושה, הוא יבין עד כמה אבא שלו באמת עומד מאחורי מה שהוא מדקלם.
אבל מעבר לכך, צריכה להיות גם איזושהי הכשרה אמיתית שתיתן גם לילד את היכולת הזו, ולדרוש ממנו מסירות כזו. מבלי שהוא מגיע אל התורה עם כללים וכלים מאוד ברורים, זו דרישה בלתי אפשרית. מוכרחים לבוא ולהגיד לו שברגע שהוא ניגש אל הספר, הוא לומד אותו לפי שיטה.
עם האוכל בא התיאבון, רק כשהוא מוגש נכון
נהוג לומר שאם האוכל בא תיאבון, וככל שאוכלים יותר ככה גם מגלים יותר, וכך רוצים להמשיך באותה תגלית. זה נכון בדרך כלל, כשמדובר באוכל שהוא גם מזין וגם טעים, ועוד דבר אחד – הוא מוגש בצורה נכונה. זה מקצוע שלם שנקרא "צלחות".
וגם בלימוד, התורה היא ללא ספק האוכל הכי טוב שיכול להיות, הכי מזין, ועל מתיקות התורה אין חולק. אבל דבר אחד ברור לכולנו, שצריכים "לצלחת" וצריכים גם להגיש אותו נכון, וההגשה הנכונה היא לתת למתבגר והמתלמד את השיטה שאיתה הוא יכול לגשת בעצמו ללמוד.
חייבים לחשוב מסלול מחדש
ובכיתה ד', אותו תלמיד לומד ומקבל כלים. ואותם כלים חוזרים על עצמם לכיתות ה', ו', ז', וח', וגם בישיבה קטנה וישיבה גדולה. ואולי הגיע הזמן שכולנו, הורים, מורים, רבנים, לכל גיל שהוא, נעצור ונחשוב: האם אנחנו נותנים את הכלים הראויים, או שאנחנו חוזרים על אותה מנטרה?
זאת אומרת, כרגע מה שקורה זה שנותנים לתלמיד דיורי מילים ותרגום של מילים מארמית, ולאחר מכן מרחיבים את אוצר המילים שלו, ולאחר מכן מרחיבים עוד יותר את אוצר המילים שלו. ואותו דבר גם בהיכרות עם מעתיקי השמועה, התנאים והאמוראים הקדושים, ואותו דבר גם במבנה הסוגיה – מכירים עוד לעומק את המבנה שלה. וכאן צריך לעצור ולשאול: האם יש משהו שפספסנו?
לתגובות: 770talh@gmail.com
תגיות: גמרא, הרב חיים טל
כתבות נוספות שיעניינו אותך: