אדום, פרה עשירית לפניך!

הרב מני ששון, מגזין 'בית משיח'

בעוד אדי המשקה משבת 'זכור' וימי הפורים ניכרים בכולנו, תחושתנו החסידית התמימה משכנעת את ליבנו כי אכן 'אנן ניצוחיא', ואויבנו העמלקי הזדוני נקבר כבר עמוק מתחת לאדמה המחוייה, גם במנהרות הטרור העמוקות המשתייכות לארגונו המבוסס.

אך האמת צריכה להיאמר, וכל עוד הרבי מלך המשיח לא התגלה בשיא תפארתו ומחה את עמלק בצורה מושלמת, הרי ש"אין השם שלם ואין הכסא שלם", והוא עודנו ממשיך בלהט במלאכת רמייתו לקרר ולצנן כל חלקה טובה בקדושה ובפרט ביישום עיקר תפקידו בדורנו – דור הגאולה – לקרר ולצנן את ליבנו מהאמונה בביאת המשיח.

ובצומת דרכים זו, שבת אחת אחרי המחייה, הסלידה והשנאה העזה לעמלק, מגיעה 'פרשת פרה' לתרגם עבורנו את התנועה לפרטים, את הדחף למעשים, ולמקד אותנו עם מסר חשוב והכרחי כיצד ניתן לחיות בחיי היום-יום את האמונה בביאת המשיח כדבר מוחשי מול מערכות הצינון העמלקיות.

להט משיחי בשגרה אפורה

ובכן, המנה המחזקת בשבת זו היא עצם קריאת 'פרשת פרה' המניעה בלב כולנו את התקווה והאמונה לחזות בפרה העשירית בגאולה האמיתית והשלימה; אך המנה העיקרית במנת החיזוק הזו היא ללא ספק התייחסותו המיוחדת והנדירה של הרמב"ם לפרה זו, לאחר שמונה את תשע הפרות שנעשו במהלך ההיסטוריה וחותם: "והעשירית יעשה מלך המשיח מהרה יגלה אמן כן יהי רצון".

בצלילה לשיחת קודשו של מלכנו על שורה זו (לקו"ש חלק כ"ח חוקת-א) אנו עדים לשורת שאלות נוקבות כאשר המרכזית שבהן עוסקת באיחולו של הרמב"ם: בספר שכל עניינו הוא "הלכות הלכות", כיצד נכנס איחול של תקווה ותפילה אודות ביאת משיח? מילא באגרת תימן ובפירוש המשניות של הרמב"ם נוסח זה יכול להשתבץ בהתאמה מלאה, אבל כאן, בספר ההלכה המדוייק של הרמב"ם מוצאים איחול ותפילה על הגאולה "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון"?

גם אם רצונו ללמדנו הלכה בחשיבות התפילה על הגאולה – היה צריך הרמב"ם לתייק הלכה זו במקום המיועד לכך בהלכות 'מלך המשיח' בסיום ספרו העוסקות בנושא זה, ולא בהלכות פרה אדומה?

[ובצלילה עמוקה יותר ניווכח לכך, אשר מעבר למפרשים שכלל לא ציינו את הפרה העשירית, גם מי שכן הזכיר זאת אין זה בדומה למילותיו החדות של הרמב"ם: רבינו בחיי כתב – "עשירית עתיד לשרוף מלך המשיח במהרה בימינו", והרמב"ן כתב – "עד יערה עלינו . . אמן וכן יהי רצון במהרה בימינו", והרמב"ם בספרו ההלכתי כתב – "מלך המשיח מהרה יגלה אמן כן יהי רצון"].

אז ילמדנו רמב"מנו, מה הלהט המשיחי הזה בעיצומו של 'סדר בוקר' בכולל? מה הדחף לדחוף את המשפט התשוקתי הזה באמצע חיי השגרה? העם דורש הבהרה.

וכאן מגלה הרבי מלך המשיח את הרעיון הנפלא: הרמב"ם לא מספר לנו כאן סיפור ולא מלחין לנו שיר, הרמב"ם פוסק כאן הלכה ברורה. הלכה כיצד לחיות את נושא האמונה בביאת המשיח; לאור הגדרתו הברורה בהלכות משיח אשר בנוסף להאמין במלך המשיח יש חיוב "לחכות לביאתו", הרי שמדובר בציווי על רגש הלב, לחכות לקוות ולצפות באמונה שלימה להתגלותו;

והרמב"ם בעצמו משמש לנו 'דוגמא' הלכתית כיצד לחיות ציפייה פנימית זו ורגש עוצמתי זה, עד כדי כך שכאשר מזכירים את נושא המשיח מיד זועק יהודי מקירות ליבו – "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון", היהודי מרגיש חֹסֶר אמיתי ופנימי בחייו ללא התגשמות תכלית ומטרת הבריאה כולה והוא מביע זאת בכל הזדמנות – "עד מתי"? "מהרה יגלה"!

גם כאשר נושא המשיח מוזכר רק בדרך אגב, בקשר עקיף, באזכור קל, מזדעק היהודי בציפייה ובערגה להתגלותו כי זהו צורכו הטבעי אליו מייחל ומשתוקק יומם וליל, ולכן הרמב"ם הזכיר זאת דווקא בהלכות פרה אדומה המסמלות את אופי השגרה היומיומית, ולא בהלכות משיח התוחמות את נושא הציפייה ההכרחית לזמנים בהם עוסקים כליל בנושא המשיח.

לקסיקון משיחי

הפנייה לכל אחד מאיתנו ברורה כשמש, והדרך לחימום מנועי הגאולה מול מערכות הצינון העמלקיות סלולה לפנינו: מחובתנו לתזכר לעצמנו שוב ושוב כי נושא ביאת המשיח הוא צורך טבעי וחיוני עבורנו ועבור העולם כולו, וללא התגשמותו אנו מרגישים חֹסֶר פנימי המתבטא תדיר, בכל עת ובכל הזדמנות, בזעקה ובדיבור אודות הגאולה, בפליטת פה טבעית אך חמה ורגשית – "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון", "משיח נאו", "יחי המלך", ובכך להנכיח את נושא המשיח בכל פרט בחיי היומיום.

מעבר לשיחות אינספור בהם שמענו את מלכנו מזכיר בכל סיום שיחה "בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש", וזעקתו החוזרת ונשנית על הגאולה בכל הזדמנות בצורה שאין לה אח ורע בדורנו ובדורות שקדמונו, ומעבר לבקשתו לחפש לקשר כל ענין עם הגאולה ("לאחרונה מחפשים לקשר כל ענין עם הגאולה האמיתית והשלימה" – ש"פ פקודי תנש"א, "מחפשים לקשר את כל הענינים דזמן זה עם הגאולה" – ש"פ עקב תנש"א),

הרי שחינכנו רבינו משיחנו, לקשר כל עניין עם הזעקה לגאולה לא רק ברגעי השיא של אמירת שיחות הקודש, כי אם גם ברגעים הרגועים בחלוקת הדולרים, בה עוברים אנשים לבקש עבור עניינים אישיים והרבי מחזיר להם במטבע לשון גאולתית, "הנני מקווה שראש הממשלה יהיה משיח צדקנו", "תחסוך את הנסיעה כי תיכף יבוא משיח צדקנו", "תכיני מקום פנוי בעיתון הכי קרוב, היות שזה גופא יקדים את ביאתו", כי נושא המשיח צריך לחדור גם במושגי ומונחי השגרה הרגועה-היבשה, היות וזהו צורכנו הבסיסי וחלק בלתי נפרד מחיינו!

בשבת זו, זה הזמן להחליט למגר את עמלק מקרבנו, ולהכניס למערכת חיינו 'לקסיקון משיחי' כיאה לתקופתנו, המתבטא בצורה סדירה ועקבית בשפה של גאולה, במונחים של גאולה, בערכים של גאולה, עם עצמנו, עם סביבתנו, ועם ילדינו!