איין: אברהם רייניץ, בית משיח

בדרך כלל, ראיונות עומק לקראת ג' תמוז נערכים עם 'משפיעים', המובילים את הטון החסידי בקהילה או בישיבה. את שיחות העומק עם ראשי הישיבות שומרים להזדמנויות אחרות, בהן עוסקים בעולם הלימודי או החינוכי. אולם כאשר מדובר בראש ישיבת חב"ד בדרום אפריקה, הרה"ח ר' נועם וגנר – הלומדות והחסידישקייט שוכנים זה לצד זה, תומכים ומחזקים האחד את משנהו. במהלך הראיון שעוסק בנושאים חסידיים טהורים — הובאו ראיות מהגמרא לצד ציטוטים משיחות ומאמרי חסידות. כי באמת הכל נקודה אחת.

הרב וגנר נולד בטורונטו שבקנדה, ובצעירותו למד בישיבות ליטאיות. בהשפעת דודיו החב"דניקים לבית שוחט, התקרב לחב"ד ואת שנות לימודיו בישיבה גדולה עשה בישיבת 'אהלי תורה' בקראון הייטס – כך זכה לשהות את מבחר שנותיו בסמיכות ל'בית חיינו', ולשאוב את הלחלוחית המיוחדת, שגורמת לתלמידיו להעריכו כל כך, ולקבל ממנו השפעה פנימית עמוקה.

בחודשים האחרונים, כאשר 'מצב הקורונה' משנה סדרי תבל – משקיע הרב וגנר את רוב שעות היום בלימודים והתוועדויות עם תלמידי הישיבה באמצעות הזום. את מעט הזמן שנותר לו, מקדיש הרב וגנר לעריכת סדרת המאמרים המבוארים באנגלית, שיוצאים לאור על ידי 'הוועד להפצת שיחות'. בימים אלה הוא מסיים את עריכת הביאור למאמר השני בסדרה – "ועבדי דוד". המאמר הראשון בסדרה, "השם נפשנו בחיים" (באנגלית: "Eternal Life"), נדפס כבר בשנה שעברה, וניתן להשגה גם בחנות האינטרנטית אמזון.

בשעה שמדינות רבות נערכות בחשש לגל שני של הקורונה – בדרום אפריקה נמצאים עדיין בעיצומו של הגל הראשון. ב"ה, שהקהילה היהודית כמעט לא נפגעה, וגם בקהילה החב"דית היו ב"ה רק חולים מעטים. אחד מהרבנים השלוחים שהיה בניו–יורק ונדבק שם, אושפז בבית הרפואה במצב קשה, אך בניסי ניסים הבריא לאחר כמה שבועות. אבל החשש עדיין גדול, בתי הכנסת טרם נפתחו ומוסדות החינוך עובדים בשלט רחוק.

לפני שנדבר על משמעותו של ג' תמוז, אני שואל את הרב וגנר – איך אנחנו, כחסידי ליובאוויטש, אמורים להתייחס להתעוררות הגדולה והציפייה למשיח בעקבות מגפת הקורונה?

כאשר אנשים שואלים אותי אם מגפת הקורונה קשורה לביאת המשיח, התשובה היא בוודאי חיובית. אם בכלל אמר הרבי שכאשר מתבוננים במתרחש בעולם רואים כיצד העולם מתקדם לקראת הגאולה השלימה – אין ספק שאירוע בסדר גודל כזה, שמשפיע על מיליארדי אנשים בכל רחבי העולם, הוא חלק מהתקדמות העולם לקראת הגאולה. בפרט לפי מה שהרבי מדגיש בריבוי מקומות ש'אין רע יורד מלמעלה', ובוודאי יש כאן תהליכי עומק טובים. ואכן, כפי שציינת, גם בחוגים מחוץ לחב"ד הבינו שהתהליך הזה קשור לגאולה, ובחודשים האחרונים אנו עדים להתעוררות עצומה בציפייה לגאולה השלימה והתגלות מלך המשיח.

אבל, כאן חשוב לעצור ולהדגיש, שכחסידי חב"ד האמונה שלנו בביאת המשיח לא זקוקה לאישור ולעידוד משום תהליך עולמי. אמונתנו האיתנה שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, ושהרבי מלך המשיח עומד לגאלנו תיכף ומיד – נובעת אך ורק משיחותיו הקדושות של הרבי, ובייחוד – הנבואה הברורה של הרבי!

אולי המילים הבאות חריפות, אבל חשוב להדגיש: הגמרא אומרת "תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא" – ועל דרך זה, כאשר האמונה במשיח מתעוררת בגלל מאורע כזה או אחר, הרי אם אותו מאורע עובר, והגאולה טרם באה – גורם הדבר לחסרון באמונה. וכבר כעת אפשר לשמוע קולות, מאותם אלה שהתעוררו להאמין במשיח בגלל הקורונה – "איך ייתכן שהקורונה חולפת, ומשיח עדיין לא הגיע?"… כי כאשר הקורונה מעוררת את האמונה – בחלוף הקורונה, חולפת חלילה האמונה.

האמונה שלנו לא נובעת מאירוע זמני כזה או אחר, אלא אך ורק מדבר הוי' ביד נביאו, הרבי מלך המשיח.

מצד אחד אתם אומרים שהקורונה היא חלק מתהליך הגאולה, ומצד שני אתם מסתייגים מהקשר בין הקורונה להתעוררות האמונה בביאת המשיח… איך לדעתכם צריכים להתייחס לאירועים העולמיים הללו, בזווית ראייה חב"דית?

יסוד האמונה שלנו שהגאולה תבוא בדורנו, היא הנבואה של הרבי. נקודה. רק שלפעמים הנקודה הזאת נחלשת ונשכחת ר"ל, ואז מגיעים אירועים כמו הקורונה שאמורים לעורר אותנו ולהזכיר לנו את הנקודה. לאלו השרויים בחשכה, עד כדי שכך ששכחו את נבואתו של הרבי – הקורונה היא כמו קרן אור ממוקדת, שמאירה ומסבה את תשומת לבנו אל השיחות הברורות, בהן הודיע הרבי על הנבואה העיקרית שהנה זה משיח בא, ואל השיחות הרבות מספור בהן גילה לנו הרבי את התוכנית האלוקית לדורנו, דור השביעי – שהוא הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה. לאחרי שאותה קרן אור האירה את השיחות, הרי איננו שואבים את אמונתנו מקרן האור, אלא מהשיחות אותן היא מאירה!

ללמוד מהנהגת הרבי

חלפו כמעט 26 שנים, או יותר מדוייק 9,512 (!) ימים – מאז ההעלם וההסתר של ג' תמוז תשנ"ד ועד ליום כתיבת הראיון. שוב מתקרבים לג' תמוז, ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה. ושוב עולה הדילמה שחוצה את עדת חסידי חב"ד – איך מתייחסים לג' תמוז? לפעמים מדהים לראות כמה הגדרות יכולות להיות ליום אחד בלוח השנה. תלוי, כמובן, את מי תשאל…

בהחלט אפשר להבין את נקודות ההסתכלות השונות על היום הזה, וכשם שפרצופיהם אינם שווים – כך אין דעותיהם אינם שוות… אבל, כחסידים, חונכנו שלפני שנאמר מה אנחנו חושבים, ומה לנו נראה – עלינו לבדוק בתורתו של הרבי, ולחפש מה הרבי אומר? ולאחר שמצאנו בתורתו של הרבי, מה הרבי אומר – איזה ערך יש למה שאנחנו חושבים?…

גם בנוגע לשאלה "מאי ג' תמוז?", חסידי חב"ד מחפשים את התשובה בשיחותיו של הרבי כמובן, אבל כאן קרה דבר מוזר: יש כאלה, שבמקום לחפש בשיחות והמאמרים שנאמרו בג' תמוז, ומדברים ישירות על מהותו של ג' תמוז – הם פונים לחפש בשיחות שנאמרו ביו"ד שבט, ומדברים על מהותו של יו"ד שבט…

אפילו מי שחושב שג' תמוז הוא כמו יו"ד שבט – עליו ללמוד מהנהגת הרבי עצמו, שכאשר רצה לבאר את עניינו של יו"ד שבט, לא פנה לשיחות שאמר הרבי הריי"צ בב' ניסן, יום ההסתלקות של הרבי הרש"ב – אלא דייק וחזר ודייק במאמר שהוציא הרבי הריי"צ לרגל יו"ד שבט.

ועד כדי כך, שלמרות שבמשך שנת תש"י–תשי"א הוציא הרבי לקראת כל מועד קונטרס ממאמרי הרבי הריי"צ, הרי בהגיע יו"ד שבט לא הוציא הרבי קונטרס, ובהזדמנות הקרובה, כאשר הדפיס את הקונטרס לפורים תשי"א, הבהיר בהקדמה בזה הלשון:

"קונטרס ליו"ד–י"ג שבט לא נדפס שנה זו, כי באשר כ"ק מו"ח אדמו"ר קבע בעצמו מאמר (באתי לגני – קונטרס עד) ליו"ד שבט הוא יום הסתלקותו, הרי מי יבוא אחרי המלך לשנות בזה. וביום ההילולא שלו אנו אין לנו אלא ללמוד ולהעמיק במאמר זה גופא".

הרבי מחנך אותנו במילים אלו לכלל חשוב ויסודי: כאשר הרבי עצמו, במאמריו או בשיחותיו, קובע את מהות היום – אין לך לחפש במקומות אחרים, אפילו לא במאמרים ושיחות אחרות של הרבי עצמו, אלא "ללמוד ולהעמיק במאמר זה גופא"!

ואכן, כך נהג הרבי בכל השנים! שנה אחרי שנה, העמיק הרבי שוב ושוב במאמר זה עצמו. הרבי לא אמר מאמרים אחרים, אלא בכל שנה ביאר פרק נוסף מהמאמר 'באתי לגני', ומתוכו דלה הוראות והדרכות – מה הרבי רוצה מאיתנו היום, וכיצד עלינו להתנהג!

ולכן, כאשר רוצים לדעת מהו ג' תמוז, ומה הרבי רוצה מאיתנו ביום הזה – צריכים ללמוד ולהעמיק במאמרים ובשיחות שהרבי אמר בג' תמוז, ועל ג' תמוז.

האם אפשר לומר שהרבי רק 'איחל' חיים נצחיים?

וכאשר לומדים ומעמיקים במאמרי ג' תמוז – מה מגלים?

בכל שנות נשיאותו, הוציא הרבי שני מאמרים מוגהים לג' תמוז, וכאשר לומדים את שניהם לעומק – רואים שם דברים נפלאים, עם מענה ברור לשאלה "מאי ג' תמוז".

ג' תמוז תשנ"ד, הגיע הרי לאחר תקופה שבה הוביל אותנו הרבי לשיאים חדשים בציפייה להתגלות, ובמהלכה התבטא פעמים רבות על כך שכנשיא הדור השביעי הוא זוכה לחיים נצחיים, ולא יהיה 'הפסק בינתיים' עד הגאולה השלימה.

ההעלם וההסתר שאירע בג' תמוז, היווה סתירה לכאורה לאותו קו ברור שחזר על עצמו עשרות פעמים בשיחות ששמענו מהרבי בשנים האחרונות. הסתירה הזאת בין המציאות הנראית לעיניים הגשמיות, לבין המציאות הכתובה בתורתו של הרבי – עשויה להוביל מישהו למסקנה ש'טעינו'. ומה היא הטעות? שהתבטאויותיו הברורות של הרבי אודות חיים נצחיים בלי הפסק בינתיים – לא היו הבטחה, אלא איחול ומשאלה, שלמרבה הצער לא התקיימה. או, שכל זה היה מצד הרבי, אבל 'אנחנו – לא זכינו'… חס ושלום!

במאמר "יהי ה' אלוקינו עמנו" שהרבי הגיה לג' תמוז תש"נ, מדבר הרבי בדיוק על שתי הנקודות האמורות, ושולל אותן בתכלית השלילה:

במאמר מסביר הרבי, שלמרות שבדרך כלל יש הבדל בין תפילת צדיק להבטחה, שתפילה היא רק בקשה מלמטה שהדבר יתקיים, והבטחה היא מלמעלה שבוודאי תתקיים – אבל כאשר הצדיק הוא בתכלית הביטול, הרי גם בתפילתו ובבקשתו, יש את עניין ההבטחה!

וכדי לשלול את ההתחכמות הנוספת שנאמרה לאחר ג' תמוז, שהדיבורים על חיים נצחיים הם 'מצד הרבי', אבל 'אנחנו לא זכינו' – מוסיף הרבי במאמר וקובע, ש"זה שבהבקשה דבעל הגאולה כלול גם ענין ההבטחה – הוא גם מצד המקבלים"!

במאמר שהגיה הרבי לג' תמוז תשמ"ט, דיבור המתחיל "השם נפשינו בחיים" – מבאר הרבי שלמרות שבכלל החיים, ואפילו חיי הנפש עצמה – הם מוגבלים – הרי יש חיים שלמעלה מהטבע, שאין להם שום הגבלות.

ואיזה רמזים אפשר למצוא בשיחות שאמר הרבי בג' תמוז?

בשיחות, זה ממש לא רמזים… בשיחות קובע הרבי ברור, שג' תמוז הוא יום שבמהותו הוא יום של גאולה. רק שלפעמים לא רואים את זה בשעת מעשה, ורק אחר–כך מתברר למפרע שכבר מתחילה היה זה יום גאולה.

הרבי אומר את הדברים בקשר לגאולתו של הרבי הריי"צ, שג' תמוז היה השלב בו התבטל גזר הדין של היפך החיים, ונגזרה גזירת הגלות. בזמנו ראו ביום זה את גזירת הגלות, אולם למפרע התברר כי ביום הזה החל תהליך הגאולה, שהסתיים כמה ימים אחר–כך. ולכן, כותב הרבי ש"חסידים – עליהם לחוג את ג' תמוז"!

כאשר מדברים על רמזים בשיחות – חשוב ללמוד את שיחת י"ב תמוז תש"י, בה הסביר הרבי, שהסיבה לכך שבי"ג תמוז תש"ט, חודשים ספורים לפני הסתלקותו, דיבר הרבי הריי"צ אודות "חיים ארוכים, חיים אמיתיים בלי הפסק" – כי "בתיבת 'חיים' יכולים לפרש "פשט'לאַך" . . ולכן מוסיף 'חיים ארוכים' – שהכל יודעים שהפירוש ד'חיים ארוכים' הוא חיים כפשוטם, בגשמיות".

חשוב להדגיש: בי"ב תמוז תש"ט, הרבי הריי"צ רק דיבר על כך שהאימרה "וואס געדענקסטו" [= מה אתה זוכר?] החייתה את החסידים לדורותם בחיות של 'תחיית המתים', ובהמשך לזה מתבטא שתחיית המתים זהו חיים ללא הפסק, כי חיים אמיתיים זה קדושה, וקדושה היא אין סוף.

זהו. זה כל מה שהרבי הריי"צ אמר באותה שיחה. הוא בכלל לא דיבר על עצמו, ולא אמר שהוא יחיה חיים ארוכים וכו'. והציטוט הזה מספיק לרבי, כדי לומר בזה הלשון: "שהסיבה לכך שדיבר על זה בי"ג תמוז תש"ט (ולא בשנת תש"ח או תש"ז), היא, להיותו חג הגאולה האחרון לפני יו"ד שבט תש"י, שאז יש צורך להבהיר ("באַוואָרענען") הענין דחיים נצחיים".

ואם כך צריכים ללמוד מאיזכור חד–פעמי ובלי קשר לחייו של נשיא הדור, רק מכיוון שהדברים נאמרו בשנה האחרונה שלפני י' שבט – כל שכן וקל וחומר שכך צריכים אנו להתייחס לעשרות הפעמים בהן אמר הרבי בשנים האחרונות, בהתייחסות ישירה לנשיא הדור השביעי, שימשיך לחיות בחיים נצחיים ללא הפסק בינתיים!

ובפרט בשיחת שבת פרשת בא תשנ"ב, שהיא ליקוט משיחת שבת פרשת בא, וגם משיחת הרבי בג' שבט (בדיוק 30 חודשים לפני ג' תמוז תשנ"ד) – שם אומר הרבי מפורשות, שהחידוש של דור התשיעי מהבעש"ט לגבי הדור השמיני, שבדור השמיני הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף, ואילו בדור התשיעי זה לא יקרה, אלא מגיעים לימות המשיח בחיים נצחיים ללא הפסק בינתיים.

אני בכוונה לא רוצה לצטט קטע מסויים מתוך השיחה, למרות שיש שם ציטוטים מדהימים בנושא הזה – כי את השיחה הזאת חייבים ללמוד בפנים מתחילתה ועד סופה, כדי להבין שהציטוטים על החיים הנצחיים אינם רק ביטוי שנאמר תוך כדי השיחה, אלא ביטויים אלו הם התמצית והסך הכל של מהלך שלם בשיחה.

לצערי שמעתי כאלה הטוענים שציטוטים כאלה ואחרים מוצאים מהקשרם. אני בטוח שמי שילמד את כל השיחה, יגיע למסקנה הפוכה – שהציטוטים לא מבטאים מספיק את העוצמה של דברי הרבי בנוגע לחיים הנצחיים של נשיא הדור השביעי!

בכלל, כל התופעה של ציטוטים חלקיים משיחות הרבי – יש בה מעלה קטנה שהיא מביאה את עיקרי הדברים מתוך השיחה, כך שגם אנשים שלא מצליחים ללמוד את כל השיחה, יכולים להיחשף לדעתו של הרבי. אבל מאידך, אי–אפשר להסתפק בכך, וחייבים ללמוד את השיחה בפנים. כאשר לומדים את השיחה בפנים, במילים של הרבי – א. רואים שהציטוט הוא חלק משיטה שלימה של הרבי, בנויה ומבוססת לאורך לרוחב ולעומק. ב. הלימוד בתורת הרבי פועל על הנפש (כפי שהרבי הדגיש בנוגע ללימוד ענייני גאולה ומשיח, שאין זה רק כסגולה, אלא שהתורה משנה את המציאות וזה פועל שינוי בנפש האדם הלומד), וכאשר לומדים שיחה שלימה, זה פועל בנפש הלומד באין ערוך לפעולה של קריאת ציטוט בלבד.

בשורה התחתונה, מי שלומד את השיחות של הרבי מגיע למסקנה ברורה, שלמרות ההעלם וההסתר – האמת היא, שהרבי חי וקיים.

השמחה של החסידים ברוסיה

הכל טוב ויפה, אבל כאשר מגיע שוב ג' תמוז, ועדיין לא רואים את הרבי בעיני בשר – לא קל להאמין שהמציאות האמיתית שונה… אנשים שואלים: למה לא רואים את הרבי? מה אפשר לענות לכזאת שאלה?

מסכים איתך שזה לא קל. אפילו קשה. אבל כיהודים אנו מאמינים שהמציאות האמיתית נקבעת בתורה, גם אם אנחנו לא רואים אותה. יש מציאות שרואים אותה, ויש לפעמים ש'רואים' את המציאות רק לאחר התבוננות בתורה.

גם בעניין האמונה באלוקים, הרי אנחנו מאמינים באמונה שלימה למרות שלא ראינו את הקב"ה. זו הרי הייתה שיטתם של הקומוניסטים כאשר ביקשו לעקור את האמונה, היו שואלים בגיחוך: אם הקב"ה קיים – למה לא רואים אותו?… בניסיון להפוך את האמונה לבדיחה, הם היו שואלים: איפוא הקב"ה נמצא? איפוא הוא מתחבא?

יהודים, מאמינים בני מאמינים, לא התפעלו מהשאלות הללו. כי יהודים ידעו תמיד, שהמציאות שנראית לעיניים הגשמיות שלנו, היא רק חלק קטן מהמציאות האמיתית. והמציאות האמיתית נקבעת על ידי התורה!

וזה גם המענה לשאלתך: כשלא לומדים את השיחות של הרבי, זה בהחלט קשה. אבל כאשר לומדים אתה השיחות, וכפי שהזכרתי קודם – לא רק ציטוטים, אלא את השיחות המלאות, בהן מדבר הרבי על החיים הנצחיים של נשיא הדור, זה פועל שינוי בנפש האדם, ופתאום ה'ראייה' שלו לא מצומצמת לעיניים הגשמיות, והוא יכול 'לראות' שהרבי חי וקיים, כי כך התורה קובעת.

אמנם, אחרי הכל יש את השאלה: הרי הרבי אומר בלקוטי שיחות חלק כ"ד, שכדי שיהודי יוכל להתקשר לקב"ה בכל כוחות נפשו, גם עם שכלו והרגשתו (לידע, ולהאמין) – הקב"ה מגלה את אלוקותו בעולם על ידי משה רבינו שהוא "איש האלוקים" – איש, שאפשר לראות אותו ולשמוע אותו. אם כן בהחלט אפשר לשאול – מדוע לא רואים כיום את הרבי?

אכן, זו שאלה חזקה, ועלינו להפנות אותה כלפי הקב"ה, בבקשה ובתביעה שיסיר את ההעלם וההסתר הנורא הזה, ושנוכל כבר לראות ולשמוע את נשיא הדור. אבל אי אפשר להתעלם מכל מה שמוסבר בחסידות בכלל ובתורת הרבי בפרט לגבי נצחיות חייו של נשיא הדור, רק בגלל שיש לנו שאלה צודקת.

הרב וועלוול קסלמן, שנפטר בשנה שעברה, ביקר אצלנו פעם בישיבה בדרום אפריקה, ודיבר בקאך מיוחד על כך שהרבי חי וקיים. שאלו אותו בחורים בישיבה: איך אתה יכול לתבוע מאיתנו כזה דבר – אתה ראית את הרבי, ואנחנו לא ראינו…

הוא ענה להם כך: ראשית, אני מקנא בכם, שלמרות ההעלם וההסתר – אתם מאמינים למעלה מטעם ודעת. שנית: אמנם זכיתי לראות את הרבי – אבל לפני כן, במשך שנים רבות גם אני לא ראיתי את הרבי. גדלתי ברוסיה, שם לא היו לנו מאמרים או שיחות של הרבי, ואפילו לא תמונה של הרבי. במקום בו התגוררנו, למשפחה אחת בלבד הייתה תמונה של הרבי, ומפחד הבולשת הם הטמינו אותה מתחת לאדמה, ורק פעם בשנה היו מוציאים וזוכים להביט לרגע בתמונת הרבי. אז גם אנחנו לא ראינו את הרבי. אבל ידענו שיש לנו רבי!

רעיון דומה שמעתי מפיו של הרה"ח ר' דוד רסקין, שסיפר כי פעם התוועדו חסידים ברוסיה, והחליטו לכתוב מכתב לרבי הריי"צ. מכיוון שלא ידעו את כתובתו המדוייקת של הרבי בניו–יורק, כתבו רק "עבור הרבי מליובאוויטש – ניו–יורק"… כמובן שלא יכלו לשלוח את המכתב ישירות, אלא העבירו אותו בדרך–לא–דרך עם יהודי שיצא מרוסיה, והוא שלשל את המכתב בתיבת הדואר מעבר למסך הברזל. המעטפה הגיעה לדואר האמריקאי, ולמרות שלא הייתה כתובת מדוייקת – עזר השי"ת, והמכתב הגיע לרבי הריי"צ. הרבי שלח להם תשובה, שאף היא נשלחה כמובן בדרכים נסתרות. בכל אופן, בשולי המכתב כתב המזכיר: נ.ב. כתובתו של הרבי היא 770 איסטערן פארקוויי, ולהבא אפשר לשלוח לכתובת הזאת…

הרב רסקין סיפר, שכאשר קיבלו את המכתב – הם התוועדו לילה שלם על השורה הזאת: לרבי יש כתובת! הם מעולם לא היו בניו–יורק, לא ראו ולא ידעו מה זה 'איסטערן פארקוויי', וחלק מהם אפילו לא חלמו שאי–פעם יצאו מרוסיה ויגיעו לאותו מקום שנקרא 'איסטערן פארקוויי', אבל עצם הידיעה שיש לרבי כתובת בעולם הזה הגשמי – זה הוסיף להם חיות!

היום יש לנו שיחות וגם מאמרים, לא רק בכתב אלא גם באודיו ואפילו בוידאו! ובכל זאת, גם היום, עיקר החיות היא לא מוידאו כזה או אחר, אלא מעצם הידיעה שיש רבי, והוא נמצא בעולם הזה הגשמי. איפוא הוא נמצא ומה הוא עושה בדיוק ברגע זה, זה לא משנה. העיקר שיש לנו רבי חי – "א לעבעדיקע רבי" – ואליו אנחנו מתקשרים!

אנחנו צריכים להתחבר ל"מקור מים חיים" שמפורשים בתורת הרבי, וגם חשוב שנדע להבדיל בין זה לבין ה"בורות נשברים" של ההרגשים – ככל שיהיו קדושים וטהורים. אמנם לפעמים – מה שמשתקף מדברי הרבי נשמע יותר קיצוני מה'הקצנות' הכי גדולות, אבל זה לא שמחפשים 'להקצין' – אלא קשורים לאמת של התורה, כאשר היא בטהרתה.

במקורות הכל ברור. צריכים רק ללמוד אותם!

אתם מעורים בחיי הקהילה היהודית בדרום אפריקה – האם מי שאינו חסיד חב"ד מסוגל לקבל את הדברים הללו? להאמין במציאות רק בגלל שכך כתוב?

מה שאתה שואל על 'חי וקיים', יש השואלים על עצם האמונה שהרבי הוא מלך המשיח. והתשובה לשניהם היא אחת. כאשר לומדים את הדברים מתוך המקורות, כל יהודי מאמין מסכים ומקבל שזאת האמת.

אספר לך מעשה שהיה כאן בדרום אפריקה, לפני כעשר שנים. מכיוון שאנו מעברו השני של קו המשווה – חג השבועות חל אצלנו בתקופת החורף, וליל שבועות הוא לילה ארוך מאוד… גבאי בית הכנסת חושבים על רעיונות מקוריים איך למלא את הזמן, ובאחד מבתי הכנסת הגדולים כאן, של תנועת המזרחי, החליטו לערוך סימפוזיון בנושא משיח, בהשתתפות רב מזרחי, רב ליטאי ורב חב"די. חוגי המזרחי הביאו רב מפורסם מארץ ישראל, אך מהחוג הליטאי והחב"ד הם נתקלו בבעייה. אצל הליטאים הם לא הצליחו למצוא מישהו שבקיא בענייני משיח, ואילו החב"דיקים לא היו מוכנים לבוא לסימפוזיון כזה…

לבסוף הם פנו אליי, כראש הישיבה החב"דית, ומכיוון שחשבתי שזו הזדמנות מצויינת להעביר את המסר של הרבי – הסכמתי. אחד מחבריי השלוחים, שחשש שהדברים לא יתקבלו, אמר לי בחשש: שמעתי שאתה הולך לוויכוח הזה… מה יהיה אם ישאלו אותך את השאלה? אמרתי לו – אז אענה להם את התשובה… הלה לא היה רגוע, ובירר: תגיד להם את האמת?… אמרתי לו: ומה אתה חושב, שאשקר להם? בוודאי שאומר להם את האמת!

כאשר נכנסתי לבית הכנסת, מי שארגן את הסימפוזיון קידם את פניי בברכה, והוסיף שהם מאוד מודים שהסכמתי להיכנס לגוב האריות… כאומר: זה שתפסיד – זה בטוח… אבל מגיע לך יישר כוח שהסכמת בכלל לבוא… כאשר אחר–כך ראה אותי אומר את התהלים ב'תיקון ליל שבועות', הוא חשב שאני אומר תהלים להצלחת הנאום…

היה שם קהל גדול, כאלף אנשים, נשים וטף. לפני נאם הרב מחוגי המזרחי, שהציג את שיטתם לפי מדינת ישראל היא המשיח והיא הגאולה. אחרי שהוא סיים, התחלתי בנאום מקיף, בו פשוט הצגתי את המקורות התורניים, מהם ברור מהי הגאולה, ומיהו המלך המשיח.

הקו שלי היה מאוד פשוט: כאשר מדברים על משיח, צריכים להבין שמשיח זה נושא תורני–הלכתי לכל דבר ועניין. משום מה, כאשר מדברים על משיח, אנשים מתחילים לדבר מתוך הרגש. אומרים לך בפאתוס "זה לא יכול להיות!". למה זה לא יכול להיות? כי לא נראה לך? או כי ראית בהלכה אחרת?

שאלתי שם שאלה פשוטה: מי יודע היכן כתובים ההלכות של משיח? על השאלה הזאת עוד היו רבים שידוע להשיב שזה נמצא ברמב"ם. באיזה ספר ברמב"ם? בקושי ידעו. האם למדתם את זה פעם? לשאלה הזאת כמעט אף אחד לא השיב בחיוב.

אמרתי להם: אם תהיה לכם שאלה בהלכות איסור והיתר, האם יעלה על דעתם להפנות את השאלה לתלמיד חכם שלמד עשרות מסכתות בש"ס, אבל מעולם לא למד שולחן ערוך יורה דעה? ברור שלא, כי אדם שמעולם לא למד יורה דעה לא יכול לחוות דעה אם העוף כשר או לא… וזה למרות שאנו מעריכים את הלומדות שלו בשאר המסכתות אותן למד!

אחרי ההקדמה הזאת, התחלתי פשוט ללמד את הלכות מלך המשיח ברמב"ם, מהם עולה ברור שמלך המשיח הוא בשר ודם, מלך מבית דוד וכו' שמביא לשלימות התורה והמצוות – כל מה שידוע לכל חב"דניק שלומד ענייני גאולה ומשיח. עבורם הדברים היו בבחינת 'תורה חדשה'…

כאשר לומדים את הרמב"ם, מספיק רק לקרוא את המילים של הרמב"ם, בלי פרשנות, וכולם מבינים שהרבי הוא מלך המשיח. השאלה היא לא האם הרבי הוא המשיח לפי הרמב"ם, אלא רק האם למדו פעם את הרמב"ם?…

סיפרתי, שפעם הייתי בבית כנסת באחרון של פסח, וחזרתי את השיחה של 'ב' תקופות בימות המשיח'. זו שיחה עם הרבה 'לומדות', ולאורך השיחה שמתי לב לאחד המתפללים שעומד בצד ומתעצבן לעצמו, עד שבשלב מסויים הוא התפרץ ואמר: נו, תגיד כבר מיהו משיח… אני בכלל לא דיברתי על זה, אבל כאשר הוא שמע את המילים של הרמב"ם על 'מלך בית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות', הוא שמע שוב ושוב 'הרבי מליובאוויטש'… ואז שמעתי את חברו אומר לו: תרגע, הוא מקודם הסביר שיש שתי תקופות, אז אולי הרבי יהיה משיח רק בתקופה הראשונה…

כך גם היה גם באותו סימפוזיון בדרום אפריקה – לאחר שהסברתי מהי הגאולה לפי הרמב"ם, היה ברור לכולם עוד לפני שאמרתי את זה, שלפי הרמב"ם הרבי הוא המלך המשיח. השאלות הבאות היו בירור ענייני בתוך ההלכות של הרמב"ם – למשל: איך אפשר לומר אחרי ג' תמוז שהרבי הוא משיח, הרי הרמב"ם אומר שאם נהרג, זה מוכיח שהוא אינו המשיח עליו הבטיחה תורה?

ואיך הסברת להם את זה?

ראשית כל הבהרתי שהרמב"ם דייק לומר 'נהרג' ולא 'מת', כיוון שכאשר נהרג במלחמה זה מראה על כשלון הדרך שלו כמלך המשיח, ואילו כאשר 'מת' – הרי הגמרא עצמה אומרת שייתכן שמלך המשיח יהיה מן המתים, והיינו שיקום לתחייה לפני תחיית המתים הכללית, ויגאל מיד את עם ישראל.

ועל דרך מענה הרבי שפורסם בכתי"ק: "שאלו אצלי על זה שאני אומר שבקרוב יקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא – כ"ק מו"ח אדמו"ר – בתוכם, והוא – הרבי – יוציאנו מהגלות – הרי הסדר הוא (כפי שמובא גם בתורת החסידות) שתחילה תהי' ביאת המשיח וימות המשיח, ורק לאחרי משך זמן יחיו המתים? והמענה על זה: אף שבכללות הסדר הוא ביאת המשיח, בנין בית המקדש, קיבוץ גלויות ותחיית המתים. מכל מקום, תחיית המתים של יחידים היתה ותהי' גם לפני זה. וכידוע כמה סיפורים בש"ס ומדרשים ומצדיקים שהחיו מתים, וכמארז"ל 'זוטי דאית בכו מחי' מתים'", עכ"ל.

אחר–כך הוספתי ואמרתי שבאמת אנחנו ממשיכים להאמין בפשטות כפי שהאמנו תמיד – שמלך המשיח הוא "מן החיים" (ואולי זהו גם הטעם שהרמב"ם אומר רק "נהרג" ואינו נותן אפשרות ש"מת" – שכן לפי הרמב"ם ישנם שני אפשרויות – או ש"נהרג", ואז "אינו זה שהבטיחה עליו תורה" או שלמרות מה שיכול להיות נראה עיני בשר – הוא חי). הסברתי שהתורה היא זו שקובעת את המציאות, וכאשר התורה קובעת שאדם מסויים חי – הוא חי.

גם דבריי אלו בוססו על מקורות מהגמרא וההלכה, ולכן הדברים התקבלו. הדגשתי, שגם בעניין של 'חי וקיים', יהודים לא קובעים את השקפתם לפי מה ש"נראה להם", אלא לפי מה שכתוב בתורה. אמרתי שאינני בא להתווכח ולשכנע, אלא רק להציג לפניהם את המקורות התורניים, ושהם יגיעו אחר–כך למסקנה שלהם, אבל בהתבסס על המקורות, ולא על תחושות בטן.

סיפרתי להם, שפעם פגשתי ברופא, שהתבטא בזלזול נגד רב מרבני חב"ד שאומר שהרבי מלך המשיח חי וקיים. הלה אמר לי: אני רופא, וכרופא אני אומר לך ברור, שאי אפשר לומר שהרבי חי… אמרתי לו: ראיתי הרבה מקרים שאנשים פנו לרבי עם שאלות רפואיות, והרבי הפנה אותם לרב; אך מעולם לא ראיתי שמישהו שאל את הרבי שאלה הלכתית והרבי הפנה אותו לרופא… עם כל הכבוד למקצוע הרפואה, כאן מדבר בעניין תורני הלכתי, ובזה הרב פוסק לפי ההלכה. אם אתה חושב שהוא טועה, כי בהלכה כתוב אחרת – תלך ותשאל אותו. אבל לומר שהרב טועה בהגדרה הלכתית, כי לך זה לא נראה… הרב פוסק לפי ההלכה, ולא לפי הרגש שלך!

יש דוגמאות תורניות לכך שהפסיקה ההלכתית קובעת את המציאות, ולא להיפך?

הרבי מביא פעמים רבות את פסק ההלכה המבוסס על דברי התלמוד ירושלמי על הפסוק "לא–ל גומר עלי", שאם בית הדין החליטו לעבר את השנה – זה משנה את המציאות, אפילו למפרע! על דרך זה מציין הרבי למובא בגמרא ובהלכה אודות השרצים המתהווים מן העיפוש שלא מזכר ונקבה – שלמרות שהמדענים כיום טוענים שלא תתכן מציאות כזאת, הרי אנו פוסקים לפי דברי חז"ל, ולא מתחשבים בדעת המדענים.

גם בעניין של קביעת חיים ומוות – ההלכה והרפואה לא תמיד רואות עין בעין את המציאות, ואנחנו כיהודים מאמינים פוסקים כמובן על פי ההלכה, ולא על פי הרפואה. וגם אם יעמדו רופאים ויאמרו במאה אחוז שהאדם מת – אם על פי הלכה הוא חי, לא נתייחס כמובן לדברי הרופאים ונתייחס אליו כאל אדם חי.

לכן, כאשר אנו בודקים במקורות התורניים, ומגיעים למסקנה תורנית שנשיא הדור חייב להיות חי בגוף גשמי – הרי אנו מאמינים באמונה שלימה שזו המציאות האמיתית.

[אגב: גם ברפואה יש מציאות נדירה כזאת, שאנו יודעים שאדם חי, למרות שלבו ומוחו אינם פעילים… מדובר בניתוח לתיקון מפרצת במוח שמבוצע בהליך שנקרא 'ניתוח בדום לב' (Standstill operation). בהליך זה, משביתים את פעילות המוח באמצעות תרופות, ובמקביל מצננים את הגוף לטמפרטורה של 15 מעלות ומרוקנים את הדם מהגוף. בשלב זה, הלב לא פועם, המוח לא עובד, וכמובן שהאדם לא נושם… המטופל מנותח למעשה במצב של מוות מבוקר, ואחרי סיום הניתוח, שאורך כשעה – מעלים את טמפרטורת הגוף ומחזירים את הדם ואת פעילות הלב והמוח. ניתוחים כאלה מבוצעים בהצלחה, ואנשים חיים אחריהם עוד שנים ארוכות].

כאשר בודקים את הנושא מבחינה תורנית, ומביאים מקורות הלכתיים, אנשים מופתעים כמה הדברים מורכבים ולא פשוטים. בגמרא יש כמה סיפורים על צדיקים שחיו בגוף גם לאחר 'מותם', כמו הסיפור על רבינו הקדוש, רבי אלעזר בנו של רשב"י, ועוד. הדברים מופיעים גם בספרות ההלכתית, עם דיונים מפורטים מתי צדיקים אלו חייבים במצוות וכו'.

גם בשיחותיו של הרבי, יש התייחסות מפורטת לנושאים אלו. בשיחת כ' מנחם אב תשל"א, קובע הרבי כי לאור דברי הגמרא ש"יעקב אבינו לא מת" – הרי שבאופן מעשי גופו של יעקב אינו מטמא, שכן המת מטמא ואין החי מטמא!

כאשר מדובר במשה רבינו שבכל דור – הרי ידועה שיחתו של הרבי בלקוטי שיחות חלק כ"ו, בה קובע הרבי שחייו של משה רבינו הם נצחיים גם בגשמיות העולם הזה – על ידי התלבשותו בגוף של נשיא הדור שהוא 'אתפשטותא דמשה', ובלשונו של הרבי שם "מוכרח להיות משה בכל דור ודור, שבו תתלבש נשמת משה", ומוסיף שם הרבי שחייו של משה "נשארים נצחיים בעולם הזה הגשמי – על ידי התלבשותם בנשיא הדור שבכל דור ודור" (ובהערות שם מביא הרבי את דעתו של ה'עיון יעקב' שאף בגופו הגשמי לא מת משה).

לאור הקביעה הזאת של הרבי – הרי לומר שבג' תמוז הייתה הסתלקות כפשוטו, זה כמו לומר שלאחר 3300 שנה בהן "משה רבינו לא מת" כי הוא ממשיך לחיות בגופו הגשמי של נשיא הדור – הרי בג' תמוז תשנ"ד משה רבינו מת, ר"ל! ולא משה רבינו בלבד, אלא כל נשיאי הדורות, ממשה רבינו ועד לדורנו – כולם מתו בג' תמוז תשנ"ד, ר"ל היל"ת!

ואת כל זה הסברתם לקהל הלא–חב"די בדרום אפריקה? איך הם הגיבו?

קודם כל, לאורך כל הדרשה הם היו בהקשבה מלאה. אחרי הכל, זה נושא שהם אף פעם לא שמעו עליו מהזווית ההלכתית. יותר נכון, הם לא חלמו שיש זווית הלכתית לעניין… פתאום הם שומעים גמרות, מדרשים, הלכות, והכל סביב נושא של חיי הצדיקים. זה היה מרתק. לא פלא, שבסיום הדרשה כולם מחאו כפיים בהתלהבות. אחר–כך אנשים רבים ניגשו באופן פרטי להודות לי על שפקחתי את עיניהם לראות את הנושא מהזווית התורנית; ולמרות שחלפו עשר שנים מאז, הרבה אנשים מהקהילה עדיין מזכירים לי בשמחה את אותו מעמד.

אספר לך סיפור, שממחיש שלאחרי שלומדים את המקורות התורניים – אנשים ללא דעות קדומות מבינים לבד שהרבי חי וקיים. אתה אפילו לא צריך להסביר להם. הם לבד עושים 'אחד ועוד אחד' ומגיעים למסקנה הפשוטה:

בתקופה שהייתי בשליחות בוונציה, הגיע לשם איש עסקים מבני–ברק, שביקש לנצל את שהותו בעיר גם ללימוד התניא. ישבנו ולמדנו בחברותא את שער הייחוד והאמונה. הוא היה איש עמוק מאוד, מבין עניין. כאשר למדנו שמידת הרחמים אותה שיתף הקב"ה בבריאת העולם – "היינו התגלות אלקות על ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה", הוא אמר שיש לו שאלה: מכיוון שכתוב שהצדיקים זה גילוי האלוקות בעולם, הרי ברור שכמו שיש תמיד גילוי אלוקות – כך צריכים להיות תמיד צדיקים בעולם. ומה עכשיו?

בתחילה באמת לא הבנתי מה הבעייה שלו… ואז הוא 'הסביר' שאחרי ג' תמוז איזה צדיקים יש בעולם? כאשר אמרתי לו בטבעיות שהרבי הוא הצדיק שמגלה אלוקות בעולם, הוא התסכל עלי במבט מופתע, ושאל–קבע: אז אתה מהמשוגעים?… אך מכיוון שכבר הספיק להכיר אותי, ולהבין שלדברים שאני אומר יש בדרך כלל מקורות מוצקים, הוא ביקש מייד: תסביר לי, אני חייב להבין את זה.

אמרתי לו: כיהודי טוב, אפתח בשאלה: למה בכלל שאלת על הצדיקים אחרי ג' תמוז – הרי אתה מגיע מבני ברק, ויש שם הרבה 'צדיקים'? אלא מה, אתה מבין היטב שמדובר בנשיא הדור, וברור לך שנשיא הדור הוא הרבי מליובאוויטש, וברור לך גם שאף 'צדיק' אחר אינו שייך להיות 'נשיא הדור'. זו כמובן הנחת–יסוד מדוייקת, והיא עצמה מהווה את התשובה – כי מכיוון שהרבי הוא נשיא הדור, מוכרחים לומר על פי התורה שהוא חי וקיים, גם במציאות שלאחר ג' תמוז.

הוא סבר, וקיבל. אחר–כך כאשר חבר שלו – שבדיוק לא היה באותו שיעור – שמע ממנו את הדברים, הוא נדהם: כל כך מהר שיכנעו אותך?!

מה הנקודה? הוא פשוט היה אדם מאוד הגיוני, שיודע לעשות אחד ועוד אחד. וברגע שהיה ברור לו שהרבי הוא נשיא הדור המגלה אלוקות בעולם, ושאין אף אחד שלקח את התפקיד אחרי ג' תמוז – הוא הגיע למסקנה ההגיונית, שמוכרחים לומר על פי תורה שהרבי חי וקיים. אחרת, מי מגלה אלוקות בעולם?

ללמוד לעומק, לא רק ציטוטים!

לסיום, מה אתם מציעים לעשות כהכנה לג' תמוז?

כפי שאמרתי בתחילת שיחתנו – כאשר מתקרב מועד חסידי, אנו חייבים לשבת וללמוד את המאמרים והשיחות של הרבי על אותו מועד, ובענייננו – המאמרים והשיחות על ג' תמוז.

בשיחת י"ט כסלו תשכ"ג דיבר הרבי בכאב ומתוך בכיות, על–דרך הלשון המורגל בשיחות הרבי הרש"ב ש"נחלש ענין העבודה" – שבימינו אלו, יכולים לומר, שנחלש גם לימוד התורה, ובפרט לימוד החסידות.

על דרך זה אפשר לומר, שכל השאלות שמגיעות לקראת ג' תמוז, והחלישות באמונה הפשוטה שהרבי חי וקיים – סיבתן אחת ויחידה: נחלש עניין הלימוד בשיחות ומאמרים של ג' תמוז.

ובכלל, כאשר אנו מגדירים את עצמנו כאנשים שחיים משיח, רק בגלל השיוך הקבוצתי, ולא בגלל שיש לנו קאך בשיחות בענייני גאולה ומשיח – זה מביא לידי כך שחיים משיח באופן 'מקיף' בלבד. לא פלא, שכאשר מגיע ג' תמוז ומעמת את האמונה ה'מקיפית' שלנו עם ההעלם וההסתר, עלולים להתבלבל.

אבל כאשר האמונה שלנו נובעת מתוך לימוד המאמרים והשיחות בפרט, ובכלל – לימוד ענייני משיח וגאולה כפי שהם מופעים בתורה, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, בנגלה ובחסידות – או–אז, אמונתנו היא פנימית ומושרשת ביסודי התורה, ואז גם רוח סערה לא תוכל להזיזה ממקומה.

יהי רצון, שבזכות הלימוד בעניינים אלו, נגלה את המציאות האמיתית של ג' תמוז גם לעינינו הגשמיות – וכשם שבג' תמוז בשנת תרפ"ז, ראו והבינו למפרע שהיה זה אתחלתא דגאולה,

– כן תהיה לנו תיכף ומיד ממש שנזכה להתגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח, ואז לא יהיה צורך בלימוד השיחות, אלא המציאות התורנית והמציאות הגשמית תתאחדנה למציאות אחת ויחידה באופן ברור וגלוי לעיני כול – שג' תמוז תשנ"ד היה אתחלתא דהגאולה האמיתית והשלימה!

•

חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן

ראיין: שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

"בכל שבת אחר הצהרים הלכתי ברגל יחד עם מספר חברים לבית הרפואה 'בית ישראל' – חוזר איתנו הרב דוד כהנוב לחודשי הקיץ של תשנ"ד – היינו שוהים שם עד מוצאי שבת וחוזרים לקראון–הייטס. באותה שבת ב' תמוז, הגענו לקראת השקיעה, ראינו על כל הנוכחים ארשת של רצינות מיוחדת, כולם מחזיקים תהלים, אף אחד לא מדבר… התברר שאמרו שיש סיבוכים, וביקשו מכל המיוחסים לצאת מחוץ לכתלי בית הרפואה, חוץ מהמזכירים שנשארו בפנים.

עבר זמן ושמענו שברוך ה' המצב התייצב, לא ידענו הרבה פרטים אבל דברים כאלו היו גם בעבר, וחשבנו שגם עכשיו זה אותו דבר. חזרנו לשכונה, ובאמצע הלילה הופעלה האזעקה…

מיד הלכנו ל–770. באותו רגע האיר אצלנו בלי שום ספק, שלא רק שמה שקורה כאן קשור לתהליך של התגלות מלך המשיח, אלא זה בדיוק מה שמתרחש כאן עכשיו – הרבי מלך המשיח מתגלה. זה היה רגש כל כך עוצמתי וחזק, שהרגשנו שלא יכול להיות אחרת. אנחנו נמצאים בעיצומה של התקופה שהרבי התחיל את התהליך של הגאולה, ולא יכול להיות שמשהו כאן נעצר או חלילה נסוג. מצד אחד יש כאן משהו לא חיובי, העלם והסתר איום ונורא… אבל מצד שני ברור לנו לגמרי שכל המאורעות שאנחנו חווים מ–כ"ז אדר עד ג' תמוז, הכל זה בשביל ההתגלות.

הרב דוד כהנוב הוא דמות מוכרת בבית משיח 770. איש חינוך מזה עשרות שנים, וכיום משפיע במתיבתא 'דרכי מנחם' בקראון הייטס.

קשה שלא להידבק בחיות ובלהט המאפיינים אותו כל כך; מלבד הנחיית ההתוועדויות המרכזיות, או נאומים והתוועדויות כאלה ואחרות, ניתן ללמוד הרבה מהרב כהנוב גם במהלך ריקודי "יחי" המתקיימים בשמחה ובחיות לאחרי התפילות במניין הרבי מלך המשיח. גם שם בולטת תכונתו הייחודית של הרב כהנוב – חיות צעירה ונמרצת, כמין 'תמים' נצחי הדבוק באמת בתמימות ובשמחה.

בקשר עם ג' תמוז התיישבנו לשיחה – שמהר מאוד הפכה להתוועדות. כמי שחי את כל המאורעות מקרוב, חוזר הרב כהנוב לאותם הימים, לעוצמות של האמונה שהתגלו אצל חסידים, ולפעולות הנמרצות בגאולה ומשיח שבהם נטל חלק.

הרב כהנוב: ביחד עם העוצמות של האמונה, הגיע גם הבלבול… כולנו בשר ודם ובמידה מסויימת כל חסיד הרגיש שהוא צריך לתפוס את עצמו, להתחזק באמונה בדברים של הרבי מלך המשיח. היו אז אסיפות במשך השבוע בקשר למצב. לצערנו, חלק מהדוברים באותם אסיפות, דיברו ממש לא לעניין… (ואפשר ללמד עליהם זכות, כי באמת מדובר על נסיון קשה ובלבול נוראי). באופן אישי הרגשתי בכל אותן האסיפות, שהעיקר חסר מן הספר – הרי ברור שמה שצריך עכשיו זה להרעיש על משיח! האם איבדנו את הכיוון?… מדברים על הנהגה כזו, הנהגה אחרת ועל העיקר שוכחים…

כנראה שלא הייתי היחיד שהרגיש כך, ואכן בליל שישי שאחרי ג' תמוז אורגנה אסיפת התעוררות לפעולות בענייני משיח. שאלו אותי חברים: אתה רוצה להשתתף באסיפה? תבוא למשרד של הרב דוד נחשון.

זריקת עידוד לקהל

למה קראו לך לאסיפה? התעסקת קודם לכן בפעילות בעניני משיח?

האסיפה נועדה קודם כל למי שאכפת מהעניין; אבל במענה לשאלתך, היה לי רקע של פעילות בעניני משיח: הייתי מהאחראים על קו טלפון בעניני גאולה ומשיח. יוזמה שהתחילה בי"א ניסן ה'תשנ"ב – כמתנה לכבוד שנת הצדי"ק לרבי מלך המשיח שליט"א. מדובר על מערכת טלפונית ממוחשבת ללימוד ענייני גאולה ומשיח. המערכת כללה מדור לשמיעת שיחות של הרבי, מדור לשמיעת הרצאות בעניני גאולה ומשיח, וגולת הכותרת – מדור שאלות ותשובות, כאשר השואל מקליט את שאלתו וזוכה לקבל תשובה עוד באותו ערב.

היינו מספר אברכים שאחראים על זה יחד, ההתעסקות שלי הייתה בעיקר בצד הטכני, וכמו–כן המשרד היה בבייסמנט שלי. באותם שנים אחזקת כזו מערכת הייתה יקרה מאד, אבל ההשקעה הייתה שווה – מאות אנשים התקשרו לשמוע גאולה ומשיח 24 שעות ביממה.

נחזור לאסיפה, למיטב זכרוני נכחו בה: הרב שמואל בוטמאן, הרב דוד נחשון, הרב שלמה מאיעסקי, הרב בצלאל קופצ'יק, הרב מנחם גערליצקי, הרב יהודה פרידמן, ועוד. המסקנה הפשוטה אליה הגענו באסיפה, שלמרבה הצער, הרבה חסידים לא יודעים ומכירים כלל את השיחות. כל הבלבול מגיע פשוט מאי–ידיעה – שלא לומר 'עם–הארצות' – בשיחות של הרבי מלך המשיח.

החלטנו שצריך להוציא חוברת, שבה יובאו רק המילים של הרבי. בלי הוספות. חוברת שכל אחד יכול בעצמו להחזיק ביד ולקרוא. זכורני איך תוך כדי האסיפה, כמה מהמשתתפים הוציאו מהמדף ספרים, והראו כמה ביטויים בשיחות שבכלל לא שמים לב אליהם ואינם ידועים כלל. מה יהיה השם של החוברת? מישהו הציע את השם 'יחי המלך'! זה היה בטבעיות והתקבל מיד.

כבר באסיפה הזכירו ונאספו מספיק קטעים בשביל חוברת ראשונה. מה שנשאר זה הצד הטכני, לתקתק את החומר, לסדר לדפוס, ולדאוג להדפסה בפועל. לקחתי על עצמי את המשימה, שהחוברת תהיה מוכנה עד שבת קודש. השליח הרב בצלאל קופצ'יק (שיהיה בריא) התנדב לתקתק את החומר במהירות, הרב יהודה פרידמן לקח על עצמו לבדוק את האפשרויות להדפסת החוברת, וכך אני ובצלאל קופצ'יק ישבנו ועבדנו על המחשב בביתי כל הלילה, על מנת שלמחרת בבוקר הכל יהיה מוכן.

בבוקר מסרתי את הדפים המוכנים לרב יהודה פרידמן, וגם לדפוס כאן בקראון הייטס. ברוך ה' החוברת הודפסה בכמות גדולה בשני הדפוסים במקביל, ולקראת כניסת השבת נסעתי עם הרכב ופיזרתי חוברות בכל בתי הכנסת בשכונה. באותם ימים מדובר על כ–30 בתי כנסת בערך, שכולם זכו לקבל את החוברת "יחי המלך" עם שיחות הרבי מלך המשיח בעניני משיח ובקשר למצב.

ב–770 התכנית הייתה לחלק את החוברות ברגע האחרון. היה לנו חשש, אולי מישהו ייקח את זה, יעלים את זה… לא ידענו מה יהיה. בהדלקת נרות התחלתי לחלק ב–770, הצפנו את 770 בחוברות… והתגובות שקבלנו היו פשוט מדהימות: אנשים למדו את הדברים, התחזקו בעצמם, חזקו את הסביבה, את המשפחה – זה היה ממש זריקת עידוד לקהל. צריך להבין, הרבה מהידע שיש היום, הדברים הכי פשוטים – זה שהרבי נמצא איתנו בלי כל שינוי וכו', לא היו ידועים לקהל. אנשים קראו את החוברת וקיבלו חיות, פשוט התרוממו לגבהים אחרים…

כשעברה השבת חשבתי לעצמי, איך אפשר להפסיק כזה דבר? הבנו שיש צורך להוציא את החוברות של "יחי המלך" על בסיס קבוע, ונרתמתי למלאכה.

זקנים לצד צעירים – רוקדים עם משיח…

ליקוט חומר, עריכה, הדפסה וחלוקה – כל זה לקחת על האחריות שלך? היה לך ניסיון בעבר עם כזה סוג פרוייקט או איזה גביר שמימן את זה? 

ההתגייסות שלי לא הגיעה ממקום של טעם ודעת, פשוט הרגשתי שזה מצב חירום! ה'עולם' נמצא בהתעלפות. לא יודעים איך להתייחס למצב כזה, ולנו יש בידיים את התרופה – יש לנו שיחות מהרבי מלך המשיח. זה כל הרעיון של "יחי המלך" – רק אותיות הרב, לא שום דבר מעבר.

המשך ההוצאה לאור דרשה הרבה מאמץ, הן בליקוט של הקטעים הן בתקתוק וההדפסה וכו'. סייעו לי מספר חסידים, אציין במיוחד את הרב שמערל שיחי' מטוסוב שידיעותיו המרובות ושליטתו בחומר היו לי לעזרה רבה.

מבחינתי כל המאמץ היה שווה כשראיתי מול העיניים את התוצאות. קודם כל באופן אישי, העיסוק שלי עם השיחות בגאולה ומשיח רומם אותי אישית וגרם לי לחיות עם משיח ברמה שאף פעם לא חוויתי; וגם ברמה הציבורית כמובן, ראו בחוש איך הקהל מתרומם בזכות השיחות.

אספר לך דוגמא אחת מיני רבות: לפני פסח (תשנ"ה) מצאתי את השיחה מאחרון של פסח תשי"ב. הרבי אומר שם: "כ"ק מו"ח אדמו"ר הנהיג לרקוד באחרון של פסח ריקוד של משיח ("משיח'ס טאַנץ"). מאמר זה – "משיח'ס טאַנץ" – אפשר לפרש בשתי אופנים: (א) ריקוד ששייך ומהוה הכנה למשיח, (ב) ריקוד שמשיח עצמו משתתף בו. וכיון שהדבר תלוי בנו איך לפרש, נפרש כפי שכדאי לנו ("ווי עס לוינט אונדז") – כפירוש הב' – שמשיח נמצא כבר ומשתתף ורוקד יחד עמנו הריקוד שלו…" עד כאן הדברים של הרבי מלך המשיח.

זכורני כיצד בזמנו, הסתכלתי על דף והרגשתי שיש כאן משהו, ופתאום ראיתי את המילים האלו, וואו! איזה אוצר! לא רק ריקוד של משיח אלא שמשיח רוקד איתנו…

הקטע פורסם בגליון יחי המלך לקראת החג, וזה פעל התעוררות עצומה. כשהגיעה סעודת משיח, היו כאלה ריקודים… רקדו על שולחנות שעה ארוכה. אני זוכר את זקני אנ"ש ר' לייבל מוצקין ור' לוי איצ'ה שפירא רוקדים לצד הצעירים. כל הקהל רקד בשמחה שעה ארוכה. פשוט אין לתאר!

לפועל, ההתעסקות עם ה"יחי המלך" תפסה אותי לגמרי, קפצתי לתוך העניין והקדשתי את כל זמני לכך. חוץ מזמן העבודה שלי שנתפס, נוצרו חובות גדולים מכך שלפעמים אני עצמי שילמתי על ההדפסה, כשלא נמצא מי שיתרום. באותה תקופה היה לי עסק של חלקים למחשבים, אבל אחרי ג' תמוז מי רצה בכלל להמשיך בחיים נורמלים… התמסרתי להוצאה לאור וזה לקח לי את כל השבוע. ב"ה לא פספסנו אפילו שבוע אחד. היו אפילו פעמים שהחוברת הודפסה במדפסת פשוטה ב–749, כשזו היתה האפשרות. העיקר שה'יחי המלך' ייצא לאור.

עברה שנה ו–ג' תמוז עומד בפתח… בהתייעצות עם אשתי וידידים, הבנתי שאי אפשר להמשיך בצורה כזו. מי חלם שיעבור שנה מאז ג' תמוז והרבי מלך המשיח עדיין לא יתגלה… רציתי בכל מאודי ש"יחי המלך" ימשיך לצאת לאור, אבל הבנתי שאני לא יכול להמשיך להתעסק עם זה.

אני זוכר את עצמי יושב במשרד, ופשוט מדבר עם הרבי מלך המשיח: רבי! סוף–כל–סוף זה עניין שלך! תדאג לזה… פתאום הטלפון מצלצל, ועל הקו נמצא התמים צמח מזרחי (כיום שליח במילאנו), שאומר לי: "הרב כהנוב, שמעתי שאתה מפסיק. אז אני רוצה להמשיך"… הרגשתי שזה ממש מלאך משמים, קיבלתי צמרמורת… והוא אכן לקח על עצמו את המשימה יחד עם התמים מענדי בליניצקי – שמאז ועד היום האחראי להוצאת הקונטרס מידי שבוע בשבוע במסירות רבה. התמימים שידרגו את החוברת, ביתר שאת ויתר עוז, גם מבחינת ההוצאה לאור וגם מבחינת ההפצה חוצה, גם בשכונות החרדיות הסמוכות, ובהמשך בתפוצה עולמית.

ילד קטן נעמד על הספסל

הרב דוד כהנוב הוא לא האיש שישקוט על שמריו, בעוד ההתגלות המיוחלת של הרבי מלך המשיח עדיין מתמהמהת. ואכן פרוייקטים נוספים לא איחרו לבוא… 

את השיר המרגש (ראה מסגרת) על הילד הקטן שנעמד על הספסל, ומכריז בקול גדול מה שכולם חושבים בליבם: "הרבי חי וקיים", דומני שקשה למצוא חסיד שאינו מכיר; מי שחיבר את המילים הנוקבות והמרגשות הוא לא אחר מהרב כהנוב. 

תוכל לספר לקוראי בית משיח מה עומד מאחורי כתיבת השיר, ומה התגובות שקיבלת בעקבותיו?

בכלל יש לי חיבור לנגינה ומוזיקה, ומידי שנה לכבוד י"א ניסן אני זוכה לחבר ניגון על הפרק החדש של הרבי מלך המשיח. בכמה שנים הניגון אף נבחר והתקבל אצל החסידים ברחבי תבל. מלבד זאת חיברתי עוד מספר ניגונים. באותה תקופה אחרי ג' תמוז, הרגשתי כאמור, שיש בלבול גדול אצל חלק מאנ"ש – מה המצב, לאן מתקדמים ומה הרבי רוצה ומצפה מאיתנו. שוחחתי על כך עם כמה חברים, ופשוט הזדעזעתי מהטשטוש הכללי הזה.

לא היו לי יותר מדי כוונות. רציתי שכולם ידעו שהרבי חי וקיים. שיש רבי! הוא איתנו עכשיו ולא עזב אותנו. זה הוביל אותי לחבר את השיר 'הרבי חי וקיים'. השיר מתאר את רוח התקופה, את החושך והבלבול שאחז בכולם – "אף אחד לא אומר, אף אחד לא עונה, כל אחד מסתכל על השני…" וההתפרצות הטהורה, התמימה והזכה של הילד המכריז בקול חזק בכל כוחו – "הרבי חי וקיים, הרבי, המלך המשיח, עומד מיד להתגלות"! 

האמת היא שהתחושות והמילים כבר היו אצלי בבטן מאז ג' תמוז… הקלטתי את זה בפועל יותר מאוחר. עבר זמן עד שהשיר פורסם – כשהוצאתי דיסק של שירים שלי (עליו עבדתי יחד עם ר' אביגדור צייטלין), וזה היה השיר המרכזי בו, יחד עם עוד כמה שירים בעניני גאולה ומשיח וכמובן "יחי אדוננו". מכרתי את הדיסק מחוץ ל–770, הרבה מהאורחים ותושבי השכונה קנו דיסקים, והשיר הלך והתפרסם. עד היום, מגיעים אנשים מהארץ ל–770 עם הילדים שלהם, ואני שומע לחשושים מאחוריי: "זה הוא שחיבר את השיר"…

כאמור חיברתי לא שיר אחד ולא שניים, אבל בשיר הזה הרגשתי שהשיר כאילו חובר מעצמו, בלי מאמץ, 'יש מאין' מלמעלה. חשוב לי להדגיש: אין לי מטרה להוציא סתם ניגונים… באתי לחזק את האמונה ברבי מלך המשיח. אם זה מצליח ומעורר יהודים וחסידים באמונה במשיח, והיה זה שכרי.

שמחת תורה תשנ"ה: רוקדים עם הרבי!

הרב כהנוב מרגיש שלא בנוח לספר על עצמו, אבל כדי לחזק אנשים אחרים, הוא מוכן לשתף בפעולות נוספות מהימים ההם:

לפני שמחת תורה תשנ"ה, ישבתי וחשבתי מה יהיה חס–ושלום בתכנית הגלותית? הרי "הקפות" זהו רגע השיא של תשרי, רגע השיא של הגילויים מהרבי מלך המשיח שליט"א שמעניק כוחות לכל השנה כולה. אם המצב ב–770 בזמן של הקפות יהיה של מרה–שחורה ונמיכות רוח, זה יכול חלילה להוריד בחיות וההתקשרות…

בליל הושענא–רבה פניתי לר' זלמן גולדשטיין (שידיו רב לו בהוצאת ספרים לשלוחים, הדיסקים 'חב"ד קלאסיק' ועוד פרוייקטים), ושאלתי אותו אם הוא יכול לעצב לי דגל לשמחת תורה: תמונה של הרבי מלך המשיח, כמה מילים בקשר לשמחת תורה וכמובן "יחי אדוננו".

העיצוב הוכן והדפסתי את הדגלים על נייר צבע פשוט, לא איכותי מדי… בגודל לטר (A4). קניתי מקלות קטנים, לקחתי בחורים לבייסמנט של ההורים שלי, והכנו כמות גדולה של דגלים. בליל שמיני עצרת נתתי אותם לר' זאב קדנר שיעמוד בפתח 770 ויתן לכל אחד מהילדים דגלים. הרגשתי כיצד הדגלים רוממו את הרוח של החסידים; לא היה קהל גדול ב–770 לפי ערך הקהל בשנה רגילה, אבל רקדנו והרגשנו את הרבי איתנו.

יוזמה נוספת שעשיתי באותה שנה, לקחתי את גיסי ר' לוי בוימגארטן (הטנקיסט), שניחן בקול נעים, ועשינו הקלטה בליווי מוזיקלי של ניגון ההקפות (הניגון השני, לא של ר' לוי'ק) עם המילים של "יחי אדוננו". עם ההקלטה הזו, הסתובבתי בכל השכונה בערב החג ברכב עם רמקולים. אחרי כמה שעות החנתי את הרכב ליד 770, כשהניגון בוקע מהרמקולים עד כניסת החג… וזה פשוט נכנס לראש של האנשים, מה שהשפיע בפועל על השירה בהקפות…

הרי מאז תשנ"ג, 'יחי' נהיה ממש החיים שלנו! ראינו גם שמלבד העידודים של הרבי מלך המשיח לאורך השנה, היו מספר פעמים (אני זוכר לדוגמא בחזור מהתהלוכה בפסח, ובכ' מנחם אב) שהיה ניכר בבירור שהרבי רוצה שנשיר דווקא יחי, ולא ניגונים אחרים, נעלים ככל שיהיו. כי עכשיו יחי זה הנקודה. ומאז ועד היום – הרבי ויחי זה דבר אחד שלא שייך להפריד אותם חס–ושלום!

מהיכן שואבים חיות במשיח?

תרשה לי לשאול אותך, הרב כהנוב – מאיפה הגיעה אליך האמונה היוקדת בעניני משיח, מה גרם לך לא להתבלבל, להתחזק בעצמך ולחזק אחרים באמונה במשיח?

(מחייך:) קיבלתי מתנה מהרבי – נפלתי בצד הנכון… אם אני מנסה לחשוב מה תמיד תפס אותי וחיזק אותי, זה חד משמעית הלימוד והעיסוק בגאולה ומשיח. ממש כמו שהרבי אומר שעל ידי לימוד גאולה ומשיח, האדם חי במציאות אחרת לגמרי, כל העניין של הגאולה נהיה עובדה ברורה אצל האדם הלומד, הוא חושב על משיח וחי עם משיח.

נוסף ללימוד ועיון בדברי הרב, בתור אנשים בשר ודם, מה שמחזק זה הרצאות והתוועדויות, שיושבים יחד ומחזקים את האמונה ברבי מלך המשיח. באותה תקופה שאבתי הרבה חיות מהתוועדויות. זכור לי במיוחד פרופסור ר' ירמיהו ברנובר שיהיה בריא, שהאמונה הפשוטה שלו בדברי הרבי, הייתה לפיד אש בראש המחנה.

אנחנו לא אנשי זכרונות… אבל אם רוצים קצת להתרפק על מה שהיה – צריך להבין שהרבה דברים שהיום כביכול ברורים, הגיעו אז בפשטות, מאמונה טהורה ותמימה. קח לדוגמא את המושג "תפילה עם הרבי":

אינני היחיד ולא הראשון ש'תפס' את העניין, אבל אחת הפעמים הראשונות שאני זוכר, הייתה בפורים תשנ"ה. חשבתי לעצמי, מה יהיה במנין של הרבי? הגעתי למעריב והיו אנשים בודדים ממש. אנחנו יודעים ש"קדושה לא זזה ממקומה"… אמרתי לחבר'ה, בואו נתפלל במנין של הרבי. היו שם עוד יחידים שחשבו גם ככה. אמנם לא הכנו את הכסא והסטנדר, אבל עשינו מנין של הרבי, והתפללנו יחד עם הרבי!

כיום ברוך ה' מאות ואלפים משתתפים במניין של הרבי וחיים את זה בפשטות.

הרבי נמצא בפשטות, ואנחנו מתפללים איתו!

אם הגענו לנושא, מה החשיבות של "תפילה עם הרבי"?

תראה, אין כאן הרבה חכמות, מדובר כאן על דברים שאנחנו עושים המבטאים שאנחנו חיים עם הרבי, והרבי חי איתנו.

אם אתה שואל אותי, המעשים פועלים על האדם שהאמונה שלו תלך ותגבר. כשמשתתפים בתפילה עם הרבי ב–770 בשעה 10 בבוקר, ומכינים את הכסא והסטנדר, עומדים ומחכים לראות את הרבי מלך המשיח בעיני בשר נכנס לתפילה, זה הופך את האמונה למשהו מוחשי ואמיתי.

נקודה דומה שחשוב לי לומר: זכיתי לחבוש לראשי כיפת 'יחי'. תלמידים שאלו אותי בישיבה – הרב כהנוב, למה אתה לובש כיפה יחי? עניתי להם: הרבי מתחנן שנפעל להביא את הגאולה, אני לא עושה מספיק, ומרגיש רגשות אשמה. אז כאן יש לי תזכורת תמידית ופעולה תמידית. אנשים רואים את זה, הסביבה מקבלת כאן מסר, אפילו בלי שאני מדבר על זה.

התלמידים חשבו שאני יענה, שיש חיוב לשים כיפת יחי! אני רואה את זה כזכות. אתה לא חייב, אבל יש לך הזדמנות להרוויח משהו גדול…

אני לא אוהב להתערב לאנשים בחיים האישיים, מצד שני אני רוצה לפעול. אני הולך לאירועים משפחתיים למשל, המשפחה של אשתי לא חב"דניקים, וההרגשה שלי היא, שהמסר פשוט חודר בלי שאני אומר מילה. אנשים רואים שאני לא מתבייש בזה, וזה עצמו פועל עליהם. מבחינתי, זהו עניין תמידי שאני מרגיש שאני עושה בשביל התגלות משיח.

איך כל חסיד יכול להתעורר מחדש – להרגיש שהרבי חי, והולך להתגלות?

יש מושג שנקרא "צווישן [= בין] חסידים". הייתי מציע לכל אחד, להתחבר ולהתוועד עם חסידים שחיים את העניינים – חסידים שחיים עם הרבי, לומדים גאולה ומשיח, מתוועדים על זה, כותבים לרבי באגרות קודש. האמונה הרי קיימת אצל כל אחד, צריך רק לגלות ולחזק אותה. החיבור הזה נותן כח, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" להיות דבוקים ברבי עד ההתגלות בפועל.

צריכים לדעת, שהרבי נותן לנו את הנשק החזק ביותר! אנחנו צריכים לנצל את הכוחות שהרבי משקיע בנו. הרבי הבטיח שאנחנו כבר על הדרך. אין דרך חזרה. הברירה שלנו היא רק אם להתקדם יותר חזק לגאולה או חלילה להתרשל קצת. ולא מדובר כאן על 'להמציא את הגלגל', אלא פשוט לחיות חיים של התקשרות: לעשות מבצעים כי אתה חסיד של הרבי, ויש לך רבי חי, והרבי לא מפסיק להשפיע עליך; ואתה מצידך פועל ומתמקד בפעולות ובלימוד עניני גאולה ומשיח ובמיוחד לימוד שיחות הדבר מלכות, הכי פשוט שיש.

אתה רואה ווי–פיי?

ובכל זאת, איך חסיד צריך להתייחס לג' תמוז?

היחס של חסיד לג' תמוז, צריך להיות כמו שהרבי מתייחס לתאריך ג' תמוז! אם אנחנו מאמינים קצת ב'השגחה פרטית', ברור לנו שה"סיפור" של ג' תמוז שלנו דומה לג' תמוז תרפ"ז. זהו יום שאפשר להסתכל עליו בשני אופנים, אפשר לראות את הגלות שבו – הנה הרבי נשלח לגלות בקוסטרמה…; ואפשר לראות את הגאולה ביום הזה, שיש כאן "אתחלתא דגאולה". למפרע התברר, כידוע מפרשת המאסר והגאולה, שאותו ג' תמוז היה בעצם השינוי מהיפך החיים – לחיים! אותו דבר ב–ג' תמוז שלנו, מצפים מאיתנו לראות את האתחלתא דגאולה שיש ביום הזה, וודאי שנראה מיד את התממשות הגאולה בשלימות.

יש לנו היום ב"ה טכנולוגיה מתפתחת. יש הרבה דברים שלא רואים אותם, אבל משתמשים בהם יותר מדברים שאפשר לממש בגשמיות. קונים ומוכרים, ומעבירים מליונים בלחיצת כפתור. הרבי מלך המשיח אומר, שאנחנו חיים בימות המשיח. איי אתה לא רואה? נכון, לא רואים, אז מה אם אתה לא רואה? אתה רואה וויי–פיי? אתה רואה את האיש ברדיו? על זה אין לנו שאלות, זה מסתדר לנו מצויין.

הרבי רוצה שנאמין באמונה פשוטה שג' תמוז הוא יום גאולה! רואים כך, רואים אחרת, מסתדר לנו, לא מסתדר לנו – זו האמת! והאמונה הזו נמצאת בלב של כל חסיד, ורק צריך לגלות אותה מן ההעלם אל הגילוי.

לסיום, הרב כהנוב – תן לנו צידה לדרך.

יש שיחה ידועה של הרבי הריי"צ מאחרון של פסח תרצ"ט, בה הוא מזכיר ש"יבא שילה" בגימטריא משיח וכו'. ישנו דגש בשיחה שלא שמים לב אליו. הרבי אומר שם כך: בתקופת העלמותו של משה רבינו, בני ישראל לא הפסיקו לדבר עליו, וכן יהיה גם עם הגואל האחרון!

אם כן, אנחנו נעשה את שלנו – לא נפסיק לרגע לדבר על הגואל האחרון, לחיות עם הגואל האחרון – ומיד ממש נזכה להתגלות השלימה בעיני בשר של הרבי מלך המשיח שליט"א, ונחגוג את ג' תמוז בהקהל עם כל עם ישראל בירושלים הבנויה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

השיר שמעורר בכל העולם: 

קרה מה שקרה
שקט בכל העולם
אף אחד לא אומר,
אף אחד לא עונה, לא עונה

כל אחד מסתכל על השני,
שהוא יגיד, שהוא יביע
מה שהוא מבין,
מה שהוא יודע, יודע

ופתאום קם ילד קטן
ונעמד על הספסל
ומכריז בקול חזק וגדול בכל כוחו:

הרבי חי וקיים! הרבי חי וקיים!
הרבי, הרבי, המלך המשיח,
עומד מיד להתגלות! ×2

לכל אחד יש בפנים את הילד
תן לו להביע את עצמו
תן לו להכריז בקול גדול,
בקול גדול:

הרבי חי וקיים! הרבי חי וקיים! הרבי, הרבי, המלך המשיח,
עומד מיד להתגלות! ×2