איך שומרים על אווירה טובה בבית גם בקורונה?

הרב מענדלה וולף

מאז שהילדים כל הזמן בבית (וגם אני…), הקשר ביני לבין ילדי הקטנים עבר למצב מלחמה. אני חייב לצעוק, לאיים ולהכריח כדי שהם יקשיבו. התחושה שלי אומרת לי שהקשר הטוב שהיה לי איתם מתקלקל. מה עושים?

שלום וברכה.

ניתן לשים לב משאלתך שב"ה בימים כסדרם הקשר שלך עם ילדיך הקטנים הינו טוב, ויש ביניכם אווירה טובה.

אנסה להדגיש את הסיבות לכך שהמתח בתוך הבית בימים אלו גבוה יותר, ועלול להגיע לתקלים רבים.

1. צפיפות וסגירות – הסיבה הברורה והבולטת ביותר. כאשר קבוצה של אנשים (גם ילדים הם אנשים), חיים בצפיפות בשטח קטן למשך זמן ארוך, ללא התאווררות ראויה, נצברים מתחים ולחצים.

2. דאגה ומתח – אנו חיים בתקופה של אי וודאות, איננו יודעים מה ילד יום, הם בפן הבריאותי – ישלח ה' רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל, והם בפן הכלכלי שרבים מאיתנו חוששים בצורה כזו או אחרת לפרנסתם או לפגיעה מסויימת וה"י.

3. פיזור הקשר – בימים רגילים אנו רואים את ילדינו בחלק קטן יחסית של היום, חלק מהיום הם בגנים או בתי ספר, וחלק אנו בעבודה, כך שגם הם וגם אנו נפגשים עם אנשים שונים ורבים. הם נפגשים עם חברים ומורים, ואנו עם עמיתים לעבודה וידידים שונים.

4. ילדים זה שמחה – טבעם של רוב הילדים (כאשר הם לא מחוברים למסכים בעז"ה ובעזרת ההורים יחיו) היא לפעלתנות, עשיה, יצירתיות ואנרגיות רבות. לעומתם מבוגרים רבים מחפשים בדרך כלל יציבות וסדר, למען יוכלו לארגן את המטרות והמשימות שלנגד עיניהם.

התוצאה של החיבור של כל האלמנטים האלו לתוך סלט אחד, הוא, אדם מלא בסטרס שסגור בשטח קטן וצפוף שמלא ביותר מדאי באלגן, ומלא בדאגות של 'מה יהיה?'. ובמקום להוציא את המתח על ה'בוס' או על הפקיד בביטוח לאומי, הוא רואה מול הפרצוף שלו רק את הילד הקטן (ביחד עם כל האחים והאחיות שלו…) שצורח בדיוק כאשר הוא באמצע שיחה חשובה עם הנציג של לשכת התעסוקה, שאותו הוא הצליח להשיג לאחר המתנה 43 דקות, בתוספת לחיצות על מקשים שונים ומשונים. ואז בתוך הצרחות הוא מצליח לשמוע את הפקיד אומר: "סליחה אדוני, אני לא שומע אותך. תתקשר מאוחר יותר כשלא תהיה ליד ילדים צרחנים…", ואז נשמע צליל של ניתוק… ומתוך ייאוש הוא שואל את עצמו 'איך לכל הרוחות אני לא אהיה ליד הילדים כשאסור לי לצאת מהבית?!'

אז כמה עצות פרקטיות:

1. שקט ומנוחה – השתדל להיות לפחות שעה ביום לבדך, ללימוד שקט, להליכה מסביב לבית, לקריאת ספר. הקפד להיות ללא הסמארטפון. זהו זמן שאמור לתת לך מנוחה ורוגע, ולא לשאוב אותך ולהלחיץ אותך.

2. אמונה וביטחון – חשוב טוב ויהיה טוב.

3. הטלת משמעת – בימים אלו יש לך יותר הזדמנויות שבהם עליך להטיל משמעת על ילדיך, כיון שאתה נמצא איתם יותר זמן, ובנוסף זהו ערב פסח עם כל המשתמע מכך. כדאי שתחשוב לפני שאתה מצווה משהו על ילדיך לחשוב כמה זה נחוץ, השתדל להמעיט בציווים למינימום ההכרחי.

ולסיום והכי חשוב: נסה להרכיב לדקה את המשקפיים מהכיוון של הילדים, נסה לראות את העולם מהמבט שלהם. הם יותר סגורים ויותר משועממים ממך, הם פחות מודאגים ופחות לחוצים ממך. הם לא כל כך מבינים את הסיטואציה ואין להם הרגלי התנהגות לימים כאלו. אז הם מנסים לחגוג, לשמח אחד את השני, להשתולל ולריב קצת כמו שהם רגילים בבתי הספר והגנים.

ואז הם רואים אותך חמור סבר, כועס ומגביל. אתה הפכת להיות שוטר במשרה מלאה. המורה והמנהל כבר לא לוקחים חלק (עיקרי) בתפקיד. נשארת השוטר הבלעדי…

אולי הם אפילו קצת מנסים להכעיס אותך, כי הם החלו להרגיש שאתה הדמות שעומדת מולם. אולי הם מצמצמים את הקשר איתך, ואולי הם מגיבים אליך במטבע דומה של כעס ורוגז.

לא יהיה נכון להפסיק לעמוד על גבולות נחוצים. אך לא פחות חשוב מהגבולות שאתה שומר בבית, הוא להתחבר עם ילדיך, ואת זה אתה עושה כאשר אתה מתחבר למקום הרגשי שלהם.

כאשר אתה מוצא את הזמן לשחק איתם, לצחוק איתם, לרקוד איתם, לספר להם סיפור, ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה עליך. אינך יותר השוטר שנותן קנסות לעבריינים שמזלזלים בקורונה, וגם כאשר אתה מטיל משמעת, ברור שאתה לא האיש הרע, אלא אתה האבא הטוב שאוהב את הבן שלו, שמבין אותו, שמרגיש אותו ויודע לתת לו כיף והנאה.

ואז, אתה תרגיש, שהוא מרגיש, ששניכם מרגישים אוהבים!

בהצלחה!

מנחם וולף. B.A בפסיכולוגיה. יועץ נישואין ומשפחה. מחנך. 058-5585770 mmwolf770@gmail.com