-
מה זעק הרבי לאחד שאמר כי אשתו רוצה להגדיל את המשפחה אך הוא לא מעוניין? כיצד הגיבה אישה לא שומרת מצוות כאשר נכנסה לבית הפוך של אישה אחרי לידה? ומה השיב הרבי לאישה שחששה לקראת הלידה החמישית, מפני העומס? • רבנים חב"דיים ואימהות למשפחות ברוכות, מעניקים כוחות וכלים • באדיבות מגזין 'דרך המלך' • לקריאה
חב"ד אינפו|כ״ו בכסלו ה׳תשע״טמ. קורס, מגזין דרך המלך
לאחרונה, הזדמן לי לשוחח עם נשים צעירות, אודות תופעה מדאיגה: ירידה ברצון ובנכונות לעשות הכול כדי להגדיל את עם ישראל ולבצע את הציווי הראשון בתורה – "פרו ורבו", ללא חשבונות.
ככל שהמדיה נגישה, תרבות המערב והנחות העולם חודרות לקרבנו ביודעין ובלא ביודעין. אי לכך, נדרשת תזכורת יהודית מפעם לפעם, מה אנו ומה חיינו.
בשנת תש"מ, עורר הרבי אודות ריבוי ילודה והרעיש כנגד המכונה 'תכנון משפחה'. הרבי זעק ודיבר ללא הרף על הזכות והיוקר שבמשפחה ברוכה.
כשמעיינים בדברי הרבי, קולטים כי מדובר בנושא מבהיל ורציני. ידוע אף, כי ארגון "שפרה ופועה" – אותו ייסד הרבי, נועד כדי לסייע לנשות ישראל בהבאת עוד ועוד נשמה יהודית לעולם. זאת משום, ששליחות זו אינה שליחות פרטית, כי אם שליחות כללית למען העם כולו.
ריגש אותי לשמוע אודות רופאה שאינה שומרת מצוות, אשר התבטאה בפני אישה חב"דית שהגיעה למעקב הריון: "איזה משמח, שאת מביאה לנו עוד ילד". אפילו היא השכילה להבין, שילד יהודי שנולד, מרחיב ומעשיר את הכלל.
עם זאת, אין חולק שגידול ילדים כרוך בקשיים לא מעטים.
מה עם הפן הכלכלי, בשעה שרבים מתקשים לסגור את החודש? כיצד מתמודדים עם העומס הרב? האם משפחה גדולה אינה פוגעת ביכולת ל'מימוש עצמי'? מהי דעת תורה אודות לקיחת הפסקה בעיתים מסוימים, ומהי השקפת הרבי בנושא של משפחות ברוכות ילדים?
פנינו לשמוע מרבנים ומאימהות למשפחות ברוכות, על האתגר המבורך.
ובחרת בחיים
הרבנית סימה אשכנזי מכפר חב"ד, חולקת מידיעותיה העשירות בנושא, הן ממענות שקיבלה מהרבי והן מבעלה הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה:
"ידוע שהרבי מתנגד לעניין של "תכנון משפחה". הרבי אמר דברים מאד ברורים בעניין. למשל: "כדי לקיים את המצווה, צריכים אתערותא דלתתא של אבא ואמא, אבל קיום המצוות בפועל תלוי לגמרי רק בשותף השלישי – הקב"ה שהוא כוח האינסוף, והוא יודע מתי הזמן הטוב ביותר לזה עבור הילד, האב והאם. אלא שמצד "טבע הטוב", ה' לא רוצה להכריח בזה, ונותן לאב ולאם את הבחירה – האם לאפשר את ברכת השם. וברגע שבוחרים שכן רוצים, על ידי זה גם הם יהיו שותפים במעשה הטוב. אבל, כאשר הם לא סומכים על המועד שה' רוצה, ומערבים בזה רצון אישי ועושים חשבונות וכו' הרי על ידי זה נחסר הכלי לברכת השם".
הרבי התבטא: "תכנון משפחה" זה לעשות יד אחת עם השטן, להמעיט ח"ו את עוברי העם היהודי כדוגמת צוררי הדורות, שאמרו "פן ירבה ופן יפרוץ".
נאמר בספר עמוס – "על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם" (מצודות דוד – הנשים ההרות בגלעד הפילו, כדי להוציא את הוולדות למען יוכלו להרחיב את גבולם). רבים חושבים שתכנון משפחה הוא המצאה של המאה ה-20. כאן רואים שעוד לפני החורבן, למרבה הצער, הם כבר עשו הפלות".
הרבנית אשכנזי ממשיכה ומשתפת בסיפורים מיוחדים מהרבי:
"בי' שבט תשל"ז, זכיתי להיכנס ליחידות פרטית אצל הרבי, הרבי אמר לי שתפקידה של עקרת הבית, שהיא עטרת תפארת בית ישראל, הוא קודם כל חינוך הילדים ועניני הבית.
אחר הוסיף ואמר, שכבחורה הצלחתי בפעילות הציבורית, ועכשיו, שנוסף העניין העיקרי שהוא עקרת הבית, צריך לדאוג שהעניין העיקרי לא יפריע לפעילות הציבורית. כלומר, את שני הדברים צריך, אבל בסדר עדיפות מאד ברור.
הרבי קובע בפסקנות: הברכה והאור הכי גדול, הם ילדים. בשבת פרשת נשא תש"מ ביקש הרבי לפעול להולדת ילדים רבים עד שיהיה מניין אצל השולחן. בשבת שלאחר מכן, הוסיף הרבי ודיבר על 12 שבטי ישראל, ובשבת שלאחריה, אמר שכל המוסיף מוסיפים לו.
הרבי אומר שהרצון הוא לשלמות. אם כן, ילד אחד יהיה מידת החסד, השני גבורה, השלישי תפארת, וכן הלאה. אי אפשר למצוא שלמות בילד אחד, לכן יחד הם יהוו את שלמות המידות".
פעם נכנס יהודי ליחידות אצל הרבי ואמר שאשתו רוצה להגדיל את המשפחה, אבל הוא לא רוצה, הרבי קם ממקומו וצעק בקול רם, שאנשים שעמדו בחוץ, בגן עדן התחתון, שמעו את צעקת הרבי: "לשולחן הזה הגיעו בקשות להיפקד בזרעא חיה וקיימא ואתה רוצה לעשות ההפך?"
דיני נפשות
ומה אם אישה מרגישה שהיא באמת לא מסוגלת כרגע?
"הרבי מסביר, שכדי להיות שותף ראוי, יש להתחשב בדעתם של שאר השותפים", אומרת הרבנית סימה אשכנזי. "ההורים אינם יכולים להחליט לבד. כל החלטה בנושא חייבת להיעשות בשיתוף עם ה' – בעל העסק. לפיכך, במקרה של קושי או ספק, אישה צריכה ללכת לרב והוא יאמר לה את דעת התורה. במקרים קיצוניים, של בריאות הנפש או הגוף, יש אפשרות להתיר, שכן אמא צריכה להיות בריאה וחזקה. אך כמובן שלא יעלה על הדעת לעשות היפך השולחן ערוך. כלומר, אנחנו מנועים לחלוטין להחליט על דעת עצמינו".
עם שאלה זו, פנינו גם לרבנים חב"דיים.
הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, רב קהילת חב"ד נחלת הר חב"ד: "באופן כללי, אם קשה להורים, אני ממליץ לקרוא שיחות קודש של הרבי משנת תש"מ, בהן הרבה הרבי לדבר בנושא. לימוד זה יחזק את ההורים ויעניק להם כוח לגדל את ילדיהם בשמחה רבה יותר".
עם זאת, הוא מוסיף ואומר כי ישנם מקרים יוצאי דופן:
"בזמנו, אחד האברכים נכנס לרבי ושטח בפניו את קשייו בגידול הילדים ובנוגע לאשתו. האברך ציין שהיא מבקשת התר, ופרט את הסיבות לרבי. הרבי אמר לשאול רב ולעשות כעצתו. אותו אברך ענה שהוא שאל אותי ואני התרתי. הרבי ענה – לעשות כעצת הרב.
כשאותו אברך חזר לארץ, הוא סיפר לי בשמחה על היחידות – שאראה עד כמה הרבי סומך עלי, אך לי מאד כאב לשמוע על כך.
כמה חודשים לאחר מכן, כאשר הגעתי לרבי, כתבתי שמאד כואב לי שהתרתי כזה דבר.
הרבי ענה לי – "במקום שיש צורך, צריך לשמוע, וכפי זה צריך להחליט".
כלומר, כמובן שיש מקרים לא פשוטים, קשיים מיוחדים שהאישה עוברת, בהם כן מתירים, אך בו בעת, צריך לחזק את האמונה, את ההשקפה ולעורר את הרצון לרצות כמה שיותר. להבין שזה עצמו בריא לכל המשפחה, וכך הכוחות יתגברו.
אפשר וכדאי למצוא פתרונות כדי לקבל עזרה פיזית (מנקה, לקנות אוכל לשבת וכו') או נפשית במידה וצריך, לעשות את כל ההשתדלות האפשרית, רק כדי לא לוותר על הזכות הגדולה להוריד עוד נשמה לעולם. אם אחרי כל זה עדיין יש קשיים, אפשר לפנות לרב.
וההדגשה היא לפנות לרב. חלילה בדיני נפשות אי אפשר לדון לעצמך", קובע הרב ירוסלבסקי.
הרב דב טברדוביץ, מו"צ בכפר חב"ד, מוסיף ואומר, שאישה לאחר לידה היודעת מניסיון שהיא יכולה להרות במהירות, ומאד חשוב לה להאכיל את התינוק בעצמה (ביודעה את חשיבות ההנקה ע"פ תורה) שתפנה לרב, האם היא יכולה למנוע זמנית מסיבה זו.
כיצד שואלים את הרב
הרב יהודה לייב נחמנסון, מו"צ ברחובות מחדד: מניעת הריון לא תוכל להיעשות מסיבות כלכליות, כי לפי האמונה היהודית כל ילד נולד עם הלחם ביד. וגם בחוש יוכלו להעיד על כך הרבה משפחות.
בנוגע למצבים נפשיים או פיזיים, בוודאי שהם נלקחים בחשבון ונשקלים בכובד ראש, אלא שהרב צריך להכיר את המצב של את האישיות השואלת. מסיבה זו, שאלות מהסוג הזה לא יכולות להישאל על ידי הבעל וגם לא בצורה אנונימית מוחלטת. יש כמה דברים שהאישה צריכה לפרוש ולגלות, כדי שהרב פוסק ההלכה יוכל לענות תשובה נכונה ואמתית על פי ההלכה.
כיום בהרבה תחומים, וגם בתחום הזה, יש כאלה שמעדיפות להישאר אנונימיות וגם לא לחשוף פרטים, והתשובות בהתאם. יש שמתעקשות שלא הן תשאלנה אלא הבעל, ויש שמתעקשות להדגיש שהבעיה היא כלכלית. הן צריכות להבין שזה לא יהווה שום מוטיב לרב להתייחס לכך מבחינה הלכתית רצינית. הסיבה שהן עושות כך, כי הן לא רוצות לספר דברים יותר אישיים, וחושבות שזה הקלף הכי חזק. אך זו טעות, כי מבחינה הלכתית זה לא קלף בכלל.
חשוב להדגיש. הרב אינו צריך לדעת את שם האישה, אבל הוא בהחלט צריך לשמוע פרטים על מספר הלידות שלה, על תכיפות הלידות, ועל מצבה הפיזי והנפשי.
אישה שחוששת שכאשר תישאל אודות מצבה הנפשי או הפיזי, לא תדע לענות בצורה המשקפת את המציאות לאשורה, מומלץ שלפני שמתקשרת לרב תשוחח עם בעלה או עם מישהי שמכירה אותה טוב, כדי שתוכל לתת לרב תמונת מצב נכונה והגדרות נכונות על עצמה. כמו כן, לפעמים היא צריכה לתת לרב לשוחח גם עם מישהי שקרובה אליה, שרואה אותה מזווית אחרת.
ישנם אנשים רבים שרואים את עצמם במצב פיזי ונפשי "נורמלי", כאשר זה לא תמיד כך, וכיון שלרב אין רוח הקודש, הטוב ביותר הוא לפנות בצורה ישירה לרב הקהילתי שמכיר אותם מקרוב. כאשר פונים לאיזה רב "נייטראלי" שאינו מכיר אותם ולא את עניינם, התשובה תתקבל בהתאם למידע שהם מספקים לו".
בהתאם לדברים אלו, מציעה אפרת, אמא לשישה ומורה בתיכון: "אם מרגישים צורך, מומלץ לפנות לרב שסומכים עליו ומרגישים בנוח לשתף אותו בהתמודדות, לתאר לו את המצב כפי שהוא, באופן שאישה תרגיש שהרב באמת מבין אותה. לאחר מכן, לקבל את דברי הרב כפסיקתו של הקב"ה בקבלת עול ובשמחה".
בהקשר לכך, אשתף בסיפור ששמעתי מכלי ראשון:
אחת מחברותי סיפרה לי שאחר הלידה הראשונה שלה, היא הייתה מזועזעת רגשית, נפשית וגופנית מעוצמת החוויה המטלטלת שעברה בלידה. לאחר כחודשיים היא פנתה לרב וביקשה התר, לפחות עד שתחזור לעצמה. הרב לא התיר ואמר לה שכדאי לה לטפל בעצמה. הוא הציע שתפנה למטפלת ועל ידי השיחות אתה, היא תעזור לה להסתכל נכון על המציאות ולשמוח בברכה שה' העניק לה, כמו גם לקחת עזרה פיזית.
כשסיימה את השיחה עם הרב, כעסה מאוד. "איך הוא יכול לקבוע עלי ועל גופי – מה טוב לי?" אבל, ב"ה הייתה לה קבלת עול. כעבור תשעה חודשים מהלידה הראשונה, היא גילתה שהיא שוב בהריון. רק לאחר שהילד נולד היא נרגעה מתשובתו של הרב. כיום, היא מספרת לי: "איזה נס שהרב סרב לי. הילד השני שלי, מבין כל תשעת ילדי, הוא הכי הכי אהוב עלי, ויש לי ממנו הכי הרבה נחת. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילולי הייתי מקשיבה לרב…"
מי יודע מה ילד יום?
אחר הדברים הללו, פנינו לשמוע מנשים המגדלות בעצמן משפחות ברוכות ילדים, כדי לקבל כוחות וכלים בביצוע השליחות.
בואו נדבר גלויות. לגדל משפחה ברוכה זה רחוק מלהיות קל. צער העיבור, צער הלידה, צער גידול בנים. כיצד תוכלו לחזק אישה שטוענת: קשה לי, לא מתאים לי עכשיו…
אפרת: "לא פעם שמעתי מנשים לא שומרות מצוות, שבתקופת הפוריות חישבו כל מיני חשבונות שונים למיניהן, ולמפרע, הן מצטערות שהסתפקו במועט.
לעומתן, נשים שידעו שהתקופה היא זמנית בלבד ולא מנעו, אחר כך הן לא מצטערות, כיוון שניצלו את תקופת הפוריות במלואה.
למען הפרופורציה, נניח בן אדם חי 80-90 שנה (בגלות כמובן) מתוכן מדובר סך הכל בכ-20 שנה של פוריות.
לאחר מכן, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית, בייחוד שישנם מקרים שבאמת לא תלויים בנו. יש כמה וכמה סיפורים המעידים כי אין לנו שליטה על העולם כפי שהיינו רוצים או כפי שנדמה לנו.
ידוע לי על משהי, שעד גיל 30 המוקדמות שלה, ילדה ברצף כמה ילדים, ופתאום ללא התראה מוקדמת, לא יכלה יותר להרות. אישה זו ציינה בשמחה, כי ניצלה את הזמן שהיה לה כראוי וכך זכתה למשפחה ברוכה.
חני ווינרוט ע"ה, סיפרה שלא על אף אחד מישראל, היא חלתה במחלה הידועה, בהיותה בגיל 24. מאז היא לא יכלה להביא עוד ילדים לעולם. היא התבטאה ואמרה שהנס שלה הוא שהיא הספיקה ללדת שלושה ילדים צפופים לפני המחלה, וכך יש לה משפחה יפה.
לעיתים ישנה מחשבה, שברור שאנו רוצים להביא ילדים, רק לא עכשיו… בנינו, אף אחד מאתנו לא יודע מה ילד יום. מי אמר שבדיוק בזמן שאני ארצה, גם הקב"ה ירצה?"
מאמין וזורע
אפרת מדגישה גם את הפן האמוני:
"פעם שיתפה אותי חברה, אחרי הלידה השביעית שלה, שכאשר היו לה שלושה ילדים קטנים, היא התייעצה עם אישה בעלת משפחה ברוכת ילדים ושאלה: איך אפשר לגדל כל כך הרבה ילדים, כשבקושי עם השלושה אני מסתדרת? הרי אני רוצה לגדל ילדים שמחים? השיבה לה חברתה: "ובשביל לגדל ילד אחד לא צריך סייעתא דשמיא? האם ילד אחד או שלושה ילדים אני יכולה, ואילו עשרה ילדים הם מחוץ לתחום היכולת? הרי בין כך ובין כך אני זקוקה לעזרתו יתברך, ואם אעשה רצונו, וודאי שעזרתו תגדל".
הגב' לאה טביב מכפר חב"ד, אמא לעשרה כ"י וגננת בגן חב"ד אור יהודה מסכימה עם הדברים ומוסיפה: "כשהייתי צעירה, ירדתי פעם עם ילדי לגינה והשתתפתי בשיחת נשים. הן דיברו על הנושא של תכנון משפחה. לשתי הנשים שדיברו היה ברור ומובן שצריך לחיות לפי מה שנוח ומתחשק באותו זמן. כשחזרתי הביתה לקח לי לחזור לעצמי ולהבין שגם אם זה השיח ברחוב, אנחנו צריכים לחיות אחרת. למדנו מהרבי שלא מתפעלים מהעולם, גם אם העולם זה חברות חב"דניקיות כמוני.
הרבי דיבר על כך שכתוב בפסוק: "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה" זאת אומרת שצריך להיות פרו ורבו באופן של כבשוה. לא מספיק שיש לזוג בן ובת ובכך יצאו ידי חובה, אלא עליהם לעשות זאת בצורת כיבוש, עם כל הלב והכוחות".
ומה עם מימוש עצמי? אישה רוצה גם למצות את היכולות שלה…
אסתר, אמא לתשעה ילדים, יועצת נישואין וגרפיקאית: קשה אמנם להסביר לאשה צעירה, שהמימוש העצמי שלה הוא הבאת ילדים לעולם. אולם, אישה שחדורה באמת הזו, תרגיש בוודאי את הברכה. צריך להבין, שהשנים הראשונות בנישואין ובגידול הילדים הן הקשות ביותר, ואחר כך נעשה כבר הרבה יותר קל. ככל שאדם יותר בוגר ומפוקח, הוא מבין שהדור הבא – המשפחה – הוא העיקר בחיים.
האמת היא, שאפשר להספיק הכול, אך לכל זמן ועת. עם סדר עדיפויות נכון, אפשר להגיע לכל הדברים החשובים שרוצים לעשות.
אגב, גם בגיל ארבעים המאוחרות, אפשר ללמוד ולהתקדם, אבל ללדת ילדים כבר מאוחר מידי (פרט לניסים ששומעים עליהם פה ושם…).
פעם, אחרי אחת הלידות שלי, הגיעה אישה לא שומרת מצוות להתייעץ עמי. באותה שעה, הבית היה באנדרלמוסיה רצינית. מיד התנצלתי שאני אחרי לידה ותיכף תגיע מנקה… השיבה האישה בעיניים נוצצות: "מה, כל אלה שלך? איזה כיף לך! אני אחרי טיפול שלישי ולא הולך לנו. תשמחי מהבלגן, זה בלגן בריא. הלוואי עלי".
המימוש האמתי
מוסיפה הגב' טביב: הקריירה שלנו היא הבית שלנו. הילדים שלנו הם האור והחיים שלנו. היום העולם השתגע וכולם רודפים אחרי הרוח. מה יישאר לנו בעולם? מה יהיה לנו עוד כמה שנים? האם ננפנף בתואר או במשרה המכובדת? בסופו של דבר נשארת לנו רק המשפחה שהקמנו. איזה סיפוק עצום יש לאישה שאומרת יש לי בן שליח ובת שליחה, זהו האושר הנצחי והאמתי.
ומה עם מימוש עצמי? כל אחת יכולה לחשוב במה היא טובה עם הילדים שלה. מה היא שמחה לעשות איתם. ולעשות את זה בצורה שלה ולהם בוודאי כיף. אחת אוהבת לספר סיפורים, אחרת אוהבת לטייל או ליצור יצירות. מה שאת אוהבת לעשות, תעשי עם הילדים שלך ושם תמצאי מימוש עצמי.
ישנו מכתב בו הרבי עונה לאישה, שרצתה לקחת על עצמה תפקיד מסוים. הרבי כותב לה שהתפקיד הטבעי הראשוני של אמא, הוא גידול ילדיה והנהלת הבית. חסרון בתפקיד הזה מבלבל את מנוחת הנפש. לכן, בדקי אם התפקיד שרצית לקחת על עצמך (אותו מכנה הרבי – התפקיד הטפל) לא פוגע בתפקיד העיקרי שלך – המשפחה. ממשיך הרבי ואומר: את יכולה לקחת את זה לא בתור תפקיד, אלא בשביל לגוון לך את היום…"
הגב' טביב ממשיכה ומפרטת כיצד גידול ילדים הוא התרומה הגדולה ביותר להורים ולמשפחה כולה: אני עצמי מקבלת המון מגידול הילדים. כמה חינוך עצמי מקבלים מחינוך הילדים, איפוק, מחשבה על כל פרט. אומרים שחינוך ילדים הוא בעצם חינוך עצמינו… העבודה על המידות בבית, זו מתנה ענקית.
בנוסף, זו גאווה בשבילי להרגיש אם לעשרה ילדים כ"י. מרגש אותי בכל פעם מחדש לחשוב על כך ולהתבונן בזכות שהקב"ה נתן לי. אני מרגישה שזו אמירה מלמעלה: 'את ראויה להיות האמא הכי טובה לנשמות הללו'.
גם המשפחה מקבלת הרבה שמחה, כוח ואהבה. הילדים מקבלים לא רק אהבה של ההורים אלא גם אהבת אחים. מדהים לראות כיצד הקטנים מוקפים בחום, אהבה והשקעה מצד הגדולים, כמו גם תעסוקה מלאה, דינמיקה ושמחה בינם לבין עצמם.
אנשים שואלים איך נותנים תשומת לב לכל הילדים. איך דואגים לכל פרט בלימודים שלהם, בצרכים שלהם וכו'. ברור שאי אפשר לצפות שההורים יעשו הכל. אבל, אני כל הזמן זוכרת את הדברים העצומים במשפחה ברוכת ילדים מעניקה. הם עוזרים זה לזה, המשחקים שלהם ביחד – הם מדהימים. הם לומדים לוותר, לגדול ולהיות אחראים על הקטנים, מה שפחות מצוי במשפחות עם מעט ילדים. תמיד יש להם עם מי לשחק ולבלות. והכי מרגש ונותן כוחות, שהילדים שלי כל הזמן שואלים: אמא מתי את יולדת עוד הפעם? אנחנו רוצים עוד תינוק…"
עוזרת זה לא מותרות
איך מתמודדים עם העומס?
אסתר: אסור להתבלבל. העולם אומר שאישה יכולה לקרוס מריבוי ילדים אבל האמת היא, שהכי נכון להביא עוד ילד לעולם. על כל אחד נגזר מנת קושי. אני מעדיפה להתאמץ בגידול הילדים ולא לעבור חלילה ניסיונות אחרים.
הגב' טביב מוסיפה בהתרגשות: "הרבי מדבר על כך שכאשר מסתכלים על תינוק קטן רואים בו את הקב"ה. מה יותר מרגש מזה? ללדת ילד יהודי, זה להתחבר ממש לקב"ה. להיות חלק מתכלית הבריאה.
קשה ומאתגר? אכן, כל דבר שתשקיעי בו דורש זמן וכוחות. אך כשאני יודעת שזהו תפקידי בעולם, אני מאושרת מזה.
אין לזה השוואה לשום דבר אחר. על דברים אחרים אני מסתכלת כמשימות, ואילו במשימה הזו, אני מפתחת את האהבה ונותנת את המקסימום בכל מה שיש לי. החל מאחריות ועד גילוי כישרונות חבויים. זהו האתגר הכי מדהים, כי זה שלך וממלא אותך לעד".
ועוד מבקשת הגב' טביב, להזכיר להורים שלא לחסוך בלקיחת עזרה: "לילד לא משנה מי קיפלה את הכביסה, כן משנה מי סיפרה לו סיפור…"
באשר לכך, מדגישה גם הרבנית סימה אשכנזי: הרבי אומר-"שבטח לוקחים מזמן לזמן עוזרת לביתם בשביל להקל עליה את עול הבית וטיפול בילדים שיחיו". הרבי לא רוצה שאישה תיפול, אלא שיהיו לה כוחות ותהיה בריאה וחזקה לטפל בביתה ובילדיה. כתוב- "וחי בהם" שנקיים את המצוות מתוך שמחה, לכן הבעל צריך לעזור לאשתו בגופו או בממונו, כלומר לאפשר לה לקחת עוזרת".
ה'עסק' שלך זה ילדים
הגב' חנה גוראריה ממונטריאול מספרת: בשנת תש"ל, הייתי בהריון חמישי, כשהבכור היה בן ארבע. הרגשתי חסרת יכולת לעמוד בקצב, למרות שהיתה לי עוזרת פעמים בשבוע ובעלי אף הוא עזר רבות במשך היום.
בחודש טבת, הייתה לבעלי ברית משפחתית בניו יורק ונקבעה לו גם יחידות לכבוד יום ההולדת. הוא הציע שאצטרף אליו ונכנס יחד לרבי לבקש עצה. הייתי מאוד מפוקפקת, מה כבר הרבי יכול להציע לי? עלי להבין שמדובר בברכה מהקב"ה, שעוד ילד מגיע לעולם, וזו שמחה גדולה. לא הייתי מעוניינת להצטרף, אך בעלי היה נחרץ. מצאנו סידור לשלושת הגדולים ולקחנו את התינוק, שהיה אז בן שבעה חודשים.
כשנכנסו ליחידות, הרבי דיבר 'לא בשמים', ברך ועודד רבות ואמר: ה'עסק' שלך זה ילדים, ואת צריכה לעשות הכל בשביל שיהיה לך קל. עליך לבקש מעוזרות הבית שלך שיעשו הכל, על מנת שיהיו לך מנוחה וכוחות לשליחות שלך – הילדים שלך. אם יש לך עוזרת פעם בשבוע, קחי פעמים, ואם יש לך פעמים בשבוע, קחי שלוש, ואינך צריכה לבדוק אחריה אם היא מנקה מספיק טוב.
הייתי המומה, לא ציפיתי שהרבי יתן תשובה כה מעשית. מאז, דאגתי לקחת עזרה רבה, יותר מכפי שלקחו חברותי. תמיד זה היה אצלנו בעדיפות ראשונה. ברבות הימים, הבנתי שהרבי מכיר היטב את הלקוחות שלו. זו היתה עבורי משימה קשה, שלא לבדוק אחרי העוזרת בפינות.
אגב, ביחידות אחרת, אמר הרבי לבעלי, שלא לדאוג מבחינה כספית אודות העזרה שאני לוקחת, היות והקב"ה דואג לכל מה שצריכים ועוזרת הבית היא דבר המוכרח עבורנו.
תירוצים יקרים
זה לא סוד שהמצב הכספי היום קשה מאד. זוג צעיר, גם אם שני בני הזוג עובדים, מתקשה מאד לסגור את החודש, הלידות עשויות לפגוע במראה, בדימוי ובזמן להשקיע בקשר הזוגי. האם ניתן להתעלם מאתגרים אלו?
"כסף או חוסר כסף, הוא תירוץ חלש מאוד", אומרת הגב' טביב, "כיוון שאנחנו יודעות ש"תינוק בא לעולם ופיתו בידו". פרנסה היא מהקב"ה. והילדים שלנו, לפני שהם שלנו, הם שלו".
"ארץ ישראל ובני ישראל נמשלו לצבי", מוסיפה הרבנית אשכנזי, "מה כתוב על צבי? שעורו גדל לפי בשרו, כלומר ברגע שהוא משמין, עורו לא מתבקע אלא גדל עם הבשר. ולעניינינו, ה' מביא את הפרנסה לפי הצורך, אם מביאים ארבעה ילדים מקבלים פרנסה לפי ארבעה ילדים וכן הלאה".
ועוד אומר הרבי: "…הוא זקוק לכסף נוסף שכן נולד לו ילד – ה' נותן לו כסף נוסף, צריך דירה גדולה? ה' מרחיב לו, צריך מלבושים יפים לילד? שכן נולד לו ילד יהודי יפה והוא צריך מלבושים יפים עבור ילד יפה, נותן לו ה' את היכולת לקנות מלבושים יפים עבורו. ועוד והוא העיקר, הוא זוכה לילדים המוצאים חן בעיני ה' ואדם…"
על זמן איכות זוגי: אמר הרבי"רואים שאלה המנהלים "תכנון משפחה" לכל לראש זה מביא לידי מתיחות ביחסי הבעל לאשתו ואח"כ זה מביא לידי חבלות בחייהם המשותפים, וכאן נוצרת מתיחות וכאן נעשה ברוגז וכו' זאת ועוד כאשר מפריעים באופן הנורמאלי כפי שה' קבע בתורתו ומתחילים להכניס שינויים המשנים בדרך קיצונית את חייו הנורמליים של יהודי. וביתר שאת את חיי המשפחה הנורמליים בין איש לאשתו מעבר לשלום בית זה נוגע בפועל לבריאות הן של אישה והן של האיש… וכפי שרואים בפועל אלו העוסקים בעניינים אלו (לא על אף בית ישראל) יש להם עסק עם טיפולים נפשיים…"
מדהים לראות, שהרבי מתייחס בדבריו ממש לכל טענה, גם כזו שלעיתים לא נעים להציג אותה: כתוב: "לא נבראה אישה אלא ליופי" הכוונה ליופי רוחני וגם ליופי גשמי. אך בגמרא עצמה כתוב, שעיבור ולידה פוגמים ביופי האישה, לכאורה, אפשר לפרש שיש כאן סתירה, אך הרבי מיישב ואומר שזה רק לפי שעה. כלומר זמני. וכל זה, כדי שהאישה תוכיח שהיא עומדת בניסיון, ולמרות שהיא לא נראית טוב/מרגישה טוב, היא יודעת שבסופו של דבר היא זוכה להביא עוד ילד לעולם.
באותו עניין, הרבי ממשיך ואומר, לאחר הלידה יהיה בזה יתרון האור מן החושך והיא תראה פי כמה יותר יפה. עוד טענה בקשר ליופי האישה, הרבי טוען שלידת ילדים רבים – היא סגולה ליופייה של האישה, שכן, האושר והנחת ניבטים מפניה, הסיפוק קורן מעיניה ויפי תארה לא נפגם. כנאמר-"אם הבנים שמחה".
ונסיים באיחול לבבי, שנזכה לגדל משפחות ברוכות ילדים מתוך הרחבה בגשם וברוח, ונזרז בכך את התגלות הרבי מה"מ, שהרי "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף (אוצר הנשמות המכונה 'גוף')".
תגיות: מגזין דרך המלך, עידוד הילודה, ראשי
יישר כח עצום!
שכל אישה יהודיה תזכה לקיים את שליחותה העיקרי להקים בית נאמן בישראל וללדת הרבה ילדים מתוך נחת, בריאות, שלום בית ושמחה!!!
תודה על הדברים המאירים והמחזקים! אני בטוחה שלא כל אחד יודע כל מה שנכתב לעיל או שזה לא מונח אצלו בצורה כה בהירה וטובה! חיזקתם אותי מאד! בבקשה לפרסם הרבה טורים בנושא! שיחדור לווריד!!! מציאות החיים היום זה מרתון מטורף וזכות שהיא חובה לעודד בנושא ולהזכיר כל הזמן!! תודה ישר כח
תודה ענקית! מחזק מאד! חלק חידוש עבורי! בבקשה לפרסם יותר טורים בנושא! חובה וזכות!! להחדיר לווריד! כי באמת המציאות היום זה מרתון מטורף! ישר כח
תודה רבה ויישר כח על הכתבה החזקת וכל כך מרגשת! שיזכו כל בית ישראל לבנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות!!!
כתבה יפה מאד
אין ספק שיש רוחות זרות מהדלת האחורית וגם זוגות מאד חסידיים יכולים ליפול בזה,
בהחלט צריך ללמוד את דברי הרבי שוב ושוב להתחזק באמונה
יפה מאוד, באמת נושא שצריך חיזוק , הלוואי ויהיה שיפור ניכר בנושא בכל עם ישראל ובפרט בין שומרי המצוות ובפרט שבפרט באנ"ש בכל העולם ובארץ.
צריך לקרוא את זה כל יום.
Privacy