-
תגובות סוערות על תחקיר דרך המלך
בעקבות התחקיר שהתפרסם במגזין "דרך המלך" על חווית ההתאקלמות של בעלי תשובה בחב"ד, והראיונות המרתקים בנושא זה, התקבלו מספר תגובות למערכת המגזין, לפניכם חלק מהתגובות ששוות כתבה בפני עצמה • לקריאה
שלום וברכה,
קראתי את הכתבה "כשקשורים למעלה", העוסקת בהתאקלמותם של בעלי תשובה בחב"ד, וקצת התאכזבתי. אני רגילה לסיקורים מעמיקים אצלכם, שמציגים את המורכבות של מציאויות שונות, ואילו הכתבה הזאת חד ממדית מבחינה רבה. אני מבינה עיתונים אחרים בחב"ד, שתפקידם לחזק והם לא ששים להביא מורכבויות לקדמת הבמה, אבל אתם תמיד נשאתם את דגל הצפת הדברים הפחות פשוטים.
אני עצמי בעלת תשובה, חב"דניקית מזה 8 שנים, נשואה מזה 7 שנים, אמא ל-3 ילדים ב"ה. במקביל, בברכת הרבי, אני גם פסיכולוגית קלינית מתמחה. כנראה מתוקף מקצועי, אני נחשפת פעמים רבות למורכבויות שאולי לא כולם נחשפים אליהן או מפחדים לדבר עליהן.
ההצגה של הליך התשובה כפשוט והאמירה שאין הבדל בפועל בין בעל תשובה לבין חב"דניק מבית, קצת מפספסת את הנקודה. קראתי את מה שהרבי אומר, אבל אני חושבת שהאמירה של הרבי מתייחסת לתפיסת העולם החיצוני את בעל התשובה והיא לא באה לבטל את כל הקשיים שכרוכים בתהליך הזה, ולומר "אם רק לא נקרא להם בשם 'בעלי תשובה', הקשיים ייעלמו".
מצאתי, כי ישנם רכיבים משותפים להליכי התשובה של מרבית האנשים, והדמיון גדול במיוחד בקרב בעלי תשובה שמגיעים לחב"ד.
בתחילה כולם ב'אורות' גבוהים מאוד (מה שמסביר למה הם חווים את הקירוב שלהם כ"מצוין"). הם מקבלים החלטה ששורפת את כל ההוויה הקודמת שלהם, ובצדק. יותר מזה, הם בטוחים שהנה, תיכף, הם הופכים להיות זקני חסידים לכל הפחות, וזה רק עניין של זמן עד שייטמעו לחלוטין בחברה החרדית. זה מה שתשמעו מבעל תשובה עם ותק של שנה עד 4 שנים בממוצע.
בהמשך (והתהליך מואץ אם מתחתנים, כי נישואין מוציאים מהר מאוד מהבועה האידילית) נאלצים לחזור לעולם הגשמי, למציאות יומיומית שוחקת, לצורך לפרנס, להתמודד, להסתדר, ואט לאט חוזרים כל העניינים מפעם. אז נחרדים לראות ששום דבר מההתמודדויות ומדפוסי התגובה הקודמים כמעט לא השתנה, אלא היו ב'הקפאה זמנית' בזמן ה'אורות'.
כאן מתחילה ההתמודדות האמתית, שלצערי לא כולם צולחים אותה בשלום.
אני, אגב, לא אומרת שזה לא קורה גם לחב"דניקים מבית. ברור לי שתהליכים רגשיים ורוחניים עוברים על כולם, ובפרט בדורנו. עם זאת, יש משהו ייחודי ומשותף לכל בעלי התשובה, כשהקשיים העיקריים הם:
א. לא מכינים אותם לזה. לך נוח להיות באורות כי זה כיף גדול, למי שקירב אותך נוח שאתה באורות כי הוא השיג את מטרתו, לסביבה נוח שאתה באורות כי אתה מכניס גם אותם לאורות, ואף אחד לא מדבר אתך על השלב הבא, בתוקף כזה שגם תצליח לשמוע. כתוצאה מכך, כשזה קורה (וזה קורה באופן בלתי נמנע) אתה מוצא את עצמך פתאום לבד. אף אחד לא מקרב אותך, כי אתה כבר חב"דניק בעצמך שמקרב אחרים. יש הנחה שברגע שאתה בפנים, העבודה נגמרה, וכך אתה נשאר לבד בשלב הכי קשה.
ב. בעלי התשובה מרגישים לבד בתוך הסיפור הזה. הם חושבים שזה קורה רק להם, כי כל הפלטפורומות החב"דיות משכנעות אותם שכל חב"דניק נורמטיבי לא מסיח דעתו ולו לרגע מחלקים נבחרים של מאמר "ואתה תצווה", ו"רק אני הדפוק עולות לי כל מיני מחשבות וזיכרונות וחוויות, שאני פתאום לא יכול לדחוק החוצה בקלות כזאת. ומה זה אומר עלי? אולי אני סתם 'עובד על עצמי'?" וד"ל.
ג. הקמת משפחה והולדת ילדים הוא תהליך שמציף אצל כל אדם את מנגנוני ההתמודדות הכי קמאים שלו, ומנגנוני ההתמודדות הקמאים שלנו, בעלי התשובה, אין להם דבר וחצי דבר עם תורת החסידות ודרכי החסידים.
כמובן שגם בדידי הווה עובדא, אני לא מדברת על דברים בעלמא.
ד. החברה החב"דית מטבעה נוטה לכיוון של הכחשת קושי. זהו שילוב של 'טראכט גוט וועט זיין גוט' עם פרפקציוניזם חרדי, אבל התוצאה היא מציאות שבה בתפיסה שלך אם קשה לך, אתה בחוץ, ואם אתה בפנים, אתה צריך להיות מושלם. אני מקצינה ומגזימה כמובן, אבל זה רק כדי להעביר את הנקודה. אני חושבת שזו אמירה שרלוונטית מאוד גם לנוער נושר, נושא שעסקתם בו רבות.
ה. בעלי התשובה מוותרים על חלקים מהותיים מעצמם בתהליך הזה, זאת בניגוד לחב"דניק מבית שלא הגיע ממציאות שבה חלקים/הרגלים/תפיסות שהיו נורמטיביים בעולמו הקודם, ממש לא מתקבלים בעולמו הנוכחי. הרבה פעמים עוצמת והיקף האובדן מתבהרים רק בשלבים מאוחרים יותר, כאמור, כאשר בעל התשובה מתחיל לשלב בין 'עצמו הראשוני' ל'עצמו כבעל התשובה'.
אקצר אף כי יש לי עוד הרבה מה לומר, רק אוסיף, שאם כבר במיזמים עסקינן, הייתי חושבת בכיוון של הקמת בתי חב"ד לחב"דניקים בכלל, ולבעלי תשובה בפרט. גם 10 שנים בתוך תשובה, יש מקומות שאתה רק מתחיל לגעת בהם ולעבד אותם.
בברכת הצלחה ובשורות טובות,
אנה קרא-איוונוב
הקב"ה יושב ומזווג זיווגים
התרגשתי ועיני מלאו דמעות בשעה שקראתי את דברי הרב גפני אודות יחסו של הרבי מלך המשיח לבעלי תשובה.
כבעלת תשובה ותיקה, רצוני להביע את הסתייגותי בנוגע לממצאי התחקיר שהובא בהמשך, אודות השתלבותם של בעלי תשובה בשידוכים ובעבודה בציבור החב"די, אף כי אני עצמי מתמודדת באותן סיטואציות.
ראשית, ניתן להבין בשכל אנושי, כי כל אדם דואג תחילה לילדיו ואין זה שייך לחברה כזו או אחרת. אם כן, מטבע הדברים ליליד חב"ד קל יותר במציאת עבודה, משום שיש לו תמיכה מהמשפחה.
לגבי שידוכים, בעבר היה לי קשה מאוד לקבל את ההימנעות מנישואין עם עדה כזו או אחרת, עד שהסבירה לי אי מי בצורה פשוטה כי אין זו 'גזענות' אלא חוסר התאמה ענייני מבחינת סגנון, תרבות ומנהגים (אמנם כיום מצויים יותר שידוכים בין עדתיים, משום שהפערים מצטמצמים לאורך השנים, כפי שהובא בעבר באריכות ב'דרך המלך'), על אחת כמה וכמה גדול הפער בין בעל תשובה שהסתובב בעולם הגדול לחב"דניקית מבית שגדלה בחממה, וד"ל. בעיני זה כמו לכעוס על כך שכהן אינו יכול להתחתן עם אישה גרושה (אם כי, כאשר הקב"ה רוצה, רואים כי ישנם גם שידוכים מוצלחים בין בעל תשובה ויליד חב"ד ובמשפחות הכי טובות) .
נראה כי שכחו משום מה, ששידוך הוא מאת השם, היושב ומזווג זיווגים מאז בריאת העולם. מלבד זאת, מניסיוני, ישנם גם רבים וטובים בחב"ד, שכנים וידידים, שנרתמים בשמחה לעזור ונדרש רק לפקוח את העיניים ולא לחשוש לבקש ולהיעזר. במדרשות כיום ישנן שדכניות שיושבות עם הבנות ופועלות במסירות ובמקצועיות להקמת בתים בישראל, ואם כן, להתייחס למציאות כאל 'אפליה' ולהאשים את הזולת בקשיים האישיים, בעיני זוהי ראיה מוטעית המוציאה את הקב"ה מהתמונה.
בברכה לגאולה פרטית וכללית,
ב. ג. כפר חב"ד.
………..
להצטרפות למשפחת קוראי דרך המלך חייגו: 058-7090770
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
שלום וברכה!
נושא ה"בעלי תשובה" שווה ערך לעדתיות ולגירות. לא לחנם דרשה התורה שלא להזכיר לגר (או לבעל תשובה) את עברו ומקורו. הדבר הטוב ביותר היה אילו היו מורידים את הנושא מסדר היום ונותנים לאותם "חוצנייים" להשתלב כאחד האדם.
הדור האחרון סובל מתדמית עצמית נמוכה ורגש נחיתות גבוהים, על כן יש לחבק את האנשים האלו ולהעריץ אותם כפי שעשה בפועל מייסד החסידות ה"בעל שם טוב".
לעניות דעתי מי שצריך לתת את דעתו כיצד לקרב אם האנשים הנפלאים האלו, שמקימים דירה לו ית' בקשיי אין סוף. הם דווקא מי שגדלו בבתים מיוסדים עם מסורת מפוארת.
אין פה התרסה אלא ראייה נכונה של הדברים בגובה העיניים.
לצערי יותר מידי דיונים של בעלי מקצוע (פסיכולוגים, מאמנים אישיים וכדו') רק מדשדשים בבעייה ולעיתים מעצימים אותה.
בהצלחה רבה!
באהבת ישראל
אשר
שלום מענדי
אכן כן צדקת לגמרי בדבריך שהשתפשפות בין חסידים היא היא המעניקה את תחושת השייכות הטעמת והפנמת ערכי החיים החסידיים יותר מאשר כל פסיכולוג רב משפיע תאוריה זו או אחרת!!!
אך מה לעשות וישנה מציאות חיים מורכבת מכפי שבאה לידי ביטוי בשפשוף בין חסידים…
והיא: מציאות חיים מורכבת הפוגשת גם את אלו שזכו והשתפשפו מספר שנים לפני החתונה בין חסידים ואת אלו שלא זכו להשתפשף בין עדת החסידים לפני החתונה, המוצאים עצמם מתמודדים עם אתגרי החיים לאחר החתונה המזמינים לנו את הוויית חיים ומציאות הטופחת לנו ישר בפנים!!!
זאת משום: שכשם "שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהן שוות".
הנפש=האישיות ה-'אני' של האדם כפי שמשתקף 'מנוף ילדותו' , בהרגלי חיים, טבע ראשון ושני, סביבה תרבותית, חיי חברה וקהילה שהוטמעו בם ובדמם למרות כל השינוי האדיר שעשו בחייהם כאשר בחרו להצטרף לעדת חסידי חב"ד…
אנשים מסויימים שחיי קהילה סגורים לא ממש תפורים להם כחליפה לגוף, חיי תרבות שונים לגמרי שלא ממש קל לחבור אליהם ועוד…
לא כל מה שברור לנו פשוט וברור לאחר
או אולי מה שברור לנו כלל לא ברור ופשוט לאחר!!!
מה שלפני החתונה לא ממש היוה אתגר עבורם:
א. כי הם היו באורות
ב. כי זו לא בדיוק מציאות החיים כפי שבאה לידי ביטוי לפני החתונה…
ג. חיי ישיבה עם הוואי של לימוד, התוועדיות, מבצעים, חברה תוססים, ללא טרדות הפרנסה, ועוד…
לאחר החתונה נחוות עבורם כאתגר חיים קשה ומשמעותי מאוד.
מה שלפני החתונה היה אפשרי פתאום נחווה כבלתי אפשרי….
אין דומה כהוא זה החיים ואתגרי החיים שלפני החתונה לאתגרי החיים שלאחר החתונה!!!
גם אדם עם סדר יום קבוע של קימה בזמן, שיעור חסידות קבוע, תפילה במניין 3 פעמים ביום, עבודה מסודרת וקבועה, ועוד…
עדיין אין אתגרי החיים שלפני החתונה דומים לאלו של אחרי החתונה!!!
כל זאת למרות שהם ממשיכים להשתפשף בתוך ועם עדת החסידים לאחר החתונה מה שבא לידי ביטוי ב: לגור ולהטמע בקרב קהילות חסידיים, לרוות ולספוג ערכים ותכנים חסידיים, להיות חלק ושותפים לחיי הקהילה ועוד…
כך שלמרות ועם 'הקפיצה למים' שעשו ונטמעו בערכים החסידיים האותנטים ישנם עוד אתגרים שאנו לא ממש מודעים להם ולא ממש מבינים את משמעות ההתמודדות עמם ואיתם!!!
אז החיים קצת יותר משחור ולבן…
אין קסם כזה ששמו "ריווען זיך צוווישען חסידים" זה אמנם כלי נהדר וכנראה הכי משמעותי שבו ועל ידו אפשר לספוג לחוות להטמע בין החסידיים…
אך זהו בסל העל כלי!!!
אך מה לעשות לפעמים ישנם גם "שבירת הכלים"!!!
ואז אנו זקוקים לאנשי מקצוע!!!
אז כן יש מה שאתה הרבנים והמשפיעים יודעים אך יש גם דברים שאנשי המקצוע נחשפים ויודעים …
תודה לך על התובנה המשמעותית מאוד והחשובה מכל: "ריווען זיך צוווישען חסידים"
חג שמח וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות
מישאל
אני כותב את התגובה הזו בתור אברך, חב"דניק מבית (בן של בעלי תשובה), בוגר הישיבה בצפת שזכה והיה מאוד קשור לבחורים בעלי-התשובה שלמדו בישיבה.
יש עיקרון חסידי שאומר "ריווען זיך צוווישען חסידים" – 'להשתפשף' בין חסידים – והרבי, במישרין או בעקיפין, דאג שהמתקרבים לחב"ד יחוו אותו ויישמו אותו כמה שיותר.
מדוע? כי יש ידע שלא נלמד מתוך ספר, אפילו לא על ספת הפסיכולוג. זה ידע שנרכש תוך כדי תנועה וחיים.
בחור בעל-תשובה שבחר לא להסתגר בד' אמותיו אלא להתערבב עם החבר'ה – מגלה המון דברים שמכניסים אצלו את ה'אורות' וה'כלים' לפרופורציות הנכונות.
לכן, מכונים זה יפה, ובתי חב"ד לחבדניקים ובעלי תשובה זה גם נשמע נחמד,
אבל הפיתרון הכי חזק הוא – "דבר עם החבר'ה.. תהיה איתם".
דווקא בתקופת האורות נוטים בעלי תשובה רבים לחשוב שהם הם המיישמים את תורת חב"ד כפשוטה, קשה להם עם החבר'ה החבדניקים שלדעתם מחפפים. זה אולי צודק, אבל לא חכם. צריך להתערבב עם החבר'ה ורק כך דברים עובדים. כשכתב הרב וילשאנסקי לרבי על הקמת "ישיבה לבעלי תשובה", הרבי הוסיף את המילה "גם", "גם לבעלי תשובה". רק זה מתכון לאסון.
משפיעים ושלוחים בעלי ניסיון יודעים את זה, חופרים על זה,
והלוואי שגם המטפלות/מטפלים יידעו את זה.
שלום רב
נהניתי מאוד מהתובנות שהעלית כאן אנה. הבהרת כל כך ברור את המציאות המורכבת של בעלי התשובה ועולמם על שלל גווניה ואתגריה…
אני רוצה להוסיף ולומר:
שבתהליך התשובה לדעתי ישנם בשלב השני עצמו, בו הבעל תשובה נפגש עם המציאות לאחר האורות בהן היה נתון שני שלבים.
2א. השלב בו כפי שהגדרת חוזרים אותם מנגנוני הגנה קמאים לפתחו של בעל התשובה.
2ב. השלב בו החרדה מדברת את אותם תכנים שחזרו לפתחו של בעל התשובה וצריך להחליט מה לעשות.
כוונתי למצב בו הבעל התשובה וזה נכון גם לחבדני"ק מבטן ומלידה אך בעיקר אצל נוער מתבגר, מרגיש שאתגר התרבותי סביבתי ואני מדגיש תרבותי סביבתי ולא חלילה האידאולוגי ערכי רוחני לא מבין אותו, לא מכיל אותו רגשית נפשית, לא מסוגל לתת מקום לתחושות, להתמודדויות, להתפתחות העצמאית שלו, מה שנכון כאמור לנוער נושר ולבעלי תשובה כאחד.
מה שמזמין שתי תגובות במצב זה:
1. המשך חיים מורכבים נפשית ורגשית שמצד אחד בוערת בו התשוקה להגשמה עצמית לצד כשרונותיו אתם הוא נולד ובא לעולם ומצד שני הקונפליקט לקיים אורח חיים חבד"י מובהק מה שייאלץ אותו לשים בצד את 'החלומות הפרועים' להגשמה עצמית במגזר החרדי חב"די.
2. שילוב של שני העולמות- גם לנהל אורח חיים יהודי חבד"י חרדי, לצד מימוש עצמי בכשרונותיו אתם צויד ובא לעולם.
כפי שעשו ועושים רבים וטובים ממשפחת חב"ד וישנם כאלה שזכו לעידודו וברכתו של הרבי בעניין.
נקודה נוספת: הנה הבדידות העמוקה אותה חווים בעלי התשובה הבאים מסביבה ומתרבות כל כך שונה.
חווית האבדן ושלבי עיבוד ה'אבל' כפי שציינת אנה כל כך לא נוכחים במרחב החזרה בתשובה כך שהמפגש עם אותה סביבה ועם אותה תרבות ואני לא מדבר על תרבות וסביבה זולה, להיפך תרבות ערכים בעלי משמעות רבת עצמה עבור בעל התשובה וסביבה יקרה בעלת ערך רב בחיי הבעל תשובה והקושי להיפרד מהם.
מצב זה שלא זוכה למענה מצד החברה החדשה אליה חבר בעל התשובה, קרי: החברה החבדי"ת מותיר את בעל התשובה עם חווית אובדן רגשית נפשית ורודפת אותו יום יום…
הניסיון להדחיק את המצב ולהכחישו במצב הגרוע רק מעצימות את תחושת הריקנות והבדידות כאחת.
אני חושב שצריכים להקים מכונים משפחתיים בתוך קהילות חב"ד עם בעלי מקצוע ובהכוונה רוחנית כמובן על מנת לתת מענה הולם לאתגרי החיים והיומיום של בעלי התשובה.
תודה שהעליתם נושא כל כך חשוב לדיון
מישאל
ומניסיוני הטיפולי ב גם עם בעלי תשובה
Privacy