בדרך לליובאוויטש מנצחים את החושך: מסע התמימים של ישיבת "חנוך לנער"

מאת: כתב חב"ד אינפו

שנת הלימודים תשפ"ו בישיבת "חנוך לנער" תיחרט בזיכרונם של התמימים והצוות כשנה של פריצת דרך והתעלות חסידית יוצאת דופן. גולת הכותרת של השנה – 'מבצע תורה' עוצמתי, במסגרתו נבחנו הבחורים על עשרות דפי גמרא ותניא בעל פה, לצד שיחות של הרבי מלך המשיח – הגיעה לשיאה בהבטחה הגדולה: מסע חסידי מטלטל ומרומם לעיירת הליובאוויטש.
למרות מכשולים בירוקרטיים אינסופיים, טלטלות ביטחוניות של הרגע האחרון, ואף מתקפת טילים מאיראן שכמעט ואיימה להשבית את התוכניות, הנהלת הישיבה בראשות הרב יוסי טאניס החליטה ללכת על כל הקופה בבחינת 'לכתחילה אריבער'. עם ברכתו של הרבי שליוותה אותנו לאורך כל המסע.

מזככים את אוויר הגולה

המסע החל עם נחיתתם בוילנה שבליטא, הגשם לרדת, אך הדבר לא קירר את הלבבות. התמימים עלו על אוטובוס ציבורי מקומי והפכו את הנסיעה להתוועדות סוערת. בשירה אדירה של פרק א' בתניא ובפסוקים, זיככו התמימים את רחובות העיר שבעבר סימלה את ההתנגדות לחסידות, והכריזו ברוח חסידית: "דידן נצח!". בהמשך, סיירו ליד ביתו של הגאון מוילנה וליד בניין דפוס האלמנה והאחים ראם המפורסם, שם שרו ורקדו יחד עם יהודים מקומיים.

ניסים בגבולות ו'אתהפכא' בקו סטלין

במעבר הגבול לבלארוס חוו המשתתפים ניסים גלויים, כאשר הבדיקות הקפדניות והמפחידות של השלטונות עברו בצורה חלקה ומהירה מהצפוי. התחנה הראשונה בבלארוס הייתה בעיר הבירה מינסק, שם נפגשו עם השליח הרב דייטש. בבוקר שלמחרת, מאחר ולא היה מקווה בעיר, ניווטו הרבנים לנהר מקומי. התמימים קפצו בזה אחר זה למי הנהר הקרים כדי לטבול כחסידים אמיתיים. בבית חב"ד מינסק התפללו שחרית מרוממת, ולאחר מכן ערכו התבוננות חסידית עמוקה בבית הכנסת העתיק ששרד את ימי הקומוניזם, כשהם חשים מקרוב את מסירות הנפש של חסידי הדורות הקודמים.
משם המשיכה הקבוצה לחוויית 'אתהפכא' ייחודית בפארק הצבאי "קו סטלין". התמימים למדו על דברי הרבי מה"מ לגבי השימוש בכלי האויב לצורך הקדושה, ויצאו למסלול נסיעה מטורף ומלא בוץ על גבי טנק בלארוסי, תוך שהם הופכים אותו ל"טנק מבצעים" חסידי. הבחורים אף תרגלו ירי ברובי קלשניקוב כדי לפעול את שבירת הסטרא אחרא. ליד פסלו של לנין ימ"ש, פצחו הבחורים בריקוד "נייט נייט ניקאבו" סוער, בגאווה יהודית שאינה מתחשבת בחוקי המקום הקומוניסטיים.

התוועדות אל תוך הלילה בבאברויסק ודמעות בליוזנא

התחנה הבאה הייתה העיר באברויסק. בבית חב"ד המקומי התקבלו התמימים בחמימות עצומה על ידי משפחת השליח הרב חבבו. לאחר ריקודים סוערים ברחובות יחד עם חברי הקהילה המקומית, נערכה התוועדות חסידית בלתי נשכחת שנמשכה אל תוך הבוקר (כאשר באזורים אלו השמש כמעט ואינה שוקעת). הרב חבבו ריתק את הבחורים בסיפורי שליחות מבהילים תחת עינו הפקוחה של הק.ג.ב. ושיתף בסיפור אישי מצמרר של מוות קליני והוראותיו בעבודת השם. במהלך ההתוועדות הפתיעו השלוחים בעוגת יום הולדת 40 לרב מנחם מענדל גרוזמן.

ביום חמישי, לאחר סדר חסידות רציני ושחרית מרוממת, יצאה הקבוצה לכיוון מוגילוב, שם ערכו משחק פיינטבול קבוצתי ומתוחכם ביערות, ומשם המשיכו לארוחת צהריים ותפילת מנחה בבית חב״ד מוגילוב בראשות השליח הרב ולאחר מכן המשיכו בנסיעה ארוכה אל עבר ליוזנא – אל ציונה של הרבנית הקדושה דבורה לאה נ"ע, בתו של אדמו"ר הזקן.
הקבוצה הגיעה לליוזנא בעיצומו של לילה חשוך. כשהם מצוידים בפנסים בלבד, פילסו התמימים והרבנים את דרכם בתוך צמחיית פרא גבוהה וסרפדים דוקרניים עד שהגיעו לשרידי הציון השבור בבית החיים העתיק. באותם רגעים נכבו הפנסים. תחת שמיים זרועי כוכבים ובדממה מוחלטת, הושמע סיפור מסירות נפשה של הרבנית בשביל רבינו הגדול והחסידות. הניגונים החסידיים וניגון ד' בבות קרעו את הלבבות, והדמעות זלגו ללא הפסקה. הרבנים והתמימים זעקו יחד "יחי אדוננו" ו"עד מתי", וביקשו שהרבנית תפעל בעולמות העליונים את התגלותו המיידית של נכדה – הרבי מלך המשיח.

שבת אלוקית בעיירת ליובאוויטש

לפנות בוקר של יום שישי הגיעה הקבוצה עם אור הבוקר אל היעד הנכסף: עיירת ליובאוויטש!
קילומטר לפני העיירה נעצר האוטובוס, והבחורים פתחו בריצה אדירה ונרגשת לעבר ה"זאל הגדול" וחצר רבותינו נשיאנו. המפגש עם הרחובות ההיסטוריים, הנהר והבתים העתיקים עורר חרדת קודש. לקראת שבת הצטרף למסע הרב שלום לבקיבקר.

ביום שישי טבלו כולם בנהר הברזינה הקפוא, שלגדותיו שחו תלמידי תומכי תמימים המקוריים, ונכנסו בחרדת קודש ובבגדי שבת לציוניהם של אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש. הבחורים קראו פ"נים וניגנו בדבקות עצומה את עשרת ניגוני רבותינו נשיאנו.

הרב ברוך שלום גרוזמן נצפה כשהוא מתפרק בבכי ליד ציון זקנו, ר' ברוך שלום (בנו של הצמח צדק).
השבת בעיירה הייתה מעין עולם הבא.
באווירת השקט הנצחי של ליובאוויטש, למדו הבחורים שיחות ומאמרים, והתוועדו שעות ארוכות אל תוך הלילה יחד עם המשפיעים והרבנים. הרב קירשנזפט ריגש את הנוכחים כשעלה על השולחן וניגן ניגונים עתיקים שקיבל מסבו, ר' חוניע מרוזוב. תפילות השבת ארכו שעות ארוכות מתוך כוונה חסידית פנימית.

הכנה למסע האמיתי

ביום ראשון, לאחר טבילה אחרונה בנהר ותפילת שחרית בבית הכנסת שליד הציונים , נעמדו התמימים למרגלות ה"זאל" וניגנו "אני מאמין".

הרב יוסי טאניס נעמד וסיכם את המסע במילים שנחקקו בלבבות: "ליובאוויטש האמיתית היא ב-770! כל מה שעשינו פה הוא רק הכנה למסע הגדול ל-770 בית משיח!".

הדרך חזור לארץ הקודש לא הייתה חסרה דרמות, כולל סיפור מדהים במטוס שבו נרכש כרטיס במחלקת עסקים ברגע האחרון ממש לבחור בשל טעות
זה במקום להגיד ישר כח גדול לסוכנות הנסיעות בננה טרוול בראשות הרב אפרים סתהון על ליווי צמוד ואחריות מלאה על הטיסות

שום דבר לא יכול היה לכבות את האש שהוצתה בליבותיהם של התמימים של ישיבת "חנוך לנער".

התמימים חזרו לישיבה כשהם חבורה אחת מלוכדת, משפחה חסידית אמיתית של בחורי דור השביעי. החוויות, ההחלטות הטובות ותחושת הניצחון הרוחני מלוות אותם כעת בתוך כותלי הזאל בצפת, מתוך ידיעה ברורה ויציבה מתמיד: "יש רבי חי בישראל!".