40 שנה למאורע בשמיני עצרת תשל"ח

תפילה ו'אתה הראת' – כרגיל

בליל שמיני עצרת תשל"ח, הכל התנהל תחילה כרגיל. תפילת ערבית החלה בזמנה, ובשעה 9:00 נכנס הרבי להקפות. היו הרבה יותר אורחים מאשר בשנים קודמות, והקהל נאמד בכמה אלפי איש. כאשר הרבי נכנס רקדו ושרו. בכל הדרך לבימה הורה בידו להגביר את השירה וכשעלה לבימה פנה לעבר הקהל הרחב ומחא כפיים בחוזק במשך כמה דקות. אחר–כך התחילו באמירת פסוקי "אתה הראת" וכמה וכמה פעמים מחא כפיים בחוזק רב לעודד את השירה.

הקפה ראשונה עם הרש"ג – עדיין כרגיל

אד"ש נתכבד בספר–תורה הראשון (הקטן) בהקפה הראשונה, ויצא להקפה כשהוא הולך לאט ואחריו גיסו הרש"ג וזקני אנ"ש. רבים עמדו קרוב לשביל בו עבר אד"ש ונישקו את הס"ת שבידו כשהם מאחלים "דערלעבט איבער א יאר", ואד"ש עונה: "גם אתם".

כשהגיע הרש"ג, נעמד אד"ש באמצע והמתין עד שיגיע ספר–תורה של משיח. כשהגיע ונעמד ליד השולחן הניח אד"ש ידו הימנית על כתפו של הרש"ג, שהניח אף הוא ידו על כתף אד"ש, ביד השני' הס"ת, והתחילו לרקוד כשכל הקהל שר את ניגון ההקפות. רקדו משך זמן, ואד"ש הי' בהתלהבות יותר מהרגיל, עד שהרש"ג נאלץ להפסיק ואד"ש תמך בו.

הקפה רביעית: הרבי מבקש את הכסא

גם ההקפה השניה והשלישית היו עדיין כרגיל. רק בהקפה הרביעית, אד"ש הסתובב לעבר הקהל ומחא כפיים לא בחוזק – כפות הידיים בקושי נוגעות זו בזו – כשידו השמאלית נשענת על הסטנדר, למשך זמן קצר לפי ערך. פניו של אד"ש נשתנו לחיוורים כסיד ופנה אל המזכיר הרב גרונר ואמר: "גיב מיר מיין ביינקל" [הבא לי את הכסא]. אד"ש התיישב וקירב אליו את הסידור. כשישב נשען על המשענת ועצם עיניו ונראה הי' שסובל כאבים.

מים, מים!

הרב גרונר הזעיק את אחד הרופאים שעמד ליד הבימה והד"ר אמר שיביאו מים. צעקו שיביאו מים. המזכיר הרב בנימין קליין הושיט לאד"ש ספל מים אך אד"ש לא רצה לשתות, ובכלל לא רצה שהרופא יבדוק את הדופק. הקהל הי' במתח היסטרי. צעקו להתרחק מהבימה ולצאת מביהכנ"ס כדי שיהי' אוויר יותר מרווח. תוך דקות אחדות התרוקן כמעט כל ביהכנ"ס. נשארו פחות ממאה איש. גם עזרת נשים התרוקנה ונפרצו החלונות שם בכדי שיכנס דרכם אויר צח וקריר.

הקפה חמישית ושישית – מהירות

להקפה החמישית קם אד"ש מכסאו ומחא כפיים משך זמן קצר (לפי נוסחא אחת, נערכה גם ההקפה הזו – כמו השישית – במהירות, ללא שירה וריקוד) ואחרי' התיישב.

את ההקפה השישית ערכו בשקט, בלי שירה וריקוד, כדי שאד"ש לא יצטרך לקום.

הקפה השביעית – עם הרש"ג

להקפה השביעית קם אד"ש מכסאו. הציעו שיערכו את ההקפה ליד הבימה שלו אך אד"ש מיאן, קיבל את הס"ת הקטן מידי הרב בנימין אלטהויז והלך עמו, באיטיות ובפנים חיוורות, למקום ההקפות במרכז ביהכנ"ס. היו כאלו שרצו לנשק את הס"ת אך המזכיר הרב גרונר, שצעד לפני אד"ש, מנע זאת מהם כדי שיסתיים מהר. אחרי אד"ש הלך הרש"ג לבימת ההקפות. אד"ש החל לרקוד עמו מעט אך הרש"ג הפסיק מיד. כשהפסיק חייך אד"ש ועשה תנועה של תמיהה. ההקפה הזו נמשכה בערך דקה. הי' נראה כאילו אד"ש צריך שיאחזו בו והרב גרונר ניסה לעשות זאת, אבל אד"ש לא הסכים.

הרבי עולה לחדרו

אחרי התפילה אמר ג' פעמים "גוט יום טוב" (בקול די חלש) כשהוא מניף שתי ידיו ומניע כל גופו. אחר–כך התחיל לשיר "ושמחת" ובדרכו לצאת מביהכנ"ס רמז בידו להגביר את השירה. כשהגיע למדרגות רצו לעזור לו אך דחה את העזרה. כשנכנס אד"ש לחדרו נשען פתאום על הקיר. הרב חודקוב שהי' עמו פחד מזה ואמר לו אד"ש שילך ל"מרכז" (חדר המזכירות) ולא ישאר בחדרו.

הרבי פותח ומרגיע

אחרי זמן ירדה מקומה שלישית גיסתו, אשת הרש"ג, ודפקה על הדלת, וכשלא נפתחה מיד דפקה חזק וצעקה את שם אד"ש (השני) פעמיים, "… … עפען אויף [תפתח]". אד"ש פתח והיא שאלה "מה נשמע?". אד"ש אמר לה שהשבוע לא ישן וכל היום עמד וחילק לעקאח, "איך האב ניט געגעסן א גאנצן טאג און ניט געשלאפן" [לא אכלתי כל היום, ולא ישנתי], אבל הלילה ינוח ובעזרת השם מחר יהי' סדר רגיל.

קידוש בסוכה

הרופאים ביקשו שיאכל וישתה בחדרו אך אד"ש שלל זאת באומרו שלא יאכל לפני קידוש ומחוץ לסוכה. כשאחד הרופאים אמר שההליכה לסוכה תקשה עליו, אמר אד"ש: איך יכול אני להשאיר את הרבנית לבדה כל הלילה, אם לא אעשה קידוש עבורה היא לא תאכל.

בחדרו שהה אד"ש כעשר דקות ואחר–כך יצא משם, לבוש מעיל, בכדי להיכנס לסוכה. הקהל עמד מרחוק, מעבר ל"סרוויס–ליין", וכשנראה אד"ש יוצא התחילו לשיר. אחר–כך נכנסה לסוכה הרבנית (היא הייתה בבית שברחוב פרזידנט ובמהלך ההקפות רצו להודיע לה. ל–770 הגיעה דרך רחוב יוניון).

קידוש על יין דווקא

לסוכה נכנסו גם הרופאים ואחד המזכירים. כשנכנס אד"ש לסוכה ישב והשעין ראשו על ידו. הכניסו לשם אוכל ומיץ–ענבים אך אד"ש אמר: "קידוש מאכט מען אויף ויין, ניט אויף גרייפ–דשוס!". אד"ש קידש על יין ואחרי זה אכל לעקאח. אחר–כך נטל ידיו ואכל חלה אותה טבל במלח שהי' נתון בכף על השולחן. אכל סעודה קטנה ובירך ברכת המזון. ביציאתו, עודד בידו את שירת הקהל.

הרבי מבקש: להיות רגועים, ובשמחה

כאשר ישב אד"ש בסוכה הכניסו לחדרו מיטה מדירת אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע שבקומה השניי'. אד"ש פתח את דלת חדרו וביקש להודיע לקהל שיהיו רגועים, וילכו לחגוג שמחת יום טוב, ושאלו שעדיין לא עשו הקפות ילכו לערוך הקפות בשמחה. המזכיר הרב גרונר יצא והודיע זאת לקהל. כן הודיע אד"ש שהלילה לא ילך הביתה.

הרבי לא מסכים לנסוע לבית רפואה

לערך בשעה אחת אחר חצות אמר אד"ש שיש לו כאבים בלב (עד אז לא אמר זאת). הגיעו רופאים מומחים בתחום זה. היו שהציעו שייסע לבית–רפואה אך אד"ש לא הסכים בשום אופן ושאל מה עושה אדם הנמצא במקום שאין בסביבתו בית–רפואה? אד"ש הודיע לרופאים שהוא אינו נוסע אלא נשאר לנוח בחדרו.

הרופאים מתפלאים

בדיקות הרופאים העלו שאד"ש עבר התקף לב קשה ביותר. מספרים שאחד הרופאים שאל את המזכירים האם בעת ההתקף – בשעת ההקפות – נאנק אד"ש מכאבים, וכשנענה בשלילה ושמע שרק ישב על כסאו, אמר הרופא שזה לו כבר עשרות שנים בתפקידו ומעולם לא שמע על תופעה כזו, שכן מדובר בכאב שהוא למעלה מכוח הסבל האנושי.

הרבי: הרפואה תבוא מכאן!

הדוקטור מרדכי מנחם מענדל גלזמן סיפר על דו–שיח שהיה לו עם הרבי בנושא:

"אמרתי לרבי שבענייני תורה ויהדות אני מציית לרבי, אבל בענייני רפואה אני מבקש שהרבי ישמע לדעתי וילך לבית הרפואה. הרבי השיב לי: 'באופן עקרוני אתה צודק, אבל במקרה הספציפי שלי, אתה לא יודע את כל הנתונים ובמילא אינך יכול להחליט'.

"שאלתי את הרבי: 'מה זאת אומרת ‘לא יודע את כל הנתונים'? מה אני צריך לדעת? הרי הרבי לא לקח עד היום תרופות. זה דבר שפתאום קרה'.

"הרבי אמר 'לא!' בהחלטיות, והוסיף: 'אני מעדיף להשאר כאן. יש לך מושג מה קרה כאן בחדר הזה, ועל השולחן שלי?' הוסיף ושאל הרבי לפתע.

"אני לא יודע, אבל אני משער", עניתי.

"'אני לא יכול אפילו להתחיל לספר לך מה עבר בשולחן הזה', אמר הרבי, 'אבל בשבילי החדר הזה הוא קודש קודשים, ואתה אומר לי עכשיו לצאת מקודש הקודשים לבית הרפואה?… 'הרפואה תבוא מכאן', הוסיף הרבי ואמר לאחר שהות קלה…"

הרופאים מבקשים מהרבנים לפסוק

היו רופאים שאמרו שיש לקחת את אד"ש לבית–הרפואה אף שלא בהסכמתו, בעת השינה. קראו לרבנים לדון בדבר אך קשתה עליהם ההכרעה. קודם לכן הכינו עצמם הרבנים שאם ישאלו אצלם יאמרו שצריך לשמוע לרופאים.

הרבי מבקש שהרבנים לא יפסקו

כשאד"ש התעורר אמר שבשום אופן לא ילך לבית–הרפואה ושעל הרופאים יש לשקול מול המעלות של השהי' בבית–רפואה גם את החסרון שבאי–הנעימות שתהי' לו אם ילך לשם נגד רצונו, ולהכריע שטוב יותר שיישאר בחדרו. לפי נוסחא אחת גם אמר שאם יהי' בבית–רפואה הדבר יעורר בהלה אצל החסידים, וכן אשר כאן בחדרו הוא בעל–הבית, ואילו בבית הרפואה הוא אחד בין הרבה חולים. כשרצו הרבנים להכנס לחדרו – הורה הרבי למסור להם: היות ואני "א פרומער איד" וצריך לשמוע בקול הרבנים, ממילא אני מבקש שלא יאמרו לי כל פסק כדי שלא אאלץ ללכת, שכן אין צורך שאלך".

הרבנית מכריעה

ניסו לבקש מהרבנית שתבקש מאד"ש שיסכים לנסוע, אך היא אמרה: "הוא יודע בעצמו מה לעשות", והוסיפה כי מעולם לא אמרה משהו בניגוד לרצונו של הרבי.

הרש"ג: לציית לדברי הרבי

בשלב מסויים ביקשה הרבנית מאחד המשב"קים לעלות לשאול לדעתו של הרש"ג. בעודו עולה לקומה השלישית, עלתה הרבנית אחריו, וכאשר הרש"ג שמע את השאלה, ביקש לדעת מה הרבי עצמו אומר. לאחר ששמע כי הרבי מסרב לעזוב לבית הרפואה, אמר: אם הרבי לא רוצה, כך צריך לעשות!

תפילה בגן עדן התחתון

בשמיני עצרת בבוקר, התפללו תפילת שחרית במניין מצומצם בגן עדן התחתון וקריאת–התורה התקיימה בחדרו של אד"ש על הסטנדר של אד"ש. אד"ש עלה לתורה ואמר את ההפטרה בישיבה. את ההפטרה יכלו לשמוע גם בגן–עדן–התחתון, שם התפללו תפילת מוסף. דלת החדר נשארה פתוחה. אחרי ההפטרה שכב שוב במיטה. ב"הוא אלוקינו" וב"אתה בחרתנו" רמז בידו שיש לשיר ע"י שהכה קלות על המטה. אחרי התפילה התחיל לשיר "ושמחת בחגך" ואחר–כך ביקש שכל המתפללים יעברו לפניו ובירך את כולם ב"גוט יום טוב". לכהנים אמר "יישר כוח". לרב שמערל גורארי' (מתל–אביב) הורה לדבר עם הגבאים אודות מכירת המצוות בשבת בראשית.

הד"ר ווייס מגיע

במהלך התפילה הגיע הד"ר ווייס משיקגו, שאף הביא עמו כמה מכשירים מביה"ר שלו, שבאמצעותם יוכלו שם לבדוק את תוצאות הבדיקות שיעשה כאן. מספרים שכאשר הגיע ל–770 פרץ בבכי ואמר: תמיד ידענו שאד"ש מחולל נסים ונפלאות לחולים וכו', ואני בעצמי נוכחתי בכך כשטיפלתי בכמה רופאים שאד"ש שלח אלי להתרפאות, אך כעת עלי לבוא ולרפאות את אד"ש. כשנכנס לחדר אמר לו אד"ש שרוצה שיטפל בו כמו בכל פציינט רגיל.

מספרים שעצם הגעתו של הד"ר ווייס גרמה לאד"ש להיות במצב רוח מרומם. הד"ר ווייס אמר שאמנם קשה לטפל בחולה כשאינו בביה"ר, אבל זה אפשרי. על עצמו אמר שאינו רופא גדול, אבל יודע מהו "רבי" ולכן מקווה שיוכל לתת את הטיפול הטוב ביותר. הוא אמר שיישאר ליד אד"ש עד אשר יבריא. הוא אף אמר שיש לשמוע לדעת אד"ש ולאפשר לו להשאר בחדרו, ומנה כמה מעלות בכך: כאן יהי' הטיפול עם רופא צמוד, אד"ש יוכל להביע דעתו על הטיפול וגם לא יצטער מהריחוק מהחסידים.

נסיעה לקראון הייטס, עם סגן המפכ"ל

לימים סיפר הד"ר ווייס, שכאשר נחת בשדה התעופה בניו יורק, לא היה לי מושג היכן שכונת קראון הייטס. הוא שוטט בנמל התעופה, ולפתע ניגש אליו שוטר ממשטרת ניו יורק ושואל האם הוא דר. איירה ווייס משיקאגו? לאחר שהשיב בחיוב, ואמר שהוא זקוק לעזרה, הגיב השוטר ואמר שהשוטרים התבקשו למצוא אותו, והם מקבלים את פני הנוסעים בכל מטוס המגיע משיקאגו, כשהם מחפשים אדם שיכול להיות דר. ווייס. סגן מפכ"ל המשטרה הסיע אותו בשיירה לקראון הייטס, וכך הגיע ל–770 במהירות שיא.

הרבנית מרגיעה: אל דאגה, ד"ר ווייס

על פגישתו עם הרבנית, סיפר הד"ר ווייס: חציתי את ים האנשים, ונכנסתי פנימה. אבל אז, נעצרתי על ידי הרבנית שניאורסאהן, אישה עדינה ואדיבה ביותר. אישה פשוט מדהימה. לא רציתי להיות בלתי מנומס, אבל אמרתי לה: רעבצין, הייתי שמח להכירך, אולם אני הרגע הגעתי משיקגו וברצוני לרוץ להכנס (לרבי) מיד.

"אל דאגה, ד"ר ווייס", אמרה הרבנית חיה מושקא, "ידידך, דר. טישהולץ הגיע לכאן מיד, והוא סידר את העניינים". בעלי ('מיין מאן') מדבר, לחץ דמו התייצב, ונראה שהוא נמצא במצב חדש".

סוכנות החלל מתגייסת למען הרבי

דר. טישהולץ, שהיו לו קשרים רבים בניו יורק, ביניהם עם נאס"א (סוכנות החלל האמריקאי), הצליח להביא ל–770 עבור הרבי מכשיר ניטור לב אלחוטי. בימים ההם, מי שנזקק לניטור לב היה מרותק למיטה ומחובר למכשיר מסורבל עם חוטי חשמל רבים, אך הוא הצליח להשיג את המכשיר האלחוטי מבסיס נאס"א.

מחלקת המדינה בארה"ב מסייעת

אחד הרופאים היה דר. ברנרד לאון. לימים סיפר הד"ר ווייס, כי לאון עסק באותה עת בפרויקט ממשלתי עם מדינת סין, ומחלקת המדינה של ארה"ב הביאה אותו במיוחד כדי לטפל ברבי. פקידים במחלקת המדינה הכירו ברבי כמומחה בביטחון מדיני, ונהגו להתייעץ אתו. היה חשוב להם שהרבי יהיה בריא.

הרבי: ללכת לשמח יהודים!

אחר הצהריים התקבלה הוראה מאד"ש שכולם ילכו לבתי–כנסיות וישמחו יהודים "מיט א שטורעם". אד"ש אמר שאלו שרוצים לעשות לטובת בריאותו שילכו לשמח יהודים.

אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב שלמה אהרן קזרנובסקי (יחד עם הרב גרונר). כשנכנס איחל לאד"ש רפואה שלימה ופרץ בבכי ואד"ש אמר לו: הרי זו סתירה ל'ושמחת בחגיך', אם רוצים להוסיף בבריאותי, הרי זה דווקא על ידי שירבו בשמחה, בכיות הן נגד רצוני. ונתן לו שני בקבוקי משקה (שהכניסו אליו עוד בערב החג) והורה שבלילה תתקיים התוועדות כרגיל, שבודאי לא יחסרו בה דברי תורה, התעוררות ושמחה, ושאחרי' יערכו את ההקפות ושיהיו בשמחה ושלא יגרע משמחת החג.

הרבי מדבר עם הרופא על פעולת המזרק

כשאחד הרופאים בא לקחת בדיקת הדם שאל אותו אד"ש מה גורם ליציאת הדם, אם דקירת המחט או הריקנות שנוצרת במזרק. כשענה הרופא שהריקנות גורמת סיפר לו אד"ש שפעם הגיע אליו אחד שטען על עצמו שהוא ריק ואינו שייך לכלום ואד"ש אמר לו שאדרבה, הריקנות מושכת לתוכה בכוח חזק יותר ובמילא הרי הוא כלי לכל ענייני טוב וקדושה. וסיים אד"ש: בשמיני–עצרת נוהגים הרבנים לומר "סערמאנס" (נאומים) ומכיוון שאינני מורשה כעת לדבר לקהל לכן אמרתי לך מה שאמרתי ותמסור זאת לשאר.

למכור את פסוקי 'אתה הראת' בלי שינוי

אד"ש הורה לרש"ג – דרך המזכיר הרב גרונר – שאת הפסוקים מ"אתה הראת" ימכרו הערב לטובת ישיבת תומכי תמימים, כרגיל מידי שנה, בלי שינויים, ואת השתתפותו יתן אד"ש בדולרים בודדים ואלו שיקנו פסוק יקבלו דולר אחד.

התוועדות בהוראת הרבי

בשעה 9:00 התקיימה התוועדות חסידית בהשתתפות זקני ומשפיעי אנ"ש. הרב מרדכי מענטליק חזר על שיחת אד"ש מי"ג תשרי והרב יואל כהן לימד שיחה משמח"ת. בהתוועדות זו חילקו את המשקה שנתן אד"ש לרב קזרנובסקי. הכסא של אד"ש ניצב במקומו ליד שולחן ההתוועדות. באמצע ירד הד"ר ווייס שרצה להגיד כמה מילים באידיש דווקא. הוא בירך את אד"ש ואמר לקהל שהמצב כבר יותר טוב.

הרבי מתעניין בהתוועדות

בזמן הזה שאל אד"ש את המזכיר הרב גרונר האם הלכו לשמח בבתי–כנסיות וענה הלה שכן. אד"ש המשיך לשאול "וואס טוט זיך אונטן? (בבית–הכנסת)" וענה שמתוועדים החל מהשעה 9:00. שאל אד"ש: "מיט א שטורעם?" והוסיף שימסור שאמר שיתוועדו "מיט א גרויסן שטורעם".

הקהל אומר יחד את הפסוקים של הרבי

אחרי ההתוועדות התחילו במכירת ואמירת פסוקי "אתה הראת". בדרך כלל נהוג שבלילה זה מתכבד אד"ש לומר את כל פסוקי "אתה הראת" בפעם הראשונה, ובשני האחרים בפסוק ראשון ואחרון. גם הפעם נהגו כך וכל הקהל אמר פסוקים אלו. את הפסוק "ופרצת" קנו התמימים בסך של 770 דולר.

החסידים שרים: הרבי בריא!

אחרי כל פעם שסיימו את "אתה הראת" שרו ורקדו "לשם שמחת יו"ט", לאור הוראת אד"ש שהכל יתנהל כרגיל בלי שינויים. שרו את הניגון "זאל שוין זיין די גאולה" והחליפו מילים אלו במילים "דער רבי זאל געזונט זיין" ואחר–כך החליפו למלים "דער רבי איז געזונט", וכך שרו במילים אלו במשך שעה שלמה בריקודים. עיני כולם אדומות מבכי; לא היה איש שלא רצה להניח את ראשו על השולחן ולמרר בבכי; אלא שהרבי ציווה לרקוד, וכולם רקדו ובכו. רקדו ובכו. היו שהחזיקו בשולחן והקפיצו עצמם בכוח, העיקר לרקוד…

הרבי עמד על רגליו, כדי לשמח את החסידים

באותו זמן קם אד"ש ממטתו ועמד על רגליו, ואמר שעושה זאת בכדי שהרב גרונר יוכל למסור לקהל שהוא מרגיש טוב "באופן גלוי". אחד הרופאים אמר שאם ידעו הקהל כמה נחת רוח גרם ניגון זה לאד"ש היו מנגנים אותו כל הזמן. כששמע את הניגון הנ"ל אמר אד"ש לרופא: "דאס איז חסידים". כששאלו את אד"ש האם הרעש מהשירה אינו מפריע לו, וענה: "עס איז א געשמאקע מוזיק" [זו מוזיקה נעימה]. בבית–הכנסת נמשכו ההקפות עד אור הבוקר. נודע שאד"ש התפלל ערבית, קידש ואכל משהו.

הרבי מוסר לרב גרונר תוכן שיחה

לערך בשעה 2–1 אחרי חצות הלילה אמר אד"ש שיחה קצרה לפני המזכיר הרב גרונר וביקשו שימסור אותה בהתוועדות של מחר (התוכן הוא דבריו הנ"ל לרופא בעניין הריקנות, שכאשר יש חסרון בעניין הרי זה יכול להתבטאות בשני אופנים: א. שכל הדבר (העניין) חסר. ב. שחסר בהעניין (כלומר לא שהדבר חסר אלא שישנו חסרון בדבר (בהעניין) ואז זה מכריח תוספת ותגבורת. ובדוגמת שאיבת הדם וההוראה שאמר בזה לאחד ביחידות שאם מישהו הוא כלי ריק הוא שואב יותר כוחות מנשמתו וביכולתו לקבל. וכמו"כ בענין הצמצום שלצורך התהוות העולמות הרי הצמצום הכריח את ענין הקו, והוסיף, כיון שישנו ענין ד"יפקד מושבך" (הכוונה, שאד"ש לא יהא נוכח בהתוועדות), לא צריך להגרם על ידי זה גרעון, כי–אם אדרבה. אד"ש אמר לרב גרונר שידבר על זה ("דורכרעדן") עם הרב יואל כהן וכן שיוסיף בזה מראי–מקומות וכו'.

הרבי: אני נמצא עם הקהל למטה

ביום שמח"ת התקיימה תפילת שחרית במניין מצומצם בגן–עדן התחתון. אד"ש סגר את דלת חדרו ואמר: "איך געפין זיך אונטן" (עם המניין של כל הקהל).

ל"אתה הראת" נכנסו אחדים לחדרו ואד"ש אמר פסוק ראשון ואחרון בשלושת הפעמים של "אתה הראת". בעת ההקפות ישב על מטתו ואחז ס"ת בידו ובשעת ההקפות בפועל הקיף בידו עם הס"ת את סידורו שהי' מונח לפניו על השולחן. בשני הס"ת האחרים הקיפו את הסטנדר. בהקפות לא שרו. בקריאת–התורה עלה לחתן בראשית.

בעת אמירת קדיש נכנס הד"ר ווייס והציע לאד"ש שיתיישב. אד"ש ענה לו בחיוך: אחרי הגבה. ונשאר עומד עד לאחרי הגבהת הס"ת.

הרבי מתעניין מה קורה בבית הכנסת

לערך בשעה 5:00 שאל אד"ש את המזכיר הרב גרונר מה נעשה למטה (בביהכנ"ס) וענה הלה שהקהל בשמחה רבה. אמר לו אד"ש: "זאג דעם עולם אז אויף ווייטער זאל זיין מיט נאכמער שטורעם" [תאמר לקהל, שלהבא יהיה ביותר 'שטורעם'].

הרבי שולח את גביעו עם בקבוק יין

בהתוועדות נכחו רוב אנ"ש וזקני אנ"ש, נשים ויל דים וכו'. התוועדו קודם השקיעה והרב גרונר מסר את דברי אד"ש. בסיום ההתוועדות, בשעה 11, בא הרב גרונר עם גביעו של אד"ש (שבתוכו קצת יין) ובקבוק יין ואמר שאד"ש הורה למסור זאת לרב חודקוב לחלק למשתתפי ההתוועדות.

עוד אמר שאד"ש אמר לו להכריז הכרזה, אבל אמר לו "דאס זאלסטו זיי זאגן נאך זייער מעריב פאר הבדלה" [את זה תאמר להם אחרי שיתפללו ערבית, לפני הבדלה].

שיחה ראשונה אחרי האירוע

אחרי תפילת ערבית הודיע הרב גרונר שאד"ש יאמר הערב שיחה בחדרו הק', באמצעות הרמקול, והקהל יוכלו לשמוע זאת בביהכנ"ס למטה. הרופאים נתנו לאד"ש רשות לדבר במשך חמש דקות, אך לפועל השיחה התחילה בשעה 12:00 ונמשכה 22 דקות (שיחה ומאמר (כעין שיחה) ד"ה "להבין ענין שמח"ת"). לקראת סיומה, כשאמר את הברכות, בכה. כששאלוהו הרופאים (שאינם מבינים אידיש) מה דיבר בעת שבכה, ענה אד"ש שבירך את החסידים ודיבר בעניין משיח.

גם אחרי השיחה בכה אד"ש. הרופאים אמרו שמצב הלב לא השתנה כתוצאה מהדיבור.

הרופאים גם שאלוהו אם הספיק לדבר כל מה שרצה וענה שאם הי' תלוי במה שרוצה לדבר – הרי אין שיעור לזמן הדיבור. כן אמר אד"ש שבזכות שדיבר הוטב לו והודה לרופאים שלא עצרוהו באמצע. השיחה הועברה ע"י הטלפון (שידור) למקומות רבים בכל קצווי תבל.