הייתי מהופנט מהאישיות: יוסף צ'חנובר ע"ה מספר על היחידות

מנדי דיקשטיין

לאחרונה פרסם שר החינוך האלוף במיל' יואב גלנט כי ועדת פרס ישראל החליטה להעניק את הפרס הגבוה ביותר בארצנו, לעו"ד יוסף צ'חנובר על מפעל חיים.

יוסף צ'חנובר, אדם עתיר זכויות ופעלים במגוון תחומים, שימש בתפקידים בכירים במערכת הביטחון והחוץ של ממשלת ישראל לאורך השנים ובתפקידים בכירים במגזר הפרטי (ראה מסגרת), למר צ'חנובר היה קשר לא שגרתי עם הרבי, אך במשך שנים העדיף לא לדבר על קשרים אלה ורק מידי פעם "נידב" סיפור על מקרה ספציפי.

לרגל קבלת 'פרס ישראל' הסכים מר צ'חנובר לפתוח צוהר למסכת הקשרים הענפה של עשרות שנים עם הרבי וסיפר על השפעתו המדהימה של הרבי עליו באופן אישי ועל יהדות העולם ממש, והרי סיפור הדברים לפניכם:

"בראשית דרכי המקצועית במשרד החקלאות כיועץ משפטי, נפגשתי עם יהודי נפלא, הרב שלמה מיידנצ'יק ז"ל והוא השפיע עליי רבות. בהיותו באותה עת מזכיר ועד כפר חב"ד, הוא סיפר לי על הכפר, על צרכיו והתרשמתי מאוד. הוא 'קנה' אותי. חשתי משהו שונה, אמיתי. יהודים חסידים המקימים ומתפעלים כפר חקלאי בארץ ישראל.

באחת מפגישותינו סיפרתי לרב מיידנצ'יק כי בעוד שבועות ספורים אני נוסע לארה"ב, התגובה האוטומטית שלו הייתה 'אתה חייב לראות את הרבי'. אודה ואתוודה כי עד אז, לא ידעתי על הרבי, לא שמעתי עליו כלל. הרב מיידנצ'יק פתח מיד בנאום מרגש ומשכנע על מנהיגותו של הרבי והשפעתו על חיי היהודים ברחבי העולם, והדברים נכנסו לליבי.

הנסיעה שלי הייתה נסיעת עבודה עם לו"ז צפוף ביותר אולם דבריו הנלהבים של הרב מיידנצ'יק שיכנעו אותי כי עלי לפגוש את הרבי, הטיסה באותם הימים לא הייתה ישירה. לדור של היום קשה להבין, אבל אז היו אווירונים 'קונסטליישן' שנסעו 24 שעות לאמריקה, כולל חניית ביניים באירלנד. בבואי לניו יורק נסעתי לבניין שגרירות ישראל, שם הגישו לי תוכנית עבודה לימי שהותי בעיר, הבטתי ברשימה ותוך כדי עיון אמרתי לשגריר ולקונסול 'תכניסו לתוכנית, ביקור אצל הרבי מליובאוויטש'. הם הסתכלו עליי כעל מטורף… מי הוא הרבי? ובכלל, אתה בא לארה"ב כנציג משרד החקלאות, נקבעו לך פגישות רבות לפני חודשים רבים ואתה הולך לאיזה רבי בברוקלין?!

הייתי נחוש בדעתי והודעתי לכולם כי אלך לרבי ויהי מה. בסופו של דבר נמצא חלון הזמן ובתיאום עם מזכירות הרבי נקבעה לי פגישה עם הרבי בשעה עשר בלילה.

סמוך לשעה המיועדת הגעתי למבנה אדום הלבנים המפורסם הנושא את הספרות 770 בשדרות איסטערן פארקווי, את פני קידמו שני מזכיריו של הרבי – הרב בנימין קליין והרב יהודה לייב גרונר עליהם השלום, הם החלו לדבר איתי במעין סמול טוק לפני הפגישה, אבל הבחנתי כי הזמן מתקדם ואני לא נכנס לרבי, בינתיים הם סיפרו לי איפה המשרד הראשי, ואני שאלתי: מי המנהל, מי דואג לעבודה שם? – הם השיבו יחד: אנחנו. שאלתי עוד: אתם מקבלים מכתבים ופניות לרבי מכל העולם. מי המזכירים המטפלים בכך? – השיבו: אנחנו. הקשבתי לדבריהם והם "חלבו" אותי: מי אני, מנין באתי, לאן אני הולך, וכך חלפו שעתיים ושלוש ואני עדיין בהמתנה, לבסוף פקעה סבלנותי ואמרתי להם בדוגריות ישראלית: חבר'ה, לא באתי כדי לראות אתכם, ולא כדי להתראיין אצלכם. זמני מוגבל. באתי לרבי. אמרו לי: אתה תראה את הרבי, אל תדאג.

לאחר ארבע שעות של ציפיה, הרבי קיבל אותי! נכנסתי בשתיים בלילה, ויצאתי בחמש בבוקר. שלוש שעות ישבתי אצל הרבי ואתם יכולים לתאר לעצמכם – אני דיברתי פחות, בעיקר הרבי דיבר. ואני הייתי מהופנט. מהאישיות, מהידע, מהחוכמה. מאז נשארנו בקשר.

שבתי ארצה, המשכתי לעבוד בשירות המדינה במשרדי הממשלה השונים, אבל מאז אותה יחידות ראשונה, בכל ביקור באמריקה הלכתי לראות את הרבי. בחלק מהשנים, הייתי שם בחודש תשרי ובכל יום כיפור דאגתי להיות ב-770 והרבי נהג להשאיר לידו, כיסא עבורי. ישנתי סמוך ל-770, בביתו של המזכיר הרב בנימין קליין אשר הפך לאיש הקשר ביני לבין הרבי.

אשמח אם תספר – במסגרת המותר, כמובן, על שיחה עם הרבי, משהו שלא היית מצפה לדבר עליו עם רבי..

אתן דוגמא לשיחה מתחילת שנות השישים, בנושא רחוק לגמרי מדמות האדמו"ר: הרבי – "קראתי על גילוי מאגרי הנפט בנורבגיה ויש לי ספק אם הם ינצלו אותם, כי יש להם מאגרים גדולים של דלק, המדינה עשירה והם לא זקוקים לכך, ולפי הפירסומים יש שם חשש שמא הכסף הרב אותו יצברו מהדלק ישחית את התושבים וממילא הם לא ינצלו אותו…" הרבי יעץ לי, כבעל תפקיד ממשלתי בכיר במשרד החקלאות, לפנות לממשלת ישראל, למען תציע לממשלת נורבגיה, הסכם לטווח ארוך, לפיו, נתחייב לקנות מהם דלק, ואפילו נשלם חלק מראש כדי לעזור להם לממן את הפקת הדלק'.

הרבי דיבר כאילו הוא חלק מהממשלה בארץ והסביר 'אנחנו חסרים דלק, וקונים לכן דלק בחוץ לארץ, כדאי, אפוא, לחתום עם נורבגיה כי יבוא יום ויהיה מחסור בדלק, ומחירי הדלקים בעולם יעלו מאוד, יש פה הזדמנות לדאוג לדלק במחיר קבוע וזול יותר לשנים הבאות, ל-25 שנה'. 

בשובי ארצה, כינסתי את ראשי משק הדלק בישראל וסיפרתי להם בקצרה על התוכנית כפי ששמעתי מהרבי וסיימתי במילים: 'רבותיי, יש הזדמנות'.

תגובת הבכירים הייתה צוננת, הם אמרו: 'עשינו הסכם עם מקסיקו. אנחנו קונים בספוט דהיינו לא לזמן ארוך, בכל פעם בה יש אוניית דלק בשוק, קונים אותה ומשלמים לפי המחיר הנהוג באותו רגע. אמנם, אם מחר לא תהיה אונייה, אין דלק. אבל כבר התחייבנו למקסיקו.'

חזרתי לרבי וסיפרתי לו את תגובתם, הרבי אמר: 'טעות גדולה, יבוא יום ויצטערו על כך'. ואכן, כך היה, בתקופת משבר הדלק הגדול בתחילת שנות השבעים.

האם הזדמן לך לדבר עם ראש ממשלת נורבגיה בנוגע לנפט?

כן, אגב הנושא הראשון בו זכיתי לקבל מכתב מהרבי היה על כך. במשרד, כאמור, הלכו על אופציית מקסיקו אך אני לא התייאשתי, חיפשתי הזדמנות לדבר עם הנורבגים על עצם מציאת הנפט. במכתב הראשון הרבי כתב לי עד כמה חשוב כי הם יחפשו נפט ולא רק עבורנו.

אם הזכרנו את נורבגיה אספר סיפור נוסף – תוצאה של הקשרים אשר נרקמו איתם אז: 

בשנות השישים היו לנו ספינות אותן בנינו בשרבורג שבצרפת. היו לנו מטוסים, חמישים מטוסי מיראז', וספינות. לאחר הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, נשיא הרפובליקה הצרפתית שארל דה-גול כעס מאוד, כי פתחנו במלחמה בלי לקבל את רשותו. הכיצד ישראל מעיזה לצאת ללא הסכמתו? לכן הוא הטיל אמברגו על המטוסים ועל הספינות. באשר למטוסים, ניהלתי משא ומתן שם והיה קשה מאוד. הם לא נתנו לנו אותם. רציתי לפחות את הכסף בתמורה ולכך הם נענו, הכסף אושר. יום לאחר מכן, המטוסים הועברו ללוב, כולל ציוד מיוחד בפיתוח ישראלי אשר היה על המטוסים. 

באשר לספינות, הן נבנו בשרבורג, והימים היו ימי חג המולד, ימים בהם הגויים נוהגים לשתות לשמוח ולחגוג, וחשבנו כי העיתוי מתאים להבריח את הספינות.

ואכן, בחצות הליל, צוותים של חיל הים הישראלי עלו על הספינות, שומרי הספינות חגגו, שתו וישנו, ואנחנו הפלגנו… כידוע, לא יכולה להיות ספינה בלי רישום של מדינת לאום, אבל לרשום על שם ישראל לא היה אפשרי, לכן רשמנו מבעוד יום את הספינות על שם חברה נורבגית… הנורבגים תרמו לנו את שמם להעברת הספינות וכאשר הצרפתים התעוררו בבוקר, התברר להם כי אין ספינות! והם התחילו לרדוף אחרינו, אבל היה קצת מאוחר… בהחלט, לזכות הנורבגים!

האם דיברת עם הרבי גם בנושאים בטחוניים?

כן, ויותר מכך, אני זוכר אירוע מיוחד בו שימשתי כשליח הרבי לשר הביטחון: בזמן מלחמת יום הכיפורים הייתי יועץ משפטי של מערכת הביטחון. בעיצומם של הקרבות הקשים צלצל אליי המזכיר בנימין קליין, ואמר לי: הרבי רוצה לדבר איתך. הרבי עלה על קו הטלפון ומילותיו מהדהדות באוזניי עד היום: 'לך לדיין, תגיד לו לכבוש את דמשק ולעשות ממנה כעפרא דארעא'.

השחיה הייתה ביום החמישי או השישי למלחמה. בימים הראשונים היו קרבות קשים מאוד, אבל לאחר מכן הסתובב הגלגל ואנחנו הצלחנו מאוד, היינו כבר שלושים–ארבעים קילומטר מדמשק. ולמעשה לא היה קושי להיכנס לשם.

משה דיין היה רחוק מאוד מהדת, לא ידע מיהו הרבי ושמו לא אמר לו מאומה. באותם ימים הוא היה בחזית בדרום, שם היו אבדות קשות והמלחמה נמשכה שם במלא עוזה, חשבתי לעצמי איך אוכל לומר בשם הרבי, איפה להילחם ואיך?! הייתי בטוח כי כאן יהיה הסוף שלי… מאידך, הרבי נתן לי הוראה מפורשת לדבר עם דיין והנושא טרד את מנוחתי.

באותו הערב הגיע משה דיין משדה הקרב עייף וטרוד, ניתן להבין כי באותם ימים קשים מנוחה רבה לא הייתה לו. מתוקף תפקידי הייתה לי דלת פתוחה אצלו, נכנסתי אליו במלא היראה והכבוד ואמרתי לו: משה, תשמע, יש לי שליחות ואני חייב להעביר לך אותה, בסיום דברי, תעשה כפי רצונך ואני אבין אותך. זרוק אותי מהחלון – אני אבין אותך. זרוק אותי דרך הדלת – אני אבין אותך. אבל תן לי להתפרק מהמשא! למרות עייפותו והעיסוקים הרבים בהם היה שקוע הוא הסתקרן ושאל לפשר הדבר, סיפרתי לו דברים כהווייתם.. 

להפתעתי הרבה, משה דיין לקח את העניין ברצינות, הוא חשב רגע ואמר לי: אמור תודה לרבי, בשמי, על המחשבה, אבל לצערי הגדול אני לא יכול להסכים כרגע לקדם את הצבא לתוך אזורים מיושבים בסוריה, כי למחרת אצטרך להאכיל ולפרנס 4 מיליון ערבים, בנוסף, אצטרך את כל הצבא להעביר לדמשק, ומה יהיה בדרום? אינני יכול לרתק את כל הצבא כי עליי לשמור על הסדר בדרום. אמור לו כי אני מצטער. הופתעתי. מסתבר כי היה חשוב לו להסביר לרבי את נימוקיו.

טלפנתי לבנימין קליין וסיפרתי לו. במהלך השיחה הבנתי כי הרבי נמצא על הקו ומאזין לדברים, כאשר סיימתי, הרבי הגיב לדברי ואמר: "א גרויסע טעות (טעות גדולה) עוד יצטערו על כך"…

תוכל לשחזר שיחה בה הרבי דיבר איתך על נושאי שלימות הארץ.

לאחר סיום מלחמת יום כיפור. באותם הימים נשלחתי לארה"ב להקים ולנהל את משלחת משרד הביטחון באמריקה, אשר עסקה ברכש וגם במימון. קנינו מאמריקה בערך ב-150 מיליון דולר, וכעבור פחות משנה בעוד שלושה מיליארד, כדי למלא את המלאי החסר בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

למרות העבודה האינטנסיבית במסגרת הרכש, אשר כללה נסיעות רבות לבתי חרושת של יצרניות נשק לסוגיו השונים, פגישות עם ראשי ממשל בוושינגטון וכו' הקפדתי לפחות פעם בחודש להגיע לרבי. אפשר לומר כי נקשרו בינינו יחסים טובים ובין היתר גם קיבלתי מכתבים ועניתי עליהם, הייתה לי הערכה גדולה לרבי ולאידאולוגיה אותה הוא ניסה להעביר לי.

הרבי בקי מאוד בהתרחשויות בארץ ואת גישתו המדינית הברורה מאוד, ניתן להגדיר בצמד המילים 'אף שעל'. כאשר אמרתי לו "אנחנו לא יכולים לעשות כך, כי אנחנו תלויים באמריקה והנשיא האמריקאי יכעס, או אוסר עלינו, תשובת הרבי היתה – "הנשיא האמריקאי היום כאן ומחר שם. אתם לעולם פה. לכן עשו את הטוב עבורכם והנשיא האמריקאי – יסכים או לא יסכים, אבל הוא לא יישאר פה לאורך ימים. כך פטר אותי הרבי, מכל הנימוקים להתנהגותנו בארץ.

מכל מקום אני רוצה להגיד כי זכיתי להיפגש עם הרבי, זכיתי לשמוע אותו, זכיתי להבין מה הוא רצה ממני, והוא חסר לי. חסר בהרבה דברים. התייעצתי איתו בנושאי משרד הביטחון, בנושאים רבים במשרד החוץ, ותמיד בכל הנושאים בקיאותו מדהימה.. לכל שאלה, קיבלתי תשובה. הוא חסר לי, הוא חסר וודאי לכם, ולדעתי לעם ישראל.

תוכל לספר על אירוע אשר נחרט בך, בחצר הרבי לבד מהיחידויות?

כמובן, יום כיפור אצל הרבי הייתה חוויה שלא תיאמן, אפשר לומר בפה מלא כי מי שלא ראה יום כיפור אצל הרבי, לא ראה יום כיפור מימיו. האולם למטה מלא, סיכה אי אפשר להכניס לשם. והנה הרבי מופיע, ומתחוללת מעין קריעת ים סוף. התפנה פתאום שטח מהמעבר בדלת הכניסה עד הסטנדר של הרבי והשירה הפורצת מהקהל – מרעידה את הקירות – "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה", בניגון הידוע. חוויה בלתי ניתנת לתיאור! כך נכנסנו לחג. 

כאמור לעיל, הרבי דאג לי לכיסא לצידו ואכן ישבתי שם, כאשר הגיע זמן 'ברכת כהנים', עוד לפני הברכה, הרבי ירד מהבמה כדי לאפשר לכהנים לעלות ובלי עין הרע יש הרבה כהנים, ואני לא נדחפתי, רק נעמדתי מאחור. כאשר הגיעו לברכת כהנים, הבחינו כולם כי הרבי מסמן משהו ואינו נותן לשליח הציבור להתחיל בברכה, אפשר לנסות לצייר את התמונה בדמיון, הרבי עומד וכל הקהל עמו, הרבי מסתובב אנה ואנה, ניתן לתאר את המתח באוויר, הרבי לא מאפשר להמשיך בתפילה, ובמצבים כאלה כל רגע הוא כמו שעה.

בשורה השנייה או השלישית של המתפללים ישב ר' שלמה מיידנצ'יק, והוא הבין מיד מה הרבי מחפש. הוא חיפש אותי… שלוימק'ה מצא אותי וסימן לרבי שאני עומד מאחור. הרבי אמר לי לבוא קדימה, ואז – אינני יודע איך – בבת אחת תפסו אותי, ואינני קטן כל כך… הטיסו אותי לקדמת הבמה ונעמדתי. הרבי חייך אליי וסימן לחזן ולכהנים להמשיך, האירוע לא יישכח ממני לעד.

מהו הכי הרשים אותך בפעולותיו של הרבי במהלך השנים?

אין ספק כי השליחות היא מפעל אדיר, מאחורי המילה הפשוטה 'ופרצת' יש הרבה מחשבה ואידאולוגיה. דיברתי עם הרבי כמעריץ ומעריך מאוד, איש מיוחד, ואידאולוגיה מיוחדת. האם שאלתם את עצמכם, איך חב"ד נמצאת בכל העולם? בכל מקום אליו אני מגיע, אפילו נידח, חב"ד גדולה ומורגשת כל כך, וכל אלה, מבלי להיכנס למצב ברוסיה, שם הרבי טיפל בסודי סודות בתקופת סטאלין ולאחריה.

היה לך קשר עם מחתרת חב"ד ברוסיה?

באופן אישי לא הייתי קשור לכך, כי לא הייתי ברוסיה, אבל אלי ויזל נסע לרוסיה. אני לא יכולתי לנסוע. חב"ד עם ציבור לא גדול יחסית, הפכה לאחת החצרות החסידות הגדולות בעולם! עם שליחים בכל העולם! הכול בזכות אדם אחד, בעל אידאולוגיה ברורה ומחשבה ברורה. הרבי ראה ותכנן את עשרת המבצעים – ומחשבה עמוקה הושקעה בכך, מתוך מטרה להכניס יהדות דרך הדלת, דרך החלון, לבתים בהם לא היה שמץ של יהדות. הרבי ידע, הבין, תכנן והתוצאות מדברות בעד עצמן! 

יוסף צ'חנובר – קורות חיים

יוסף צ'חנובר, נולד בחיפה בי״א בתשרי ה׳תרצ״ד-1 באוקטובר 1933, ליצחק, עורך דין, ולבלומה, פקידה ומורה לאנגלית. הוריו עלו ארצה מפולין בתחילת שנות השלושים והתיישבו בחיפה. גדל בשכונת הדר הכרמל. אחיו הצעיר הוא חתן פרס נובל פרופ' אהרן צ'חנובר.

בשנות החמישים ובתחילת שנות השישים למד באוניברסיטה העברית בירושלים, שלושה תחומים: חינוך, משפטים ומינהל עסקים. בתום הלימודים הוסמך להוראה ולמשפטים. בשנים 1960-1968 כיהן כמרצה למשפט חקלאי ומינהלי בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. בשנים 1966-1967 למד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה והוסמך למשפטים. בשנת 1991 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה ומדעי היהדות מאוניברסיטת בוסטון.

בשירות הציבורי

בשנים 1957-1960 כיהן כמנהל המנגנון במשרד החקלאות, ובשנים 1960-1968 היה שם היועץ המשפטי, בשנים 1968-1974 שימש יועץ משפטי למערכת הביטחון, ובשנים 1974-1978 היה ראש משלחת משרד הביטחון בקנדה ובארצות הברית. בסיום תפקידו זכה לעיטור השירות הציבורי המצוין ממחלקת ההגנה של ארצות הברית.

בין השנים 1978-1980, בתקופת כהונתו של משה דיין כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין, היה צ'חנובר מנכ"ל משרד החוץ.

בשנת 1992 מונה צ'חנובר על ידי הממשלה לשמש כיו"ר המועצה למלחמה בסמים ובתקופת שרותו חלה התפתחות משמעותית בפעילות המועצה והוקמו כפרים לנגמלים בקדימה ובמלכישוע.

בשנת 1992 (ועד היום) צ'חנובר מונה על ידי הממשלה כחבר במועצה להנצחת נשיאים וראשי ממשלה.

בשנת 1997 מונה על ידי הממשלה לשמש יושב ראש הוועדה לבדיקת פרשת ניסיון החיסול הכושל בירדן של איש החמאס ח'אלד משעל.

בשנת 2010 מונה לייצג את ישראל בוועדת האו"ם לחקירת המשט הטורקי, אשר הגישה כשנה אחר כך את מסקנותיה (דו"ח פאלמר). הוא גם ניסח את טיוטת ההסכם בין ישראל לטורקיה וניהל את המשא ומתן בשם ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2016 כדי להסדיר את היחסים הדיפלומטיים בין המדינות. באותה שנה היה חבר בוועדה אשר הוקמה בעקבות מבצע צוק איתן ונגעה לסמכויות הקבינט המדיני-ביטחוני ואופן העברת המידע אליו.

פעילות ציבורית

צ'חנובר מכהן בקרנות ובמועצות הבאות: חבר ב"קרן אלי ויזל לאנושיות" – ישראל; יושב-ראש קרן איסלר לסיוע לנכי צה"ל ולמשפחות שכולות; חבר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל וכן חבר מועצת המנהלים של יד ושם ; עד אוקטובר 2014 כיהן כחבר עמותה בקרן רש"י.

אותות בינלאומיים

לצ'חנובר הוענקו תוארי דוקטור לשם כבוד של בית המדרש לרבנים באמריקה שבניו-יורק ושל אוניברסיטת בוסטון. בשנת 1980 הוענקה לו מדליית השרות המצטיין של משרד ההגנה האמריקאי. בשנת 1993 התקבל כחבר באקדמיה הצרפתית למדעי הרוח. במאי 2010 הוענק לצ'חנובר עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת קצין. בשנת 2014 הוענק לצ'חנובר עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת Commandeur.

השנה, תשפ"א, 2021, הוענק לו פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.