זיכרון להולכים: אישיותו המיוחדת של ר' יהודה אריה קורנט

הרה"ח יהודה אריה קורנט

תולדות חייו

הרה"ח יהודה אריה קורנט נולד בט"ו אלול ה'תרצ"ד, בעיר דז'וויצה שבפולין, לאביו ר' יצחק קורנט שהיה מחסידי גור, ולאימו יוכבד קורנט.

בשנת ה'תרצ"ה, כשהיה בן 8 חודשים, עלה לארץ הקודש עם משפחתו.

באותו זמן א"י עוברת שינויים, הבריטים שלטו בארץ, והאוכלוסייה בארץ מורכבת משליש יהודים ושני שליש ערבים, וערביי ישראל התנגדו להרחבת היישוב היהודי, ולכן הטרור בארץ גבר ונמשך 3 שנים, והכניס את הארץ למערבולת של דם, סבל והחלטות גורליות.

(נוכל לומר עפ"ז שגדל בתקופה קשה מבחינה בטחונית)

בילדותו למד ב"חיי עולם" ו"אשל אברהם" בירושלים, אצל המלמד ברמן זצ"ל.

בבחרותו למד בישיבת חב"ד ב"מאה שערים", לאחר לימודיו בישיבה הלך ללמוד הוראה במכון פדגוגי, וכששאלוהו, לשם מה? ענה: זאת דרישתו של הרבי מליובאוויטש, ויש לבצעה בשלמות. ובשביל לזכך ולחנך את המידות, כבר בתקופת בחרותו החל לקשור קשר אמיץ עם הרבי ולהיות בטל אליו ולהוראותיו.

בגיל 25 ר' יהודה אריה נישא לאסתר לבית משפחת קרול, והם התגוררו בירושלים, שם עבד כמוהל ושוחט.

לאחר מס' שנים הציעו לו לעבוד באחד מ-3 המקומות: אילת, באר-שבע ופרדס חנה, וכששאל את הרבי מה"מ להיכן ללכת, השיב הרבי: "להתחשב בדעת האשה". והיות שהאשה העדיפה לגור בפרדס חנה, הוא הגיש מועמדות ונבחר מבין כל המועמדים, להיות שם שוחט. במשך 3 חודשים חיפש דירה, אך לא מצא, ולכן הם שכרו דירה בכפר פינס הסמוכה לפרדס חנה, ולאחר שנה עברו לפרדס חנה.

באותו זמן שהגיעו לפרדס חנה, גרו שם משפחות דתיות בודדות, ומשפחתו היתה המשפחה החסידית היחידה במקום. עם בואו למקום, השפיע על כל סביבתו – בעיקר בזכות היותו "טוב לשמים וטוב לבריות".

ב"ה משפחתו התרחבה והיה עליו לדאוג לחינוך ילדיו, אולם לא היו מוסדות חינוך המתאימים לרוח החסידות, ולכן נאלץ לשלוח אותם למוסדות חינוך ממ"ד, ושם היוו דוגמה לסביבתם, ובהיותם שלוחי הרבי עשו זאת בשמחה ובגאוה חסידית.

הבנים הגדולים נסעו ללמוד בכפר חב"ד מגיל 10, על אף הקושי העצום לילד ולהורים.

בחנויות של הימים ההם לא היו מוצרים מהודרים, ולכן קנו רק מוצרים בסיסיים.

במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, הרב קורנט גויס לצה"ל, והצטרף למלחמה בחזית המצרית.

באחת ההתוועדויות לאחר המלחמה ציין הרבי ש"שראם א- שייח" נכבשה ללא ירייה, ולא היו צריכים להלחם עליה, כי היה שם אחד מחסידיו.

ר' יהודה אריה זכה לחתן את כל תשעת ילדיו שיחיו יחד עם רעייתו שתבלח"א, החתונה של הבן הצעיר נערכה באור לז' אדר ה'תשנ"ח, ור' יהודה אריה זצ"ל השיב את נשמתו לבורא העולם בט"ז אדר תשנ"ח – לפני 20 שנים- ביום שבת קודש.

ביום שישי האחרון לחייו ערך 2 בריתות, ובליל שבת, בסעודת ש"ק, ביקש לנגן את הניגון לר' מיכל מזלוטשוב שנקרא גם "הניגון של התעוררות רחמים רבים", והוא ניגן את הניגון באריכות ובדביקות מס' פעמים.

אדמו"ר הריי"צ מספר בקבלה מרבותינו נשיאנו, שהבעש"ט לפני הסתלקותו ציווה לנגן ניגון זה, וכשכלו לנגן, הואיל הבעש"ט לומר:

"הריני מבטיח לדורותיכם שמתי והיכן ומי שינגן את הניגון של התעוררות רחמים רבים בהתעוררות של תשובה, הנה באיזה היכל שאמצא- אשמע. – ישנם מלאכים המביאים ידיעות ובשורות לנשמות – אצטרף לנגינה ואעורר רחמים רבים על המנגנים בעלי התשובה.."

ר' יהודה אריה זכה…

ולאחר מכן הלך לישון, ואיך שקוראים לזה בעולמנו "לא קם"- ממש מיתת נשיקה, בקדושה ובטהרה! ביום שבת קודש! (שזה עניין נעלה בפני עצמו) ובלי יסורים!

ת.נ.צ.ב.ה.

אישיותו

הרה"צ יהודה אריה הצטיין במידות טובות ובהנהגה מיוחדת, על חלק מהם נכתוב פה:

שמירת הזמנים

ר' יהודה אריה היה משכים ב-4:00 לפנות בוקר, אומר תהילים, והיה ידוע שתהילים אלו פועלים ישועות. הרבה דברים במשפחה ואצל אנשים שונים, פעלו תוצאות טובות.

אח"כ הלך למקווה, הוא לא ויתר על אף יום במקווה. כשחלה בכאבי אוזניים והרופא אסר עליו ללכת למקווה, הוא הלך לראות את המים, רק כדי שלא יהיה פתחון פה ליצה"ר.

בשעה 5:00 לפנות בוקר היה הולך לתפילה. כשר' חיים יעקב לוין-רבה הראשי של פרדס-חנה, היה כבר קשיש וההליכה לביה"כ היתה עבורו מאמץ רב, ר' יהודה אריה היה יוצא עם רכבו לביה"כ, ובדרכו היה אוסף את ר' חיים יעקב לוין. הרב לוין היה אומר לו שלא יטרח, אך הרב קורנט היה עונה לו: 'אני ממילא עובר שם', אע"פ שהיה מאריך בדרכו.

אחה"צ היה בדר"כ עוסק בבריתות. ובשעות הערב היה עוסק במגבית, הוא היה גבאי צדקה בעיר ואנשים תרמו לו צדקה למטרות שונות, הוא היה סופר את הכסף, וממיין כדי להעבירו למטרות שלהם יועד.

הוא היה מאוד מסודר בזמן, היו לא את השעות המסודרות שבהם היה קם, מתפלל וישן.

נותן צדקה ואיש חסד

כשר' יהודה אריה הגיע לחתונת בן-ידידו, הוא נתן צ'יק ע"ס 1,000 ₪ – סכום גדול באותם ימים.

אמר לו ידידו: "הרי גם אתה בחובות וזקוק לכסף",

השיב לו סבא: "זה בשבילך וזה חשבון אחר".

ובכך הראה דוגמא, שגם בזמן שקשה לך, יש לחשוב על הזולת.

בשבת האחרונה של חייו, כדרכו קם מוקדם והגיע לביה"כ, שם למד את המאמר "ואתה תצווה", כשהגיע אחד המתפללים לביה"כ, ישב ללמוד איתו, ולאחריו הגיע עוד מתפלל, וסבא התחיל את המאמר שוב מהתחלה, וכאשר הגיעה קבוצת אנשים, ישבו יחד ולמדו כולם את המאמר.

יחסו המיוחד לכל אחד

ר' יהודה אריה היה יהודי ירא שמים ועניו, היה לו יחס מיוחד לכל אחד ואחד, אהב כל אחד ואחד, וכולם אהבו אותו, בכל שיחה אתו היה אפשר להרגיש יר"ש ואהבת ישראל גדולה, היה משתדל לענות לכל הזמנה להיות מוהל, והיה משתדל להשתתף בכל ברית שהזמינו אותו.

בכל ברית שערך נהג לשיר את המנגינה המאפיינת את העדה שעליה השתייכו בעלי הברית, הוא היה כ"כ בקיא בכך, עד כדי כך שהאנשים היו מתפלאים מבקיאותו במנגינות העדות השונות.

ביומו האחרון בעלמא דין, ערך 2 בריתות. באחת מהם פנתה אליו בעלת השמחה, וביקשה ממנו שישב לאכול יחד עם כולם. לאחר שסרב שאל אותה: "אמרי לי בבקשה, האם את מעוניינת שבעלך יאכל מהאוכל שאת מכינה לו בבית, בתאבון?" "בודאי" השיבה האשה, אך לא הבינה למה כוונתו, הוא הסביר לה: "גם אשתי הכינה עבורי אוכל לכבוד שבת, ואני רוצה לאכלו בתאבון, ולא כשאני שבע".

את כל מי שהשתתף בברית הוא קיבל באהבה, ואפילו אם לא חבש כיפה, לא העיר לו על כך דבר.

בבריתות השתדל תמיד לטעום משהו שלא היה בו חשש של כשרות, וכששאלו אותו האם אכל היה עונה "בודאי".

בעת עריכת הברית, כשמישהו היה כועס או נפגע, הוא היה נותן לו: כיבוד או תפקיד או שדיבר על ליבו, בכדי שכולם יצאו שמחים.

את סבא אהבו והוקירו כולם

זמן קצר לפני פטירתו קיבל את התואר "יקיר פרדס-חנה", ולצד תמונתו כיקיר נכתב: "שוחט, מוהל, שהלך לעולמו בימים אלה, ניהל קופת צדקה, עזר לנזקקים, ניהל בית חב"ד, עודד ושימח כל אחד.

כל תושבי פרדס-חנה מחכים לשובו בביאת משיח צדקנו.

משפחתו:

ר' יהודה אריה נולד בבית חסידי בפולין, למשפחה השייכת לחסידי גור, הוריו עסקו במסחר בהמות וכל הקשור להכשרתן לאכילה כשירה, בהיותו בן כמה חודשים שאלו הוריו את הרבי מגור בקשר למסחרם, והבינו מדבריו שלא כדאי לקנות בהמות כי לא יהיה בהם צורך, מכך הסיקו שעליהם למכור את כל רכושם, ולעלות לארץ הקודש. וכך ניצלו בחסדי ה' מציפורני הנאצים ימ"ש.

ר' יהודה אריה הוא הצעיר במשפחתו המונה 4 ילדים. אחיו שכנא קורנט ואחותו חוה ריבלין סיפרו עליו שהוא תמיד היה ילד הכי טוב, והכי אהוב  ומקובל על כולם. חרוץ בטבעו. למד מקצועות רבים והתנסה בהם. כיבד מאד את הוריו. ובמיוחד כצעיר האחים עזר להוריו ובלטה העזרה לאימו בכל הקשור לענייני בית, בישולים ואפיה.

ר' יהודה אריה תמיד הגיע לשמחות משפחתיות- על אף המרחק. דאג שכולם ישמרו על קשר עם הקרובים, והיווה דוגמה אישית לכך. שלח תמיד כרטיסי ברכה לשנה החדשה, בסגנונו המיוחד ובכתב ידו הנאה. תמיד זכר את ימי ההולדת של כל האחיינים והתקשר לאחל לרגל יום זה. ולפני עידן הטלפונים שלח את איחוליו במכתבים.  

לאחר חתונתו עם אסתר לבית קרול זכה לתשעה ילדים, שבעה בנים ושתי בנות, שזכו לגדול בבית של הורים נפלאים ואבא מיוחד. שתמיד חינך במאור פנים, עם סיפור חסידי בצידו. שלימד להרבה הנהגות טובות ומידות טובות והשקפות נכונות בעיקר בדוגמה האישית שלו!  

זכה לחתן את כולם, ולראות נכדים ב"ה. וגם הנכדים תמיד אהבו להיות אצל סבא או שסבא יבוא אליהם, כולם נהנו להיות בחברתו! הוא זכה ולאחר פטירתו, לכל ילדיו ב"ה יש בן הקרוי על שמו "יהודה- אריה".

והלוואי שיזכו הנכדים הללו וכן כל יוצאי חלציו להיות כמותו!

הקשר לחב"ד ולרבי

הקשר עם חב"ד החל אצלו בזמן שעבר לישיבת חב"ד במאה שערים. כבר אז יכלו לראות חבריו את צניעותו הרבה ומידת אהבת ישראל שלו, הוא כבר אז החל בפעילותו המבצעית, כשהוא משפיע על חבריו מהישיבה הקודמת, להתקרב לתורת החסידות, וכן רבים מקרובי משפחתו.

הרב שמואל אליעזר הלפרין העיד עליו:

"לא אגזים באם נאמר אשר ההיענות וההתלכדות סביב דגל נשיא הדור השביעי בימים ההם בקרב תלמידי הישיבה היו מהחלוציות ביותר ושימשו זרקור לכל אנ"ש, ובזה היה חלקו של רבי יהודה גדול ורב."

אחיו שכנא ורעייתו סלווה זוכרים מול עיניהם את סעודות מלווה המלכה שהיה עורך לחבריו בביתו כל מוצאי שבת, עם תפו"א, מלח ומשקה, התוועדויות אלו עם חבריו מאד קירבו את ליבם לרבי ולתורת החסידות.

כשלמדו בישיבה היה בין חייליו הראשונים של הרבי, ובמסירות נפש פעל מבקר עד ערב להפצת החסידות ובמסירת שיעורים מחוץ לירושלים- מקום מגוריו, וכן בתקופה שהרבי דרש להתעסק בחינוך.

ועוד מעדותו של הנ"ל:

"כבמחזה עולה בדימיוני ובזיכרוני דמותו כאחד מגיבוריה המצויינים של הפעילות למען ייסוד רשת החינוך החב"די באותם ימים בהוראתו הפתאומית של הוד כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. רואה אני אותו מטפס ויורד, מטפס ועולה בבקעה הרחבה של הכפר עין-כרם בשמש הקיצית הלוהטת, כשכולו שזוף ושטוף בזיעה של מצווה יום-יום."

לאחר החתונה היו לו קשרים מיוחדים לרבי, וע"י זה הפך להיות ה"פנסאי" של פרדס חנה.

באותו זמן שהגיע לפרדס חנה, גרו בפרדס חנה משפחות דתיות בודדות, ומשפחתו של סבא היתה המשפחה החסידית היחידה במקום.

עם בואו למקום, השפיע על כל סביבתו.

לאחר סעודת שבת בבוקר היו מגיעים אליו בחורים ממדרשית נועם, ולפעמים היו מגיעים אפילו בסעודה, ואז היו נשארים לשיעור תניא ומאמרי חסידות לאחר הסעודה. בשולחן שבת נהג לספר גם סיפורים חסידיים, ע"י שיעורים וסיפורים אלו, ובוודאי גם הדוגמה האישית של סבא השפיעה שכמה וכמה בחורים התקרבו לחב"ד, וחלקם נעשו שליחים מפורסמים, כמו למשל, הרב נחמיה שמרלינג שליח הרבי מה"מ בכפר יונה, הרב נועם דקל שליח הרבי מה"מ ביקנעם, הרב שבתי פישר שליח הרבי מה"מ בגבעת שמואל ועוד…

באמצע השבוע היה מוסר בביהכ"נ המרכזי בעיר שיעור תניא לתושבי המקום.

למעשה, ר' יהודה אריה הגיע לפרדס-חנה לצורך פרנסה. אך כשרצה לחזור לירושלים, שאל את הרבי מה"מ על כך. שנים רבות לא הי' מענה מהרבי על בקשה זו, וממילא סבא נשאר בינתיים והמשיך לעבוד ולהשפיע במושבה, לאחר כמה שנים הרבי ענה וזלה"ק: "במענה לשאלתו – כדאי שימשיכו בעירם עתה (עכ"פ בעתיד הקרוב)".

וברור שסבא שהיה בטל לרבי בביטול מוחלט, נשאר…

כל הוראה שהרבי הורה סבא ביצע בשלמות.

בראש חודש כסלו ה'תשל"ה זכה לקבל את מענה קודשו של הרבי: "בטח משתתף הוא בחמשת המבצעים", ועל כך מוסיף הרבי בכתב-יד קדשו: "וכן – דהדלקת הנרות".עריכת סיומי רמב"ם, רישום כל ילד שנולד לאות בספר התורה, עריכת סעודת משיח וכו' וכו'… כאשר גדלו הילדים הם עזרו במבצעים ואף הביאו תגבורת מבחוץ. בל"ג בעומר הביאו בחורים מכפר חב"ד וארגנו תהלוכה. בחודשי הקיץ פעלו במבצע של"ה, בהם לימדו את הילדים דברים בסיסיים ביהדות.

בהמשך זכה לראות את בניו שליחים של הרבי מה"מ בכמה מקומות בארץ, ואת אחד מבניו שליח יחד איתו בפרדס חנה.

עבודות הקודש | שוחט ומוהל

שחיטה:

ר' יהודה אריה היה הולך לשחוט בכל הזדמנות שביקשו ממנו, אפילו בלליה, ולא רק שחיטה, אלא אפילו ניקור ובדיקה. וכן בערבי חג ומוצאי שבת. העירו עליו שהיה תמיד עסוק במצוות, ואפילו בין שחיטת עוף אחד לשני, היה עסוק בסידור ענייני קופת הצדקה שעסק בה.

משהי שעבדה עמו בבית המטבחים, אמרה עליו שתמיד ברח מכל דיבורים רעים ורכילות, ואף פעם לא שמעו ממנו מילה רעה על מישהו.

שחיטה ידועה כעבודה קשה מבחינה פיזית. ר' יהודה אריה היה זריז מאד בעבודתו, וכאשר גמר את עבודתו ועדיין לא נגמרה שעת העבודה, היה הולך לשוחטים אחרים לעזור להם בעבודתם, ללא תשלום או תרומה, והיה עושה זאת מתוך שמחה.

מוהל:

את עבודתו עשה באמונה. כאשר ישבו עליו "שבעה" ספרו רבות על עבודתו, תמיד היה מגיע לפני הזמן, ואף פעם לא היה מאחר לבריתות. אם היו מזמנים אותו למקומות רחוקים תמיד היה הולך.השפיע על היולדת להדליק נרות שבת קודש, וע"י זה יופץ אור בבית, וכששמעו זאת מיד הסכימו להדליק. ולאחר הברית רשם אלפי ילדים לאות הספר התורה.

ר' יהודה אריה היה נוהג לנסוע לכל מקום שהזמינו אותו, באוטובוס או באופניים, ולא הסכים להטריח אף אחד לבא לקחת אותו ברכב. לאחר שקנה מכונית, היה אומר שיש בזה מעלה, שהוא יכול להספיק יותר בבריתות, אך מצד שני חיסרון, כי הוא לא פוגש באנשים שהיה רגיל לראות בדרכו ברגל או באופניים, וחסרה לו השאילת שלום לכל אחד ואחד. בקיבוץ (מפ"ם) "המעפיל", היה צורך בברית בשבת, והם לא חשבו שהמוהל יסכים לבא אליהם לשבת, לכן הציעו שהם יבאו לקחת אותו בשבת, וכן יחזירו אותו. אך שאמר שאינו מחלל את השבת, הציעו שהם יביאו אליו את התינוק עד הכניסה לפרדס- חנה ברכב, ומשם ימשיכו ברגל עד ביתו, הוא ענה שאם הם רוצים לעשות עם הבן מצווה, אי אפשר באותו זמן לעשות עמו עברה, והציע להם לדחות את הברית ליום ראשון. הם לא הסכימו כי ר' יהודה אריה אמר להם שצריך לעשות ברית ביום השמיני, ולכן ר' יהודה אריה אמר שהוא עצמו יבא להיות כל השבת בקיבוץ, על אף שבאותו שבוע חזר מהרבי ובני משפחתו רצו שישאר בבית. הוא אמר להם שכשבים מהרבי צריך לצאת לשליחות, ולהכניס עוד ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו ע"ה.

לפני שהיה מסכים לערוך ברית בשבת, היה מתנה עם בעלי הברית שלא יצלמו במצלמה או בוידיאו. ופעם קרה שעל אף התנאי מישהו העז לצלם, ור' יהודה אריה עם כל ענוונותו, צעק עליו בקול, על חוצפתו שהעז לחלל את השבת, בזמן בריתו של א"א ע"ה. בתחילת תפקידו כמוהל, לא היה מסכים לקחת כסף כלל, אך כשראה שאנשים נותנים, ולא מסכימים לקחת חזרה, החליט שלפחות לא יאמר מהו הסכום ומה שיתנו יקח (ומהאברכים השתדל שלא לקחת כסף), וכן תמיד אמר שהפרנסה מגיעה מהקב"ה, וכאשר היו נותנים לו סכום גדול, היה מחזיר ואומר שזה יותר מידי. וכששאלו אותו כמה זה עולה, היה אומר שהעיקר זה המצווה, ולא משנה כמה זה עולה.

כשהגיע פעם לברית שהוא לא היה אמור להיות בה מוהל, עמד מן הצד, וביקש שלא יגידו למוהל שגם הוא מוהל.

פעם לאחר אחת הבריתות, הביאו לו מתנה זוג גרביים (כמנהג העדות, לתת גרביים, מטפחות וכדו'…), והוא הודה להם וברכם, כאילו נתנו לו דבר גדול וחשוב מאד.

כשהייתה חלה ברית ביום צום, על אף שהיה מוהל, והיה מותר לו לאכול, הוא צם.

ר' יהודה אריה היה מגיע בד"כ כמה זמן לפני הברית, כדי שלא יצטרכו לחכות לו. ופעם מישהו סיפר שהגיע לברית ברכסים וראהו שם, לומד כחצי שעה לפני הברית.

כשהיה מגיע לבדוק תינוק לפני \אחרי הברית, והיה רואה שמשהו חסר בבית, היה דואג לטפל בכך באופן פשוט, ומבלי לספר לאיש, בין אם מדובר בשלום בית, טיטולים וכיו"ב, או סתם לשמח את בני הבית, וזאת מלבד שלא לקח כסף. פעם ראו אותו ביום שישי אחה"צ, נוסע עם אופניים, כשאמבטיית תינוק על כתפו, וכששאלוהו ידידיו מה זה, הוא ענה שהיה בברית וראה שאין להם אמבטיה לתינוק, ולכן נסע  עוד לפני שבת להביא להם את האמבטיה.

סיכום

בכתבה זו לא מיצינו את אישיותו וגדלותו, ישנם סיפורים שלא הצלחנו להגיע אליהם, וכן יש ידידי נפש של ר' יהודה אריה קורנט זצ"ל, שעדיין קשה להם להתראיין.

ויה"ר שתיכף ומיד יקויים הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", והוא בתוכם, בגאולה האמתית והשלימה תיכף ומיד ממש.