אור חדש: כרך ל"ג בסדרת אגרות קודש

בימים אלו, לקראת יום הבהיר י"א ניסן, יום הולדתו המאה ועשרים של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, רואה אור הכרך השלושים ושלוש בסדרת אגרות קודש, ובו האגרות משנת תשמ"א. שנה זו היתה מלאה באירועים מיוחדים, בהם הקמת צבא הילדים – צבאות ה', התחלת מבצע כתיבת אות בספר התורה, ומערכה על שלימות הארץ.

אנו מגישים את המבוא לכרך החדש, ותודתנו נתונה למערכת אוצר החסידים על כך:

מבוא

לפנינו כרך השלשים ושלש ("גל") בסדרת "אגרות קודש" כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, הכולל האגרות דשנת ה'תשמ"א.

כרך ה"גל" – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", הכתוב שרומז על גילוי פנימיות התורה דרשב"י בל"ג בעומר, ונתבאר בזה (סה"מ מלוקט ח"ה ע' רעא ואילך. וש"נ) שעיקר החידוש והעילוי ב"גל עיני" – שראיית הנפלאות דתורה תהי' לא רק מפני שהנפלאות יהי' בגילוי, אלא על-ידי גל עיני, שהקב"ה יפקח את עיני האדם ויראה את הנפלאות דתורה מצד ענינו של האדם.

ועל ידי לימוד והפצת פנימיות התורה, תורתו של רשב"י, ובפרט כמו שנתגלתה בתורת החסידות, גילוי באופן דיתפרנסון, בהבנה והשגה, ועד שהשכל דהאדם הלומד נעשה חד עם הענין שלומד, זוכים לגילוי פנימיות התורה שיהי' לעתיד לבוא, שהגילוי אז יהי' נוסף על מצד מלמעלה, יהי' זה ענינו דהעולם.

בשיחת ש"פ בשלח תשמ"ח (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 240), נתבאר:

שבימינו אלה – לאחרי שפעלו גדולות ונצורות בהפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות חוצה, בכחו ובשליחותו של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר – ניתנו לכאו"א הכחות שיצליח לכוין אל האמת, ובפרט עי"ז שלומד ומתייגע בתורתו של נשיא הדור, ועוסק בהפצתה כו', וכדבריו בכו"כ ממאמריו ששלימות ההשפעה מרב לתלמיד (ש"בעין יפה נותן") הוא באופן שחושי התלמיד נעשים כחושי הרב, ובמילא זוכה לכוין לרצון הרב כו'.

ויש-לומר, שגם בנוגע לעניני הרשות יש הוראות בתורת החסידות דנשיא הדור, ובפרט ע"פ הידוע (ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות ס"כ וש"נ) שגילוי היחידה הוא בד' אמות שמחוץ לאדם, וד' אמות של אדם קונות לו בחפצי העולם (בירור עניני העולם) (שם ע' 248 הערה 64).

כאמור, תורתו של הרבי – השיחות והמאמרים, מלאים הם בהוראות בעבודת ה' בחיי היום יום, אך מודגש הוא ביותר בסדרת אגרות קודש של כ"ק אדמו"ר מה"מ, שכעת זכינו להו"ל את כרך ה"גל", שכל המבקש דעתו הק' של הרבי, כמעט בכל נושא בעבודת ה' ובכל שטחי החיים, כולל בעניני הרשות – יכול למצוא זאת באגרות קודש.

[להעיר, שבתורה אור (מגילת אסתר – קכד, א), מבאר (מכתבי האריז"ל) ש"אגרת נקרא המלכות, והוא כאגרת נשלחת מעולם לעולם לעשות רצון המאציל כו'". וידוע שבסדר הספירות דשלשלת רבותינו נשיאינו – כ"ק אדמו"ר מה"מ הוא ספירת המלכות (ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 642)].

כשחושבים על כך, שמסדרה זו ניתן לדעת מהי דעתו של הרבי כמעט בכל שאלה שעשוי' להתעורר, מובן, עד כמה חשוב ללמוד בספרים אלו ולעיין בהם בכל הזדמנות, עד שנזכה ל"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", תורתו של משיח צדקנו – "מנחם שמו", בקרוב ממש.

שנת הקהל

ייחודיותה של שנה זו, להיותה "שנת הקהל", עוברת כחוט השני באגרות ושיחות הק' במשך כל השנה.

במכתב כללי מערש"ק ח"י אלול, ה'תש"מ (חל"ב אגרת יא'שג) מעורר הרבי (תרגום חפשי):

מצוות "הקהל", כפי שהתורה מצווה, היא שמקץ כל שבע שנים, מיד לאחר שנת השמיטה, בעלות בני ישראל לרגל לבית המקדש בחג הסוכות, יש להקהיל את כל העם, אנשים נשים וטף, בכלל זה קטני קטנים, והמלך קורא לפניהם פרשיות מן התורה שתוכנן לזרז את בני ישראל במצוות ולחזקם באמונתם, ביהדות. דבר זה השאיר עליהם רושם רב, כאילו שמעו מפי הא-ל עצמו.

אחד ההסברים לכך שמצוות "הקהל" נקבעה בזמן האמור הוא: מאחר ושנת השמיטה היא "שבת לה', שבה נוצל הזמן שבו היו חפשיים מעבודת שדה וכרם (שהיתה העיסוק העיקרי של האנשים באותן תקופות) להוסיף בלימוד התורה, בתפלה ובקיום המצוות במדה מוגברת – היתה זו ההכנה המתאימה וההכרחית לעלי' לבית המקדש כל בני ישראל כקהל אחד, ולהאזין לקריאת התורה כאילו היא נשמעת מפי הגבורה, תוך חווי' נשמתית עמוקה כבמתן תורה בהר סיני, דבר שנחקק עמוק בלב ובמוח והשתקף לאחר מכן בחיי יום יום במשך כל השנים הבאות.

למרות שמצוות "הקהל", במשמעותה המעשית והפשוטה, קשורה בזמן שבית-המקדש הי' קיים – הרי ידוע עם זאת שכל הענינים הקשורים בבית-המקדש, כמו הקרבת קרבנות ודומיהן, הרי במשמעותן הרוחנית הם אקטואלים בכל הזמנים.

. . לפיכך, כאשר אנו עומדים בכניסה לשנת "הקהל", לאחר ההכנה של שנת השמיטה, כאמור, יש להתבונן ברצינות בתוכנה ומטרתה של מצוה זו, כפי שאומרת התורה: "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת; ובניהם אשר לא ידעו – ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם".

ובהמשך לזה, במכתב כללי מימי הסליחות, ה'תש"מ (חל"ב אגרת יא'שכח), מוסיף הרבי (תרגום חפשי):

ענינו של "קהל אחד" הוא, שנוסף לכך שיש כאן אסיפה וכינוס של מספר יחידים שונים ונפרדים, המתאספים לשם מטרה מסויימת, על מנת להגיע בכחות משותפים ליעד מסויים, שכן מכך אפשר להשיג הרבה יותר מן הסיכום הכללי של ההישגים שישנם כשכל אחד מהם מנצל את אפשרויותיו באופן נפרד

. . הרי נוסף לכך נוצר כאן עתה דבר עיקרי: מציאות חדשה, "קהל", המסוגל לעשות ולהשיג דברים שהיחידים – כיחידים – אין להם כל שייכות אליהם.

. . כך גם ביחס ל"הקהל": הי' צריך להיות "בבוא כל ישראל גו'", ואז "תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל", באופן של "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף". מעמד ה"הקהל" עשה את כולם לקהל אחד ששמע את התורה "כאילו מפי הגבורה שומעה" – "כיום שניתנה בו בסיני", שאז הי' "ויחן שם ישראל נגד ההר", "כאיש אחד בלב אחד".

כדוגמא מעשית, אחת לפחות, של מעשה בפועל: כשיהודים ספורים חיים במקום מסויים הרי נוסף על כך שצריך להיות, כפשוט, אצל כל אחד מהם, לימוד תורה וקיום מצוות בהידור – עליהם להיות מיד ל"קהל", וליצור "יהדות של קהל": חייבים לקום מוסדות חינוך של תורה, חייב להיות להם מנהיג של תורה (רב), מזון של תורה (שוחט). ומובן מאיליו – חיי משפחה של תורה (מקוה טהרה) וכו'.

ובמכתב כללי מז' מ"ח, ה'תשמ"א (יא'שסג) מוסיף הרבי וכותב (תרגום חפשי):

כדי לחזק ולהדגיש יותר את העובדה שכל בני ישראל מהווים "הקהל" (בה' הידיעה), קהל אחד,

הי' מן הראוי ומן הרצוי מאד, שנוסף על עבודת השם המלאה של כל אחד בהתאם לכשרונותיו ואפשרויותיו המיוחדים, יקבלו כל אחד ואחת על עצמו, בלי נדר, להוסיף בקיום דבר-מצוה אחד ואחיד – בל יום מימי השנה ובשמחה – דבר שהוא שוה לכל נפש: ללמוד ענין מפרשת השבוע ולתת לצדקה (בימי ערב שבת וחג – גם עבור השבת וחג), ומה טוב – במספר של עשרה, בהתאם לעשרה הסוגים המרכיבים יחד את ה"הקהל" של בני ישראל,

והרי על התורה נאמר: "פקודי השם ישרים, משמחי לב", וכך גם לגבי צדקה.

הנקודה המרכזית והתמציתית של כל האמור: ליישם ולהדגיש בחיי יום יום של שנת "הקהל" את השמחה, שמחה של מצוה ועבודת השם, ולאחד בה את כל בני ובנות ישראל, "האנשים והנשים והטף", לאחדם ב"קהל אחד", והשמחה פורצת גדר – כולל את הגדרים של הגלות.

גם באגרות ששלח הרבי למוסדות וארגונים וכנסים שהתקיימו במשך השנה, קישר הרבי את האירועים לעובדה שהשנה היא "שנת הקהל", וההוראה וה'בכן' שצריך לקחת מזה לחיי היום יום (עיין במפתח ענינים – ערך "הקהל, שנת הקהל").

המצב הלא יציב בעולם

במכתב כללי, דבין יום הכפורים לחג הסוכות, ה'תשמ"א (לקמן – יא'נשא) כותב הרבי (תרגום חפשי):

למרות שאנו שרויים עדיין בגלות, כאשר "החושך יכסה ארץ", אורה של תורה אור, האור האמיתי המצוי אך ורק בתורה – "אין אור אלא תורה" – עדיין אינו מאיר במלוא המדה ועדיין לא החדיר את העולם ואת הנהגתו היום יומית, דבר המתבטא לפעמים אף בפועל – באשר ליחס אל היהודים, ואצל יהודים מסויימים – באשר ליחסם ליהדות.

. . אסור לעובדה זו של הימצאנו בגלות להפריע להכנות בשמחה לקראת זמן שמחתנו, ולא לשמחת יום טוב של החגים, שכולם הם "מועדים לשמחה", ובמיוחד חג הסוכות (כולל – חול המועד, שמיני עצרת ושמחת תורה) המצויין באופן מיוחד כ"זמן שמחתנו".

שכן עוד בהיותנו בגלות, "בארץ מצרים", הרי – "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם" אצל כל יהודי, בכל מקום בו קובע מושבו, שורר אור, מכל הבחינות והדבר נותן לו אפשרות לזרז עוד יותר את הגאולה, על ידי שיוסיף ב"נר מצוה ותורה אור", בלימוד התורה וקיום המצוות, ולזרז את קבלת פני משיח צדקנו.

וכאן מיתווספת עוד נקודה, שהיא גם עיקר גדול באמונתנו ותורתנו: בטחון בהשם, בטחון מלא ואמיתי בקב"ה, המנהיג את כל העולם כולו ומשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית.

. . הבטחון האמור, שיסודו הוא האמונה הפשוטה של כל יהודי, מאמינים בני מאמינים עד לאברהם אבינו ראש המאמינים, מאחד את כל בני ישראל,

. . הוא יוצר את "הקהל את העם" לאמיתו, כשהעם כולו נעשה קהל אחד ומציאות אחת, כי האמונה הפשוטה חודרת ומקיפה ומנחה את כל הענינים בהם הם שונים זה מזה (כפי שהם מנוים בכתוב): ישמעו, ילמדו, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.

במכתב כללי מז' מ"ח, ה'תשמ"א (יא'שסג), מתייחס הרבי גם למצב בעולם (תרגום חפשי):

הרי רואים בגלוי שהעולם נע ונד ומזדעזע, מפעם לפעם יותר ויותר,

מאידך בני ישראל, "עם לבדד ישכון", הם, יחד עם זה, כפי שקראנו בפרשת וזאת הברכה בשמחת תורה – ברבים ובפרהסי' ובשמחה רבה: "וישכון ישראל בטח בדד גו', אשריך ישראל מי כמוכה, עם נושע בהשם, מגן עזרך".

ובמכתב כללי מיוחד מי"ג אייר (יא'תקג) מעורר הרבי, את "כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם":

מצב הרוחני והגשמי – בעולם כולו, בנוגע ליהודים ובנוגע ליהדות,

הלא יציב בכלל וההולך ומתדרדר ר"ל, השם ירחם ברחמיו הרבים,

בודאי אין דורש ביאור באריכות ואפילו – לא בקיצור, כי גלוי הוא עתה לכל, אפילו לאלו שעד עתה הרי מסיבות שונות ומשונות עצמו עיניהם ואטמו אזניהם משמוע ומראות את הנעשה סביבם – כולל בסביבתם ממש.

ואין צורך ולא זה המקום לכתוב אודות זה, שהרי, אדרבה, חובת כל אחד ואחת וזכותם לשמח את לב כאו"א והלוך ומוסיף בזה –

בהתוועדות דא' דר"ח אייר, ה'תשמ"א, האריך הרבי על המצב הלא יציב בעולם:

מעמד ומצב העולם עתה, הוא באופן כזה שמוכרחים שהקב"ה יתנהג עם כל אחד ואחת מישראל באופן ד"בעל-שם'סקע הנהגה". כמדובר כמה פעמים אז די וועלט שאקלט זיך [העולם מזדעזע], ובדרך הטבע הנה בכל יום המצב נעשה גרוע יותר.

מתרחשים בעולם מאורעות שאף אחד לא הי' יכול לשער שיהי' כן – "וסכסכתי מצרים במצרים", מצרים בישמעאל וכו', ו"מצפון תפתח גו'", וכיו"ב. אם היו לומדים תורה במקום לקרוא עיתונים, לא הי' פיזור הנפש ובלבולים וכו' מענינים אלו, אבל מאחר שקוראים עיתונים, רואים שבכל יום נוסף עוד ענין היפך הטוב, שביום שלפניו לא היו יכולים לשער שכך תהי' התפתחות הענינים.

מדובר אודות אנשים ומנהיגי מדינות שיש להם ציור אדם, רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכאילו בדעת ידבר, ואף על פי כן הנהגתם בפועל היא באופן פראי, לא באופן ד"ילכו מחיל אל חיל", אלא אדרבה, אין לך יום שלא מתחדשת בו אפשרות של מחלוקת ומריבה נוספת.

ורק בחסדו של הקב"ה – ש"לב מלכים ושרים ביד ה'" – מתנהלים הענינים למעלה מדרך הטבע.

במכתב הנ"ל מציע הרבי:

בכ"ז בודאי גם זה, מצב זה, לטובה בטוב הנראה והנגלה – ע"י שנתעורר ונוסיף בכל השייך לטוב האמיתי, אין טוב אלא תורה ומצוותי' ובמעשה בפועל כי המעשה הוא העיקר,

והשנה היא שנת הקהל – מדגישה ההכרח להקהל את העם האנשים והנשים והטף ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת, ובזעקך יצילוך קיבוציך.

והצעה למעשה בפועל – להקהיל לעתים תכופות, וימי סגולה בזה ה"ה ימי הקריאה בתורה, שהם גם ימי כניסה, ובפרט – כהוראות הרב מרא דאתרא או המדריך הרוחני וכו', כינוסי תורה שתהי' בתחלתם או בהמשך שלהם תפלה בציבור ונתינת צדקה ברבים – שלשה דברים שעליהם העולם (כפשוטו, וגם העולם קטן זה האדם) עומד וקיים,

בכל אסיפות או כינוסים באיזו תכנית ולאיזו מטרה שתהי' – להכניס בסדר היום אמירת דברי תורה, תפלה בציבור ונתינה לצדקה, וכמובן – בתור עיקר, שהרי המדובר בתומ"צ, שבשבילם נברא העולם והאדם וכל צבאיהם ועניניהם.

וכ"ז שייך גם בטף באופן המתאים להם, ובלשון הכתוב "על פי דרכו", ולכן גם מוכרח בנוגע לטף, עליהם נאמר אל תגעו במשיחי, הבל שאין בו חטא שבשבילם העולם מתקיים,

וברוב המקומות בטח בקל יותר לערוך זה בשבילם בבתי הספר בם לומדים.

ובקשה נפשית, בכל לשון של בקשה – לאחד את כבנ"י ועד – לאיחוד אמיתי מיוסד במצות תורת אמת ואהבת לרעך כמוך, ע"י קיום מצוה זו במעשה בפועל, וכל המרבה ה"ז משובח.

"צבאות ה'"

בחוה"מ סוכות, פירסם הרבי מכתב כללי מיוחד "לכל ילדי ישראל אשר לפני גיל בר/בת מצוה" (יא'שנה), בקשר עם "שנת הקהל" (תרגום חפשי):

ידוע לכם ודאי שבהגיע מועד מסויים בשנה שבו התרחש בעבר אצל עם ישראל אירוע חשוב מאד – מצוה התורה להתבונן בדבר, לראות את האירוע כנגד העינים, לחיות אותו מחדש, וללמוד ממנו כיצד ובמה ישפיע ויוסיף הדבר בחיים העצמיים של יום-יום בהווה.

וכך גם בהגיע ימי "הקהל" – על כל אחד מאתנו, כולל ילדים קטנים ביותר, להתבונן שביתו, כל בית יהודי, ואצל ילדים – גם הכתה, שבה הם לומדים בבית-הספר, וכיוצא בזה, צריכים להיות נקיים, מוארים וקדושים, וה"מלך", הדבר "המולך" ומנהיג אותו ואת חייו, שהוא האמונה בהקב"ה (כפי שהוא מתחיל את חיי היום-יום שלו, באמירת "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים") – "יקרא לפניו", ישפיע עליו כולו ועל כל מעשיו שיהיו כאמור בפרשיות התורה.

כן לקיים "הקהל" – החל מעתה והמשך בכל השנה – בזמנים מתאימים, ובפרט בשבת: להתאסף ללמוד פרשה או ענין בתורה, ולקבל החלטות טובות לתוספת יתר בעשיית המצוות.

כדי שכל זה יהי' ביתר הצלחה וחיוניות – ראוי לאחד את כל המסוגלים להתאסף תכופות במסגרת של "קהל", קבוצה ה"צבאות השם", שעליהן נמנה כל יהודי עוד מקטנותו, כיון אשר כל אחד מצוה הקב"ה: "מלאו את הארץ וכבשוה", לכבוש את העולם על ידי "שימלא" אותו, יאיר העולם באור אמיתי, כך שיראה לכל אשר כל הארץ היא של הקב"ה.

ביום ב', ג' דחוה"מ סוכות, התקיים בחצרות קדשנו כינוס מיוחד לילדי ישראל, בהשתתפותו של הרבי, שאף הואיל לזכות את הילדים בשיחות ק'.

בשיחות אלו, האריך הרבי ופירט שהמטרה לייסד צבא לילדי ישראל בדוגמת צבא כפשוטו, זאת אומרת שעל הילדים והילדות יוטלו משימות, מצוות ומעשים טובים, בכדי לנהל את המלחמה נגד היצר הרע, ובאמצעות המשימות יעלו בדרגות, ועד להשלמת המשימה – הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו,

במשך השנה והשנים שלאח"ז התקיימו בחצרות קדשנו כנסים מיוחדים לילדי ישראל, בהשתתפותו של הרבי, בשיחות הק' שאמר הרבי הוא פירסם לילדים ולילדות את "פקודת היום" שעליהם למלאות כחיילים ב"צבאות ה'".

בכנס דחוה"מ סוכות הנ"ל, באופן נדיר הרבי אף הקדיש את אחת השיחות בשפה הרוסית, בה חזר את תוכן הדברים האמורים בכדי שיגיעו גם לילדי ישראל הנמצאים מאחורי המסך הברזל, ברוסיה, שאף הם יתאגדו ב"צבאות ה'". הרבי הדגיש שהדבר גם מתאים לחוקת ברית המועצות.

בהמשך אף נבחרה סיסמא – "ווי וואנט משיח נאו", וסמל (יא'שצד-ה), שמאז והלאה מלווים את כל הפרסומים והפעילויות של הארגון.

לקראת חג הפורים פירסם הרבי מכתב כללי "לכל בני ובנות ישראל הנמנים על "צבאות ה'" (יא'תסו), וזלה"ק:

בנועם קבלתי הדו"ח על דבר הפעולות והמבצעים בקיום המצוות ובלימוד התורה. ובודאי לא יסתפקו ב"ציונים לשבח" שעד עתה, ויוסיפו בהתמדה ושקידה בשני הענינים גם יחד, בהתאם לחובתם וזכותם להיות נמנים על צבאות ה'.

לאחרי שמרחיב במכתב אודות חלקם של ילדי ישראל בנס דימי הפורים, ממשיך הרבי:

וההוראה מהימים ההם בזמן הזה היא שגם עכשיו נמצאים אנו בגלות, אלא שבחסדי ה' אין לפחד מפני אוייב ומתנקם מבחוץ, כהמן הרשע, ורק אוייב פנימי, הוא היצר, מתנכל תמיד בכל מיני עצות ותחבולות לבלבל ולמנוע ילדי ישראל (וכן מבוגרים) מלימוד התורה וקיום מצותי' ככל הדרוש, בשמחה ובטוב לבב. ולכן תעמדו הכון על משמרתכם, משמרת הקודש, כל אחד ואחת מכם וכולכם יחד, להפר עצתו ולקלקל מחשבתו, כי צבאות ה' אתם, נושאי דגל תורת ה', ובידכם להשבית אוייב ומתנקם על ידי הוספה בלימוד התורה ובקיום מצותי' ביתר שאת וביתר עוז, בתוספת התמדה ושקידה.

וזה גם כן יקרב הגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו, שההכנה לזה היא "אורה ושמחה וששון ויקר" בפנימיות, כדרשת חכמינו ז"ל: "אורה – זו תורה כו' ויקר – אלו תפילין".

ויהי רצון שתלכו כל אחד ואחת מכם מחיל אל חיל בכיוון האמור, כולל, כמובן, בכלל גדול בתורה – מצות ואהבת לרעך כמוך – השפעת הילדים על חבריהם והשפעת הילדות על חברותיהן, על ידי דוגמא מזהירה ובדברים היוצאים מן הלב, וה' יצליחם.

לאחד הילדים שנרשם ל"צבאות ה'", ונפצע בתאונה, הורה הרבי (יא'תק): "להעלותו בדרגא בצבאות השם ויתעלה גם בבריאות הגוף"!

בהוראת הרבי, הוקמו ארגוני "צבאות ה'", בכל מרחבי תבל, המאגדים רבבות אלפי ילדי ישראל, המכינים את העולם לקבלת פני משיח צדקנו נאו ממש.

להעיר, אשר יסוד ארגון "צבאות ה'", בשנת ה'תשמ"א, השנה שבה לומדים (בפעם השני') את פרק יו"ד דהמשך המאמרים "באתי לגני – ה'שי"ת" – הפרק שמכוון לשנה זו (ה'תשמ"א) – בו נתבאר הטעם על זה שנקראים ישראל בשם צבאות הוי', צבא מלשון חיל. כי העבודה להפוך את השקר דעולם והשטות דלעו"ז לקדושה הוא באופן של מלחמה, שנצחון המלחמה הוא על-ידי אנשי חיל דוקא. וזהו גם מה שתואר זה (צבאות הוי') ניתן לישראל ביציאתם ממצרים דוקא, כי מלחמה זו היא בעיקר בזמן הגלות, מתחיל מגלות מצרים, שאז החושך והשקר דעולם הוא עוד יותר וצריך ללחום עמו ולהפכו לקדושה, שעל ידי זה נעשה היציאה והגאולה מהגלות (ד"ה באתי לגני, ה'תשמ"ב – סה"מ באתי לגני ח"ב ע' קצד-ה).

 ספר המפתחות לספרי אדמו"ר הזקן

בר"ח כסלו, ה'תשמ"א, קרא הרבי לחדרו הק' את מזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, והורה לו למסור לחברי ועד להפצת שיחות, האחראים על הוצאה-לאור של הוצאת הספרים קה"ת, לארגן עריכת "מפתח ענינים" למאמרי אדמו"ר הזקן. הרבי הורה שהמפתח יקיף את כל ספרי אדמו"ר הזקן, הן אלו שנדפסו כבר והן אלה שעדיין לא נדפסו. כן הורה כי בעבודה זו יעסקו אלה שבעבר עסקו במלאכה זו, המקומיים, שיש להם נסיון בעבודה זו, והוסיף שאם יתעורר ספיקות לגבי ערכים מסויימים – שיכניסו אותם בכל זאת, באם יש ספק – להקל.

הרב חודקוב מסר את ההוראה להרה"ח ר' שניאור זלמן חאנין, מנהל הועד להפצת שיחות, ואמר לו שאת האחריות על עריכת המפתחות הטיל הרבי על חברי הועד.

הרבי גם קבע לוח זמנים: על ה"כרטסת" של הערכים להיות מוכנה לקראת היום שבו הוא נוסע ל"אהל" (ט'-יו"ד כסלו); דפי ההגהה צריכים להיות מוכנים ביום י"ד כסלו, והספר כולו צריך להיות מודפס לי"ט כסלו.

הרב חודקוב מסר גם בשם הרבי, כי מכיוון שבחוזה שנערך בשעתו בין הנהלת קה"ת לחברי ועד להפצת שיחות, הוסכם שהועד הוא מוסד עצמאי שאינו תחת "קה"ת" – יקבלו חברי הועד תשלום על עבודות העריכה שיבצעו עבור "קה"ת". הרבי אמר שאלו שיעסקו במלאכה זו יקבלו תשלום כפי בקשתם מקופת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, והוסיף שגם הוא – הרבי – משתתף בפרוייקט זה. בסיום דבריו אמר הרבי להרב חודקוב שהוא ממתין לתשובה.

הרבי הורה גם שאת המפתחות לספר התניא, לקוטי תורה ותורה אור, שנערכו על-ידו (ונדפסו בשעתם), הוא בעצמו יעבור עליהם, ובאם צריך להוסיף או לשנות הוא יעשה זאת בעצמו, ושאף אחד לא ישנה בזה כלום.

כעבור זמן מה הודיע הרב חודקוב לרבי כי הוקם ועד שיעסוק בזה ושהאסיפה הראשונה תתקיים או בשעה 1:15 או לאחר תפילת מנחה (בשעה 3:30). על האפשרות השני' אמר הרבי: "לאחר מנחה?! מדוע כל כך מאוחר?! שתתקיים האסיפה ב-1:15".

כשהודיעו לרבי על תוצאות האסיפה הואיל לענות (יא'שעא):

נת' ות"ח ודבר בעתו – בשנת הקהל. אזכיר עה"צ.

בר"ח כסלו חודש הגאולה וחודש האור, להצלחה רבה מתוך זריזות רבה (כאגה"ק אל המתנדבים בעם בענין הפצת המעיינות – שכאגה"ק דהבעש"ט מביאה כי יבוא שילה).

למחרת ב' כסלו, כתבו דו"ח על תוצאות העבודה של היום הראשון. תאריך הדו"ח הי' "אור ליום ב' פ' ויצא". הרבי ציין לפרש"י בתחילת פ' שני – "וישא יעקב רגליו – משנתבשר בשורה טובה . . ונעשה קל ללכת".

ביום ג' כסלו, כתב הרבי על הדו"ח של יום האתמול (יא'שעב):

צ"ע אם בקצב כזה יוגמר לזמן המדובר – ובפרט שע"פ טבע – זריזות מתמעטת מזמן לזמן (בהתיישן הענין).

בדו"ח על יום ג' כסלו (שהוכנס בד' כסלו) הי' התאריך "יום ג', ג' כסלו, שהוכפל בו' כו'". הרבי מתח קו תחת המילים "יום ג'" ושני קווים תחת המילים "שהוכפל בו".

בהמשך הדו"ח הי' כתוב: "בעזרת השי"ת נוכל לגמור ליום המוגבל". הרבי כתב לאחר המילים "בעזרת השי"ת": באם 'ינצלוה' כדבעי למהוי; לאחר המילים "נוכל לגמור" כתב: הרבה קודם; ולאחר המילים "ליום המוגבל" כתב: מדה והגבלה ודלפני חודש כסלו. ופשוט.

ביום חמישי, ה' כסלו מסרו לרבי את הדו"ח על יום האתמול. הואיל הרבי לענות: "אזכיר עה"צ". הרבי ביקש שאת הדו"ח על יום זה יכינו עד בואו למחרת (בעש"ק) לחדרו.

בדו"ח על יום ה' כסלו שנמסר בבוקר עש"ק, הי' כתוב בין השאר כי את הדו"ח של יום זה ושל יום ראשון ימסרו ביחד. על כך כתב הרבי (יא'שעד):

ה"ז לא רק יום אחר, אלא גם מנין זמן מחדש (שה"ז לאחר ש"ק!!).

הרבי הוסיף בעל-פה כי מאחר שבמוצאי שבת קודש משתנים הצירופים של שם אד' ומתחיל שבוע חדש – לכן אין לדחות ולחבר את מה שצריך להעשות בשבוע זה עם מה שצריך להעשות בשבוע הבא, ואמר שהוא ממתין לדו"ח עד הדלקת נרות.

ביום ראשון, ה' כסלו, שאל הרבי על הדו"ח של מוצאי ש"ק, והשיבו שהוא יכלל בדו"ח של יום ראשון.

אמר הרבי: מוצאי ש"ק שייך ליום השבת ויום ראשון הוא יום בפני עצמו.

ביום שני, ט' כסלו, הכניסו לרבי את ה"כרטסת" של הערכים, ושאלו אם לשלב את הערכים של כל הספרים יחדיו או שערכי כל ספר ייערכו בנפרד. הרבי השיב (יא'שעח):

ת"ח ות"ח. לצרף כולם יחד (כמדובר). ובאם נעשו כשיטת המפתחות ללקו"ת ולתו"א (אפי' לערך) ביחד הכל ויהי' דבר שלם יותר.

בלילה לאחר ההתוועדות של הרבי לרגל חג הגאולה יו"ד כסלו, הורה הרבי שיצרפו גם את הערכים של ספר התניא.

ביום שלישי, יו"ד כסלו, כתב הרבי לגבי הגהת דפי ההגהה (הפרופס) (יא'שעט):

ולהגיה היטב בהגהת הפרופס – יתעסקו בזה וחבריהם שי' בכל הזריזות וביחד ע"ז בכל הדיוק וה"ז כאילו עוסקים במאמרי אדה"ז – כיון שזהו מפתח גם כפשוטו פתיחת הדלת ללימודם.

כשנסע ל"אהל" לקח הרבי עמו צילום מ"כרטסת הערכים".

ביום רביעי, י"א כסלו, הכניסו לרבי את דפי ההגהה, הרבי הוסיף מראי מקומות, ערכים (בתניא, תורה אור ולקו"ת וכן בספר המאמרים תקס"ח) וכן שינה כמה ערכים.

ביום חמישי, י"ב כסלו, המשיך הרבי בעבודה זו וביקש שעד 11:00 בערב יכניסו אליו את כל דפי ההגהה. כך נעשה והרבי נסע לביתו עם שקית נייר מלאה בגליונות של דפי הגהה.

כשחזר הרבי ל-770 בבוקר עש"ק, הביא עמו את הגליונות ועליהם הרבה הוספות וכו'.

זמן קצר לפני שבת נסתיימה מלאכת הסידור בדפוס והכניסו לרבי את כל דפי ההגהה עד אות "ת". הרבי הואיל לענות (יא'שפא):

ובודאי יזדרזו בההגה כדבעי וההו"ל בפו"מ – שזוהי התכלית והשלימות וזכות אדה"ז תעמוד לכאו"א שי' וב"ב בכל.

ביום ראשון, ט"ו כסלו, הורה הרבי שספר זה יודפס לזכות אלה שעסקו בעריכתו ובכלל זה גם המדפיסים ומנהלי בית הדפוס. הרבי גם כתב את נוסח ההקדשה:

ספר זה נדפס ע"י
מערכת אוצר החסידים
לזכות
על עבודתם, על עריכת הספר ועל הזריזות
ובפרט בימי סגולה אלה – ראש ותחלת חודש כסלו
ודשנת הקהל,
ודבר בעתו – הסיום וגמרה וההו"ל בין ימי הגאולה
יו"ד כסלו – י"ט כסלו.

ביום שני, ט"ז כסלו, הכניסו לרבי את דפי ההגהה של המפתחות. הרבי הואיל לענות (יא'שפה):

הפרופ דההקדשה
יכניסו גם הכורך שי' כיון שבודאי יזדרז בהכריכה ככל הדרוש.
. . ישתתף כאו"א שי' שלזכותו הוקדש בההו"ל ב-1.80$.
. . מחיר הספר – 1$.

בהמשך הכניסו לרבי את עלי ההגהה של ההקדשה ובה רשימת השמות של אלה שעסקו בהכנת הספר בצירוף שם אמם. הרשימה סודרה ע"פ א-ב והרבי הכניס את שמו הק' ושם אמו באות "מ", באמצע הרשימה.

בתחילה רצו להדגיש את שמו הק' של הרבי ולכתוב בסופו "שליט"א" (ואצל השאר שי'). אולם הרבי שלל כל צורה של הדגשת שמו וכתב בסוף רשימת השמות "שליט"א".

כשכתבו לרבי בענין הדפוס וכו'. אמר הרבי, שהואיל ובין כך עובדים (כשאר הדברים) כל היום וכל הלילה ב"ועד להפצת שיחות" – שיעסקו בזה גם ב"ועד". וכך הי' שהספר נדפס בדפוס של ה"ועד להפצת שיחות". כל שעה התעניין הרבי בהתקדמות עבודת הדפוס.

בליל י"ח כסלו, אמר הרבי, שלמרות שהוא יודע שעייפים ולא ישנו כמה לילות וכו' – בכל זאת, הי' שמח מאוד אם הספר יהי' מוכן למחרת.

בליל י"ט כסלו לפני ההתוועדות עמד כבר הספר למכירה.

בעש"ק פ' מקץ, ד' דחנוכה מסר הרבי שטרות של דולר עבור כל אלה שעסקו בעבודת ההו"ל של הספר – דולר עבור כל אחד.

ספר תורה של ילדי ישראל

בהתוועדות דיום הבהיר י"א ניסן, הורה הרבי לאחד את כל ילדי ישראל, לפני גיל בר ובת מצוה, בספר תורה מיוחד שיכתב עבורם בבית הכנסת צמח צדק שבירושלים העתיקה, באמצעות רכישת אותיות בספר תורה על-ידי הילדים, בסכום אחיד של דולר אחד (יא'תצ. וש"נ).

בהתוועדויות שלאח"ז פירט הרבי את ההוראות למבצע, ואף קבע את העיצוב והתוכן וסוג הנייר של התעודה שיקבל כל ילד שירכוש אות בספר התורה.

על פרטי המבצע והוראות הרבי גם בקשר לחגיגת סיום הספר תורה – ראה בארוכה באלבום אות בספר תורה (כפר חב"ד, ה'תשס"ט).

עמדה תקיפה על המצב הבטחוני בארץ הקודש

עמידתו התקיפה בלי פשרות של הרבי על שלימות ארצנו הק' ובטחון היושבים בה – באה לידי ביטוי גם באגרות דכרך זה.

באגרת למר אלי' עמיקם, מכ"ד שבט, ה'תשמ"א (יא'תלב):

בנוגע לתוכן מכתבו אודות המפעל שהוא וחבריו שי' רוצים לארגן, אשר נקודתו ארגון דעת הצבור, ובפרט בין אומות העולם, בנוגע ליחסים לאה"ק ולעם הדרים עלי', אשר זה מכמה וכמה זמן שניסיתי בעצמי ועל ידי ידידים לדבר בנקודות האמורות. והסיבה העקרית לחוסר הצלחה בזה היתה שכל הלחצים והנסיגות וכו' או רובם ככולם מבוססים ומוצאים עידוד מחוגים ידועים בארצנו הק', אשר יש להם השפעה, ולפעמים השפעה מחלטת בהנהגת היחסים הבינלאומיים, ועד שמזמינים לחץ אם ישירות או בעקיפין. וכמדובר כמה פעמים וכבר נתפרסם גם בעתונות, ראי' מוכחת בזה אשר תיכף לאחר נצחון מלחמת ששת הימים נשלחה משלחת רשמית, אף כי לא בפרסום, של באי כח הממשלה (- שרים) בעת ההיא בהצעה להחזיר כל השטחים שעברו לרשות בנ"י תמורת "שלום" כביכול.

בהמשך להאמור, עובדא המראה שלא נשתנו העתים בזה גם לאחרי כו"כ שנים, הוא אשר בהקדמה להמו"מ בקעמפ דייויד, בישיבות ההכנה לזה, שבה השתתפו באי כח הממשלות וראשי הממשלות בראשם, באה הצעה מצד הישראלי שכל הגדה המערבית תעבור למשטר של "טרוסטישיפ", אלא שה"טרוסטישיפ" תמסר לאה"ק. וכשהגיעה אלי ידיעה זו ושאלתי ממשתתפי האסיפה, הרי כל ענין טרוסטישיפ פירושו אפוטרופסות (שמקבלים מאחרים) ולא בעלות, עם כל התוצאות מהחילוק שביניהם – לא קבלתי כל מענה. באופן נסי לא נתפרסם הדבר, ובודאי גם כ' ישמור על הסוד, מלבד ליחידי סגולה שימצא לנכון לגלות להם, אף שאם יחידי סגולה הם – בודאי ידוע להם עד"ז.

הצעה האמורה לא נתקבלה על ידי הצד השני, כיון שגם לזה לא רצה להסכים. אבל הדבר ודאי נשמר בזכרון כל המשתתפים בהדיון, עם כל התוצאות מזה.

לכאורה אין בהאמור שייכות ושלילה להמפעל אודותיו כותב, ובהקדמה עוד הפעם שאיני רוצה כלל וכלל להחליש כל פעולה בכיוון המוליך להרצוי והטוב, אבל בנוגע להשתתפותי ולהסכמתי וכו', הרי מטבע מפעל זה ובפרט בצעדיו הראשונים, א) לדבר בנוסחא של פשרה, או עכ"פ שיוכל להתפרש כפשרה. ב) לדבר לא לאלו שהם היו עד עתה המחליטים והגורמים להתדרדרות המצב בנוגע למעשה בפועל, כי אם לאחרים, ורק לאחרים, מפני טעמים מובנים. אבל זה גופא מדגיש כאילו נקודת הכובד בשיפור המצב היא ברשותם של אלו שמדברים אליהם, בה בשעה שהמצב להיפך. ג) ולאחרי בקשת סליחתו, כו"כ ארגונים בחו"ל וגם בארץ שחובתם ויכולים בודאי להגיב ובחריפות על המצב הבטחוני והמצב הבינלאומי בכלל ושותקים או גרוע מזה. ואף שבכל זה המפעל לכשעצמו גם כן דבר גדול, אבל לי אי אפשר לדבר בבת אחת בשתי הנוסחאות. ולדעתי העיקר עתה הוא מחאה הכי חריפה, בנוגע למצב הבטחוני כפשוטו, נגד הויתורים לכל הלחצים הפוגעים במצב הבטחוני, שפירושם אחד שאין גבול לויתורים הל"ת.

ועוד נקודה חשובה לדעתי, אולי מפני שאני אפטימיסטי יותר מדי, שבאם היתה מחאה זו באה באופן בלתי פוסק ובחריפות הכי גדולה כדרישת המצב, היתה סוף סוף מצליחה, ובעתיד הקרוב. והשקפתי זו מבוססת גם על הנהגה בדרך הטבע, טבע היחסים הבינלאומיים.

אף שכמובן וגם פשוט מאמין אני באמונה פשוטה שכמו שעד עתה הי' קיומו של עם ישראל בכל מקום, כולל גם ובעיקר באה"ק, באופן נסיי, כן הוא גם עתה, וכלשון הידוע כבשה אחת בין שבעים זאבים, אלא שבתקופה האחרונה של הגלות והחושך כפול ומכופל נתוסף שכמה וכמה מבנ"י מתחננים בשם הכבשה, שה פזורה ישראל, קחו מאתנו חלק מארצנו הק' משום שאין בכוחנו להתמודד אתו, או – שהוא היפך הצדק שיהי' ברשות בני ישראל, או היפך היושר, או היפך הגאולה וכו'.

מבין השורות במכתב כ' הרושם אצלי אשר הוא וחבריו אינם מאמינים בהצלחת עמדה תקיפה האמורה. ולכן מקום למפעלם האמור ורצוי הוא (ומובן – עכ"פ במקסימום התוקף האפשרי במפעל כזה), אבל בנוגע לעמדתי הרי זו מובנת מכל האמור, ואחרי בקשת סליחתו וכו'.

ובאגרת נוספת אליו, מימי אלול, ה'תשמ"א (יא'תקסג):

לתוכן כתבו – ומבלי לגרוע כלל מחשיבות התכניות שכותבן – בטח ידוע למר וגם רואה במוחש איך שהנסיגה מפני הגוים נמשכת ובקצב מסחרר – וכוונתי נסיגת אלה מהיהודים באה"ק שגם הם הקובעים את ההנהגה בנוגע להשטחים, לחוזה "קעמפ דייוויד" (היפך המוחלט של מחנה "דוד"), במיוחד מסירת בארות הנפט תמורת פסת נייר, ועוד.

ולחקירתי בחוגים שונים: היתכן, ולמה "אין פוצה פה ומצפצף" (חקירה חשאית, כמובן): נענתי – כי עייף העם מל"ג שנות מתח בלתי פוסק, ונוצרה תגובה (תת הכרה) דהגנה ו"חיסון", שכ"ז שייך להמנהיגים וכל "השאר" – "ישב תחת גפנו ותחת תאנתו"!

גם במכתבים ובמברקים ששלח הרבי לכנסים ואירועים שהתקיימו במשך השנה, הרבה הרבי לעורר על שלימות הארץ, שלימות העם ושלימות התורה (יא'שנג. וש"נ).

באגרת מיוחדת (יא'תב), הבהיר הרבי את דעתו על בקשתו והפצרתו בעיצומה של מלחמת יום-הכיפורים לכבוש את דמשק לשעות אחדות:

בקשתי והפצרתי נפשית בסיום "מלחמת יוהכ"פ" – לסיים ולהשלים הנצחון דצה"ל אז ע"י כיבוש לשעות אחדות של דמשק – באה לאחרי שבאה לידי ידיעות ברורות – ע"ד המצב הפרוע בחזית ההיא וע"ד הטעמים של המחייבים והשוללים את זה – ומיוסדת אך ורק ע"פ ההלכה (עד רדתה אפילו בשבת, אמרה תורה הבא להרגך השכם כו' ועוד).

ישוב שטחי ארץ ישראל

באגרת נדירה למרת גאולה כהן, מכ"ד אלול, ה'תשמ"א (יא'תקס), שביקשה מהרבי "שאשפיע על הנשמעים לקולי להתיישב במקומות שמפרטת אותם במכתבה". מבאר הרבי את שיטתו הבהירה בנידון:

ובהקדם להבא לקמן, מוכרחני להדגיש, כי פניותי וכיו"ב אפשריות כשיכולות להיות מיוסדות על תקוה חזקה שההתיישבות תהי' בת-קיימא, ולא כתכלית פוליטית ולשם ריווח בהתעוררות דעת הצבור גם באם, אחרי זמן לא ארוך, יסולקו המתיישבים. שהרי אין עניני בפוליטיקה, כי אם בהלכה.

ולפי השיטה של אלה שהיתה ויש להם השפעה בעינינים כאלה במשך כל השלשים ושתים שנה, נוכחתי לדעת שהיא בכיוון אחד: ענין של ויתור ונסיגה וכו'. והאחרון הגדיל – החזרת מקורות הנפט שהיו מספקים יותר ממחצית, ויש אומרים 3/4, של הצורך בארצנו להנהלת המשק ולצורך ההגנה, והחזירו אותם בפועל. וללא כל תגובה ראוי' לשמה – מתושבי ארצנו, למרות שכאו"א יודע שזהו הנשק הכי פעיל וחיוני לבטחון הארץ וגם לקיום הכלכלה שלה. ואין להאריך בדבר המובן. ולגבי זה, במה נחשב בעיניהם סילוק מתיישבים ממקום אחד ושנים ואפילו יותר. ובפרט אשר הלחץ מבחוץ הולך ומתגבר וכו'. ובפרט שכבר עשו זה בפועל, שנצלו ה"צה"ל" ע"ז וכל המפלגות עברו "לסדר היום"!

וכאמור, לומר בגלוי שיתיישבו ולרמוז להמתיישבים שזהו בתור הפגנה זמנית – אין זה מהדרכים שמשתמש אני בהם.

זוהי הפעם הראשונה שאני מגלה טעם הנהגתי בענין האמור, והסיבה מובנה, בכדי שלא להחליש את אלה שיש להם אמונה שיהי' שינוי עקרי, ובקרוב, בשיטת היחס של הקובעים ההנהגה בארצנו כלפי הלחץ מבחוץ, וכן שלא להחליש את אלה שענינם הוא גם הפגנה גרידא, שבנוגע לכמה מהם הרי לא רק "כוונתם רצוי'", אלא גם המעשה שלהם רצוי. ועלי' להחליט האם כדאי לפרסם אפילו בין החברים לדיעה שלה עמדתי וטעמי ונימוקי שלא לנצל השפעתי להתיישבות האמורה מפני הסיבות האמורות.

ומסיימים בטוב בענין שהזמן גרמא – איחולי כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ושתנצל השפעתה במילואה לטובת שלימות הארץ וביחד עם זה לטובת שלימות העם ושלימות התורה, אשר כולם תלויים זה בזה. ובטח מובן ה"רמז" שלי בנוגע לשלימות הארץ העם והתורה – תיקון החוק האומלל הידוע על ידי ניסוחו "גיור כהלכה", אשר לתמהוני הכי גדול הגיעתני שמועה מוזרה בנוגע לעמדתה בזה.

*

ויהי רצון, שכל אחד ואחת מאתנו, בתוככי כלל ישראל יגלה את האלקות, הנמצאת אצל כל אחד ואחת, במלוא המדה, שעל-ידי כך תהי' מיד האפשרות לנצל את כל הכוחות והאפשרויות שניתנו לו (ולה), ולהיות בשורות הראשונות של צבאות ה', ויקויים (כימי צאתך מארץ מצרים): "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל גו' על צבאותם" בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו בקרוב ממש (יא'תפז – תרגום חפשי).