כשפועלים בשליחות הרבי מקבלים כוחות • חיים שליחות

יוסי סולומון, חב"ד אינפו

אנו שמחים להגיש לגולשים את המדור השבועי חיים שליחות במסגרת המגזין השבועי שישי אינפו, בו מידי שבוע אנו מארחים את אחד משלוחי הרבי מלך המשיח בארץ ובעולם, על הפעילות. השבוע ראיינו את השליח הרב דוד עטר שליח הרבי מלך המשיח ומנהל בית חב"ד ניקרגואה.

הרב דוד, איך הגעתם לשליחות בניקרגואה? מה הוביל אתכם לשליחות בכלל ולמה דווקא שם?

"במסע חיי, עוד לפני שבכלל הגעתי למרכז אמריקה, הייתי בשליחות במוסד הנקרא 'מתיבתא' במוסקבה, שזה מוסד לילדים שמגיעים מבתים הרוסים, מיד לאחר מכן עברתי להיות מדריך בישיבת ברינואה בצרפת.

שחבר שלי נסע לשליחות בקוסטה ריקה, הוא קרא לי, ולאחר דין ודברים איתו החלטתי שאני נוסע לשליחות במרכז אמריקה, לראות משהו מעט שונה ממה שהכרתי קודם לכן.

היינו בקוסטה ריקה במשך מספר חודשים, שלאחריהם כל אחד הבין שזה הזמן שלו להמשיך הלאה, ואני מאוד התחברתי לסגנון ולעבודת השליחות במרכז אמריקה, אז מאוד התעניינתי בפעילות שיש לעשות במדינות מרכז אמריקה, והמדינה הגובלת עם קוסטה ריקה זו ניקרגואה, וכאן פשוט לא היה כלום, בית הכנסת שהיה קיים כאן נסגר לפני קרוב לחמישים שנה, בזמן המהפכה הראשונה ומאז לא נפתח כאן שום בית כנסת והקהילה היהודית לא הייתה כי פשוט לא היה לו מה שיאחד אותה.
זה מה שהוביל אותנו לשליחות, רצינו לפעול במקום מהתחלה ועד סופו, להרים את הקהילה מאפס שזה האתגר האמיתי".

אומרים תמיד ש"כל ההתחלות קשות, תן לנו טעימה קטנה מימי תחילת השליחות".

"בהחלט כל ההתחלות קשות. כיום, כל שליח שיוצא, יוצא עם קמפיין התרמה לבית חב"ד וקיימת מודעות גדולה מאוד לעזור לשלוחים צעירים, ובכלל כמות התרומות בשנים האחרונות זה משהו שאין לו אח ורעה, זה ייאמר לטובת כל אחד מעם ישראל שפשוט נתרם לתת צדקה ברמות אחרות ממה שהיו בעבר.

אבל כשיצאנו, עידן הצדקה באינטרנט לא היה קיים בכלל, כי לא היה דרכי תקשורת בין אנשים, מלבד מייל.

אני זוכר שבנינו את המקווה הראשון שלנו, זה היה בשנת התשע"ו אז התחיל העניין של הצרייד'י שהם היו הראשונים, ואנחנו היינו ממש בין הקמפיינים הראשונים שלהם שאז למי שזוכר הוכפלו בארבע, אז שיצאנו חיינו ממש בצימצום נוראי – "שנות הצנע הקשות ביותר", ועדיין המשכנו פה עם הפעילות, ומה שנתן לנו את הכוחות להמשיך בפעילות זו השמחה להיות שלוחים של הרבי".

מה הם התחומים העיקריים בהם אתה מתעסק כיום בעבודת השליחות?

"הכל, כחלק מהעובדה היותי שליח אני משמש כאן גם כשוחט, אחראי שיהיו גבינות חלב ישראל, ובכללות אחראי על מבצע כשרות שזה לדאוג גם שיהיו שתי מסעדות – אחת בשרית ואחת חלבית, חינוך הילדים כמובן שהם חלק מרכזי בשליחות, הם אמנם לומדים און – ליין, אבל אנחנו ההורים אחראים להעשיר את רמת הלימוד שלהם.

כל היום מלא בעשייה עבור נשמות של אנשים שצריכים אוזן קשבת.

בניקרגואה אין גם שגרירות ישראל, כך יוצא שאני אחראי לעזור למטייל ישראלי שמאבד דרכון/ כרטיס אשראי ודואג לשלוח אותם לקונסוליה, להעביר כספים מהארץ לכאן, זה כולל  הרבה מצבים שהייתי חושב שמי שיוצא לשליחות לא צריך להתעסק בזה, אבל יוצא בפועל שמלבד כל השיעורים שלנו והנגיעות בנפש של באי הבית חב"ד אנחנו מתעסקים גם בזה".

האם יש לכם תוכניות מיוחדות לעתיד?

"ברור, אלה כבר נמצאים על השולחן, והתוכניות הן להרים בניין שיכלול את כל הצרכים והפעילות שלנו, כולל גן ילדים, מסעדות ומתם ממוזג.

בפסח האחרון היינו מאתיים איש, ואין פה אולמות גדולים ממוזגים, מה שיש זה מסעדות שנמצאות על החוף, אבל גם הן לא ממוזגות, לפעמים שמגיע קהל אמריקאי וחם לו, אנחנו נתקלים בקשים כאלה.

אז זה מה שאנחנו רוצים בעזרת ה', לקבל את כל האישורים לבניין חדש שיהיה מגדל אור ויוביל אותנו לעתיד חדש וטוב יותר.

מלבד העניין הזה, כיום אנחנו הבית חב"ד היחיד בניקרגואה, ואני חושב שהגיע הזמן שנפעל גם בעניין הזה, ואני בטוח שבעתיד הקרוב ייפתח בית חב"ד נוסף".

איך אנשים מקבלים אצלכם את בשורת וקבלת פני משיח צדקנו?

"שבן אדם יוצא קצת מהבועה  שלו, ומבין שהכל זה בהשגחה פרטית ועליונה, ממילא קל לו מאוד לקבל את המשמעות של עולם טוב יותר.

שאדם נמצא בביצה ומבין שיש צרות לעם ישראל, אז לפעמים או שהוא צועק "ממעמקים קראתיך ה', די לגלות!" או שהאדם מדוכדך כל כך ואתה שואל "איך מהצרה והחושך הזה יבוא משיח?", אז כאן שאנשים יוצאים החוצה ופתאום נגלה לעיניהם שפע של נחת ויכולת לחשוב ממקום רצוי ונוח, אז פתאום האנשים מעצמם הופכים להיות "כלים" לשמוע על בשורת קבלת פני משיח צדקנו.

אפשר לומר שעם ישראל מוכן כיום יותר מאי פעם לקבלת הבשורה והגואל, כי עם ישראל מבין שזה מה שנשאר לו לקוות ולהתפלל אליו, כי זה הדבר היחידי שכולם מייחלים לו, לא רק בדור הזה אלא כבר אלפי שנים".

תשתף את הגולשים באיזה סיפור מעניין מחיי השליחות

"בפסח האחרון היו לנו מאתיים אורחים, השתדלתי לתת לכל אחד ואחד את היחס שלו ומה שהוא צריך, עברתי ממש פיזית בין השולחנות ושאלתי כל אחד אם טוב לו או הוא צריך משהו נוסף.

אנשים הרגישו את האהבה שלי אליהם, ולקראת סיום חג הפסח תוך שאני ניגש לכל אחד מהאנשים ומודה לו על שהגיע לשהות אצלנו בחג, אחד מהם אמר לי "אני רוצה לומר לך משהו", אמרתי לו "בשמחה", והוא אמר לי "אתה מאוד סבלני, יש לך יחס לכל אחד".

לפתע, התפרץ מישהו מחלל החדר ואמר "הוא לא רק סבלני, באותם רגעים שהוא מדבר עם מישהו הוא מעניק לבן שיחו את ההרגשה שהוא הדבר היחיד בעולם שיש לרב כעת על הראש."

אם זה היה מצד החסידות, אז זה היה מוזר לשמוע את זה, כי בדרך כלל חסידים מספרים את זה על רבי.

אבל, כששליח פועל בכוחו של הרבי הוא מקבל את הכוחות של הרבי, זה אחד הדברים שפיללתי להם כל הזמן, לתת לכל אחד את היחס שהוא צריך".

לסיום, מה יש לך למסור לאחיך השלוחים ולכל אנ"ש ברחבי העולם

כל שליח וכל אחד מעם ישראל צריך להיות אוזן קשבת בשביל המקורבים או החבר שלו, במיוחד בתקופה כזו מאתגרת שעם ישראל עובר בשנה האחרונה, חשוב שניתן לכל יהודי את מה שהוא צריך.

יהי רצון שמשיח יבוא לגאול אותנו בקרוב ממש בחסד וברחמים ונאמר כבר "די לכל צרותינו".