זכרון להולכים: הרב שלום יהודה לייב גינזבורג ע"ה

נולד בג' חשון תרפ"ה כבן בכור לאביו הרב משה דובער ולאמו מרת דאבא.

הוריו רצו לקרוא לו על שם אדמו"ר הרש"ב – שלום בער, אך שמו של אביו היה דובער, לכן קרוא לו את השם "שלום", כשלזה הוסיפו "יהודה לייב", על שם סבו מצד אמו, ר' יהודה לייב דוטליבוב.

בשנת תרצ"ז, קצת לפני גיל בר מצווה עלה עם משפחתו לארץ הקודש, שם למד בישיבת אחי תמימים בתל אביב, בישיבה היה תלמידו המובהק של הרב חיים שאול ברוק, ובפטירתו קרע עליו קריעה כמנהג אבלים.

בשנת תש"ח נשא את מרת זהבה בת הרב מנחם זאב בוטשאן-חסידה. אחרי החתונה התיישב בתל אביב ומאוחר יותר עבר לגור בעיר בני ברק.

למד סמיכה לרבנות, והוסמך על ידי הרב הראשי יצחק אייזיק הרצוג והרב צבי פסח פרנק.

אחרי מלחמת תש"ח שירת בצה"ל בתפקיד שוחט ובודק עד לשנת תשי"ב, וכשסיים את השירות עבד בהנהלת חשבונות.

לקראת שנת תשל"ז נסע עם זוגתו ושניים מילדיו, הרב משה דוב ובתו רות, לסידני לעבודה בשחיטה שם שהה מספר שנים אז חזר לארץ. שני בניו האחרים, הרב יוסף שמחה והרב חיים לוי יצחק נותרו בארץ, הראשון כשליח והשני כתלמיד בתומכי תמימים.

היה ידוע כאומן במסירת סיפורים, ועסק הרבה בלימוד בכלל ובחסידות בפרט, בתפילה באריכות ובהתוועדויות בין אנ"ש.

במשך שנים רבות (בפרט בצעירותו) אירגן והנחה פעילות רבה של צא"ח בין בני תורה, ובפרט בישיבות תיכוניות, התוועדויות (במיוחד בי"ב תמוז וי"ט כסלו) ושיעורי תניא וחסידות.

מידי שבת היה מסתובב בין בתי הכנסת בשכונות החדשות בבני ברק, לחזור דברי חסידות בפני הקהל. בתחילת שנות המ"מים חלה, ובז' בתמוז תשמ"ה נפטר והוא בן שישים. ונטמן בבית העלמין בצפת.