הצצה לספר החדש: אקטואליה בזווית חב"דית

לאור גל הטרור השוטף את הארץ בעקבות פרסום  תוכנית טראמפ נתניהו הכולל הקמת מדינה פלשתינית ר"ל מתגבר גל הטרור הרצחני, כאשר התיאבון של שונאי ישראל מתגבר.

במהלך כל השנים הזהיר הרבי שעצם המשא ומתן מביא לרצח יהודים. אנו מפרסמים כעת מספר קטעים מתוך הספר החדש העומד לצאת לאור בעוד שבועות ספורים "אקטואליה בזוית חב"דית", מאת הסופר הרב שבתי ויינטראוב.

ויתור אחר ויתור ועל ידי זה מעמידים את עם ישראל בסכנת נפשות

"בתחילה החזירו למצרים חלקים מסיני, אחר-כך את שדות הנפט, עד שהכריחו את הצבא הישראלי לגרש את היהודים מהעיר ימית! וזאת – לאחרי שתושבי ימית הובטחו "חגיגית" שיישארו שם לעד ולעולמי עולמים, והשקיעו שם דם ויזע, כסף וזמן, והעיקר – התושבים השקיעו בה אמונתם בקדושת ארץ ישראל וקדושת כל הענינים הקשורים בזה – ואיש זה עצמו שנתן את הבטחה האמורה – חזר והורה שיעזבו את ימית וציוה על הצבא היהודי לגרשם בפועל, בטענה, שמוכרחים לעשות זאת!

…."וכך נמשכת הירידה בכיוון זה – "החילות לנפול לפניו" – ויתור אחר ויתור; ועד כדי כך הגיע מצב הדברים, שעל ידי הנהגה כזו מעמידים נפשות עם ישראל בסכנה ממש.  ( תורת מנחם תשמ"ה ג' פורים).

נסיגה מן הגבולות דעתה הרי זו הזמנה להתקפה על כל נקודה בארץ 

מכתב לאלוף פיקוד מרכז רחבעם זאבי הי"ד בר"ח אדר א' תש"ל, הרבי מסביר את הסכנה האיומה של מסירת השטחים: "קורת רוח מיוחדת ושמחה פנימית גרם לי כתבו על דבר שלימות הארץ, כי בטוחני שאף שהזכיר יהודה ושומרון כוונתו לכל ארץ ישראל לגבולותיה כמסומן בתורתנו תורת חיים הנתונה מאלוקי הארץ והשמים. ותקותי חזקה אשר בשאר רוח אשר למר ובהשפעתו יחדיר השקפה זו בחוגים שיגדלו ויתרחבו ועד שתקבע השקפה זו את הקו ואת המשא ומתן עם האומות – כי כל הקובעים את הקו יראו את המציאות כמו שהיא, כוונתי שנסיגה חס ושלום מן הגבולות דעתה הרי זו הזמנה גלויה לפלישה ולהתקפה ולפעולות מחץ על כל נקודה בארץ, ערעור המצב הביטחוני ועד לסכנה ממש, רחמנא ליצלן." (תשורה מויאל כ' שבט תשע"ג).

משא ומתן על מסירת שטחים מביא לרצח יהודים

ביחידות להרה"ח הרב אלימלך ניימאן בחול המועד פסח תש"נ בקשר לניסיון הנפל להקמת ממשלת שמאל, הרבי הסביר בתוקף את עמדתו נגד הקמת ממשלה המדברת על מסירת שטחים.

"מאז שהמפלגה הנ"ל נפגשו עם באי כח הערבים וניהלו משא ומתן עמהם, והידיעה על דבר פגישה זו נתפרסמה במכתבי עיתים אחרים ובמילא בין הערבים, וכתוצאה מזה  מביאות – על פי טבע ושכל – זה שהערבים בכל מקום המשיכו בפעולות, והזיקו כמה מאחינו בני ישראל שליט"א ועד לידי רצח רחמנא ליצלן, ולא רק בארץ הקודש אלא גם במדינות אחרות, ומי יודע שבעת דיבורי אלה, הרי "לא תפתח פה כו'" ברגע זה ממש לא ארע משהו ליהודי, היה לא תהיה, כי עוד ידם נטויה"  (קראתי ואין עונה עמ' 422)

חובת המחאה אפילו מאה פעמים

משיחת מוצאי שבת פרשת במדבר תשל"ט "ולכאורה, הרי לא רואים כל תועלת במחאות, ואם-כן מה תעזור עוד מחאה ועוד דיבור. ואדרבה: מכיון שזה לא יועיל, אזי אלו 'דברים בטלים' חס-ושלום, מכיון שבין-כה הדברים לא ישיגו את תכליתם, ובפרט שבזמן זה יכולים לדבר על דברי תורה והתעוררות ביראת-שמים וכיו"ב – ולמה יבזבזו זמן זה, לכאורה, לריק?!"

"התשובה לכך היא שישנו ציווי התורה "הוכח תוכיח". אם בפועל ההוכחה תצליח – זה תלוי בהקב"ה, אבל ה'הוכחה' חייבת להעשות. ומוסיפים חז"ל: אף שנראה לו שעל-אתר הוא לא פעל כלום – ויתכן שלא רק נראה לו כך, אלא באמת הוא לא פעל כלום – למרות זאת, קובעים חז"ל: "אפילו מאה פעמים", ואין הלכה יוצאה מידי פשוטה – למרות שכבר דיברו תשעים ותשע פעמים, והמצב נשאר כמקודם – מוטל הציווי "אפילו מאה פעמים"!" (קראתי ואין עונה עמ' 428)

הם אומרים בפרוש שברצונם לקבל את ירושלים 

ביחידות עם כ"ק  האדמו"ר מסדיגורא זצ"ל בתאריך ד' תמוז תש"מ, בעיצומם של הסכמי קעמפ דויד על מסירת סיני, אמר הרבי

"קודם טענו שעל ידי כך יהיה שלום, אך עכשיו הרי הם אומרים בפרוש שברצונם לקבל את ירושלים העתיקה, ואת יהודה ושומרון, ובנוסף לכך – הרי אינם מבטיחים כלל שלום, וגם לו היו מבטיחים, הרי סאדאת וחוסיין (נשיאי מצריים וירדן) שניהם אומרים בפירוש שהם נבחרו למשך זמן, ואין ביכולתם להתחייב לדברים שיקרו לכשיבואו ממלאי-מקומם. וגם לולי היו אומרים זאת בפירוש היינו יודעים זאת." (שיח שרפי קודש עמ' 277)

הערבים עצמם התייאשו לקבל שטחים – היהודים לא מרפים ומגרים אותם

"..הערבים עצמם התייאשו כבר מזמן לקבל שטחים אלו; ורק יהודים מסויימים לא מרפים מנסיונותיהם להחזיר שטחים מארץ ישראל – שעל-ידי-זה מגרים את הערבים. וכאמור, הכל יודעים זאת, ואינני מבין מדוע לא מרעישים על זה! – ולא עוד, אלא, שיש כאלו שרוצים לתת לזה גושפנקא כאילו זוהי ההנהגה שצריכה להיות על-פי התורה!  (תורת מנחם תשמ"ט א' ש"פ האזינו)

כשמוסרים את השטחים מבטלים את הנס

"ובפרט שאת השטחים האלו קיבלו במתנה ובאופן ניסי מהקב"ה. ולכן, הגם שיש את ה"אל תתגרה" והשבועה של "אל תעלה בחומה" – אבל ממה שהקב"ה נתן – אסור למסור אף שעל.

ההנהגה צריכה להיות כפי שהיה בזמן פורים:  אם היהודים לא היו עומדים בתוקף לדרוש יום נוסף לכלות את האוייבים – אזי פורים היה יום אחד בלבד! – שלכאורה – למי אכפת אם פורים יהיה רק יום אחד?!

והביאור בזה: אילו פורים היה יום אחד בלבד – אזי היה מתבטל כל הענין של נס פורים. היות וכל הנס היה – שהתבטלה מחשבת המן. אך אם לא היו מבקשים יום נוסף – הרי אז מחשבת המן היתה עדיין תקיפה, וממילא כל הנס שהקב"ה עשה – בהביאו את פורים – היה מתבטל. כי ללא העיקר, ביטול מחשבת המן – הנס אינו נס.

וכשהגיע נס פורים, לא ויתרו היהודים על הנס – אלא אכן ביטלו בפועל את 'מחשבת המן', והביאו את הנס של פורים לידי ביטוי.

ומסיפור זה יש ללמוד הוראה לזמנינו: הקב"ה מסר לבני-ישראל את שטחי ארץ ישראל באופן ניסי! – וכשנותנים לגויים שטחים אלו – הרי שבכך מבטלים את הנס שעשה הקב"ה.

וכולם מודים אשר שטחים אלו ניתנו ליהודים בנס – ולא מכיון ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"; אי-לכך, מובן ששטחים אלו אשר ניתנו באופן ניסי – לא ניתן למסור! (ש"פ צו תשמ"א קראתי ואין עונה עמ' 121)

אם אינו יכול לעמוד בלחץ שיתפטר מתפקידו

"טענו בשעתו, שמפעילים עליו לחץ כבד שאינו יכול לעמוד בו, ואינו רואה מוצא אחר מלבד להסכים לפירוק הישובים, החזרת השטחים והחזרת בארות הנפט – תמורת חתימת הסכם שלום.

על כך עניתי שאם מרגיש שאינו יכול לעמוד בלחץ כה כבד ואינו רואה מוצא אחר – אזי העצה היעוצה שיתפטר מתפקידו, ויתן את התפקיד למישהו אחר שיוכל לעמוד בלחץ! כיצד יכול הנך – המשכתי לטעון – לקחת על עצמך אחריות לסיכון בטחונם של שלשה מליון יהודים, אך ורק בגלל שמפעילים עליך לחץ כבד שאינך יכול לעמוד בו?!

…אתה אמנם אינך יכול לעמוד בלחץ כזה, אבל יתכן שימצא מישהו אחר שיוכל לעמוד בלחץ כזה! ואם-כן, מי יאמר שדוקא אתה הוא זה שמוכרח לקבל את ההחלטה בדבר – כאשר ההחלטה זו מהוה סיכון לבטחונם של היהודים היושבים בארץ הקודש?! (תורת מנחם תשמ"ו א' ש"פ חיי שרה).

תעמידו את עצמכם במצב של "לא יכרע ולא ישתחווה" 

בקשר לחודש אדר ישנה הוראה ברורה שצריכים ללמוד מהנהגת מרדכי אז – "בימים ההם בזמן הזה" – שנעמד באופן ד"לא יכרע ולא ישתחוה", ולא רק כשהיה בבית-הכנסת או בבית-המדרש אלא אף בעת המצאו ב"שער המלך" נהג כך, ואף כשהמן היה שם – ובזמן שמרדכי ידע את דרישתו של המן שכל עבדי המלך יכרעו וישתחוו לו.

מצד הגויים עצמם לא היו נגרמים ליהודי כל קשיים לנהוג בהנהגה זו, אך הבעיה נעוצה בכך שכשם שיש לקב"ה בעולמו "עם חכם ונבון", שיש בו מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימיך", כך נמצאים ביניהם גם כאלה שהם "הירא ורך הלבב" שטוענים ללא הרף "אל תתגרה בגוי קטן" ועל-אחת-כמה-וכמה ב"גוי גדול" – כיצד אחיזת עם ישראל בארץ ישראל הפכה ל'התגרות'?! מי מתגרה כאן, הרי היהודים מחזיקים במה שהקב"ה נתן להם!

הרי רואים בבירור שגם הגויים היו משלימים עם אחיזת עם ישראל בארץ ישראל – לולי שהיו רואים שבעם ישראל עצמו מתנהגים באופן ש"ונהי בעינינו כחגבים" ובמילא – "וכן היינו בעיניהם" – תעמיד עצמך במעמד ש"לא יכרע ולא ישתחווה", ותראה מיד שיהיה "נפל פחד היהודים עליהם". (מוצ"ש ויקהל פקודי תשל"ט)

עמידה בתוקף מסייעת להשיג שלום

"אך אילו היו עומדים מלכתחילה בתוקף שיהודה ושומרון שייכים ליהודים בתור "נחלת עולם לעם עולם", ואסור להחזיר אף שעל, ולא רק בגלל ה"לא תחנם", אלא עוד יותר: היות ומסירת שטחים היא פיקוח-נפש (הדוחה את כל התורה כולה) – אזי, לא רק שזה לא היה גורע מהסיכויים לשלום, אלא אדרבה: זה היה יותר קרוב לשלום בר קיימא.

"ואלה המתווכחים וטוענים שבשביל השגת שלום צריכים לעשות הכל – הרי זה בדיוק להיפך: היות וככל שעומדים יותר בתוקף, כך מתקרבים יותר לשלום. ואכן, כשהסכימו לוותר על שעל מיהודה ושומרון עם הנוסח של "אוטונומיה" – הביא הדבר באופן מיידי ללחץ נוסף, עד ללחץ על ירושלים העתיקה, ולחץ נוסף בענינים שלעת עתה עדיין לא מגלים; (מוצ"ש חיי שרה תשל"ט).