-
מערכת משיח בפרשה, שמחה להגיש לקהל אנ"ש והשלוחים, מוסרי השיעורים, את הדרשה השבועית לחג הסוכות, בעברית וצרפתית. הדרשה נכתבה על ידי הרב ניסים לגזיאל, והיא מתאימה לכל מי שמעונין לומר דרשה בקשר עם פרשת השבוע והגאולה • לקריאה והורדה
יודי|ב׳ במרחשוון ה׳תשפ״ג***
הקשת בגאולה
ד"ה את קשתי נתתי בענן תרנ"ד: הערה 100 בשיחת ש"פ נח תשנ"ב ובש"ג
האם הקשת היא סימן חיובי או שלילי?
הקשת היא, ללא ספק, אחת מנפלאות הטבע הגדולות ביותר. יש דברים שלעולם ירגשו ויפעימו אותנו, גם אם הם אינם נדירים במיוחד. כך גם הקשת בענן. למרות שזוהי תופעת טבע שכיחה למדי, קשה להישאר אדישים למראה קשת שמתוחה בשלל צבעים ססגוניים לרוחב השמים.
צבעי הקשת מסודרים תמיד באותו הסדר – אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול – ובכל זאת, כל קשת נראית שונה מרעותה. אבל חוץ מהיופי הגשמי של הקשת בענן, יש לה משמעות מאוד עמוקה בתורת ישראל. והכל מתחיל מפרשת השבוע, פרשת נח, בה הקב"ה מבטיח (ואף נשבע!) שלא להביא עוד מבול על הארץ, הוא נותן לנו סימן, אות ברית, שאמורה להזכיר לו (וגם לנו…) ששנית, מבול לא יהיה! – "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ".(בראשית ט,יג).
את הברית המיוחדת הזאת אותה כרת הקב"ה עם ישראל והעולם כולו, אפשר להבין בשני אופנים שונים וקוטביים:
בהשקפה ראשונה, הקשת מסמלת משהו שלילי ורע, מעין תזכורת שהמצב הכלל עולמי הוא כל כך גרוע עד כדי כך שאלמלא הברית וההבטחה, אלמלא הקשת בענן, הקב"ה היה כבר מביא מבול שני על הארץ, והבריאה כולה הייתה נידונית למוות. לכן, בדורות בהם חיו צדיקי עליון מסוג יוצא מן הכלל, צדיקים שהגינו בזכותם על הדור, ואף פעלו בירור וזיכוך פנימי באנשי הדור – לא נראתה הקשת בחייהם כלל! במדרש (בראשית רבה לה,ב הובא גם בפרש"י) מסופר על מספר דורות יוצאי דופן מעין אלו: לדוגמא, דורו של חזקיהו המלך, או לחילופין, דורו של רשב"י, בהם לא נראתה הקשת כלל, כסימן למעלתם הנפלאה של אותם צדיקים. יתרה מזאת, במדרש (שם) מסופר שרבי יהושע בן לוי ישב ולמד יחד עם אליהו הנביא זכור לטוב, תוך כדי לימוד, הם התחילו להתפלפל בהלכה שנאמרה לפני מספר דורות בשמו של רשב"י. הם החליטו שהכי טוב זה לשאול את רשב"י עצמו, נשמע פשוט, לא?! הבעיה היא שרשב"י כבר מזמן בעולם הבא…
אבל כשלומדים תורה עם אליהו הנביא, זו לא באמת בעיה רצינית… הגיעו השניים לפתחו של גן עדן, וביקשו להיכנס להיכל רשב"י. לאליהו הנביא לא היתה בעיה להיכנס, אחרי הכל מדובר באליהו הנביא…
כשאליהו נכנס, שאל אותו רשב"י: תגיד לי, מי זה האדם שנכנס איתך?!
"גדול הדור רבי יהושע בן לוי" ענה אליהו.
"(האם) נראתה הקשת בימיו?" שאל רשב"י.
כאשר אליהו הנביא השיב שהקשת נראתה בחייו של רבי יהושע, קבע רבי שמעון "אין הוא ראוי לראות את פניי!"
לאור האמור נראה שהקשת היא בעצם סימן שלילי. אבל האם יש משהו חיובי בקשת?
הזוהר (חלק א עב,ב) מגלה שהקשת, תאמינו או לא, היא אחד מסימני הגאולה. שם נאמר שבזמן שעתידים ישראל לצאת מהגלות, תתקשט הקשת בצבעים בהירים על דרך כלה המתקשטת להראות את יופיה לבעלה. יתרה מזאת, הזהר אף פוסק שם ש"אל תצפה לרגליו של משיח אם לא נראתה הקשת בעולם!"
נשמע קצת לא הגיוני, מצד אחד, הקשת היא סימן לחורבן המוסרי של העולם, ומצד שני היא סמל על ביאת המשיח?! איך יכולה הקשת לסמל על עומק הטוב ועומק הרע בעת ובעונה אחת?!
הזהר עצמו כבר מתרץ את השאלה, ותורת החסידות מוסיפה להרחיב ולהסביר את התירוץ בעומק ומשמעות מיוחדת. אף על פי שכל קשת מורכבת מאותם צבעים ובאותו סדר, כפי שאמרנו לעיל, מכל מקום, יש שני סוגי קשתות. הקשת הרגילה, אותה כולנו מכירים, נקראת בלשון הזוהר קשת של "צבעים חשוכים", לעומתה קיימת קשת שניה בעלת "צבעים בהירים" שהיא, ורק היא, מסמלת על ביאת המשיח והגאולה.
אז יש שתי קשתות, האחת "חשוכה" והיא הרסנית, והשניה "בהירה" והיא מרוממת וחדשנית.
אבל אם כל קשת נראית בדיוק אותו דבר, אז מה הפירוש בדברי הזוהר? אחרי הכל, הקשת בזמנינו לא נראית "חשוכה" בכלל…
כמו תמיד, לתורת החסידות יש מה לומר בנושא, וזאת בהקדם שאלה נוספת. שאלה בה התחבטו מפרשי המקרא בכל הדורות, שלכל אחד דרך וביאור משלו. הקשת היא לא מעשה ניסים אלא תופעה טבעית עם הסבר מדעי פשוט ומוצק. זו היא תופעה פיסיקלית-אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה של קרני אור בטיפות מים, שמקורן יכול להיות בגשם, רסס של מפלים, מים הניתזים ממזרקות וכדומה. בתוך טיפת המים, קרן האור הלבנה נשברת ומתפרקת לצבעים המרכיבים אותה (צבעי הספקטרום). הקרן מוחזרת מחלקה האחורי של הטיפה ונשברת שוב כשהיא יוצאת ממנה. אז מה התחדש בדיוק לאחר המבול? איך תופעה טבעית נהייתה סמל לברית על קיום העולם?!
ה'אברבנאל' מסביר שאמנם בריאת הקשת היתה בששת ימי בראשית, כפי שאכן נאמר בפרקי אבות (ה,ו), אבל לפני המבול היא לא נראתה כלל מכיון שהעננים היו עבים מדי בכדי לשקף את קרני האור היוצאים מן השמש. בדוגמת חתיכת מתכת עבה, עמומה ומגושמת שלא יכולה לשמש כמראה או כמחזיר אור בגלל העובי והגסות שלה. אחרי המבול, לעומת זאת, הכל השתנה, העננים נהיו עדינים יותר, דקים יותר, ומעובדים יותר ולכן עכשיו הן מסוגלים לשקף ולפצל את קרני השמש ולגרום לתופעת הקשת בענן. כמו לדוגמא, ליטוש מתכת או זכוכית, בו לוקחים מתכת או זכוכית עבה ויוצרים ממנה מראה עדינה ובהירה.
במישור הרוחני של הדברים, מסבירה תורת החסידות שהמבול גרם ל'ליטוש' הרוחני של מציאות העולם. לפני המבול העולם היה בשפל המדריגה, נחות מגושם ואטום לחלוטין לכל אור אלוקי, מלא קליפות וסטרא אחרא, עד כדי כך שלא היה שייך בו בירור, זיכוך או תיקון. המבול הגיע על מנת "לטהר את הארץ" ולהוציא את העולם מהטומאה למצב בו ניתן לברר ולזכך אותו.
יתרה מזאת, באופן טבעי, העננים הרי נוצרים מן האדים שעולים מן האדמה ("ואד יעלה מן הארץ") לכן, עננים גסים מסמלים את מציאות העולם הגסה ואילו אחרי המבול העננים הפכו להיות דלילים יותר, דבר המסמל את הזיכוך שנפעל בהם ע"י המבול.
לאור האמור, נוכל להביא את ההבדל בין הקשת "החשוכה" לקשת "הבהירה" המסמלת את ביאת המשיח. הקשת "החשוכה" מתארת את מצב העולם לפני עבודת הבירורים של בני ישראל. זהו מצב ראשוני והתחלתי, בו ניתנת האפשרות לאדם לברר את העולם, אבל האור האלוקי עדיין לא מאיר בו כמו שצריך, ולכן העולם (והקשת..) חשוך!
אבל, בסיום עבודת הבירורים ובהתחלת הגילויים, האור האלוקי אמור לחדור בעולם במלואו. ומכיון ששורש הבירורים הוא במדריגות הגבוהות ביותר של האור האלוקי, עולם התוהו וכדומה, לכן אז העולם (והקשת) יאירו! זוהי המשמעות הפנימית של "קשת מאירה" – קשת של אור אלוקי המתגלה בעולם כתוצאה מסוד הבירורים. ועכשיו, בדורנו זה, בו הצהיר הרבי מלך המשיח, שנסתיימה עבודת הבירורים, הרי שאנו באמת זכאים לאותה "קשת מאירה" כסמל לביאת הגאולה!
ובדומה לקשת בעלת שתי המצבים – כך גם אנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים בשני מצבים, ועלינו להבחין איזה מצב השתיים הוא הנכון והראוי.
ועל כך, סיפור מעניין אותי שמעתי בשם ר' יואל כהן ע"ה: לאדמו"ר הצמח צדק היה דוד בשם "יוסל'ה", וכך היה כינויו "הדוד יוסל'ה". יום שישי אחד נכנס יוסל'ה למקווה לטבול לקראת שבת וכדרכם של יהודים, פצח בניהול העולם. בעומדו תחת מי המקלחת, פיטר את המלך, הפיל את הבורסה ויצא למלחמה. האיש שעמד מולו התווכח עמו בלהט וטען שהאמת הפוכה. בסופו של דבר סיכמו להיפגש עוד חצי שעה בביתו של יוסל'ה על פרוסת קוגל טובה ולקבל החלטות.
יוסל'ה חזר הביתה, וכיון שבמהותו היה אדם נעלה, הוציא מהארון חומש והחל לחזור את הפרשה. שאלות עלו במוחו והוא פתח ספרים, רש"י ורמב"ן, אור החיים וספורנו ושקע בעולמה של תורה.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת. סהרורי קם לפתוח וראה מולו יהודי. הוא שאל מה רצונו, והאיש ענה: "יוסל'ה, זה אני מהמקווה, סיכמנו להמשיך להתווכח על פרוסת קוגל".
-"אה" השיב יוסל'ה, "קודם דיברת עם יוסל'ה מהמקווה, עכשיו זה יוסל'ה אחר לגמרי…"
שתי קשתות, ושני "יוסל'ה", ואתם תבחרו מה ואיך להיות!
שבת שלום!
—-
מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך?
תגיות: משיח בפרשה