פרסום זהות משיח? האוצר הגדול שבידי כל חסיד!

כאשר מפרסמים את בשורת הגאולה – לשם מה צריכים לפרסם את זהותו של הגואל, ולומר שהרבי הוא מלך המשיח?

לפני שנדבר על הצורך בפרסום, יש כאן הנחת יסוד פשוטה, שהרבי הוא מלך המשיח. זאת המציאות, ובכך אנו מאמינים באמונה פשוטה. עצם העובדה שחסידי חב"ד מאמינים שהרבי הוא מלך המשיח, ברורה לאור המובא בגמרא ומצוטט רבות בשיחותיו של הרבי, שתלמידיהם של אלו הראויים להיות משיח, היו מצביעים על רבותיהם ואומרים שהם המלך המשיח המקווה. הרבי עצמו, בהתייחסו לרבי הריי"צ, ציטט כמה וכמה פעמים את דברי הגמרא אודות התלמידים שדרשו את שמו של משיח כשם רבם, והסיק ש"אנן נעני' אבתריה", שיוסף שמו ויצחק שמו. משום כך ברור, שכל חסיד חב"ד המשייך עצמו לרבי, אומר ומאמין ש"מנחם שמו".

הנחת יסוד נוספת שחקוקה בנפשו של כל חסיד חב"ד, היא, שצריך לקשר יהודים לנשיא הדור. באגרות קודשו של הרבי, כמו גם בשיחותיו בפרט מהשנים הראשונות לנשיאות, קורא הרבי שלא להסתפק בהפצת המעיינות גרידא, אלא לעשות ככל האפשרי כדי לקשר יהודים לנשיא הדור. באחד המכתבים הידועים, לאנ"ש בפריז, מותח הרבי ביקורת חריפה מאוד על אנ"ש שם שאינם מקשרים יהודים לנשיא הדור.

לאחר שבשנים האחרונות הסביר הרבי כמה וכמה פעמים שנשיא הדור ומשיח זה היינו הך, וכלשון הרגיל בשיחותיו של הרבי "נשיא דורנו משיח שבדורנו" או "נשיא דורנו משיח צדקנו", הרי כאשר רוצים לקשר יהודי לרבי – מקשרים אותו ממילא למלך המשיח.

מעבר לחובה המוטלת על כל אחד מחסידי חב"ד לקשר יהודים נוספים לרבי מלך המשיח – הרי זו זכות נפלאה, הן עבורנו, והן ובמיוחד עבור אותם יהודים שאנחנו מקשרים לרבי: ברגע שיהודי מתקשר לרבי מלך המשיח, הרי הוא מקיים את הוראותיו, וממילא זוכה לשפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו, הן בגשמיות והן ברוחניות. כפי שאנחנו רואים בעצמנו, שכאשר אנו מקושרים לרבי ופועלים לפי הנחיותיו, אנו רואים הנהגה נפלאה למעלה מהגבלות הטבע.

לאחר הנחות–יסוד אלו, השאלה למה לפרסם היא קצת מוזרה, בלשון המעטה: נניח שיש ברשותך משהו יקר מאוד, שעשוי לחולל שינויים מדהימים לטובת העולם – האם לא תשווק אותו?

יש לנו את הדבר היקר ביותר בעולם, הרבי מלך המשיח, וכל יהודי שנקשר אותו לרבי, נחולל שינוי עצום לטובה בחייו, הן הרוחניים והן הגשמיים. אז מה ההגיון שלא לפרסם את זה בכל מקום?!

כאשר לבן–אדם יש ברשותו משהו שיכול לחולל שינוי לטובה בעולם כולו, והוא אינו מפרסם זאת – הדבר יכול לנבוע משתי סיבות: א. הוא אינו מודע לעוצמה הרבה שהוא מחזיק בידיו. ב. הוא אינו יודע לשווק.

כך גם כאשר תמצא חסיד חב"ד שאינו מפרסם שהרבי הוא מלך המשיח – הרי אחת מהשתים: או שהוא אינו מודע לעוצמת השינוי שהוא יכול לחולל אצל מקורביו כאשר יקשר אותם לרבי מלך המשיח, או שהוא פשוט לא יודע לשווק דברים יקרי–ערך.

ומהי אבן הבוחן לדעת אם אי–הפרסום נובע מאי–הכרה בחשיבות הדבר או מאי–ידיעה בדרכי השיווק? האם אותו חסיד ישן בשקט בלילה, או שמציק לו שעדיין לא הצליח לפרסם לכל מכריו ולקשר אותם לרבי מלך המשיח, ובכך לגאול אותם מהגלות הפנימית בעבודת ה' ולהביא להם שפע ברכה והצלחה.

אם הוא מודע לעוצמת הטובה שהוא יכול להנחיל למקורביו באמצעות קישורם לרבי מלך המשיח, ומציקה לו העובדה שהוא אינו יודע כיצד לפרסם זאת בדרך הנכונה – הרי טבע האדם שכאשר משהו מסויים מציק לו, הוא מחפש פתרון, וכאשר יתייגע, גם הוא ימצא את הדרך הנכונה עבורו לפרסם אודות הרבי מלך המשיח. וכידוע האימרה, שכאשר העניין נוגע הרי אפילו נשים יכולות להמציא סברות עמוקות של תנאים ואמוראים.

מעבר לכל הנ"ל, ולא פחות חשוב: כל יהודי שמקשרים אותו לרבי, מקרב את הגאולה האמיתית והשלימה! הא כיצד? פשוט מאוד: מכיוון שהרבי הוא יחידה הכללית, משיח כפשוטו, הרי כאשר יהודי מתקשר לרבי ומקיים את הוראותיו, בחינת ה'יחידה' שלו באה לידי גילוי, וכאשר יהודי שמתקשר לרבי יודע שהרבי הוא מלך המשיח, ומקיים את הוראותיו בתור מלך המשיח, הרי בכך הוא מקשר את ניצוץ משיח שבו עם משיח הכללי, וידוע שכאשר יהודי מגלה את ניצוץ משיח שבו, הרי זה מזרז את התגלות משיח הכללי בפועל ממש.