ניצול זמן? השיא! • הרב מני ששון

הרב מני ששון, מגזין בית משיח

'ניצול זמן'. תכונה שכל אחד מאיתנו מייחל להקנות אותה לחיי היומיום שלו,  לרוב ללא הצלחה. לעומתה תכונת 'בזבוז הזמן' מנצחת בעקיפה מהירה את יוקר הזמן וחשיבותו, עובדה שאינה צריכה הסברה לבני דורנו. אך הצגת מחקר בנושא תבהיר זאת בצורה הישירה ביותר:

1. בממוצע, משתמש פותח את הטלפון שלו 80 פעם ביום.
2. המשתמש הממוצע בודק את הטלפון שלו כל 12 דקות.
3. אנשים בני 21 ומטה בודקים את הטלפון כל 8 דקות.
4. 71% מהמשתמשים ישנים עם הטלפון הנייד לצידם.
5. משתמש ממוצע משוטט בטלפון שלוש שעות ביום בשוטטות סתמית. בקרב בני נוער הממוצע הוא קרוב ל-9 שעות ביום.

המחקר הזה מציג בפנינו רק את תחום בזבוז הזמן ב'מדיה', אך מלבדו מצויות משבצות רבות בהם 'בזבוז הזמן' מפיל אותנו ברשתו הענפה, כמו בתחום התעסוקה והעבודה, כאשר לפי מחקרים 89% מהעובדים מבזבזים לפחות זמן כלשהו בעבודתם ברמה יומיומית. כ-31% מבזבזים חצי שעה מעבודתם, וכ-10% מבזבזים לפחות שלוש שעות ביום = יותר מ-15 שעות בשבוע.

הנתונים הללו מהווים חשבון נפש ברמה האנושית, בטח ובטח ברמה היהודית, ובפרט שבפרט ברמה הגאולתית, רגעים ספורים לפני הגאולה האמיתית והשלימה.

"כל רגע יקר"

מקורות רבים ביהדות עוסקים בהכרח ניצול הזמן ואי בזבוזו – "אין אבידה כאבידת הזמן שאין לה תמורה כלל",  עד כדי כך ש"אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו" כפי הסברו של הרבי מלך המשיח על משפט זה (שיחת י"א ניסן תשמ"ב) "שכוונת הדברים היא להביע מחאה הכי תקיפה על ענין זה (=דאיבוד הזמן), כי מצד השכל – הרי אדרבה: אם אדם דואג על איבוד דמיו (=כספו), הרי על-אחת-כמה-וכמה שצריך לדאוג על איבוד ימיו".

אך בנוסף לחשיבות יוקר הזמן ברמה הכללית, ניתן להבחין ממכתביו של הרבי מלך המשיח עד כמה נצרך הדבר שבעתיים דווקא בדורנו זה ובתקופתנו זו – בשעה גורלית זו בה אנו עומדים לפני הגאולה האמיתית והשלימה.

וכך כותב הרבי (אגרת שהתפרסמה בגליוננו מס' 233 ע' 38): "אם בכל תקופה היה הזמן דבר שאינו חוזר, על אחת כמה וכמה בתקופתנו, תקופת עקבתא דמשיחא, אשר כל רגע ורגע יקר הוא במאוד, ואפשר למלאותו ולפעול בו גדולות ונצורות, פירות ופירי פירות עד סוף כל העולם".

ובדומה לכך כתב להנהלת אגו"ח בארה"ק (כ"ד סיון תשי"א, אגרת א'סד): "ואם בכלל יקר הזמן, כי ימים יוצרו ולא – ולו קרי – אחד בהם, הרי גדל ערכו ביותר בדורותינו דעקבתא דמשיחא, אשר כפי פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנה זה עומד אחר כתלינו ממש".

וכך כתב הרבי הרבי מלך המשיח להסברת הרעיון מדוע איננו מתערב בפוליטיקה, כאשר שוב הטעם המרכזי הוא מפני איבוד הזמן שאינו נכון בדור הגאולה (אגרת שנתפרסמה בגליוננו מס' 494 ע' 40): "כבר הגדתי ברור שאין לי זמן להשתתף בפוליטיקה מאיזה מין שתהיה (ולא עוד אלא שלפי דעתי גם לאנ"ש אין זמן על זה. כי נמצאים אנו בדרא דעקבתא דמשיחא, וכל רגע יקר)".

המסר מדבר בעד עצמו; ניצול הזמן הוא אמנם חלק בלתי נפרד מחיי היהודי, אך כשועמדים לפני הגאולה האמיתית והשלימה, ב"תקופת עקבתא דמשיחא", כל רגע יקר ביותר וביותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה, כאשר כל הדורות מחכים לסיום העבודה על ידינו באמצעות מעשינו ועבודתינו.

חבל על הזמן 

קצרה היריעה מלהגיש בפני הקוראים עובדות מחייהם של רבותינו נשיאנו אודות ניצול הזמן, אך די בסיפורו של הרבי הריי"צ בתור ילד המתבלט האם לקנות בכספו המצטבר שעון או ספרי קודש, ובוחר לקנות שעון באומרו שהשעון הוא זה שיפציר בו ללמוד בספרים – ללמדנו מהי חשיבות של זמן.

אך ללא ספק הדברים מגיעים לשיא אצל הרבי מלך המשיח, כאשר העיד על עצמו – "אין לבזבז את זמני, אצלי אין זמן מיותר", והרבי הריי"צ העיד עליו – "אצל חתני כל דקה לשנה תחשב. שתי דקות הן שנתיים, וחמש דקות הן חמש שנים".

ומה איתנו? הגיע זמן השיא, הגיע זמן הגאולה, הגיע הזמן שניקח את התכונה הזו לידינו כחסידיו של הרבי מלך המשיח:

כעת, לאחר שהושלמה העבודה והעולם כולו מוכן לגאולה, לאחר שהכריז מלכנו משיחנו שעומדים ב"זמן השיא לביאת משיח צדקנו" והעבודה מוטלת על כל אחד מאיתנו לעשות "כל שביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש", מוטלת עלינו החובה לנצל כל רגע למילוי תפקידנו, ולא ניתנת לנו הפריבילגיה לאבד את הזמן בו "כל רגע יקר".

וכלשונו בשיחת י"א אלול תנש"א – ”חבל על הזמן לדבר, מוכרחים ללכת להתכונן לקבלת פני משיח צדקנו". 

אז אם גם אנחנו מתלבטים האם לקנות ספר נוסף בעניני גאולה ומשיח, ייתכן ועדיף לקנות 'שעון גאולתי' שיציג בפנינו את העובדה שנמצאים בזמן כה יקר בו צריכים לנצל כל רגע, וללא ספק הוא זה שיפציר בנו ללמוד עוד ועוד עניני גאולה ומשיח ולהתעסק בנושא הגאולה בכל רגע ורגע.

ניצול זמן? השיא!