למה להפסיק את קולו של הקב"ה? • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

להנמיך את הקול, בבקשה!
מבוסס על לקו"ש חי"ב נשא ב, בשילוב סה"ש ש"פ נשא תשמ"ט

איש אחד מספר לרופא: "דוקטור, החבר שלי איבד את הקול שלו, איך אני יכול לעזור לו?
עונה לו הרופא:" תדרוך לו על הרגל!"

שבת פרשת נשא חלה (ברוב השנים) בסמיכות למתן תורה בחג השבועות. כבר הזכרנו אין ספור פעמים, שכל קביעות בלוח השנה היהודי היא מדויקת ויש לתת עליה את הדעת. על הקשר המיוחד בין פרשת נשא לחג השבועות כבר האריכו גדולי הדורות בספריהם, החל מהראשונים וכלה בהאחרונים. שלכל אחד, אופן ודרך מיוחדת ללמוד מוסר השכל והוראה חשובה, הן על דרך המוסר והן על דרך החסידות, מקביעות זו.

השבוע נתמקד בנקודה מחודשת, המבוססת על פרש"י, המקשרת בין השתיים (הפרשה והחג) לבין העבודה שלנו להבאת הגאולה.

בפסוק האחרון של הפרשה, מספרת התורה על ביאתו של משה רבינו אל המשכן, "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו.. וידבר אליו", מסביר רש"י שמילים אלו בהם מסיימת התורה את הפרשה, צמד מילים שנראים בהשקפה ראשונה מיותרים לחלוטין (כי הרי כבר נאמר קודם לכן שקולו של ה' "מדבר אליו" אל משה) באים ללמד אותנו שאהרון הכהן הגדול לא שמע את הקול, או בלשונו של רש"י:"למעט את אהרן מן הדברות". כך שרק משה רבינו שמע את הקול ואילו אהרון, לא!

ייתכן שיהיו כאלו שיחשבו לתומם, שהסיבה שאהרון לא שמע את הקול היתה כי קולו של הקב"ה כפי שהתגלה למשה רבינו במשכן היה קול חרישי, קול חלש ונמוך, שרק משה רבינו, שניחן בחושים מיוחדים היה יכול לשמוע. לכן מוסיף רש"י ומבאר:"יכול קול נמוך? ת"ל את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני וכשמגיע לפתח היה נפסק!" לא היה מדובר קול נמוך וחרישי כי אם בקול גדול, אותו קול שהדהד בהר סיני בעת מתן תורה (זוכרים, הקשר בין פרשת נשא לחג השבועות שהבטחנו…), אלא שבדרך נס, הקול היה נעצר בפתח אהל מועד, ולא היה נשמע לאף אדם, אפילו לא לאהרון הכהן!

נשאלת השאלה, מי צריך את הנס הזה? למה להפסיק את קולו של הקב"ה? האם הקב"ה לא מעוניין שקולו יהדהד וישמע, לפחות לאהרון הכהן הגדול?!

בדרכו המיוחדת של הרבי מלך המשיח הוא מתרץ את השאלה הזאת ע"י דיוק בפרש"י. רש"י מזכיר בפירושו, שהקול שהיה נשמע במשכן היה אותו "קול שנדבר עמו בסיני", הקול של מתן תורה. גם לקול של מתן תורה היה הפסק, אמנם זה לא היה הפסק במקום כי אם הפסק בזמן. לאחר מתן תורה נאמר בפסוק (יתרו יט,ג):"במשך היובל, המה יעלו בהר" ושם רש"י מסביר:"כשימשוך היובל, הוא סימן לסילוק השכינה ולהפסקת הקול". הקב"ה הוא אינסופי, ולכן גם "קולו" הוא בעל כח אינסופי. הקול שנשמע בעת מתן תורה היה אמור להמשך לעולם, לעד ולנצח נצחים, בדיוק כמו שהקב"ה קיים לעד ולנצח נצחים. מדוע, באמת, נפסק קולו של הקב"ה לאחר מתן תורה?

מכיון שהקב"ה רצה לתת לנו ולעולם סביבנו בחירה חופשית לקיים את רצונו. אם היינו שומעים כל הזמן את קולו של הקב"ה המכריז:"אנכי ה' אלוקיך", לא הייתה לנו שום יכולת מרידה, לא הייתה לנו שום יכולת חשיבה עצמית, ולא הייתה לנו שום יכולת בחירה חופשית, היינו "מוכרחים" לקיים את הרצון העליון. אמנם, לא היינו מרגישים שמכריחים אותנו, כי היינו שומעים (רואים) ומרגישים את האמת האלוקית הנצחית בכל עת ובכל שעה, אבל מ"מ זו לא נקראת בחירה חופשית באמת. לכן הקב"ה החליט לעשות נס ולעצור את הקול האלוקי של מתן תורה, שלא ישמע בכל זמן.

וזאת גם הסיבה שהקב"ה עשה נס מיוחד למנוע את התפשטות הקול האלוקי מהמשכן כלפי חוץ, עד כדי כך שאפילו אהרון לא היה יכול לשמוע. כי אם הקול האלוקי היה נשמע מחוץ למשכן ומתפשט בעולם (בקביעות ובתמידיות) הרי העולם כולו היה נהפך ל"אהל מועד" אחד גדול, ללא יכולת בחירה חופשית או חשיבה עצמית.

וכאן ישאל כל חבדני"ק מתחיל:"אבל, האם לא זו התכלית?! האם לא זו המטרה?! להפוך את העולם ל"משכן לה'"?! האם לא זו היא הגאולה?!
והתשובה היא- כן, זו התכלית! אבל..לא ככה!
הקב"ה התאווה ל"דירה בתחתונים", דירה לו יתברך הנעשית ע"י בחירת התחתון, ע"י הבנת התחתון, ע"י הפנמת (אדם) התחתון, ולא ע"י גילוי העליון, הקב"ה, וכפיית התחתון!
הקב"ה רוצה שנבחר בו ובתורתו, בדרך החיים שהוא הכתיב לנו, כי אנחנו רוצים את התורה, כי אנחנו מבינים את חשיבות וקדושת התורה, כי אנחנו בוחרים את הקב"ה ואת תורתו. הקב"ה רוצה את בחירת התחתון, ולא את כפיית התחתון!

מכך לומד הרבי מלך המשיח הוראה חשובה לכל אחד ואחת, הוראה שהיא מטווה דרך בהבאת הגאולה. מצד אחד, "כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו ע"ה" (תניא ריש פרק מב) בכל יהודי יש את בחינת משה שבקרבו, שצריכה להיכנס, מדי יום, אל הקודש פנימה, אל תוך אהל מועד, ושם הוא אמור לשמוע את קולו של הקב"ה, מדבר אליו מבין שני הכרובים. כפי שהאדה"ז מבאר ענינים אלו (ואחרים) בלקוטי תורה (ריש פרשתינו). מצד שני, אסור לאדם להסתפק עם עבודתו בקודש, התייחדות עם קולו של הקב"ה בתוך אהל מועד, בשביל להביא את הגאולה, עליו לצאת החוצה ולהמשיך את הגילוי האלוקי בעולם, בעניני החולין, בגוף ובנפש הבהמית שלו, ובסביבה שמחוצה לו. כי אם הקב"ה עשה נס מיוחד, והפסיק את הקול האלוקי, רק כדי לאפשר את העבודה בעולם, הרי זה מלמדנו כמה עבודה זו חשובה לו!

ובמילים פשוטות, על כל יהודי, מדי יום, להתחיל את היום בבית הכנסת ובבית המדרש, "במשכן" וב"אהל מועד", מקום בו הוא יכול להתייחד עם האור והקול האלוקי, ע"י לימוד התורה, ובכך לשמוע את קולו של הקב"ה, המדבר אליו דרך דפי הגמרא ומאמרי החסידות. ולאחר מכן, עליו לצאת לעולם, להביא את העולם להכרה מוחלטת, "כי יש בעל הבית לבירה זו", ושהעולם כל כל פרטיו, יבוא לבחירה חופשית ש"אין עוד מלבדו".

נסיים בסיפור על כח הבחירה החופשית שיש לכולנו. מספרים על הרב יצחק זילבר ז"ל, שהתעסק רבות בענייני גיטין ועגונות, והיה משתדל בכל דרך אפשרית להמציא את הגט המיוחל לאישה העגונה. יום אחד היה צריך הרב זילבר למצוא אדם מסוים בדחיפות, בשביל איזה גט שהיה עסוק בו. הבעיה היתה שהוא לא ידע את כתובתו של האדם.

בלית ברירה, הוא יצא לרחוב, עצר מונית ואמר לנהג: "סע!". נהג המונית ששאל: "לאן?". ענה לו הרב: "לא יודע, סע!".
הם הגיעו לצומת סנהדריה, והנהג שואל שוב: "ועכשיו לאן לפנות?"
עונה לו הרב: "אם לא יודעים להיכן לפנות, אז כל פניותיו של אדם יהיו לימין, פְנֶה ימינה לכיוון רמות". הם עוברים את כל שכונת רמות, ויוצאים כבר מירושלים לכיוון השפלה…
נהג המונית כבר השתגע: "תראה, חבל על הכסף שלך, אני עוצר לך כאן ליד גבעת זאב, תרד, יש כאן תחנת אוטובוס, ותמשיך לנסוע יותר בזול להיכן שאתה רוצה".
הרב זילבר ירד מהמונית, ומיד שאל את האדם הראשון שנקרא בדרכו: "תגיד, היכן גר איש פלוני?". כאילו מן השמים, עונה לו אותו אחד: "הנה, ממש כאן מעבר לכביש בבית השני!!!".
אם יש לנו כח לבחור, אז בואו נבחר לעשות משהו בנידון!
שבת שלום!