סיפור חיים מדהים: ד"ר זלנקו שלא הכרתם

אברהם רייניץ, בית משיח

כשיואל ווגל, חסיד סאטמר רואה חשבון, נכנס לביקור שגרתי במרפאה של ד"ר זאב זלנקו, הוא לא תיאר לעצמו שהביקור הזה ישנה את חייו. הוא בסך הכל ביקש לברר מדוע הוא מצטנן לעיתים תכופות, אבל ד"ר זלנקו התגלה כרופא שלא מסתפק בבדיקת גופו של המטופל, אלא מדבר ונוגע גם בנשמתו. "בוא, נשב במשרד שלי ואסביר לך את זה", אמר לו הרופא וחשף אותו לראשונה לספר התניא. משם הייתה הדרך קצרה לשיעור תניא בכל בוקר, וחייו של ווגל השתנו.

•

מאות מיליוני אנשים שמעו בחודשים האחרונים את השם 'ד"ר וולדמיר זלנקו' בקשר לטיפול הרפואי המיוחד שהמציא למחלת הקורונה. תחילה זה היה נשמע כמו רעיון הזוי, שרופא משפחה אנונימי הצליח למצוא נוסחת פלא שמסוגלת לרפא חולי קורונה; אחר–כך הוא הפתיע בסרטון עם מסר ישיר לנשיא ארצות הברית, שהפך לסרטון ויראלי עם מליוני צפיות, וכעבור ימים אחדים כאשר דונאלד טראמפ הזכיר אותו בתדריך הקורונה היומי ואף שלח את ראש הצוות הרפואי שלו לשיחת עומק עם הרופא היהודי – 'פרוטוקול זלנקו' הפך לאחד הטיפולים הכי מדוברים במסדרונות בתי הרפואה בכל רחבי העולם.

בחודשים הבאים התברר, כי דווקא ההתלהבות של נשיא ארה"ב וצוותו מהצלחת הטיפול שלו – הייתה בעוכריו… מתנגדיו של טראמפ, שבמסגרת מסע הבחירות עשו הכל כדי להכפיש אותו, סימנו כעת את המטרה החדשה: הפרוטוקול של זלנקו, שאומץ בחום על ידי טראמפ וצוותו, הפך ליעד להכפשות והאשמות. גם ענקיות התרופות, אלו שמתכננים לגרוף מליארדי דולרים על התרופה לקורונה, לא ראו בעין יפה את העובדה שקוקטייל תרופות שעולה כעשרים דולר, עושה את העבודה… הם החלו לתקוף את הנוסחה מכל כיוון אפשרי, וממשלות רבות שאימצו את הפרוטוקול, תפסו רגליים קרות והפסיקו את הטיפול לפי פרוטוקול זלנקו. המגיפה העולמית המשיכה לגבות מחיר כבד, ועיניו של ד"ר זלנקו רואות וכלות.

הוא לא מקבל תמלוגים על הפרוטוקול שלו, אבל כרופא שרואה את שליחות חייו בהצלת חיים, הוא מלא אושר על כל מדינה שראשיה יוצרים איתו קשר ומצילים את חייהם של מאות אלפי אנשים באמצעות הפרוטוקול שלו. כך בברזיל, כך באיי הונדורס, ועוד עשרות אלפי חולים מכל רחבי העולם שעומדים איתו בקשר באמצעות הרשתות החברתיות, ופועלים לפי הנחיותיו מצילות החיים.

בשבוע שעבר גם הערוץ הישיר הזה קיבל מכה קשה, כאשר הרשת החברתית 'טוויטר' החליטה לחסום את החשבון שלו, ולהותיר יותר מ–160 אלף עוקבים ללא עדכונים.

ולמרות הכל, הפורוורד, אתר חדשות יהודי–אמריקני מניו יורק, פרסם את רשימת ה–50 היהודים המשפיעים בעולם לשנה האחרונה, ובין האישיים שנבחרו – הרופא החב"די ד"ר זלנקו – על שהמציא נוסחה להתגבר על נגיף הקורונה, ובכך הצליח להשפיע ולהציל חיי אדם רבים.

כאשר התקשרתי השבוע לראיין את ד"ר זלנקו, חשבתי שנדבר על הפן הרפואי בחייו, ובעיקר על הפרוטוקול שהמציא נגד הקורונה. אבל במהלך הראיון גיליתי כי מאחורי חלוק הרופאים מסתתר סיפור חיים מדהים, מרתק ומרגש – של צעיר פילוסוף אתאיסט שהופך לחסיד נאמן לרבי ומשכיל בחסידות, המפיץ את מעיינות החסידות במקומות לא–צפויים; ולאחרונה למרבה הצער מתמודד גם עם מצב רפואי מורכב. הראיון המתוכנן הפך למונולוג מרתק, שמוגש לפניכם.

מרוסיה לאמריקה, בעיצומה של המלחמה הקרה

ד"ר זאב זלנקו נולד בשנת תשל"ג ברוסיה הסובייטית, להורים שהיו תוצר של מערכת החינוך הקומוניסטי, וכמעט לא ידעו על יהדותם. למעשה שני דורות אחורה, כל המשפחה הייתה שומרת תורה ומצוות, אבל בעקבות המהפכה הקומוניסטית סבו וסבתו עזבו כבר את הדת, ולהוריו בקושי היו זכרונות יהודיים. "אבי זכר במעורפל שראה מצות בבית סבו וסבתו, ואילו אמי זכרה את סבה וסבתה מדליקים נרות חנוכה ומקפידים על בשר כשר", הוא מספר.

למרות שלא התנהגו כיהודים – בעיני הגויים הם נחשבו כיהודים ונמצאו ראויים להערות אנטישמיות… לאמו נאמר שלא לנסות אפילו להגיש מועמדות לאוניברסיטת קייב מכיוון שהיא יהודייה, ורק בלנינגרד הצליחה להתקבל. גם אביו ספג מפעם לפעם קריאות ז'יד, ונאלץ להגן על עצמו מפני תקיפות פיזיות בשל היותו יהודי. "גם אני עצמי, למרות גילי הקטן, הספקתי לספוג הערות אנטישמיות, כאשר המטפלות במעון היו מכנות אותי ז'יד קטן"…

בשנת תשל"ז, הצליחה המשפחה לקבל היתרי יציאה מרוסיה, ולאחר תחנת–ביניים באיטליה – המריאו לארצות הברית, שם התיישבו בברוקלין. כעבור כמה חודשים אביו לקח אותו לקראון הייטס, שם ערך לו ברית מילה בבית הכנסת של ארגון FREE הפועל בקרב יוצאי רוסיה. זאב היה מספיק גדול כדי לזכור את הברית, וגם לשאול את אביו מדוע עליו לעבור את הטקס הזה. "אבי הסביר לי שכל יהודי אמור לערוך ברית בגיל שמונה ימים, אך ברוסיה לא איפשרו לנו לקיים את המצווה הזאת, וכעת סוף סוף אנחנו יכולים. ואכן, כאשר נולד לי אח נוסף, אפרים, ערכו לו את הברית בגיל שמונה ימים".

איך הייתה ההתאקלמות שלכם בניו–יורק?

"לא קלה", הוא נאנח. "היו אלה ימי המלחמה הקרה בין רוסיה לארצות הברית, ועם המבטא הרוסי הבולט התקשינו להשתלב בחברה האמריקאית. אבי עבד כנהג מונית, ופעם כאשר שוטר עצר אותו על עבירת תנועה, הוא ניסה בטבעיות לשחד את השוטר בשטר של 20 דולר. השוטר צחק ואמר: כאן זה לא רוסיה… אימי אמנם למדה מחשבים, אך רק כעבור עשר שנים הצליחה לקבל משרה טובה בתאגיד הבנקאי מורגן–סטנלי.

אם למבוגרים לא היה קל – לי היה ממש קשה… הילדים בבית הספר הציקו לי על היותי 'רוסי', קראו לי שמות גנאי ואף פגעו פי פיזית. מצאתי נחמה בהצלחתי בלימודים, מה שהציב אותי בין הטובים בכיתה, אבל מבחינה חברתית הייתי בודד.

כשהייתי בגיל שלוש–עשרה לא ידעתי דבר על הבר–מצווה והנחת תפילין, אך בדיוק באותו זמן התחלתי לעבוד כנער שליחויות, ואת הכסף שצברתי בזבזתי על בגדים יקרים ואביזרים חומריים אחרים. חשבתי שזה יביא מזור לכאב הרגשי, ורק כעבור שנים הבנתי שזה היה רק כמו 'פלסטר' על הפצע הרגשי. הבגדים החדשים גרמו לתחושה טובה לכמה ימים, ואחר–כך חלפו להם…

בינתיים התבגרתי והתחלתי לעצב את השקפת עולמי. ידעתי שאני יהודי, אמריקאי ורוסי, אבל באמת לא היה לי חיבור אמיתי עם אף אחת מהזהויות שלי. נמשכתי לעבר האתיאזם, וכאשר נכנסתי לקולג' נרשמתי ללימודי פילוסופיה. מכיוון שסבלתי מיחסי חברה גרועים, קיבלתי באהדה את השיטות הרואות בבני האדם את התגלמות הרוע. מאוחר יותר, כאשר חזרתי בתשובה, הבנתי שבכל אדם יש ניצוץ אלוקי שמחייה אותו, אבל באותה נקודת זמן ראיתי בבני אדם סוג של 'חיות רעות'… הרגשתי בודד ואומלל, והיה ברור לי שמשהו כאן לא בסדר. אבל לא ידעתי מה זה.

הנסיעה לארץ ישראל, והתפנית הרוחנית

לקראת סיום הלימודים בקולג', ולפני התחלת לימודי הרפואה באוניברסיטה, שמעתי שאגודת הלל מארגנת עבור הסטודנטים היהודיים טיול בחינם לארץ ישראל. נרשמתי לטיול במטרה ליהנות מהחיים, ולא חלמתי שהטיול הזה יחולל שינוי מהותי בחיי הרוחניים.

במהלך השבוע הראשון טיילנו באתרים רבים, ונהניתי מהחשיפה לכל קשת החיים היהודיים בארץ ישראל. ההבזק הרוחני הראשון התעורר בליל שבת, כאשר התארחנו אצל משפחה חרדית בעיר העתיקה בירושלים, ידידים של המדריך הרוחני שלנו, הרב משה שור. יכולתי להרגיש את האושר והנינוחות של בני המשפחה, וזמירות השבת חדרו עמוק לתוך נשמתי. האווירה הכללית הייתה שלווה, וזה נגע בי עמוקות.

הטיול נמשך עוד כמה שבועות, במהלכו ביקרנו באתרים יהודיים בכל רחבי הארץ, ומיום ליום התחלתי להרגיש קשר עמוק יותר לעם ישראל ולארץ ישראל. כאשר הטיול הסתיים והייתי צריך לחזור הבייתה – לא יכולתי לעזוב… דיברתי עם הרב שור, והוא הבין את התהליך הרוחני שאני עובר, והמליץ לי להרשם לתוכנית בשם ישראלייט, שמנהל הרב דוד אהרן בעיר העתיקה בירושלים.

במהלך התוכנית למדתי הרבה על היהדות. בין השאר היו לי שיחות ארוכות עם ד"ר ג'רלד שרדר, יהודי שומר תורה ומצוות ופיזיקאי מפורסם בעולם. דיברתי איתו על הסתירה בין הדת למדע, והוא הראה לי שכאשר מכירים לעומק את היהדות וגם את המדע, הכל נהיה ברור יותר. ה'סתירות' הן תוצאה של בורות. או ביהדות, או במדע.

כעבור חודש הייתי חייב לחזור לארה"ב, ללימודי הרפואה. שוחחתי עם הרב אהרן על המשך דרכי, והבעתי את דאגתי שכאשר אגיע לאוניברסיטה בבופולו, לא אוכל להמשיך בלימודי היהדות. הוא אמר לי כי בהשגחה פרטית מופלאה בדיוק היום הוא אמור להרצות בפני קבוצת סטודנטים, שהגיעו עם שליח הרבי מליובאוויטש לבופולו, הרב נתן גוראריה. הוא קישר בינינו, וכך למעשה נוצר הקשר הראשוני שלי עם חב"ד בבופולו.

אני תקוע בסופת שלגים, ואבי עובר מוות קליני

בשנת תשנ"ה התחלתי ללמוד רפואה באוניברסיטה בבופולו. עוד לא הייתי סגור על עצמי בקטע הדתי. מצד אחד הלכתי עם כיפה, ומצד שני עוד לא החלטתי לשנות את אורח החיים לגמרי. עם זאת, הייתי שלם לגמרי עם הכיוון הרוחני. אני זוכר שאמרתי פעם לאחד האנשים הקרובים אליי – "אל תגרום לי לבחור בינך לבין אלוקים, כי אתה תפסיד"…

בחורף תשנ"ו עברתי חוויה מטלטלת. סופת שלגים השתוללה באזור, וכיסתה את בופולו בשלוש מטר שלג! הייתי תקוע בבית, והתקשרתי להוריי לשאול בשלומם. כשאבי הרים את הטלפון, הוא לא היה נשמע טוב. שאלתי אותו איך הוא מרגיש, והוא סיפר שיש לו כאבים בחזה ובעיות נשימה. אמרתי לו שזה נשמע כמו התקף לב, ושיזמין מיד אמבולנס. הוא ניתק מיד כדי להתקשר למוקד החירום, וכעבור דקותיים התקשרתי שוב, ודיברתי איתו עד שהאמבולנס יגיע. הוא היה מפוחד, ופתאום נזכרתי בפסוק 'שמע ישראל' וביקשתי ממנו לחזור אחריי. זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא התפלל לה'.

האמבולנס הגיע בתוך חמש דקות ופינה אותו לבית הרפואה. כאשר הגיע לבית הרפואה מצבו הידרדר והוא הגיע לכדי מוות קליני. למזלו הטוב, הרופא הצליח לעשות לו החייאה, ולבו חזר לפעום. בזמן שכל זה קרה, אני הייתי תקוע בסופת השלגים, ולא הצלחתי ליצור קשר טלפוני עם אף אחד. התפללתי אז, כמו שלא התפללתי מעולם. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את הנוכחות של הקב"ה בתפילתי. מאוחר יותר נודע לי על הניסים הגלויים שאירעו לאבי והותירו אותו בחיים.

הרגשתי שאלוקים נענה לתפילותיי, והתקף הלב של אבי חיזק את אמונתי בה' ואת רצוני לחיות לפי ההלכה היהודית. התחלתי לשמור כשרות ושבת, ובאותה תקופה גם הכרתי לראשונה את הרב העשל גרינברג, שהחל ללמוד איתי חסידות ומהר מאוד הפך לאחד האנשים המשפיעים ביותר בחיי.

באותה תקופה, גם אחי אפרים החל להתקרב בצעדי ענק, וכאשר החל להקפיד על כשרות ונמנע מלאכול ממטבחה של אמי – צעדו הוריי לקראתנו והחליטו להכשיר את המטבח ולשמור על כשרות האכילה. זה היה השלב הראשון, שאחריו הם המשיכו להתקדם ביהדות.

תסביך הרקע הרוסי, והיציאה ממנו

עם סיום שנת הלימודים השניה ברפואה, התקדמתי כל כך הרבה ביהדות שהרגשתי חובה לצאת לשנת חופשה ולהשקיע את כל כולי בלימודי היהדות. נרשמתי והתקבלתי בישיבת 'אור תמימים' בכפר חב"ד, בראשותו של הרב שניאור זלמן גפני.

שקעתי בלימודים אינטנסיביים, וגיליתי שלימודי הרפואה הם כמו גן ילדים לעומת הלימודים בישיבה. מ–7:00 בבוקר ועד 22:00 בלילה. זאת מלבד ההתוועדויות המרתקות עם הרב גפני, שנמשכו לתוך הלילה, וחוללו שינוי נפשי עמוק בקרב המשתתפים.

במקביל ללימודים, התחלתי להשתתף בפעילות החב"דית, כמו מבצע תפילין וכדומה. זו הייתה הזדמנות מרתקת עבורי, לראות את התעוררות הנשמה היהודית כתוצאה מקיום המצוות. ראיתי אנשים שהזניחו את צרכי הנשמה שלהם במשך שנים ארוכות, כמו אותו יהודי בן שבעים שאמר לי כי הפעם האחרונה שהניח תפילין הייתה בבר מצווה שלו. כאשר החל לומר 'שמע ישראל' הוא החל לרעוד ולבכות מהתרגשות. הוא אמר לו שבאותו רגע זכר את אביו, סבו, והקב"ה…

פעם הלכתי לבית הרפואה אסף הרופא, ועברתי בין החדרים. באחד החדרים המטופל ישן במיטה, ולידו ישב בנו. לא ידעתי שזו לא שינה רגילה, אלא שהוא נמצא במצב של 'קומה'. הצעתי לבן להניח תפילין, ובעודו מניח תפילין החל אביו לזוז במיטה. המכשירים החלו לצפצף במהירות, ורופאים ואחיות הציפו את החדר כשאני נאלץ לעזוב. לא יודע מה היה שם בסוף, אבל ראיתי מול עיני את הקשר העמוק בין אבא לבנו, כמבואר בחסידות, עד שהתפילין של הבן עוררו את האב.

בכפר חב"ד זכיתי להיות בן–בית אצל החסיד בעל מסירות נפש הרה"ח ר' דוד חן ע"ה. הוא ורעייתו חיה ארחו אותי בביתם, ואצלם למדתי כיצד נראים חיי היום–יום של חסיד. הייתה להם השפעה משמעותית על חיי, שכן עד אז הייתי נבוך מהיותי 'רוסי' וניסיתי לברוח מהסטיגמה הזאת. אצלם למדתי שיהודי שהגיע מרוסיה זה יהודי של מסירות נפש, וזה הפך להיות 'אות של כבוד' עבורי.

בקראון הייטס

לאחר שנה של התעלות רוחנית בכפר חב"ד, חזרתי ללימודי הרפואה בבופולו. כעת כבר הייתי שומר תורה ומצוות, ומקורב מאוד לחב"ד. התחלתי ללמוד עם הרב העשל גרינברג את מאמרי "דרך מצוותך", ומאמרי חסידות נוספים, במקביל ללימודי הרפואה.

כעבור שנתיים סיימתי את לימודי הרפואה, והפכתי להיות "ד"ר ולדימיר (זאב) זלנקו". החלטתי שבטרם אתחיל את הקריירה הרפואית שלי, עליי לחזור ללמוד בישיבה. עברתי לקראון הייטס, ונכנסתי ללמוד בישיבת 'הדר התורה'.

במקביל, התחלתי להתעניין בשידוכים. מכיוון שהוריי לא הכירו את תהליך השידוכים, הייתי צריך לטפל בכל התהליך בעצמי. לקבל את ההצעות, ולברר, ולבסוף להפגש.

באותה שנה למדתי גם את אומנות המילה. בהשגחה פרטית נפלאה, המורה שלי – הרב רמי כהן מבורו פארק – היה זה שמהל אותי 23 שנה קודם לכן, כאשר אבי הביא אותי לFREE. כך זכיתי להכיר גם את הרב שניאור זלמן שגלוב, שפעל בקרב יהודי רוסיה, והפכנו לחברים קרובים. נהניתי מאוד להגיע לשיעורי התורה והתפילות ב–FREE, ולהשתתף בהתוועדויות עם חסידים מרקע רוסי.

בין לבין, התחלתי לחפש מקום עבודה. בראיונות לקבלת עבודה הקפדתי על כל כללי הצניעות, וכאשר רופאות לא הבינו מדוע אינני לוחץ את ידיהן, הסברתי להם שבכל הנוגע לתהליכים רפואיים, אין לי בעייה להעניק טיפול רפואי לנשים, אבל בהקשרים חברתיים היהדות מכבדת את הנשים דווקא על ידי שמירת המגע. דווקא העמידה על העקרונות מצאה חן בעיניהם, והם ביקשו שאעבוד אצלם. לפועל זה לא הסתדר מצידי, והמשכתי לחפש.

בסופו של דבר מצאתי עבודה במרכז רפואי בהנהלת ד"ר סם סנדובסקי, יהודי שומר תורה ומצוות. התיידדתי איתו, ופעם סיפר לי כי אחד מילדיו סבל מבעיה רפואית, והוא זכה לקבל ברכה מהרבי והתרפא בניסי ניסים.

לקראת סיום השנה הראשונה בקראון הייטס, הכירו לי את מרת סימה חנה שולר, ולאחר שהתברר כי אנו חולקים ערכים משותפים החלטנו להשתדך. כעבור חודשיים התחתנו בקראון הייטס.

הילד הראשון, ונס ההחלמה של אמא

לקראת סוף השנה הראשונה לנישואינו, ציפינו להולדת הילד הראשון. שבת אחת, הטלפון בבית מצלצל ועל הצג אני רואה את המספר של הוריי. הם ידעו כי לא מתקשרים אליי בשבת, והבנתי שמדובר במקרה רפואי של פיקוח נפש. הרמתי, ואכן אבי סיפר לי כי אמי סובלת מכאבי בטן קיצוניים, והוא לקח אותה לבית הרפואה. נסעתי מייד לבית הרפואה, כדי לעמוד מקרוב אחרי הטיפול הרפואי, וכאשר הגעתי היא הייתה בעיצומם של צילומים, שגילו גידול בגופה. היא נזקקה לניתוח חירום מציל חיים.

כעבור מספר ימים היא שוחררה הביתה, אולם לא חלף זמן רב וחל סיבוך רפואי נוסף, שהיא יצאה ממנו רק בנס. כשהיא יצאה להתאוששות, היא הייתה מיואשת לגמרי. לפני שאימי חלתה, היא הייתה מנתחת מחשבים מצליחה מאוד בתאגיד בנקאי ענק, והתפרנסה היטב. כעת, לאחר שחלתה במחלה ההיא, ונזקקה לטיפולי כימותרפיה, היה נראה שהיא איבדה את הרצון לחיות.

בדיוק אז נולד לנו בננו הראשון, וקראתי לו לוי יצחק על שם אביו של הרבי. באותם ימים עלו לי מחשבות: למה עשה ה' ככה? למה לערבב את השמחה של הולדת הבן עם הצער והחרדה ממצבה הרפואי של אמי?

זמן קצר לאחר שהילד השתחרר מבית הרפואה, הלכנו לבקר את אמי, והבאתי לה להחזיק בזרועותיה את הנכד הראשון שלה. מה שאירע אחר–כך היה פשוט נס. ברגע שהחזיקה את התינוק החמוד בידיה, היא כאילו קיבלה זריקה של חיים. פשוט ראיתי את השינוי באופן מיידי.

אז הבנתי, בדיעבד, את ההשגחה העליונה שתזמנה את הולדתו של הבן הראשון דווקא בזמן שאמי הייתה צריכה את העידוד הזה.

במסגרת עבודתי בבית הרפואה ניצלתי הזדמנויות כדי להניח לפציינטים תפילין, או לעורר אותם לנושאי יהדות אחרים. בימי ראשון בדרך כלל היה פחות עומס בעבודה, והייתי עובר בין החדרים עם התפילין, ומציע לגברים היהודים להניח תפילין. הייתה לי בדיחה קבועה כדי לשבור את הקרח, והייתי אומר 'באתי לבדוק את הלחץ–דם הרוחני שלך'…

פעם פגשתי מטופל קשיש שהסכים להניח תפילין. עזרתי לו ואמרנו יחד את 'שמע ישראל'. כעבור שעה בערך החלו המכונות בחדרו לצפצף, ולרופאים שהגיעו לא נותר אלא לקבוע את פטירתו. בדיעבד התברר שהייתה זו אמירת ה'שמע' האחרונה בחייו.

•

כעבור שנתיים, קיבלתי הצעה מעניינת: להיות רופא במרכז בריאות בקריית–יואל, בעיירה מונרו שבניו יורק. מעולם לא שמעתי על הקהילה הזאת לפני כן, אך כאשר שמעתי שמדובר בקרייה חרדית, ויתאפשר לי בקלות לשמור על שבתות וחגים – החלטתי לקבל את ההצעה.
באותו רגע, חיי עמדו להשתנות. אבל אני עוד לא ידעתי על כך…

המשך קורות חייו המרתקים של ד"ר זלנקו בשבוע הבא בע"ה