"הרבי והשליחות צריכים לחדור בכל חייו של החסיד"

מאת ישראל לפידות, מגזין 'בית משיח'

זכיתם, כידוע, להיות מאלו שנשלחו על–ידי הרבי לשליחות בישיבה באוסטרליה בפעם הראשונה, ואחר כך מקבוצת השלוחים הראשונה לארץ הקודש. הייתי רוצה לשאול קודם כל, ברמה המאוד אישית אולי, מה הייתה ההרגשה בשעה שנודע לכם כי אתם נבחרתם באופן אישי על ידי הרבי לשמש כשליח אישי של הרבי, וכיצד התבטאה ההרגשה הזאת בפועל, בשעה שהתחלתם את השליחות?

"האמת היא שקצת קשה לבטא במילים כמו גם עצם השיתוף של התחושות, אבל אם אתה שואל – אספר לך סיפור מעניין שיכול לבטא את ההרגשה המיוחדת: בכ"ה אדר תשל"א, כשהרבי חזר מהאוהל, קיבלנו את התשובות שהרבי אישר את השליחות לאוסטרליה.

זה התחיל כמה שבועות קודם לכן, כאשר כל אחד מאיתנו נקרא למזכירות באופן אישי, מבלי לדעת איש על רעהו כי אף הלה הוזמן למזכירות וחלקנו אף לא הכרנו כלל איש את זולתו. בבוקרו של יום כ"ה אדר, יום בו הרבי הולך לאוהל לכבוד יום ההולדת של הרבנית חיה מושקא ע"ה, שמענו מהרב בנימין קליין שככל הנראה כאשר הרבי ישוב בערב מן האוהל יתקבל האישור הסופי על השליחות. ההתרגשות באותם רגעים הייתה בשיאה. ואכן באותו ערב הרב קליין קרא לי למזכירות והודיע לי על תשובתו של הרבי – הייתי היחיד ששהה באותו רגע ב־770.

כשיצאתי מן המזכירות התמימים שהיו באזור ניגשו לאחל לי בהתרגשות גדולה "מזל־טוב", ובאופן ספונטני התחילו ריקודים של שמחה במסדרון הכניסה ל'זאל הקטן'. באותו רגעים ממש עמד שם בסמוך בחור אחד שגיחך מעט: "אומרים פה מזל טוב… כאילו הוא נהיה חתן…". עמד שם בדיוק ר' שלום ג'יקובסון שהיה אז מהתמימים המבוגרים, והוא הגיב לאותו בחור: "חתן כל אחד יהיה בסוף, אבל שליחות כזאת לא כל אחד מקבל…".

"ואכן השמחה הייתה גדולה עד מאוד. בכלל עצם העניין של לזכות לקבל מהרבי את האישור להיות שליח שלו, ובפרט באותה תקופה שהיה זה דבר נדיר ביותר – אחת לשנתיים בחר הרבי קבוצה של שלוחים מיוחדים שלו, כאשר כל קבוצה מנתה כמה תמימים אחדים. ואני זכיתי להימנות על חברי הקבוצה השלישית מאז תחילת השליחות המיוחדת".

וכשהרב שב מן השליחות הזאת ובא בברית הנישואין, הרב זוכה שוב, בפעם השנייה, בזכות הזאת לשמש שליח מיוחד של הרבי – והפעם בקבוצת השלוחים המיוחדת ששלח הרבי "לארץ הקודש"…

"אחרי החתונה למדתי ב'כולל' שעל יד המזכירות. כשעמדתי לסיים את השנה הראשונה קיבלתי כל מיני הצעות ל'שליחות', אולם לבסוף נתקבלה ההחלטה – בהסכמת הרבי – להישאר שנה נוספת ב'כולל'. ואז, בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ו לפתע דיבר הרבי על רצונו הק' לשלוח שלוחים לארץ הקודש.

המשך הדברים אחר השיחה הזו היה מאוד מיוחד ויוצא דופן: למעלה משלוש מאות איש נרשמו לזכות בשליחות זו! אמנם בהתוועדויות בשבתות שלאחר מכן דיבר הרבי על תנאים מסוימים הנדרשים מן המועמדים לשליחות, כך אט־אט הלכה ונצטמצמה רשימת המועמדים ומן הרשימה הסופית שכללה אך את אלו שהלמו את התנאים שהציב, בחר הרבי את השלוחים שישמשו שלוחיו לארץ הקודש. ומאליו מובן, שכשהגיעה לנו הידיעה שנבחרנו להיות שלוחים של הרבי – השמחה הייתה עצומה במידה שאין לתאר.

ואכן, כל מי שמעיין בשיחותיו הקדושות של הרבי רואה על נקלה כי בלי ספק מדובר על עניין שמיימי, שליחות חד פעמית של ממש, מיוחדת במינה, הרבה מעל ומעבר לשליחות הרגילה למקומות אחרים. בכמה וכמה ביטויים פלאיים, הביע הרבי את עניינה של השליחות הזאת בכך שהוא רוצה להיות בארץ הקודש, וכשאדם רוצה להיות במקום מסוים אך אינו יכול הוא שולח שליח ושלוחו של אדם כמותו, ולשם כך הוא שולח את השלוחים הללו.

ומובן אפוא עד כמה הייתה עמוקה ונפשית הרגשת השמחה שיש לך כזאת שליחות, ועד כמה ההרגשות העמוקות הללו השפיעו על כל הליכותינו ואורחותינו. זאת לא רק שליחות לבצע משימה, אלא עצם השהות שלך בארץ הקודש היא עצמה לבדה כבר חלק מן השליחות. זו שליחות שמקיפה אותך 24 שעות ביממה כפשוטו ממש. והרבה מאוד היינו מתוועדים בינינו על הנקודה המיוחדת הזאת, ובוודאי שזאת נקודה שחודרת בכל האישיות שלך".

"רוח השליחות וההתמסרות לענייניו של הרבי היא היא עיקר בניינה, יסודה והווייתה של הישיבה"

יש עוד נקודה בנוגע לשלוחים של הרבי לאה"ק, שבמידה מסוימת ניתן לומר אשר הם אלו שהחדירו רמה חדשה בהתקשרות לרבי בארץ הקודש.

"אכן שמעתי באותו זמן שמדברים בין הבחורים בישיבות, שמי שרוצה לקבל חמימות בהתקשרות לרבי – צריך לנסוע לישיבה בצפת, היות ושם מכוונים ומחממים בעניין ההתקשרות, יש לציין שבצפת שהו אז כלל השלוחים הנשואים שיצרו את השיח והאווירה המיוחדת שהוסיף והשפיע על אופייה המיוחד של הישיבה.

ב"ה אוירה זו חדרה לעוד ישיבות, וחלק מהשלוחים יצאו לכהן כראשי ישיבות ומשפיעים בישיבות נוספות והחדירו שם את הרוח הזאת של ההתקשרות. אבל בלי ספק ניתן לומר שהתחלת פריצתה של תודעת ההתקשרות האמיתית לרבי ביתר עוז, החלה בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת…"

אמנם יחד עם כל המעלות הרוחניות הנשגבות, המעבר מארץ טובה ורחבה בגשמיות וברוחניות, לצפת השוכנת בקצה הארץ, בטח לא היה מהדברים הקלים…

"האמת היא שגם לגבי תושבי הארץ, המעבר לעיר מרוחקת ופינתית – כמו שהייתה אז עיר הקודש צפת – היה עניין מאוד לא פשוט. על אחת כמה וכמה למי שבא מחוץ לארץ. באותן השנים, לשם משל, לא ניתן היה להשיג מוצרי חלב מהדרין בצפת, והיה רק נהג מונית שפעם בשבוע הביא מעט מוצרי חלב מהדרין… אתה יכול לתאר לעצמך איך זה היה נראה…".

ואז, קצת למעלה משנה מהגעתכם לצפת, כבר מוקמת הישיבה. כיצד זה התחיל?

"עוד קודם הגעת קבוצות השלוחים המיוחדות בשנים תשל"ו–תשל"ח, שלח הרבי לצפת את הרה"ח ר' אריה לייב קפלן ע"ה. ביחידות קודם היציאה לשליחות הרבי הציב בפניו את מטרת השליחות שכללה הקמת קריה חבדי"ת על כל מוסדותיה.

'המוסד' הראשון שהקים הרב קפלן ע"ה היה כולל אברכים אליו הצטרפנו גם אנו עם בואנו לצפת, ולאחר מכן שאר מוסדות החינוך בהתאם לגילאי הילדים של השלוחים, תחילה גנים, אחר כך תלמוד תורה ובית ספר לבנות, בית חנה ושאר המוסדות בהתאם למטרה שהציב הרבי, כך שגם הקמת הישיבה הייתה בעצם חלק ממטרות השליחות לעיה"ק צפת.

"לפועל, השלב המעשי של הקמת הישיבה החל דווקא מיהודי שלא נמנה על חסידי חב"ד, ר' ישראל קניג, אשר היה איש 'מקושר' מאוד ואחראי על מחוז צפון במשרד הפנים. הוא היה בעל לב חם מאוד ורצון גדול להכניס לצפת קצת אידישקייט. הוא אמר לרב קפלן: "אם תפתחו ישיבה בצפת, ככה שברחוב ירושלים (הרחוב המרכזי של צפת) יסתובבו בחורים עם ציציות, אני אדאג למימונה של הישיבה למשך זמן מה".

"הרב קפלן התקשר לרב חודקוב ופירט את כל פרטי הסיפור עם הצעתו של קניג, וגם הוסיף הרב קפלן, שמצד הישיבה בכפר חב"ד ישנה נכונות לשלוח כיתה של תלמידים לישיבה החדשה שתוקם, וניתנה הסכמתו של הרבי לכל העניין. הרב קפלן סיפר לנו אחר כך על תגובתו של הרב חודקוב כאשר הציג בפניו את הצעתו של ר' ישראל קניג לפתיחת הישיבה: "קניג לא פותח ישיבות של חב"ד, חב"ד פותחת ישיבה! קניג יכול לתמוך בישיבה, אבל חב"ד היא זו שפותחת אותה".

"הרב קפלן נכנס אז ל'כולל' וסיפר לנו על כל העניין, הייתה זו התקופה שבה כמה מאיתנו כבר התחילו לחפש עבודה במה יתעסקו. הרה"ח ר' אליהו פרידמן ע"ה נידב עצמו לשמש לנהל את הישיבה, ולהבחל"ח אל הרה"ח ר' שלמה זלמן לבקיבקר ואליי פנה הרב קפלן שנשמש כראשי הישיבה, וכך אחרי פסח הישיבה פתחה שעריה. ברוך ה' הגיעה אלינו קבוצה של כ־19 בחורים, מכפר חב"ד ונעשו כאן ממש "פיינע חסידישע אידן", יהודים חסידים יראים ושלמים של ממש.

"ניתן לומר שהישיבה בצפת מרגע הקמתה הייתה ישיבה של 'שליחות', ישיבה שהוקמה על ידי שלוחי הרבי לממש את רצונו הקדוש והוראתו הישירה בהקמת המוסדות בצפת, וכך עד היום, רוח השליחות וההתמסרות לענייניו של הרבי היא היא עיקר בניינה, יסודה והווייתה של הישיבה.

הדבר בא לידי ביטוי גם ברצון לפתח את הישיבה כל הזמן החל מהמחלקה לבעלי תשובה שהייתה אז ראשונה וייחודית בישיבות באה"ק, ובהמשך במחלקה לעולים מחבר העמים, ובשנים האחרונות ממש התפתחו מתוך הישיבה מוסדות חנוך לנער שפרצו דרך בעולם החינוך החבד"י בדור האחרון".

ומנין קיבלה הישיבה את שמה הייחודי 'ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש'?

"כבר מהרגע הראשון היה קשר מיוחד בין השליחות בצפת לרבי. הרב קפלן קיבל הוראה לדווח ישירות למזכירות ולא כפי שהתנהל בשאר המקומות שהעניינים היו מרוכזים דרך הנהלת המוסדות בארץ ישראל שהיו ממוקמים בלוד. כולל האברכים שהוקם היה מסונף ישירות למזכירות, והמלגות לאברכים הגיעו אף הן מהמזכירות.

וכך בנוגע לישיבה, בעוד ששאר הישיבות הוקמו כסניף של ישיבת תומכי תמימים המרכזית, הן הישיבה בקרית גת והן [מאוחר יותר] הישיבה במגדל העמק – הנה הישיבה בצפת הוקמה בפירוש כמשהו עצמאי ולא כסניף של ישיבת תומכי תמימים המרכזית.

לאור זאת, ביקש מאיתנו הרב קפלן שנעלה ונציע רעיונות לשם הישיבה, והדגיש שזאת משום שאין זה סניף של ישיבת תומכי תמימים המרכזית, אלא מוסד חדש הקשור לרבי בצורה הכי ישירה.

הרב קפלן העביר לרב חודקוב מספר הצעות והוא הנחה שבינתיים השם של הישיבה יהיה 'ישיבה גדולה' סתם ללא שם נוסף, כמו הישיבה במלבורן לדוגמא, רק בהיות שאז לא היה ברור בארץ ישראל מה כוונת השם 'ישיבה גדולה' [כיון שהתיבה 'גדולה' הייתה מתפרשת כגדולה בכמות ולאו דווקא כישיבה לשכבת הגיל הגבוהה], הציע הרב פרידמן ע"ה את השם 'ישיבת חב"ד' וכך הוסכם.

"אחרי מחצית השנה שלח הרבי מכתב לכל תלמידי הישיבות, ובמכתב לישיבה בצפת כתב הרבי "תלמידי ישיבת תומכי תמימים צפת". הרב פרידמן התלהב מאוד ואמר: הנה, הישיבה עכשיו היא חלק מישיבות תומכי תמימים, וכבר רצה להדפיס בלאנק עם הכותרת ישיבת תומכי תמימים. שאלנו את הרב חודקוב, והוא ענה לנו: מה שהרבי כתב תלמידי ישיבת תומכי תמימים – הוא מפני שברור הדבר שתלמידי הישיבה הם תמימים, אבל את שם המוסד יש להשאיר כפי שהוא כך.

אחרי זמן מסוים במכתב לכנס השלוחים שהתקיים בישיבה, הרבי כתב מכתב בו ביאר את שמה של הישיבה – ואז הרבי הוסיף את המילה "חסידי" לשם הישיבה – "ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת"".

"הרבה דברים שאנו הכנסנו בישיבה שלנו הפכו להיות, ברוך ה', לנחלת הכלל"

הייתי רוצה, ברשות הרב, לצלול מעט לעולם הישיבות של ימינו. מה התפקיד, בעיניים שלכם, של ישיבת חב"ד בימינו, ובפרט בעת הזאת כאשר עוד רגע וחולפים עשרים וחמש שנה מג' תמוז!

"להקים תמימים של דור השביעי!" מה הכוונה?

"המשמעות של המושג "תמים" בדור השביעי היא, אשר הדבר היחיד שעומד לנגד עיניו של התמים הוא – לראות מה הרבי דורש מאיתנו כתמימים, תוך שאיפה מתמדת לקיום וליישום הוראות הרבי לחיילי בית דוד, שמביאים לידי ביטוי את תפקידו של דור השביעי בסיום המלחמה נגד אלו אשר חרפו עקבות משיחך, והבאת הניצחון של הגאולה.

וזה מתבטא ב"ופרצת" – "ופרצת" בלימוד התורה, "ופרצת" בהפצת המעיינות, "ופרצת" במבצעים, "ופרצת" בהפצת תורתו של הרבי (הן לגבי עצמנו – להיות בקי בתורה של הרבי, והן לגבי אחרים), וזאת ביחד ובלי לפגוע כלל בזה שעיקר עניינו של תמים הוא הלימוד העיוני הן בנגלה דתורה והן בפנימיות התורה והתמסרות מיוחדת ללימוד עיוני ומעמיק מתוך שקידה והתמדה בכל תורתו של הרבי ואף כתיבת הערות וחידושים וכו'.

"בדור השביעי הנקודה התיכונה היא הרבי והשליחות – והיא צריכה להיות חדורה בכל הווייתו של חסיד בכלל ושל תמים בפרט. ולכן בכל דבר ובכל עניין – אם זה בלימוד, אם זה במבצעים, אם זה בקבלת המלכות, אם זה בהתבטלות לרבי מלך המשיח – בכל עניין הנקודה המרכזית היא שתמים הוא של הרבי. והשליחות של התמימים הם להיות חיילי בית דוד, אלו שמסיימים את העבודה לקבלת פני משיח.

"עניין זה קשור למה שציינתי קודם בנוגע לכך שכבר בזמנו אמרו שבצפת יש את העניין של ה'התקשרות': כי אצלנו מלמדים שהאמת היא שהפרטים השונים בישיבה אינם עניינים סותרים המפריעים אחד לשני. זה לא שיש לימוד התורה בפני עצמו, בנגלה ובחסידות ובהלכה, עבודת התפילה בפני עצמה, והמבצעים הם עניין בפני עצמו, אלא הכול אחד הוא, ההתבטלות לבעל הרצון, וזה בא לידי ביטוי בפרטים השונים כמו לימוד, הנהגה, מבצעים וכו', כמבואר בארוכה בשיחתו של הרבי אחרון של פסח תשל"ו.

"זהו עניינה של ישיבה בדור השביעי, ובתקופה זו בפרט: לגדל ולחנך את התמימים, הבנים של הרבי, להיות חיילים של הרבי, שלוחים של הרבי. לעשות מה שהרבי רוצה מאיתנו. והרצון המרכזי של הרבי מתמים הוא – שימלא את הוראות הישיבה ויקפיד על הסדרים של הישיבה – בחסידות, בתפילה, בלימוד הנגלה, ואפילו ביציאה למבצעים.

אצלנו בישיבה נקבע שהיציאה למבצעים היא סדר בישיבה. אין זה שהבחור בוחר בזמנו החופשי באם ללכת למבצעים, אלא שזוהי חובתו כתמים וכחלק מסדרי הישיבה ביום שישי ללכת למבצעים!"

הרב דיבר עד עכשיו ברמת הרעיון. אבל סוף כל סוף העולם עצמו סבור שיש לו גם מה לומר… ונשאלת השאלה: איך מתמודדים הלכה למעשה עם האתגר שבו מצד אחד הגשמיות של עולם הזה מתחזקת ויוצרת התמודדות לא פשוטה, ומצד שני אנשים נעשים פחות רוחניים?

"הישיבות אכן מוכרחות להיות מודעות לפגעי הזמן, להיות עם היד על הדופק, ולדעת להעניק את המענה שמתאים לזמן.

הנקודה הכי מרכזית בזה, שהרבי הדגיש מאוד, היא ההקפדה המיוחדת על כך שעבודת החינוך תהיה בדרכי נועם, באהבה, בחום ובלבביות (ועד כדי כך הגיעו הדברים, שהרבי אמר פעם בשיחה שעל הנשים ללמוד גמרא כדי שתוכלנה לעשות שיעורי בית עם הבנים גם בגמרא, שכן כשהאבא לומד עם הבן הדבר מתרחש בדרך נוקשה יותר, והיות שקיימת עדיפות בימינו ללימוד ולחינוך בדרכי הנועם ובחום לבבי – יש עדיפות שדווקא האמא תעשה את השיעורי בית בגמרא עם הבן).

כך גם צריכה להיות הדרך בישיבה, וזאת מבלי לסתור את הצורך בהצבת גבולות במקומות הנצרכים וכו'.

"אבל, שוב, צריך לזכור, כמו שהרבי אומר בשיחת חיי שרה תשנ"ב, שהשער המרכזי לכל העניינים – הוא קבלת פני משיח. ולכן אנו ניגשים לתמימים מתוך ידיעה שאנו של הרבי, שהרבי מכוון אותנו, ונותן לנו ההוראות והתשובות. כל העת אנו בודקים את עצמנו האם הדרישות שלנו תואמות והולמות את אשר הרבי דורש מאיתנו,

וניגשים לזה מתוך הבנה ותודעה שאנו בשליחות של הרבי – ואו אז ההצלחה היא באין ערוך, והתלמידים מקבלים את הדברים ביותר, כי הנקודה הזאת: רבי – תופסת את הבחור. וזה צריך להיות הקו המנחה אותנו בכל ההתמודדות החינוכית".

וכשיורדים אל הפרטים, איך מיישמים בשטח את הקו הזה?

"למשל, מגיד שיעור צריך לדעת שלא מספיק שהוא מכין שיעור היטב על רמה גבוהה ועם הסברה מצוינת, אלא עליו לדעת שחלק מתפקידו הוא גם לעורר בקרב הבחורים משיכה ותשוקה ללימוד. דבר זה יכול להתרקם באמצעות קשר אישי טוב בין הרב לבחור, ועידוד מצד הרב, וקירוב הדעת בין התלמיד לרב מאוד מסייע להתמסרותו של התלמיד גם בעניין הלימוד.

"כמו כן, רבנים בישיבות צריכים ללכת להשתלמויות מקצועיות כדי לרכוש כלים ותובנות בעניין החינוך – והוראת הרבי למורי הרשת תקפה גם לרבני הישיבות, והתועלת בזה היא אדירה וניכרת בחוש, ועניין זה שייך בפירוש גם לרבני ישיבות גדולות".

אפשר לומר שבאמת הרב והישיבה בצפת היא הנחשונית בכל זה, והיא שהכניסה הן את עניין ההשתלמויות ועוד דברים שעיקרם שימת לב פדגוגית לטובת התלמיד מתוך אכפתיות עמוקה, וכיום היא ב"ה כבר לא הישיבה היחידה ולא מעט ישיבות הולכות בעקבותיה…

"הישיבה בצפת היא ישיבה של שליחות. הישיבה בנויה ומושתתת על היסוד שצריכים לעשות את הדברים כפי שהרבי רוצה! והרצון הכי חשוב של הרבי מן הישיבות – שלישיבות יהיה איכפת מהתלמידים ושעל הישיבות לדאוג ולהתמסר עבור התלמידים, ואצלנו זה היסוד העיקרי.

ובדיוק מסיבה זאת קיבלנו ואנו מקבלים במשך השנים לא רק תלמידים עילויים, וקיבלנו באהבה ובשמחה ובמאור פנים תמימים שישיבות אחרות לא רצו אפילו להסתכל עליהם, וב"ה אפשר לומר בפירוש שמהם צמחו מיטב אנ"ש, עידית שבעידית, בהנהגה, בלימוד, פירות ופירי פירות מהמובחרים שבעם! וכל זה הוא רק בגלל דביקות בהוראות הרבי בלי שום פשרות ו'אָן פשט'לאך'! ובהחלט אתה צודק שהרבה דברים שאנו הכנסנו בישיבה שלנו הפכו להיות, ברוך ה', לנחלת הכלל.

"ובעניין ברצוני להוסיף נקודה מאוד חשובה: תפקידה של הישיבה היא לשמור על הרוחניות של הבחור! להציל אותו, לרומם אותו. אין לי, להנהלת ישיבה, שום רשות לומר – ש'הוא לא יהיה אצלי', שהוא יצא החוצה.

כשאתה מוציא בחור ישיבה אתה זורק אותו לרחוב רח"ל! כאשר זורקים רח"ל בחור מן הישיבה בזאת נותנים לו "תירוץ" וזריקת עידוד ח"ו לירידה ברוחניות, משום שהוא תולה את הקולר על הישיבה, ואם היו לו נקיפות מצפון על כך שליבו הטעו לצד הפחות טוב, כעת רגשות אלו נמחקו משום שהישיבה זרקה אותו. וזהו רצון קודשו של הרבי – להתמסר לתלמיד ובפירוש שלא זורקים תלמידים מן הישיבה.

"ובנוגע לתלמיד שיש חשש שיזיק לאחרים שבמקרה כזה הרבי מאשר להוציאו מן המוסד, הנה גם בזה הרבי מוסיף נקודה מדהימה, שעם כזה סוג של בחורים מוטל על הנהלת הישיבה, לפני שמחליטים להוציא אותו מהמוסד להשפיע עליו שלא יזיק לאחרים, וברובא דרובא של המקרים ניתן להצליח בזה, ממילא לא יהיה צורך לזרוק אותו חלילה מהמסגרת, ואף יהיה אסור לזרוק אותו! זאת אומרת שלזרוק תלמיד כמעט לא בא בחשבון. ואצלנו, כשהיו מקרים שלא הייתה ברירה ונאלצנו להוציא בחור מן הישיבה – ברוב רובם של המקרים הצלחנו למצוא לו מקום חלופי".

בעשור האחרון בישיבה פועלת גם ישיבה קטנה לצד הישיבה גדולה, באותו קו חינוכי המיוחד של הישיבה…

"הסיבה לכך נעוצה בשני יסודות. ראשית כל, כפי שכבר ציינתי, ההוראה של הרבי בנוגע לצפת הייתה לבנות בה את כל המוסדות, להרחיבם, לגדלם ולפתח אותם. כך שמובן מעצמו שרצונו של הרבי הוא שתהיה בה גם ישיבה קטנה, וב"ה אכן אנו רואים ברכה והצלחה מיוחדת מאז נפתחה.

"מעבר לכך וגם זה עיקר: בהמשך לאמור לעיל בנוגע לאתגרי החינוך המיוחדים של הדור, והן בנוגע לאתגר החינוך להתקשרות ברבי מלך המשיח מתוך התמסרות לשליחות שלו ולעיקר השליחות שלו, ברור שיש חשיבות גדולה לטעת ולהקרין את האמונה ואת הלהט של ההתקשרות – שזו הדרך הנכונה לחנך ולגדל היום דור של מקושרים לרבי חרף ההעלם והסתר לעיני בשר – כבר מגיל צעיר. ככל שמתחילים בעבודה החינוכית, מתוך להט של אמונה ומתוך התמסרות של אהבה מגיל צעיר יותר, כך המטע יוצא משובח יותר.

"וגם בזה אנו באמת רואים בחוש, שבחור שמקבל את כל הערכים הללו כבר בישיבה קטנה, בשׂום לב ושכל, אזי בישיבה גדולה ההתפתחות היא עוד יותר עמוקה ועוד יותר חזקה, ולכן החשיבות של הישיבה קטנה לצד הישיבה גדולה היא כבירה, משום שהיא מאפשרת באמת מסע חינוכי שלם.

"הישיבה קטנה – שפועלת בשימת לב חינוכית ובהשקעה עצומה של רבניה שפועלים מתוך תחושת שליחות מופלאה, וזו ישיבה שמתייחדת ביותר בכך שהיא מעניקה יחס אינדיבידואלי מיוחד במינו לכל תלמיד ותלמיד, בצורה מאוד מסודרת ורצינית – ואכן היא מספקת בפועל עתודה מיוחדת של בחורים הכי נפלאים לישיבה גדולה."

"הישיבה בפירוש לא מקבלת רק בעלי כישרון, אלא בחורים מכל הרמות וכל הסוגים, אלא שביחד עם זה עיקר הדגש של הישיבה הוא להגיע עם כל בחור למיצוי מידת ההצטיינות הפרטית שלו, ואני יכול לומר שמטרה זו מושגת במעל מ־90 אחוז מן המקרים.

סיפורה של הישיבה קטנה הוא בלי ספק, ב"ה, סיפור של הצלחה פלאית – לא רק ברמה היחודית בחינוך, אלא ברמה הגבוהה מאוד בלימוד, שאין ספק בזה שהיא בין הישיבות הכי טובות של חב"ד באה"ק אם לא הטובה שבהן – בהנהגה וגם בלימוד, ברמת הלימוד בנגלה ובחסידות.

"ולכן אין זה פלא שהנהירה לישיבה היא בכמות בלתי רגילה, עד שאין הקומץ משביע את הארי, פשוט אין מקום בגשמיות, ולכן כבר זמן רב מחפשים מקום לישיבה שיכיל את הכמות ההולכת וגדלה של התלמידים המבקשים להיכנס בשעריה, והשנה פותחים כיתה שלישית לשיעור א'.

"כל חסיד חב"ד הוא משיחיסט, אם בסגנון זה ואם בסגנון אחר. ומי שאומר שהוא "לא משיחיסט", מיניה וביה הוא מעיד על עצמו שהוא לא חסיד של הרבי!"

אין זה סוד אשר הישיבה בצפת נושאת את דגל האמונה ברבי מלך המשיח בגאון ובעוז, במיוחד בלימוד סדיר ובהוצאה לאור בענייני גאולה ומשיח. בעומדנו אפוא בציון 25 שנה לג' תמוז, אבקש מהרב לדבר בעניין זה של חינוך לאמונה ברבי, התקשרות לרבי

"הכל נובע מאותה נקודה שכבר דיברנו בה לעיל – האמונה ברבי, ההתמסרות לרבי, ההתקשרות לרבי, הדביקות בהוראותיו והקפדה על קיומן. ובמילא כן הוא לגבי העניין של משיח.

הנושא של משיח זהו נושא שהרבי מעורר עליו בלי סוף, דורש אותו והחדיר אותו בראש כל העניינים. וממילא, מתוך ההתקשרות האמיתית וההתמסרות בלי פשרות לרבי, אז כמובן וגם פשוט שברגע שאנו מאמינים שהרבי הוא המשיח והוא יוצא בכל ההוראות בנוגע למשיח ומעמיד אותן בראש כל העניינים – אזי באופן הכי טבעי הדבר מקבל אצלנו את הביטוי הכי נעלה.

"זה לא שאנו נטלנו לעצמו את "דגל של משיח", אלא זהו המשך של אותו קו שעליו בנויה ומושתת הישיבה כולה מן הרגע הראשון: הנאמנות לרבי, הנאמנות להוראות של הרבי וההתמסרות להן. ומרגע שהרבי דורש משיח ועבודה על משיח בכל התוקף – מובן שזה מה שאנו עושים. והאמת היא שזה דגש שהרבי עצמו הדגיש, שכל העניין של ההתעסקות באמונה ובהפצת הבשורה של משיח היא לא "שליחות עיקרית", דהיינו שזה לא עוד עניין נוסף בעוד שלל עניינים שהרבי הורה עליהן, אלא זהו "עיקר השליחות". זו לשון קודשו של הרבי! דהיינו שזו התשתית, המהות של הכול.

"זכתה הישיבה שלנו שנפתחה בצפת, שיש בה עניין 'סגולי' שקשור עם משיח, וכידוע שיתגלה משיח בארעא דגליל. ומי יודע, אולי העובדה שהרבי שלח את השלוחים לצפת דווקא, ושם באה ההדגשה על התקשרות ללא פשרות וללא קושיות, אלא בפשטות, בהתמסרות מוחלטת – יש בזה משום תיקון מסוים לסיפור עם תלמידי האר"י כשהיססו כאשר רבם ביקש מהם להצטרף אליו בערב שבת לקבל פני משיח, וכידוע שהרבי הסביר, שהבעיה בהנהגת תלמידי האר"י הייתה חסרון האמונה ברבם לקבל את דבריו בפשטות מוחלטת…

"אבל שוב אדגיש מה שאמרתי קודם: כל העניינים בישיבה מתנהלים בצורה הברורה ביותר, תוך התמסרות מוחלטת לכל הוראותיו של הרבי, גם כך בעניין של משיח. נכון, עובדתית הישיבה נחשבת ל"ישיבה משיחיסטית" וזה בוודאי כך. אבל הדבר נובע, לא מפני שנתקבלה אצלנו החלטה שאנחנו אלו שנשים את הדגש דווקא על הפן הזה של משיח, זה ממש לא כך. אלא זוהי ישיבה של הרבי מלך המשיח. שחיה התקשרות לרבי, ומתמסרת להוראות של הרבי, וממילא לפי ההוראות של הרבי – אנו חיים משיח.

זה לא שאנו קיבלנו על עצמנו את "האחריות" לנושא, אלא שזה צומח מאיתנו מתוך העבודה שזה מה שהרבי דורש ממנו. וזאת האמת, שכל חסיד חב"ד הוא משיחיסט, אם בסגנון זה ואם בסגנון אחר, אם בהבנה זו ואם בהבנה אחרת. ומי שאומר שהוא "לא משיחיסט", מיניה וביה הוא מעיד על עצמו שהוא לא חסיד של הרבי! חסיד של הרבי צריך לחיות משיח, לפעול בכל כוחו להביא את משיח.

"יש לציין, שאמנם, בהתאם למכתב של הרבי על הישיבה, יש באמת נקודה מיוחדת בנוגע להיותה של הישיבה בצפת והקשר לעניין של משיח. במכתב הרבי לכינוס השלוחים השמיני באה"ק של השלוחים לארץ הקודש כתב הרבי את שם הישיבה וביאר אותו, וזלה"ק:

"בבית ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת… ליובאוויטש – על שם עניין האהבה (ליובא בשפת המדינה ההיא), היינו שהעבודה דהפצת התורה והיהדות חדורה באהבת ישראל ואחדות ישראל, צפת עיה"ק ת"ו – המפורסמת במעלות שבה, ובפרט בנוגע להגאולה, אליה קיוונו כל היום ומצפים, שאז ת"ו…".

"וידוע אשר שמו של דבר מורה על מהותו – ואכן בהגדרות קודשו של הרבי בנוגע לישיבה בצפת אפשר לראות את מהותה של הישיבה הן בדגש המיוחד על אהבת ישראל, לימוד וחינוך מתוך אהבה גדולה, והן בדגש המיוחד על עניין הגאולה: "המפורסמת במעלות שבה ובפרט בנוגע להגאולה".

הישיבה בצפת מתייחדת גם בקשר והאכפתיות המיוחדת של בוגריה גם שנים רבות אחרי שהם סיימו את חוק לימודיהם בישיבה

"אכן, גם נקודה זו קשורה ומשתלשלת מהקו העיקרי של הישיבה. ישיבה שכל כולה חינוך להתקשרות לרבי, ישיבה שכל כולה התמסרות לתלמידים לאור הוראותיו של הרבי, אלו הם דברים שנחקקים עמוק בתודעה וברגשות של התלמידים, ומשאירים אותם מחוברים לישיבה גם שנים רבות לאחר שסיימו את לימודיהם בישיבה וכבר הקימו בתים בישראל. החינוך הפנימי, ההתקשרות המיוחדת, החום, האווירה והחיות של הישיבה מלווים אותם בחינוך ילדיהם הם, ומשאירים אותם מחוברים לישיבה של הרבי.

"רק לפני כשנה וחצי, כאשר הישיבה עמדה בפני אחת התקופות הקשות שלה כאשר מבנה הפנימיה עמד בסכנה של פינוי, ראינו כולנו את האהבה המיוחדת של הבוגרים לישיבה, כאשר הם התגייסו בהמוניהם בהתלהבות ואכפתיות להשגת הסכום האגדי שנדרש אז, תוך שהם אינם חוסכים בשום אמצעי מבלי להתחשב במצבם הכלכלי. זה היה רגע מרגש במיוחד. רגע שהציף בפנינו את החינוך והאווירה המיוחדת של הישיבה שמצמיחה פירות ופירי פירות ב"ה.

"זאת ועוד, כחלק מתחושת השליחות המהווה את היסוד של הישיבה, רבני הישיבה מקיימים קשר רציף עם בוגרי הישיבה ומשמשים להם 'עשה לך רב' גם שנים אחרי שהמשיכו לשלבים נוספים בחייהם. וזו ההזדמנות להזכיר את המשפיע הראשי הרב משה אורנשטיין ע"ה שנקטף מאיתנו אך לפני חודשים אחדים, ופטירתו הותירה חלל גדול בקרב בוגרים רבים שעמדו איתו בקשר רצוף לאורך שנים רבות.

"הישיבה גם מקיימת קשר רצוף עם הבוגרים באמצעות ארגון הבוגרים שמארגן התוועדויות מפעם לפעם עם רבני הישיבה בקהילות אנ"ש השונות, ובשבוע הקרוב, בימים המיוחדים שבין ג' תמוז לי"ב י"ג תמוז מתוכנן אירוע מיוחד לכלל בוגרי הישיבה מכל שנותיה בגני התערוכה בתל אביב, מעין האירוע המרגש 'אלע צפתים צוזאמען' שהתקיים בשנת הקהל, בו ננצל את הימים המיוחדים הללו שבין ג' לי"ב י"ג תמוז להתחזק בתפקיד שלנו בדור השביעי, ובפרט בימים מיוחדים אלו, וכן להתעדכן בהתפתחויות הקשורות בפיתוח מוסדות הישיבה, ולהמשיך ליטול חלק פעיל במשפחת ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת".