'גאון יעקב' של רבי לוי יצחק • צרור אפיזודות מרתקות

הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת תות"ל נתניה

על חשיבות פרסום זיכרונות על ר' ליויק, אבי הרבי, ניתן ללמוד מן העובדה שכאשר שקדו העורכים על עריכת הספר 'תולדות לוי יצחק', שלח אליהם הרבי שליח מיוחד לבקשם שלא יוותרו אף על פרט הנראה שולי. כאשר התעכבה ההוצאה לאור כתב בצער: "חבל במאד שמתארך כל כך הרשימות דברים על דבר אאמו"ר וכו' ועד מתי? וכנראה שגם לי"א ניסן לא יוציאו לאור".

הנה הדברים כפי ששמעתי לפני שנים רבות מפי ד"ר מזל:

"עד שנת תש"ב התגוררנו בעיר לנינגרד. חיינו התנהלו בשלוה וברוגע יחסיים, עד אשר בא הצורר הגרמני ימ"ש ושטף את העולם בדם ובדמע. על עירנו הוטל מצור שהמיט חרפת רעב קשה על כל התושבים. אחד מידידינו הקרובים עודד והמריץ את אבי לברוח מן העיר, סייע בעצה והדרכה ואף ניהל את נתיב נסיעתנו הארוכה לטשקנט הרחוקה. ימים רבים בילינו בתאי הרכבת הצפופים ורק טבעי היה שבכל תחנה שבה עצרה הרכבת, נוצלה ההזדמנות לרדת, לשאוף אוויר ולחלץ במעט את עצמותנו העייפות.

פגישה בתחנת רכבת

"לאחר ימים רבים הגענו לתחנת הרכבת של העיר אלמא אטא. אבי שוב ניצל את ההפוגה בנסיעה ופנה לחנות סמוכה על מנת לקנות עבורנו דבר מאכל. לפתע שמע קול הפונה אליו בשמו. היה זה קולו של הרה"ח ר' יעקב יוסף רסקין ז"ל שהיתה ביניהם היכרות רבת-שנים. ר' יעקב יוסף שידל את אבי להישאר בעיר ולא להמשיך בנסיעתנו לטשקנט. מבחינתו של אבי היו הערים טשקנט ואלמא אטא זרות ומנוכרות במידה שווה, כאשר את שמות שתיהן כנראה מעולם לא הגה קודם לנסיעה זו. אבי התרצה וכולנו ירדנו מן הרכבת והלכנו אחר ר' יעקב יוסף שאף עזר לנו להסתדר ולהתאקלם במקום.

"אבי הרב ר' ישראל אברהם (מייזל) ז"ל היה תלמיד חכם מופלג ונוח לבריות, כך שעד מהרה הפך לדמות מרכזית בקרב הפליטים הרבים שקצב זרימתם לעיר גבר מיום ליום.

"לא הרחק מן העיר היה מקום שהיה נקרא 'לינעס' – 'שורות', שכן כל האזור היה בנוי בצורת שורות שורות של רחובות, כעשרים וחמישה רחובות, כאשר בכל רחוב כשישים בתים. היה זה אזור חדש שנבנה על ידי תושבים רוסים, בעלי מעמד בינוני, שהוגלו לשם מסיבות שונות. באזור זה התגוררו מאות פליטים יהודים שברחו ממקומות שונים מאימת המלחמה. ב'ניינטע ליניע', בשורה התשיעית, הוקם בית הכנסת שבו התקיימו תפילות בציבור מדי יום ביומו. בבית כנסת זה שימש אבי אחד מן הגבאים הראשיים.

צדיק בא לעיר

"לאחר חג הפסח של שנת תש"ד הגיע לעיר רבי לוי יצחק, לאחר שריצה שנים ארוכות בעיר גלותו צ'יאלי. מיד עם בואו, זכה  להערכה ולכבוד רב מצד ציבור הפליטים היהודים. בין באי בית הכנסת היו חסידים, מתנגדים, מתפללי נוסח אשכנז ומתפללי נוסח ספרד או האר"י ז"ל, ומטבע הדברים התעוררו מפעם לפעם חיכוכים ומרירויות בין המתפללים, כאשר כל 'חוג' מנסה לקבוע את צביון בית הכנסת כפי דרכו. אך כאשר קבע רבי לוי יצחק את מקומו בבית הכנסת, השתנה המצב לחלוטין.

כולם הרכינו  ראש תחת מנהיגותו ואישיותו המופלאה וכל ההדורים יושרו. בסבר פנים, ברוך ובמתק לשון השכיל רבי לוי יצחק, במשך זמן קצר ביותר, להשכין שלום של אמת בבית הכנסת.

"גם הצד החסידי-חב"די נדרש לוויתור. זכורני כי בחג השבועות אמר הקהל בבית הכנסת את ה"אקדמות". כאשר החסידים החב"דיים רטנו על כך בפני הרב בטענה כי הדבר לא היה נהוג בליובאוויטש, השיב להם שככל הנראה הסיבה לכך שלא היו אומרים את ה'אקדמות' בליובאוויטש היא  אפס הפנאי, שכן החסידים היו עסוקים כל העת בשמיעת המאמרים וחזרתם…

הערצת הגויים

"אבי ז"ל העריץ מאוד את רבי לוי יצחק והרבה להתייעץ עמו בכל ענין הקשור בניהול בית הכנסת ועל פיו יישק כל דבר קטן או גדול. כל יום לאחר התפילה היה אבי מלווה אותו לביתו. הייתי אז נער כבן שתים עשרה ובדרך כלל צעדתי גם אני לצידו של אבא ז"ל. זכורני במיוחד את הכבוד הרב שחלקו לו אף הגויים שהיו חולפים על פנינו, הם היו מרכינים  את ראשם לאות כבוד, למרות שוודאי לא ידעו מיהו. היתה לו הדרת פנים מיוחדת והיה מרשים במיוחד. גם גוי פשוט לא היה יכול שלא להבחין כי לפניו איש דגול ומורם מעם. פעמים רבות היו הגויים היושבים על הספסלים בצידי הדרך, קמים מלוא קומתם לפניו ופעמים רבות אירע שגויים היו אף נעצרים מלכת, עומדים על מקומם ומביטים בו..

"קרבתו של אבי לרבי לוי יצחק הביאה לידי כך שזכה לעמוד לידו בכל הלילה האחרון שלפני הסתלקותו ולשמשו. שפתותיו מלמלו ללא הרף, אך קולו לא נשמע. לפתע התעורר, פתח את עיניו הק' וביקש להביא לו מים לנטילת ידיים, כאשר הגיש לו אבי את המים נענה ואמר: "מען דארף זיך אריבער כאפן אויף יענער זייט!" (=יש להתכונן לעבור 'לצד ההוא').

'גאון יעקב'

"אחד הדברים המופלאים שראינו באישיותו היה ה'גאון יעקב' שהקרין. לאלמא אטא הגיעו מאות רבות של יהודים. רבים מהם שימשו מלפנים 'כלי קודש'; רבנים, שוחטים, מגידי שיעורים וכדומה, אך הם כמו כולנו התהלכו מתוך אוירת נכאים שהשתלטה עלינו מבלי משים, אוירה ותחושה שאכן היו מתאימות לפליטים וגולים. כולנו היינו 'גלותיים' מאוד בדרך התנהלותנו והתנהגותנו. יש לזכור אודות מה מדובר: כאשר יהודי נשלח או הוגלה אל ארץ גזירה, הוא חוזר שבור ורצוץ בגופו ובנפשו, פיו נעול על מסגר ולא ניתן לשמוע ממנו הגה. הפחד מפני הנוגש והמציק הופך להרגל, לטבע שני ולמציאות חיים, לאחר כל מה שעבר אדם תחת מגפיו של השלטון האדום האדום הזה, הוא כבר לא יהין להרהר נגד השלטון.

"מבחינה זו היה רבי לוי יצחק תופעה יוצאת דופן. כל הלך התנהגותו היה מלכותי מאוד, תקיף ועשוי ללא חת. זקיפות קומתו היתה זרה לחלוטין בנוף הימים והנסיבות ההם. ללא מורא ופחד היה מדבר  בלהט בכל הזדמנות על חיזוק בשמירת התורה והמצוות, על אמונה וחינוך יהודי וקורא שלא להתפעל ולהיכנע ח"ו מול ממלכת הרשע.

"ניהל את עדתו  ביד רמה. הדבר בא לידי ביטוי אף בדרך לבושו. בעוד שכל הרבנים האחרים התהלכו בלבוש רגיל, שכן בדרך מנוסתם מאימת המלחמה הם ודאי לא נתנו את דעתם ל'קטנות' שכאלה, או שבשל דלותם מכרו מזמן את מעילם, רבי לוי יצחק לא נראה ברבים ללא הלבוש הרבני המלא שלו. דומני שלא היה בזמנו אף יהודי נוסף שהתהלך בלבוש זה. זכורני כיצד ניגש פעם אל אבי אחד מרבני חרקוב הידועים והתאונן על ה'אפליה' שאבי נוהג כלפיו לגבי עליית ה'מפטיר', שכן אבי היה מקפיד לכבד בכך את רבי לוי יצחק, "הרי גם אני רב?!" טען הוא בלהט כלפי אבי. אבי השיב בחכמה כי איש פשוט הוא ואין לו 'מבינות' ברבנים, אך רבי לוי יצחק נראה ומתלבש כרב (בעוד שאותו רב היה לבוש כאדם פשוט)..

הגימטרייא של 'ס.ס.ס.ר' ו'סטאלין'

באלמא אטא התגורר יהודי בשם ר' מענדל רבינוביץ שהיה מסור מאוד לעניניו של רבי לוי יצחק (בשעתו הוא שירת בצבא וזכה לברכתו של רבי לוי יצחק שיחזור בשלום). באותה תקופה נולד לו בן למזל טוב, זמן קצר לאחר שנחלץ מצרה והשתחרר מבית האסורים. כאשר הגיע היום להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, נתפרסם הדבר בעיר וזרם של אנשים רבים החל נוהר לברית. רבי לוי יצחק כובד בסנדקאות.

"למרות שכבר היה חולה מאוד באותו זמן, דיבר רבי לוי יצחק לפני הקהל הרב, שמנה כמה מאות איש, במשך כשעתיים רצופות. הוא דיבר בהתלהבות קודש דברי קבלה רבים ודברי חסידות ודבריו היו מתובלים בהרבה גימטריאות. לאחר מכן דרש רבי לוי יצחק, בקול חוצב להבות, על הצורך להתחזק באמונה ובשמירת התורה והמצוות, ולא להתחשב בכל החוטאים והמחטיאים המנסים למנוע את הדבר.

"לפתע, באמצע דבריו, חשתי בבירור כי על הקהל השתלטה אוירת פחד ואימה. מבטי האנשים הושפלו ועיני כולם כמו התמקדו באיזו נקודה אפלה ברצפת בית הכנסת. דומייה מוחלטת שררה במקום וכמעט  שניתן היה למשש את המתח והדריכות. רק על אחד לא נראתה כל התפעלות, היה זה כמובן רבי לוי יצחק שהמשיך בלהט את דבריו הנלהבים. הייתי כזכור נער בן שתים עשרה ולא הבנתי מה גרם למשתתפים כה לרעוד מפחד. לאחר מכן, בדרכנו הביתה, שאלתי את אבי לפשר הדבר והוא סיפר לי כי בתוך דבריו ערך רבי לוי יצחק חשבון כי 'ס.ס.ס.ר' הוא בגימטרייא 'מצרים' ואף הוסיף להוכיח כיצד על פי חשבון מסויים 'סטאלין' ימ"ש עולה בגימטרייא כשמו של 'היטלר' ימ"ש..

"אדם שלא חווה את התקופה האפלה ההיא לא יבין לעולם  את המשמעות של השמעת דברים כאלה ברבים ועוד על ידי רב שזה רק עתה חזר מגלות ארוכה (ושאגב כל שהייתו באלמא אטא לא היתה מאושרת רשמית מטעם השלטונות..). ואכן התברר לאחר מכן כי מלשין שנכח במקום העביר את תוכן נאומו של רבי לוי יצחק לשלטונות, דבר שגרר עמו 'זימונים' וחקירות לרבים מן המשתתפים. גם בביתו של רבי לוי יצחק החלו לערוך ביקורי פתע, למרות שבכל ביקור הם מצאו את רבי לוי יצחק רתוק למיטתו, שכן באותה תקופה כבר גברה מחלתו עד מאוד.

ייחוס ומה שטומן בחובו

"ואסיים בפנינה תורנית שזכיתי לשמוע באופן אישי ממנו. באחת השבתות, היתה זו שבת פרשת בחוקותי (תש"ד), ליווה אבי כהרגלו את רבי לוי יצחק מבית הכנסת חזרה לביתו, כאשר אני צועד לצידו. בהזדמנות זו נשאלה השאלה מדוע לאחר תוכחות רבות וקשות מופיעים לפתע דברי הכתוב (ויקרא כו,מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר..", ולאחר מכן שוב ממשיך בתוכחות. לכאורה יש לתהות מה מקום יש לזכירה זו באמצע התוכחה?

הסביר רבי לוי יצחק: כאשר יש "א שיינעם טאטען" (=ייחוס יפה) ולמרות זאת אין מתנהגים כראוי, אזי מידת הדין קשה יותר, ולכן לאחר ה"וזכרתי..את יעקב" באה תוכחה נוספת..

[בכך יש ליישב אולי שאלת רש"י (שם): "למה נמנו אחורנית", כי 'ייחוס' מתאים יותר למנות מלמטה למעלה (- נפתלי ב"ר יעקב ב"ר יצחק ב"ר אברהם) – מ"א].

רבי לוי יצחק הוסיף ופנה לאבי ואמר לו: "איר זייט דאך פון ר' זושא'ס אייניקלעך, איר דארפט וויסן פון דעם.." (= אתם הרי מנכדיו של רבי זושא [מאניפאלי], עליכם לדעת זאת). לאחר הרהור קל הוסיף רבי לוי יצחק בענווה יתרה: "איך זאג דאס אייך, אבער איך טראכט וועגען זיך.." (= אני אומר זאת לכם, אך אני חושב על עצמי).