במהלך המשפט העלה הצד שכנגד תביעה שהרבי בעצמו יעיד במשפט ח"ו (כוונתם בזה מובנת היטב, שהרי במעמד זה היו יכולים לשאול בחוצפה ובהעזה כל מיני שאלות על נשיאותו של הרבי וכו'). י"ג כסלו (26 בנובומבר) הי' היום שהשופט אמור להחליט האם על הרבי להעיד בבית המשפט.
יום זה נקבע ע"י חברי הכולל ליום תענית ואמירת תהילים. כבר בהשכמה הי' ה-770 מלא באנ"ש והתמימים שאמרו תהילים. ההרגשה הכללית היתה איומה.
הרבי הורה לעו"ד לטעון שהיות והרבי הרי הוא מנהיג רוחני של חב"ד, ולא בעה"ב על דברים פיזיים, וכיוון שמדובר כאן על "פרפטי" פיזית ששייכת לחב"ד, אין לרוחניות התנועה קשר לכך, ואין סיבה שעדות של המנהיג הרוחני דווקא, תועיל בבירור הענין.
אחד מהעדים אשר פעלו שהרבי לא יצטרך לבא לבית המשפט על מנת להעיד (ר"ל), הי' ד"ר וויס המכונה "רופאו של הרבי", שהעיד בבית המשפט אשר היות והרבי עבר התקף לב קשה בחודש תשרי ה'תשל"ח, לכן אין זה מן הרצוי אשר הרבי יבא לבית המשפט לדבר על ענינים הגורמים לו עגמת נפש רב.
מסופר שבהקשר לי"ג כסלו התבטא הרבי : "מ'דארף טראכטן ווי וועלען די בחורים אויפנעמען אזא זאך" [=צריך לחשוב איך יקבלו הבחורים דבר כזה].
ת"ל, המאמצים נשאו פרי, ובשעות הצהריים, נפסק בבית המשפט הפרדלי של ארה"ב אשר "המלך אינו מעיד" – שהרבי אינו צריך להעיד בבית המשפט בענין הספרים.
זמן קצר לאח"כ התפרסם הדבר ב-770, והשמחה הרקיעה שחקים.
בלילה התוועד ר' אברהם שמטוב בזאל הקטן ב-770 עם קהל התמימים שעות ארוכות, וההרגשה היתה נפלאה. בלבבות חשו שזהו הצעד הראשון בדרך לניצחון.
בין החסידים הותאמו המילים שנה אח"כ (ע"י ר' ישראל דוכמאן ע"ה) "יכירו וידעו כל יושבי תבל וואס איז געטראפן אף י"ג כסלו" למנגינת "אכן אתה", ניגון המסמל את הצעד החשוב מאז ועד היום.
באותו יום דיברו העורכי-דין עם הרבי בבנין הספרי', למשך כשעתיים. הרבי אמר אז שאצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אינו שייך ענין הירושה היות והוא עדיין איתנו. באותה הזדמנות שאלו העו"ד את הרבי למי הוא מתכוון כשהוא אומר "נשיא דורנו" והרבי הראה בידו הק' על עצמו..
כמו כן אמר להם הרבי שעליהם לפעול לא כחסידים אלא כעורכי דין – "וויביי אייך קומט אויס" [=כפי שנראה לכם] הרבי נכנס לחדרו הק' ומיד חזר, והרבי חזר שוב על דבריו שהכל יתנהל ע"פ דרכי הטבע, והוסיף: "אבער אז איך זאל איבערגעווינען אייער דעת" [=אבל שיהי' באופן כזה שאני אנצח לדעתכם].
(מתוך הספר דידן נצח)