קשה עד בלתי אפשרי לכתוב 'סיכום' על מלחמת ופרצת, בעוד שכל חייל בקעמפ יאמר לך שהמלחמה בעיצומה כל עוד לא הושגה המטרה: הבאת ההתגלות של הרבי מלך המשיח. אך בכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר…
פתיחת המלחמה.
שבת בקעמפ 'אורו של משיח', מעצמה של מאות חיילים עומדים בסיום הבענקט המפואר של שבת, הכל עובד לפי המתוכנן. עד שלפתע כשנראה שהבנקעט עומד לקראת סיום, מנהל השטח לוקח את הרמקול ומודיע מחר טיול יומיים, יש להביא… (ומקריא את רשימת הדברים, וכו') ואז בפתאום מ-ל-ח-מ-ת ו-פ-ר-צ-ת! שאגה אדירה של מאות חיילים ומפקדים צועקים בכל הכוח: "אבל לא משנה מי ינצח העיקר שיתגלה משיח" וכבר מי שחוש ריח באפו מרגיש כי "ריח מלחמה נישא בשטח"…
הפלוגות.
בהמשך ישיר לתוכן הקעמפ: "מתחילים לחיות – מתעלים למצב גאולה" להביא את ההתגלות בפועל, נבחרו שמות הפלוגות "שמחת הגאולה" ו"תשוקה לגאולה", שני סגנונות עבודה בביאת הגאולה.
פלוגת "שמחת הגאולה" מדגישה את העובדה שהגאולה כבר כאן וצריכים להתחיל לשמוח. ופלוגת "תשוקת הגאולה" שאומנם נמצאים אנו בזמן השיא, אבל אנו משתוקקים ביותר לראות את הרבי בעינינו הגשמיות.
מעמד פתיחת המלחמה בעיצומו: כניסת קצינים, ג'יפים, רכבים, שטיח אדום שנפרס, שורות של מפקדים עומדים ומצדיעים. כן, כל אלו זה דברים שאפשר להראות בתמונות, דברים שניתן לצלם, להסריט. אבל יש משהו שאותו אי אפשר להעביר בשום אמצעי טכנולוגי: 'ההרגשה'!
עוד בטרם נכנסו הקצינים כבר הסבירו חבר השופטים, שלא מדובר פה במלחמה של פלוגה מול חברתה, אלא בלחימה של פלוגה לצד הפלוגה השניה כשהמטרה היא אחת ויחידה הבאת ההתגלות של הרבי מלך המשיח.
אבל האמת היא שזה לא חכמה גדולה, זה השופטים. מה שסימל את תוכנה האמיתי של המלחמה, היה תוכן הנאומים של הקצינים. כל קצין הסביר בדרכו שלו את המטרה היחידה: התשוקה לגאולה בפועל ממש! וזה היה 'ההרגשה', אותה לא ניתן להעביר, נגמרו המשחקים זה לא משחקי כבוד וניצחון, יש כאן מטרה למלחמה הזו והיא תתבצע!
"נכנסים כעת למצב לחימה, מצב שכל חייל נותן את 'שיא' מה שהוא יכול לתת, כמו במלחמה. בשביל הבאת ההתגלות"!
המלחמה.
מכאן ואילך המלחמה אכן פרצה במלא עוזה ומצב 'כוננות שיא' הוכרז בכל שטח הקמפוס 'קעמפ אורו של משיח'…
התפילות הסוערות שאיימו למוטט את כותלי "סעוון סעוונטי'ס" , אלפי (!!!) שורות התניא שנלמדו במשך כל היום על ידי שתי הפלוגות, לימוד התוכן של הפלוגות, ההמנונים, הסיסמאות. בכל פרט הודגש והורגש הכמיהה הנכספת לנצחון, התגלות הרמטכ"ל הגדול מכולם.
רק לסבר קצת את האוזן על סדר היום הצפוף של המלחמה: מסדר בוקר, חסידות בוקר, שחרית, ארוחת בוקר, לימוד המנון, לימוד סיסמא, לימוד תוכן הפלוגה, לימוד תניא בעל-פה, לימד גאולה ומשיח בעל-פה, מנחה, ארוחת צהריים, חת"ת רמב"ם, הצגות, מסדר ערב, מערכונים, שירת ההמנונים, ארוחת ערב, מעמד סיום, כניסות קצינים, נאומים, מוצגים, וזה עוד לא הכל…
מכל עץ רענן צעקו השלטים ומכל חייל בוער ויוקד נצעקו המילים: רוצים לנצח במלחמה! מחליטים ללמוד גאולה ומשיח – הדרך הישרה לגאולה! מחליטים לבצע את השליחות היחידה- מחדירים משיח בכל פרט!
היום הולך ומתקדם והמלחמה מתעצמת, רק להיזכר במעריב של סוף המלחמה… כל 'אמן' פגז וכל 'אמן יהש"ר' כמו הפצצה ארטילרית. אפילו הפצצה אטומית לא מגיעה לעוצמות של הכרזות ה'יחי' לאחרי התפילות!
ממשיכים להלחם.
משיח נאו! פשוט ככה.