רגלינו בשעריך ירושלים • נקודה למחשבה

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

לפני מספר שבועות, ב'יום הזכרון' הגיע לבית הספר שלנו 'שלהבות חב"ד' עמוס ליביס.

עמוס, יהודי יקר, לחם בגבעת התחמושת וכמעט שקיפד את פתיל חייו.

למרות שנפצע קשה, איבד את ידו ועבר ניתוחים רבים, ממשיך את חייו ולא מוותר לעצמו.

הוא הגיע לספר לילדים על מה שעבר, עם תמונות מההיסטוריה.

יש לו הרבה מה לספר, אבל דבר אחד מאוד ריגש אותי, ובטח גם את הילדים.

הוא חי את ירושלים וכל מה שקרה, כאילו התרחש ממש עכשיו!

הוא לא מספר את זה כהיסטוריה,  אתה רואה ושומע אותו ואתה נכנס לאווירה. ירושלים!

*

בפרשת השבוע 'במדבר' מספרת התורה על מפקד בני ישראל, עד שכל ספר במדבר נקרא 'ספר הפקודים'.

שבט לוי לא נכלל במספר בני ישראל. את הלווים ספרו מבן חודש (ולא רק מבן עשרים), כפי שרש"י מספר שמשה עבר בין האוהלים ורוח הקודש אמרה כמה לויים יש בכל אוהל.

ואהרן הכהן? בכלל לא היה במספר.

בשיחה נפלאה (נדפסה בלקוטי-שיחות חלק לג) מבאר הרבי מלך המשיח, כי יש כאן כמה דרגות של קדושה, כשהגבוהה ביניהם היא קדושתו של אהרון הכהן,

שלמעלה לגמרי ממספר. עד כדי כך  – שלשיטת הרמב"ם הכהן הגדול לא יכול לצאת מירושלים!

ירושלים נקראת כך על שם "יראה-שלם" כפי שאומר המדרש, כי בירושלים יש קדושה יתירה, יראת שמים בשלימות.

הקדוש ביותר היה הכהן הגדול, וביום הכיפורים הוא גם נכנס למקום הקדוש ביותר,

מה זה אומר אלינו?

מסתבר, שכל אחד מאיתנו, על ידי ספירת העומר יכול להתקרב ולהגיע עד ליום החמישים- חג השבועות, בו נמשך מלמעלה לכל אחד השער-החמישים,

והדרגא הנעלית ביותר, שהיא למעלה ממספר (שלכן אנחנו סופרים רק 49 יום).

*

ביום ראשון נחגוג את ראש-חודש בסיון, היום בו הגענו להר סיני לקבל את התורה, והיינו "כאיש אחד בלב אחד".

הגמרא אומרת כי ההכנות למתן תורה החלו רק למחרת, בב' בסיון,

ואילו בראש חודש "לא אמר להם משה כלום, משום חלישות הדרך".

הרבי רואה את זה באור גבוה יותר.

לא חלישות כפי שאפשר לחשוב, אלא חלישות פירושה 'ביטול'.

היינו בדרגא של אהבת ישראל שלמעלה לגמרי מהתורה!

*

אי אפשר להתעלם לגמרי מהחדשות, מהדעות השונות, והמצב הכללי בארץ,

קשה גם לצפות מהאנשים שמסביבנו שלא ידברו על כך, אבל אפשר לנסות להתעלות קצת לדרגא של ירושלים.

אהבת-ישראל יש בה דרגות אין קץ,

והגבוהה ביניהם זה כאיש-אחד בלב-אחד.

גם אם אנחנו לא כהנים גדולים, וגם לא משבט לוי, מותר לנו להתחיל להתקרב להר סיני, לדרגא שלמעלה ממספר, לדרגא של ירושלים.

תכל'ס?

ביום שבו מציינים את 'יום ירושלים' ושחרור הכותל המערבי, ננסה להתרומם קצת מהיום-יום, מהחשבונות של ימי החול,

ונתכונן לקבלת התורה על ידי שנוסיף באהבת ישראל, גם למי שלא חושב כמונו, ואולי דווקא למי שלא חושב כמונו.

ובקיצור – להיות ירושלמי.

וכמו שהרבי מבקש, שנתנהג באהבת ישראל לא (רק) בשביל לתקן את שנאת החינם שבגללה חרב בית המקדש,

אלא כדי לטעום מהעתיד- מהגאולה שתבוא מיד ממש,

שבו נקיים את דברי הפסוק בפרק קכ"ב שבתהלים – הפרק של הרבי מלך המשיח לשנה זו –

"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (וכפירוש האבן-עזרא שמדובר על בית המקדש השלישי), עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".