להיות מוכנים! • הרב קעניג ע"ה במאמר מעורר על הנדרש כעת

הרב אלעזר קעניג, באדיבות מגזין בית משיח

במכתב כללי לי"א ניסן תשד"מ, מביא הרבי מלך המשיח ביאור פלאי למצבם של היהודים בחצות הלילה של ליל פסח, בעל הקשר מדהים לזמננו אנו.

מסיפור התורה על יציאת מצרים עולה, כי הגאולה במצרים באה בשני שלבים: השלב הראשון היה בחצות הלילה של חג הפסח, במובן הפשוט היו בני ישראל בני חורין כבר באותם רגעים, פרעה כבר הודיע מפורשות, באישון לילה: "יצאו מתוך עמי". אתם משוחררים, צאו לדרך… מבחינתנו, מאתיים ועשר שנות סבל הגיעו לקיצם.

לא רק רשות, אלא גם בקשה ותביעה נכללה בדברי המצרים. קחו מה שברצונכם, גם צאנכם גם בקרכם, כל מה שתרצו, קחו ולכו, וכדברי רש"י, שהיה המצרי אומר ליהודי אתה אומר אחד, קח שנים ורק תלך…

בני חורין בכל המובנים.

אך הגאולה השלימה עד לא הייתה אז. זו הגיעה כידוע רק בשלב השני, למחרת בחצות היום, כאשר בני ישראל אכן יצאו ביד רמה, ולעיני כלם עזבו את מצרים.

מסתבר כי לשלב הראשון מייחסת התורה חשיבות רבה למרות שבפועל עד לא הייתה זו הגאולה השלימה, תבעה מאיתנו התורה, להתנהג כבר אז כבני חורין מוחלטים, להתחיל לחיות את הגאולה. הציווי היה לאכול את קרבן הפסח כאשר מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם, להתחיל לחוש את הגאולה עוד באמצעו של השלב הראשון.

למרות שמבחינה טכנית יצאו עם ישראל ממצרים רק כשתים-עשרה שעות לאחר מכן, דרשה מאיתנו התורה לנעול את הנעלים ולחגור את החגורה, כדי להיכנס לאווירת החרות, להתחיל לחיות גאולה, ולמי שחושב שהדבר היה קל, יש לנו חידוש. מדובר בעבודה קשה.

יש לזכור כי באותם רגעים נפלאים של גאולה, ראו מבחינה פרקטית רק סימנים לגאולה, אך תנועה מעשית בכיוון של יציאה ממצרים עוד לא החלה. בל נשכח כי מבחינות מסוימות היו עדיין יהודים שהתנהגו בצורה שלא הצביעה בדיוק על גאולתיות.

התורה מספרת על גודל הנס של מכת בכורות בציינה, שגם בכור יהודי ששהה בביתו של מצרי בחצות הלילה, לא נפגע כלל. הקדוש-ברוך-הוא הבחין כי יהודי הוא זה, וחמל עליו והשאירו בחיים, אך מכאן גופא עולה נקודה מבהילה עליה מצביע הרבי שליט"א:

לאחר תשע מכות, לאחר שכל מצרים כבר מכירים בכוחו העצום של הקדוש-ברוך-הוא, לאחר כל הניסים והנפלאות הגלויים, יתכן מצב של יהודי שבחר לעשות את ליל הסדר בביתו של מצרי… בהרגישו טוב ונעים בזכות קשריו עם המצריים.

זאת אומרת, לא פשוט היה לחוש כבר אז את הגאולה. אנו מדמיינים בפשטות את היהודים, לאחר שראו נסים ונפלאות, מכות על-טבעיות, מאמינים ושמחים לקראת הגאולה, אך מסתבר שהייתה זו עבודה קשה. היו יהודים רבים שנפטרו במכת חושך, משום שלא היו ראויים להיגאל, גם במכת בכורות עדיין היו יהודים שהמשיכו במגעים עם המצריים… (ולהעיר שגם הם נגאלו..) אחרי כל הנפלאות, היה זה עדיין חצות הלילה, מבחינה גשמית ראו מסביב אווירה של חצות הלילה, חושך בגשמיות וגם חושך ברוחניות – שיא החושך.

אולם האמת היא, כידוע, וכפי שהאמינו עם ישראל כבר אז, שאכן באותם רגעים החלה הגאולה, ולא רק החלה, אלא ממש כבר הייתה הגאולה. זו הייתה העבודה שנדרשה מהם באותם רגעים – פשוט להתחיל לחוש זאת.

התורה ציוותה לשבת עם נעליים קשורות בחצות הלילה, למרות שבפועל יצאו רק כשתים-עשרה שעות לאחר מכן… דבר שלא בדיוק הגביר את הנוחות והנעימות של הגאולה… אולם פה בדיוק טמונה הייתה העבודה – לחוש את שיא הגאולה כבר בשיא הלילה והחושך.

בהביטנו על שני שלבי גאולה אלו, הגאולה שהייתה כבר בחצות הלילה, והגאולה שהייתה למחרת בשיא היום, ניתן ללמוד דברים נפלאים ביותר בהקשר לתקופתנו זו, והרי אמרו חז"ל: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ומהם שתי הוראות בולטות ביותר. ראשית, ההוראה הפשוטה על ההתנהגות הנדרשת מאיתנו כבר היום, להתחיל לחיות את הגאולה כבר עכשיו, גם אם עדיין מסביב שורר חושך ואפילה.

העבודה הזאת של פקיחת העיניים, של להתחיל לחיות גאולה, היא עבודה ששייכת רק בתקופה זו. כי כאשר יבנה בית המקדש, והמתים יקומו לתחיה, לא יצטרכו להרצות לנאום ולשכנע אותנו לחיות בימות המשיח…

זאת אומרת שאנו נמצאים במצב דומה מאוד לזה של היהודים במצרים, בשלב הגאולה בחצות הלילה. הרבי כבר מודיע לנו כי נמצאים בימות המשיח, ואף מצביע על הסימנים הרבים המעידים על כך. קריסת ברית המועצות, הפסקת המלחמה הקרה, חירות ליהודים ברחבי העולם, מיום ליום הולכים ומתרבים הסימנים על הימצאותנו בימות המשיח.

ומאידך, לא פעם ולא פעמיים נשמעת הטענה, כיצד אפשר לומר שאנו בימות המשיח? 'תפסיקו לחלום, תתבוננו סביבכם, ותראו שאנו נמצאים בחצות הלילה, בשיא החושך'. הדיבורים על ה'שלום' המפקפק, הפיגועים הנוראים שאירעו (שלא נדע עד חס ושלום), הם שיא החושך ממש.

לא רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות, ירידת הדורות העצומה ניכרת בכל תקפה, ובהרבה מובנים לא נראה כי ממש מאיר בחוץ… יש כמובן את המבט הפנימי של הרבי המגלה את יופיו של האור הקיים דווקא אצל בני דורנו, אך מבחינה חיצונית מדובר עדיין בשיא החושך, חצות הלילה, איך אפשר לומר כי אנו בימות המשיח?

זו בדיוק העבודה, כאז כן היום, מצווה עלינו הרבי: מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, להיכנס להרגשה שנמצאים בימות המשיח. חשוב לזכור כי זו עבודה יחודית שיכולה להיעשות רק בשלב זה של 'גאולה בחצות הלילה'. בשלב הבא, של ה'גאולה בחצות היום', כבר לא תהיה עבודה של פקיחת העיניים ולא ילמדו איש את רעהו. כולם כבר יראו בבירור. העבודה היא דווקא עכשיו, עוד בשלב הראשון, לחוש את שיא הגאולה בשיא החושך, והרבי שליט"א מעיד שיש לנו את הכוחות לפקוח את העיניים.

כאן מגיעים אנו ללימוד מופלא וחשוב נוסף, חשוב לזמננו אנו: דומה כי אין מי מאתנו שלא היה עד פעמים רבות לוויכוח אשר עומד ביסודו על נקודה זו. האם אכן אפשר לקרוא לזמננו זה "ימות המשיח?"

אנו מצביעים על הסימנים הרבים המוכיחים כי היעודים הנבואיים כבר החלו. מלחמת המפרץ, וכתתו חרבותם לאיתים, וכל שאר הסימנים שמביא הרבי מלך המשיח שליט"א, וכמותם עוד סימנים רבים שנוספים כל העת.

ומאידך שולף איש שיחנו סימנים לא מועטים על כך שאנו לא רק בעקבתא דמשיחא, אלא בעקבתא דעקבתא דמשיחא. החושך בדורנו הוא חושך שלא היה קיים מעולם. בקיצור לא מבינים כלל אחד את השני, הוא לא מבין איך השני חי בגאולה ולא רואה את הגלות, והשני לא מבין איך הוא חי בגלות ולא רואה את הגאולה (לא עלינו)…

למרות שרוסיה כבר לא מפריעה, לנו עדיין מפריע שעוד לא הגענו לגילוי של "שער הנו"ן". אפילו אם יש רק יהודי אחד שלא חש את הגילוי של שער הנו"ן, אנו (צריכים להיות) במצב של כתית לגמרי. רחמנא ליצלן שיכול להיות מצב של יהודי שחושב שהיום לא יבוא משיח… אנו 'כתית' מכך שעדיין לא הגענו לשלב של שיא האור.

ויחד עם הסכמתנו להרגשה זו, ודווקא בגלל הסכמתנו זו, אנו חשים היטב את הוראתו של הרבי מלך המשיח שליט"א, שדווקא כעת עלינו להתחיל לחיות גאולה, ולהיות בשמחה עצומה, מתוך ידיעה זו. כי זו בדיוק העבודה שנדרשת. רק כעת אנו יכולים 'לפקוח את העיניים'. כי כאשר כבר יראו גאולה בבירור, לא נצטרך, וממילא לא נוכל 'לפקוח את העיניים'… העיניים יהיו פקוחות.

כאשר כתוב שבזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים, ברור שהכוונה לאמונה עוד בשלב שלא ראו גאולה בבירור. זו המשמעות של 'ואמונתך בלילות', כי דווקא כשיש לילה זקוקים למציאות האמונה ולחיזוקה. אמנם כבר כעת יש לבני ישראל 'אור במושבותם' כפי שהרבי שליט"א מעיד, ששלב זה של אור במושבותם היה עוד לפני התחלת הגאולה, אך אחרי הכל זוהי עבודה כאמור, שרק כעת יכולה היא להתבצע. במילים פשוטות: שני הדברים משלימים אחד את השני. דווקא כי יש לנו 'אמונתך בלילות' אנו שמחים בשמחה עצומה, ודווקא בגלל שאנו עדיין במצב של אמונתך 'בלילות' אנו כתותים לגמרי. אין פה סתירה, וממילא אין וויכוח. כולנו מייחלים, מחכים ובטוחים לחזות מיידית בהתגלות של גאולה בחצות היום, לעיני כל העמים כאשר בני ישראל יוצאים ביד רמה, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בהתגלות הרבי מלך המשיח שליט"א לעין כל, ונכריז לפניו:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!