יתוקן לאלתר חוק מיהו משיחיסט • מחשבים מסלול מחדש

זלמן קפלן, חב"ד אינפו

הבדיחה מספרת על קהילה יהודית נידחת באחד מפרברי אמריקה המנותקת מכל הוויה יהודית, שחיפשה זמן ממושך רב שיבוא להנהיג את קהילתם, לדרוש להם ולנהל את אורח החיים היהודי. בחסדי ה', לאחר חיפושים ממושכים, נפל לידיהם אברך מוכשר ותלמיד חכם שאף דובר את שפת המקום. לשמחתם, האברך הצעיר הסכים לכהן כרב הקהילה הנידחת. ראשי הקהילה התאספו וחגגו בשמחה את הכתרת ה"ראביי" החדש לקהילתם.

אך השמחה לא ארכה זמן רב. יום אחד, בעוד הראביי הצעיר יושב בבית הכנסת הקהילתי רכון על גמרא ולומד בערגה, ניגש אליו נשיא הקהילה בפנים זועפות ומודיע לו חד משמעית: "אתה מפוטר". לפליאת הרב, ענה הנשיא בארשת כעוסה: "מתברר ששיקרת לי. סבור הייתי כי השתלמת כבר בלימודי הרבנות, וכבר רכשת את התואר "רב". והנה אני נוכח לראות כי עדיין הוגה אתה בלימוד התורה? וכי אלך למנתח שעדיין רכון על ספרי אמנות הרפואה?!"…

• • •

כחסידים גדלנו על הקביעה-תביעה כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או מי שנתגייר כהלכה, ותו לא. קביעה חב"דית זו שני פנים יש לה, ושוללת כמה 'הנחות עולם' מוטעות. לכל לראש, מקרא כפשוטו: הכניסה לחיק היהדות היא רק על ידי לידה לאם יהודייה או גיור כהלכה; ומאידך, אין דרך יציאה מהיהדות. מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה – הוא יהודי. חב"דניק יודע שלעולם לא יוותר על יהודי, יראה איך שיראה ויתנהג כיצד שיתנהג – הוא יהודי. כיון שנולד לאם יהודייה או התגייר כהלכה. נקודה.

הן אמת, שהתואר 'יהודי' גם מחייב לקיים תורה ומצוות קלה כבחמורה, אבל ה"תואר" חלילה אף פעם לא ילקח – "אף על פי שחטא ישראל הוא", יהודי הוא נשאר. כי נשמתו חלק אלוקה ממעל ממש, לא נלקחת. שונה מכך משיחיסט.

הכינוי 'משיחיסט' מסמל את ההיפך הגמור. בעוד שלתואר יהודי, הכניסה קשה מאוד והיציאה ממנו בלתי אפשרית. ל'משיחיסט' דלת הכניסה פתוחה לכל אשר חפץ ביקר המלך, אך ברגע כמימרא של הסחת הדעת  – התואר איננו.

זה איננו תואר, זהו עיסוק. משיחיסט זה לא רשימת 'אני מאמין' עליה מצהיר החסיד בשלב כלשהוא בחיים: בישיבה, כבחור ב-770 בשידוכים או בפתיחת הבית חב"ד. משיח זהו עיסוק תמידי ואינטנסיבי, בלתי מתפשר. זה לא תואר פסיבי אלא עניין אקטיבי. כל עוד בית המקדש חרב מול העיניים – הופכים את העולם.

משיחיסט, לחלוטין איננו מי שנולד לאם או לישיבה משיחיסטית, וגם לא מי שנתגייר על ידי מכון הלכה. משיחיסט, הוא חסיד שהחליט לשים נשמתו בכפו ולוותר על נוחות אישית, קשרים או תחביבים אלו ואחרים ולהציב את עניני משיח בראש סדרי העדיפויות בחייו, הוא ורק הוא יקרא 'משיחיסט'. ניתן להתעסק בכל מיני דברים טובים ויפים ואפילו לכתוב עליהם 'יחי', אבל משיחיסט פירושו מישהו שמונח ראשו ורובו בשליחות העיקרית: קבלת פני משיח צדקנו. מנתב את כל חייו ואת כל התעסקויותיו "כיצד זה מוליך לקבלת משיח צדקנו".

לזה הוא תורם, את זה הוא לומד, את זה הוא מקדם, על זה הוא מדבר עם יהודי שאיתו הוא נפגש בכל אירוע אקראי "שומע? הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח תיכף מתגלה". יתכן ויהיה לו נוסח אחר לומר את זה, או מנגינה שונה. אפילו כאשר יסבור אחרת בדרכי הפרסום, התעמולה והאופנים המתקבלים למיניהם, גם כשהוא יחשוב על גימיק קצת שונה, אבל בזה הוא עסוק. כעת. לא משהו שהוא עסק בו בעבר, לא פעם בשנה, לא תמיכה במוסדות המזוהים עם המסר הזה. מתעסק בזה.

• • •

אין דרך אחת. העבודה עוד לפנינו, ובכל המישורים ולכל אישיות קיים מסלול פתוח בתחום הגאולה והמשיח. אם הוא מיושבי אוהל, יעמיק ביסודות האמונה וינצל כל במה תורנית לפרסום הבשורה ודעתו של הרבי. ספריית "כל הספרים מלאים בדבר זה", טרם נחרשה דיה. ופתוחה עשרים וארבע שעות לכל חפץ. גם אם בחר אשר לחוף ימים ישכון – ימצא את הדרכים בפגישותיו ובעסקיו לפרסם בהם לכל אנשי הדור וכו'. הדוגמאות ברורות וידועות, רק על הראש להיות מונח במקום המתאים.

[לבד מהוראת הרבי לקביעת שיעור בעניני גאולה ומשיח בה מדגיש "הן יושבי אוהל (ישכר) והן בעלי עסק (זבולון) . . להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בעניני משיח וגאולה"].

• • •

סיפור (קצת מוכר) לסיום, עם כמה מסקנות אותן אפשר להסיק. בספר השיחות של הרבי הריי"צ, בתוך התיאור המרטיט של ההתוועדות הידועה – 'פורים קטן תרפ"ז' מופיע הקטע הבא (סה"ש תרפ"ז ע' 164, מאידיש): "ואתם איצ'ע . . לי עדיף שלושים ילדים שילמדו . . ואם לא הרי אתם של עצמכם, יהודי ירא שמיים, תלמד ותתפלל כל היום, אבל איתי אין לכם שום שייכות כלל וכלל". מדובר היה בר' איצ'ע דער מתמיד, הרבי הריי"צ תבע ממנו שבנוסף לעבודת כשד"ר יתעסק בחינוך ילדי ישראל.

1. כדי להיות "של הרבי" צריך להתעסק בעניינו העיקרי. שהרי די בהצצה קלה בספרי הרבי הריי"צ על מנת למצוא עשרות ומאות ביטויים בדבר מעלתם העצומה של לימוד החסידות והתפילה – אך אלו עדיין לא מקנים את התואר "שלי". כלומר, גם העיסוק בדברים קדושים ונעלים הקרובים מאוד לענינו ושליחותו של הנשיא אינם מקנים את הזכות להיות "שלי".

2. מאידך, המעוניין בכך, פתוחה בפניו הדרך להמשיך להיות ר' איצ'ע עם כל המעלות. וכפי שמפרט הרבי הריי"צ  "הרי אתם של עצמכם, יהודי ירא שמים, תלמד ותתפלל כל היום". מי שהקשר לרבי לא חיוני לו – אין כפייה. יכול להמשיך ללמוד ולהתפלל ולהישאר עם כל המעלות הנשגבות. זה לגיטימי, רק שייקח בחשבון את העלות – "אבל איתי אין לכם שייכות כלל וכלל".

התואר משיחיסט הינו עטרה של גבורה – שייכות עם הרבי. המעוניין יכול לצעוק גם ש"אין חיוב כלל וכלל" ואמת בפיו, יתכן שיהיו יהודים חסידיים – אך אינם של הרבי. [או בגירסה ה'דור השביעית' (אג"ק חל"ב): "ומי ש . . מרפה ידיו באיזו פעולה שתהיה מפעולות המתנהלות ברוחו של כ"ק מו"ח אדמו"ר אינו בגדר עסקן בכלל ואינו מאנ"ש של כ"ק מו"ח אדמו"ר, כמובן"].

3. לו יצויר שר' איצ'ע היה בוחר להיענות לדרישת הרבי הריי"צ, בכך שאחת לשנה, נניח בסמיכות לחג הפסח, בו חלה מצוות חינוך בהדגשה ("והגדת לבנך"), לאסוף כמה ילדים ולשנן איתם פסוקים. ואת משך השנה היה ממשיך להקדיש להיות "של עצמכם, בלימוד ובתפילה", האם היה בכך מענה לדרישתו זו של הרבי הריי"צ "תעסוק בתשב"ר"?…

הדברים ברורים: בכ"ח ניסן שנה זו נחליט כולנו להניח בצד את הדברים האחרים ולחשוב בעצמנו כמה זמן מוקדש נטו לעניני משיח, ללימוד גאולה ומשיח, להחדרה בנו ובסובבים אותנו את האמונה והבטחון הגמור בנבואת הגאולה של הרבי מלך המשיח שליט"א, לפרסום לאנשים ברחוב את הבשורה הכל-כך משמחת שיש בדורנו משיח שכבר כבר הולך להתגלות ולגאול אותנו. כך ורק כך נוכל להיקרא חסידים "שמך הגדול והקדוש" של "נשיא הדור המשיח שבדור" ידבק גם בנו (אנשי משה) "משיחיסטים".