לא שכח את העגלות • טור לפרשת ויגש

הרב יהודה גינזבורג, חיפה

עם סיומם של ימי החנוכה והפעילות האדירה שקיימנו בעיר חיפה, קיבלתי טלפון מאחד מראשי הקהילות בעיר, שהתעניין בסקרנות מרובה כיצד הצלחנו להציב עשרות חנוכיות חדשות בעיר, עם כיתוב "חב"ד" ושהעירייה בעצמה תעזור ותסייע.

הסברתי לו שאצל הרבי מלך המשיח הגישה היא ללכת בגישה של 'בתוקף ובנועם'.

כלומר, יחד עם ההחלטה הנחושה שהעניין צריך להתבצע, חובה לדאוג לעשות זאת בדרכי נועם ושלום.

זה התחבר לי גם למעמד 'הדלקת הנרות' האחרון שקיימתי באחד המשרדים בעיר, כשאחד העובדים ניגש להדליק את החנוכיה.

לדבריו – זו פעם ראשונה בחייו שהוא מקיים את המצוה הזו (!).

בכלל\ הוא מגדיר את עצמו כ'לא מאמין', אבל כשראה שאני מגיע בכל שנה עם השמחה והחיוך, מציע לכולם להתכבד ולא מוותר, הוא החליט שהוא גם ידליק. מרגש מאוד!

*

בפרשת השבוע 'ויגש' קוראים על האירוע בו יוסף מתגלה לאחיו.

הוא שולח אותם לקרוא ליעקב אביו, ומצרף להם לדרך עגלות.

כתוב, כי כאשר ראה יעקב את העגלות "ותחי רוח יעקב אביהם".

מה היה בעגלות האלו?

מסבירה הגמרא, ורש"י מביא זאת בפירושו על התורה, כי לפני שנפרד יוסף מאביו הם למדו את הלכות 'עגלה ערופה'.

במקרה בו נמצא הרוג בין שני הרים – יש לקחת עגלה ולהרוג אותה ככפרה במקום הרצח.

יוסף שלח לאביו עגלות כדי להגיד לו שהוא עודנו זוכר את החומר האחרון אותו למדו, ונשאר נאמן למסורת אבותיו. זה מה שגרם להחיות את רוח אביו.

הכל בהשגחה פרטית וגם 'מעשה אבות – סימן לבנים' – מדוע הם למדו דווקא הלכות עגלה ערופה בפגישתם האחרונה?

בשיחה נפלאה מבאר הרבי מלך המשיח, כי הדין של עגלה ערופה מלמד על אחריותם של המנהיגים.

בזמן עריפת העגלה הם צריכים לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה", כי באחריות המנהיג לדאוג לבני הדור שלא יקרו שוב מקרים שכאלו – חלילה.

לפני שיוסף יורד למצרים, יעקב נותן לו כוח להישאר נאמן ולהיות מנהיג אמיתי, אפילו במצרים.

זו הסיבה שיוסף שולח לו עגלות – לומר "נשארתי מנהיג יהודי כמו שצריך, מנהיג שדואג לבני הדור", למרות האתגרים והקשיים עם המצרים במצרים – לא התפעלתי והמשכתי לשמור על אורח חיים יהודי.

*

היום, ה' טבת הוא חגו של הרבי והחסידים, הנקרא "דידן נצח" (שלנו ניצח).

לפני קרוב לארבעים שנה התנהל משפט בבית הדין הפדרלי בארה"ב על הספריה של הרבי הריי"צ (הרבי הקודם).

היתה טענה כי הספרים הם ירושה והצאצאים רשאים למכור אותה, ואילו בית המשפט פסק בתאריך זה (ה' טבת) כי הספריה שייכת לחסידי חב"ד.

וכפי שהתבטאה הרבנית חיה מושקא ע"ה זוגתו של הרבי "הרבי והספרים שייכים לחסידים".

הרבי הסביר כי לא היה זה רק משפט רגיל, אלא ניצחון של החסידות כולה, ומאז הפך יום זה לחג לחסידי חב"ד.

ביום זה הרבי מבקש שנוסיף ונרכוש ספרי קודש לספריה שלנו,  ספרי קודש אלו יביאו בע"ה את שחרור שאר הספרים של חסידות חב"ד שעדיין נמצאים בשביה (ראו גם כאן), כמאמר "מצוה גוררת מצוה".

יום זה גם מסמל עבורנו את הדרך הנכונה – להתמקד במטרה ולהישאר נאמן לדרך.

לא להתפעל מקשיים מקומיים, משפחתיים ואישיים. צריך להתמודד, אבל יותר מכל להתקדם – ולהצליח.

*

ביום זה אני מאחל לעצמי וגם לכם שנישאר עם העגלות – שנישאר בדביקות בנבואה ובהבטחה של הרבי שדורנו הוא דור הגאולה ומה שנשאר הוא להכין את עצמנו ואת העולם לקבלת פני משיח,

שנתקדם עם הדרך הנכונה של להפיץ אור ויהדות בלי פשרות, ביחד עם חיוך ושמחה מכל הלב, ובטוח שנצליח!

חג ספרים שמח, ושבת שלום ומבורך!