למה בכלל להתאמץ? • טור לפרשת נח

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

אני בטוח שגם לך, בחיי היום-יום יש רגעים שעלולים לגרום למשבר.

כך ברא ה', רגעים שמחים יותר ורגעים פחות משמחים.

חזרנו ברוך השם לשגרה, והשבוע היתה לי פגישה
לגבי פרוייקט חשוב שאנחנו עובדים עליו כבר כמה חודשים, ומקווה שתשמעו עליו בקרוב.

הנציג שיושב מולי מנסה לשאול אותי "תגיד, לא נראה לך להרים ידיים ולהתייאש?".

עד עכשיו לא ברור לי אם הוא שאל את זה בציניות או ברצינות, אבל אני המשכתי לחייך.

"הרבי מלך המשיח לימד אותנו", הסברתי לו "שככל שזה קשה יותר, כנראה שזה חשוב ונחוץ יותר".

*

ובעניין אחר לגמרי, דאגנו השבוע ליהודי מבוגר שלא חש בטוב להסדר קבוע של אוכל עד הבית.

לא פשוט לארגן מתנדבים, אוכל ותזמון השינוע.

הוא התקשר לאחר מכן למשרד. הנציג שלנו שענה לו היה בטוח
שהוא הולך להודות על האוכל המושקע והמאמץ הכרוך בכך.

מה רבה היתה הפתעתו לשמוע את המבוגר אומר לו

"אם אפשר בבקשה להבא, שהאוכל יגיע קצת יותר מוקדם,

ולפעמים אני לא יכול לענות אז שיעלו למעלה וישאירו ליד הדלת. אני מקווה שהחתולים לא יגעו".

מה הייתם עושים במקום הנציג?

*

אחת השיחות הנפלאות של הרבי על פרשת השבוע, נדפסה בסדרת 'לקוטי שיחות' חלק ה', ומדברת על הסיפור שקרה לנוח בזמן המבול.

כולנו מכירים את הסיפור עם העורב והיונה שקרה בסיום המבול, אבל מה קרה באמצע? מסתבר שלא היה משעמם…

על הפסוק "ויישאר אך נוח ואשר איתו בתיבה" מסבירים המפרשים את המילה "אך נוח".

רש"י מפרש שהוא נשאר לבד, ומביא מדרש (כדי להסביר למה רק הוא נשאר לבד), שנוח טרח ויגע להאכיל את בעלי החיים במשך השנה ולכן היה "גונח וכוהה דם".

מביא רש"י מדרש נוסף, המספר כי פעם אחת איחר נוח להאכיל את האריה, והאריה הכיש את נוח! זו הסיבה למילה "אך" (שפירושה שקרה לו משהו, וברמז הרבי אומר שזה גם ראשי תיבות א-אריה כ-כישו)

זה הפירוש הפשוט לרש"י, אבל המסר שהרבי מביא – חזק מאוד וחשוב מאוד לכל אחד, ובמיוחד לך!

לכל אחד ואחת יש את השליחות בחיים אותה נצטוינו, ואותה צריך למלא עד הסוף, ובשמחה.

נוח קיבל את ההוראה לבנות את התיבה ולדאוג לבעלי החיים במשך השנה.

את האחריות על העבודה הסיזיפית של האכלת בעלי החיים, יכול היה בתירוצים שונים להעביר לילדיו או לכלותיו, אך השאיר את זה לעצמו.

בגיל 600 הוא טרח סביב בעלי החיים במשך שנה שלימה (המבול לקח שנה שלימה!) בלי הפסקה.

זה קשה? בסדר, זו המשימה!

האריה יכול להכיש אותך? תמשיך בכל זאת, כי את המשימה יש להשלים עד הסוף. רק חובה לזכור – צריך לעשות את זה בשמחה ולא חייב לבכות…

*

היום אנחנו מתחילים את "היום האפור" הראשון. אתמול עוד חגגנו ראש חודש והיום יצאנו מחודש תשרי אל חודש מר-חשון.

אצל הרבי ניגנו פעמים רבות, ובפרט במוצאי יום כיפור את "מארש נפוליאון", השיר שאיתו יצא למלחמה.

כשיוצאים למשימה, צריכים לעשות את זה מתוך שירה ובשמחה, כי זו השליחות

וכשאנחנו מתחילים את חודשי החורף הקרירים והגשומים, חשוב לזכור שיש לנו משימה, להכין את עצמנו ואת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו.

ועד אז נמשיך בכל הכוח לעזור לכל יהודי ובכל ענין, להפיץ את מעיינות החסידות ולהאיר את העולם, גם אם זה יכול לעלות לנו ביוקר.

והעיקר, שהשמחה שלנו תביא את ההתגלות הקרובה של הרבי, שבוודאי יחייך אלינו בחזרה, ובשביל זה שווה הכל!