מה למדתי מאוסף הבקבוקים?

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

ואו, זה באמת היה עוצמתי.

ביום שלם חילקנו מעל אלף סלי מזון למשפחות מתמודדות בחיפה.

מהבוקר ועד הערב התגייסו לעזור לנו עובדי נמל חיפה, הורים וילדים מבתי ספר בחיפה, שוטרים ממחוז חיפה ומתנדבים עצמאיים שיחד ארזנו ושינעו את המזון עד לביתם של המשפחות.

מצד אחד היה ממש עצוב לראות את האנשים שהגיעו לקחת את המארזים בעצמם.

עומדים בתור זמן ארוך כדי 'לא לפספס' את החלוקה, ו'נאבקים' לקבל עוד משהו לחג.

ומצד שני, מרגש לראות את 'מי כעמך ישראל' שבאו ללא תמורה ועבדו – חלקם תחת השמש הקופחת – כדי שאף אחד לא יישאר רעב בחג.

בין המתנדבים שבאו היה גם יהודי שאני מכיר אישית, ניצול שואה, שמקפיד להחזיר בקבוקים לסופר כדי לקבל את התמורה של ה-30 אגורות.

הוא בא להתנדב וגם לקבל חבילה בעצמו. פרדוקס?

*

ומה למדתי ממנו?

כשהמנהלים הגדולים והתורמים באו 'לפקח על האירוע', לדחוף עוד ועוד מתנדבים שיבואו להתנדב,

הוא בחר דווקא לוודא שלא נשמטו מוצרים מארגזים.

הוא בדק והקפיד שכל אחד יקבל את כל הפריטים, בלי לפספס שום דבר.

והאמת, אי אפשר בלעדיו.

כי עם כל הכבוד למתנדבים החשובים, לכל התורמים וכל המסייעים, דווקא הדברים הקטנים האלו מסדרים את החלוקה שתתנהל כמו שצריך.

*

ובדיוק בפרשת השבוע אנחנו קוראים על זה "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם… מחוטב עציך עד שואב מימיך".

בספרו 'לקוטי תורה' מבאר רבי שניאור זלמן – מייסד חסידות חב"ד, את מעלת הרגל דווקא.

נכון, הראש הוא המובחר והוא החשוב, אך בלי הרגל הראש לא יוכל ללכת.

עשרת הסוגים המופיעים בפרשתנו הם עשרה סוגים כלליים שבהם מתחלקים נשמות ישראל, ולכל אחד יש מעלה על חבירו.

רק כולנו יחד מרכיבים את הפסיפס של עם ישראל, וכאשר "כולנו כאחד" אז מתקיים "ברכנו אבינו".

*

הרבי מלך המשיח ציטט פעמים רבות את המובא בקבלה כי המילה "היום" שבתחילת פרשתנו מרמזת על ראש השנה, יום הדין.

השבוע נסיים כולנו את שנת תשפ"ב ונתחיל את השנה החדשה, שנת 'הקהל', תשפ"ג.

כהכנה לשנה החדשה – כדאי שנתנתק רגע מרעשי הרקע, מהחדשות וממה שלא נראה לנו ברגע הראשון, ונבין שכולנו כאן כדי להישאר.

כי בלי החקלאים, גם לעשירים לא יהיה מה לאכול, ובלי העניים, לא יהיה למי לתת צדקה.

שדווקא אלו שנראים לאי-מי 'מיותרים' הם המשלימים את התמונה המלאה, ומאפשרים לנו להתחיל שנה חדשה ומוצלחת.

*

זו בדיוק מטרתה של השנה החדשה, שנת 'הקהל'.

הרבי מלך המשיח הדגיש פעמים רבות כי כיום כשאין לנו בית מקדש בירושלים, עלינו לעשות הכל כדי 'להתקהל' ולערוך מפגשים משותפים לאורך כל השנה, בהשתתפות כולם.

וגם בבית פנימה –

להקהיל את כל המשפחה ולדעת שכל ילד וילדה במשפחה יש לו את המעלות וגם החסרונות שלו, ודווקא ביחד קיימת השלימות המלאה.

*

לקראת השנה החדשה אני רוצה לאחל לך וגם לעצמי, כמו שאמר רבי אלימלך מליז'נסק "שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונו",

שנצליח לראות בכל אחד את הטוב שבו, כיצד הוא משלים אותי,

ואז נקבל יחד את כל השפע, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת הגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש.

ועל הדרך, לזכור עד יום ראשון לערוך 'פרוזבול' שהוא תקנה לעניים ועשירים (בלשון הארמי "פרוז בולי בוטי"):

עם סיומה של שנת השמיטה בטלים כל החובות שחייבים לנו, ולכן תיקנו חכמים לומר בפני שלשה אנשים (שהם בעצם 'בית דין') את הנוסח "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי, שאגבה אותם כל זמן שארצה".

בעצם אנו מעבירים את חוב הגביה ל'בית דין' והחוב לא מתבטל.

זה תקנה גם לעניים המלווים, כדי שהעשירים לא יימנעו מלהלוות להם, ואיך שלא יהיה, תמצאו כמה דקות לעשות את המצוה הנדירה הזו.