מה אתם זוכרים מהקידוש של סבא?

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

היום אנחנו חוגגים שלש למענדי שלנו.

אתמול חגגנו לו כאן בחיפה והיום בע"ה ניסע למירון לגזור לו שוב את השערות,
במקום שבו האר"י הקדוש לקח את בנו בגיל שלש.

מוכרח לשתף אתכם, שהקטע המרגש ביותר ואולי גם המפתיע ביותר
היה ההתעקשות שלו לקחת את המיקרופון באירוע (חלום של כל ילד…)

ולומר בקול את כל שנים עשר הפסוקים אותם ביקש הרבי ללמד לילדי ישראל.

זה לא הספיק לו, ובאתנחתא הבאה הוא גם חזר על קטע מספר ה'תניא'.

בין לבין הוא מזג 'לחיים' לכל מי שגזר לו תלתל,

ורצה גם לברך בעצמו 'בורא פרי הגפן' על כוסית מיץ ענבים 'תירוש' עם כל אחד בנפרד…

*

כדרכו של הרבי מלך המשיח לקשר כל דבר לפרשת השבוע,

בפרשת השבוע שלנו נמצא פסוק מוכר "ואכלת ושבעת, וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".

ברכת המזון היא מן התורה, פשוט להודות ולברך את השם על האוכל.

ובמכתב מיוחד שראיתי השבוע מלפני 56 שנים,

מציין ומחדש הרבי כי המצווה "ואכלת ושבעת וברכת" היא גם על בתים ועל כל מה שיש לנו!

משמעותה של הברכה לפי הביאור בתורת החסידות,

היא להמשיך את השפע ממקורו ושורשו למעלה שיומשך ויתגלה אלינו כאן למטה.

שהאוכל לא יהיה סתם מתוך תאבון אלא בעיקר כדי לזכך את העולם ואת השפע הקיים בו,

ואשר כל הניצוצות הקיימים במזון יושפעו בנו.

מסתבר, שכך הוא גם בכל ברכה על כל דבר שקיבלנו, שממשיכה שפע עצום למברך!

*

בתור ילד ראיתי באחד הספרונים של הילדים משפט שלא מש מזכרוני

"הזהר בני – שלא תבלע בלי ברכה. ויותר היזהר – שלא תבלע את הברכה"…

אחד הענינים החשובים שבהם אנחנו משתדלים לחנך את ילדינו

(והחינוך מתחיל קודם כל מלחנך את עצמנו…)

הוא לברך על כל מאכל ומשקה, לפני ואחרי האוכל.

זה מראה לילד שזה לא מובן מאליו שיש אוכל,

ונותן גם חינוך לילד להודות על כל מה שהוא מקבל (הלוואי עלינו).

אני זוכר את הקידוש של ליל שבת של סבי ע"ה (הרב אהרן מרדכי זילברשטרום).

הוא היה חוזר מבית הכנסת בנחת והשעה בכלל לא היתה משנה. היה לובש את בגד השבת הפרחוני והמיוחד שלו,

ונעמד לקדש – לא לפני שירת 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' לסבתי ע"ה.

אבל הקידוש… היה יכול לקחת דקות ארוכות. הוא לא היה מכוון כוונות עליונות אלא בעיקר אומר כל מילה בהטעמה ובהתרגשות.

פשוט להודות להשם!

*

בימים אלו בהם אנחנו מטיילים קצת עם הילדים, אפשר נכון וצריך להראות להם (וכמובן גם לנו ההורים) על כמה יש להודות.

על הרכב שבו נוסעים, שלא מובן מאליו.

על האפשרות לנסוע יחד כל המשפחה לטייל, שלא מובנת מאליה.

על השפע הגדול שיש, על הנהרות והנופים, על הטבע והמסביב – תודה לך השם!

וכפי שממשיך הרבי במכתב שם, שהברכה והתודה היא זו שתמשיך לנו שפע גדול עוד יותר,

ובעיקר ברכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

שבת שלום!