"וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת": הרהורי תמים בעקבות ההקרנה ב-770

א' התמימים, בית חיינו

עמדתי שם. צפיתי בדריכות. בחנתי ועקבתי אחר כל מילה.
יצאתי מסוחרר. מלא במטענים. מחפש לפרוק את ההרגשה…

היה זה לפני דקות ספורות במרכז בית חיינו-770, עת הקרנת התוכנית החודשית 'ואביטה נפלאות' מבית את"ה העולמי. זה כבר לא חידוש להתפעל מסדרת התוכניות ההיסטורית המסקרת ומתעדת את מאורעות התגלות מלך המשיח בשנות הנפלאות – אשר קנתה לה שם ותהילה בכל ישיבות תות"ל ואף מחוצה להם בהבערת נושא המשיח על סדר היום.

אך לא הרי סדרת הוידיאוים הקודמים כהרי הוידאו שהוקרן הלילה ב-770… וידאו מיוחד אשר מעבר לתגלית ההיסטורית הנטמנת ברשותו – מעורר הוא את רגש הלב לחשבון נפש פנימי ומזעזע את אמות הסיפים על השאננות הדלה המכרסמת בתוכנו…

ולמי שטרם צפה בנגלות לנו, הרי שלו לפניו: בוידאו הנדיר מתועדת אסיפת עסקנים ושלוחים מיום ט' אייר תנש"א במשרדי 'ניידות חב"ד' בשכונת המלך. היה זה ימים אחדים לאחר ההתעוררות העצומה כתוצאה משיחת כ"ח ניסן, ימים בהם החלה התנופה החזקה אודות החתימות על קבלת מלכותו של הרבי שליט"א כמלך המשיח.

הרעיון הנועז, צבר אט אט תאוצה בעקבות רוח החסידים הלוהטת, שהתבטאה ב'פסק דין' הרבנים ובמאות החתימות על קבלת המלכות של החסידים, ובעיקר סביב העידודים המחממים שיצאו מאת 'איש האלוקים' – 'מלך המשיח' היושב בקודש פנימה…

את היומנים מתקופה זו קראתי בשקיקה משחר נעוריי, ואת קטעי השיחות משיחת תזריע-מצורע תנש"א (כולל הע' 67) שיננתי מימי לכתי לתומכי תמימים "ועוד קודם לכן". אך היום בלילה בעת ההקרנה ההרגשה הייתה אחרת לגמרי…

בשונה מהסיסטם הרגיל, נחשפו קטעי וידיאו נדירים מאסיפה פנימית של קבוצת חסידים אודות המשך תאוצת החתימות, כאשר על המשמר נמנים גרשון מענדל, דוד נחשון, אבי טאוב, משה סלונים, בערל ליפסקר, זלמן מג'סקי, איצה שפרינגער, מוטל חן, ועוד.

מעבר לאנרכייה הטבעית השוררת ברגעים אלו במשרדי הניידות, ניתן להבחין באש ובעוצמות הממלאים את כל יושבי (ועומדי סביב) השולחן הזעיר. לחץ, מהירות, בהלה ודחיפות. "חבל על הזמן" – גרשון מענדל יורה לחלל האוויר, ובמקביל נשמעות זעקותיו של משה סלונים בטלפון אל א' מחשובי אנ"ש בארץ הקודש – "הרבי ענה שיהיה ובהוספה", "הרבי ענה ויבשרו טוב", "מה לא מובן?"…

את קליפת ההתנגדות הגסה והפחד המעיק ששרר אז בין החסידים – הם הסירו אט אט, עם עוד טלפון לעוד רב בארה"ק, ועוד חתימה משכונת המלך, ובעיקר עם מנוע אדיר ואינסופי של אכפתיות ובעירה אודות על התגלות מלך המשיח, הניכרת בבהירות לעין כל צופה.

אני עומד וצופה, עוד דקה ועוד דקה ומשתאה לנוכח המראות – הצובאות ומקבצות אף את עיני אנ"ש והתמימים המציצים מבין החרכים… אך מעבר לסביבה – נכנסתי באופן אישי לחשבון נפש פנימי שהביא בחכתו שתי תוצאות, זו למעלה מזו, האחת – זעקה, והשניה – דרישה:

א. איך ייתכן שהתוכן הזה נעלם מהמפה החב"דית? כיצד נוצר מצב של שאננות בכל הנושא של קבלת המלכות? כיצד מענות כמו "ותהא פעולה נמשכת ובהוספה", "והזמן גרמא והענינים", "מי שיש לו מאתיים רוצה ד' מאות" – מתקבלות אצלנו באדישות כאל עלה נידף?… היכן היא האסיפה השבועית (אולי אפילו היומית) אודות החתימות?..

ובהא גופא – פטור בלא כלום אי אפשר, והחיצים נורים אף לצידה השני של המפה, אודות המצב הכואב בו "האמת תהא נעדרת" – כאשר מתהלכים במשעול הכרמים של חב"ד תמימים, נשים וחיילי צבאות השם, שאינם מכירים בפרי ביכורים זה המחכה 30 שנה להבאתו אל הכהן אשר יהיה בימים ההם… תוצרת 'מבורכת' שהגיעה למפעלנו כתוצאה מההעלמה שיטתית וטיוח עקבי מכל נושא התגלות מלך המשיח ואישור החתימות על קבלת מלכותו… (שלא לדבר על עידודי ה"יחי" ומעמד קבלת המלכות העולמי…)

ב. מבלי הבט על השאננות הדואבת, צועדים עם הפנים קדימה: "הימים האלה נזכרים ונעשים", "יהיו בעיניך כחדשים" "עד חדשים ממש", כאשר הגיעה הלילה תזכורת נוספת להיכנס שוב לנושא החתימות על קבלת המלכות (ומי שטרם צפה בוידיאו – יעשה זאת בהקדם האפשרי).
המלך צריך אותנו. הרבי מעודד אותנו להחתים יהודים שיקבלו את מלכותו. "אין מלך בלא עם" – זה לא סתם סלוגן פרסומי אלא עבודה שצריכה להתגשם בפועל. פשוט להביט ימינה-שמאלה ולהחתים את המכרים, הידידים, המקורבים, השכנים והבני-דודים, מתוך בעירה פנימית הטומנת בתוכה את ההכרה המולחטת שנושא זה לא שייך לדוד נחשון ומשתתפי האסיפות של הדרגים הגבוהים בנבחרת – אלא לכל חסיד באשר הוא.

אולי, אולי זה הזמן להתעורר. להתנער משכבות הבוץ המגושמות המלוות בטענות כאלו ואחרות אודות הכרח החתימות ועצם נכונותן, ולהיכנס לשרשרת קבלת המלכות ההיסטורית של אבנר בן נר אחר דוד המלך, ורבי עקיבא אחר בן כוזיבא. אולי זה הזמן לקלוט ולהבין שמענה קטן וזעיר אודות החתימות כמו "ותהא פעולה נמשכת ובהוספה" – יש בכוחו להביא להגשמת מטרת כל המטרות ועיקר כל העיקרים אליו נשואות עיני כל הדורות.

אם לפני 30 שנה, כאשר שלום-בער פרידמן יוצא מהאסיפה עם טופס אחד על קבלת המלכות בכיס חליפתו – מקבל הוא הפצרות משאר יושבי השולחן שאין זה מספיק ועליו לקחת טפסי חתימות נוספים, בזמננו מפאת ריבוי הטפסים כבר "אין חליפות למו"…

לצפיה בוידיאו שהוקרן