מה עושים כשהאבא מסתתר?

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

רגע לפני המצב באוקראינה, קודם כל סיפור אישי מהשבת האחרונה.

הבן הגדול שלי מוטי (כבר בן 7 וחצי..) מגיע מידי שבת לבית הכנסת להתפלל איתנו. אני יוצא מוקדם לטבילה במקווה ולשיעור חסידות והוא הולך כעשרים דקות ברגל עד בית חב"ד לתפילת שחרית.

את האמת – החלטה אישית שלו שאשתי ואני מאוד מעריכים.

אבל השבת האחרונה הוא התעכב ואני דאגתי. כשהוא הגיע באיחור וכשדמעות זולגות מעיניו הבנתי שקרה משהו… התברר שכלב גדול רדף אחריו והוא ממש פחד, ניסה להתחמק ובסוף הגיע בשלום…

בדרך חזור הסברתי לו שעכשיו הוא בוגר יותר. כשהוא מבין שסומכים עליו שיילך לבד ויתמודד (גם) עם הכלבים שבדרך, זה מה שהופך אותו לבוגר ורציני. ובעצם, חלק מתהליך הבגרות שלו זה להתמודד גם במצב שכזה..

*

המצב באוקראינה לא כמו שציפינו. הרבי הבטיח לנו שאנחנו בדור של גאולה וגם מנהיגי המעצמות מבינים שהדרך הנכונה היא דרך השלום.

אפילו אנשי התקשורת נדהמו מהאירועים האחרונים ואיך במדינות כל כך מפותחות ועולם כל כך מתקדם מתנהגים בצורה כזו.

גם גיסתי ובעלה הגיבורים מתמודדים כעת עם הקהילה שלהם בקרויורוג שבאוקראינה, עם הלא נודע שבע"ה יהיה לטובה,

ועדיין מחובתנו להבין – מה קורה כאן? ומה זה אומר לנו?!

*

מסתבר שגם בארבעים השנים בהן בני ישראל היו במדבר ונהנו מחיים שקטים ורגועים, היו תקופות שנראו פחות יפות..

היו שנים ארוכות בהן חנה עם ישראל במדבר ונהנה ממשכן העדות, בו היתה הקרבת קרבנות, גילוי השכינה ואירועים משמחים. אין כמו לקום לשקט ולשלווה של עוד יום במדבר, ומי שהיה יודע.

אבל היו את הזמנים האחרים, כפי שמספרת התורה בסיום פרשתנו, סיום של כל ספר שמות: "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם".. עם ישראל מקפל את המשכן, מתקפל עם האוהלים וממשיך במסע שאת סופו איש לא ידע.

ככה לסיים? יש כלל "מסיימים בטוב", ומדוע התורה בסוף הפרשה – המדברת בענייני בניית המשכן וכליו – מדברת בנושא המסעות שמסופר בהרחבה בפרשת בהעלותך שבספר במדבר?

בביאור נפלא ומרגש מסביר הרבי מלך המשיח כך – המסעות, זוהי הכוונה האמיתית.

ספר שמות נקרא גם "ספר הגאולה" כי בו מסופר על היציאה ממצרים, על הגאולה.

גאולה אמיתית אין פירושה לברוח מהעולם, להתעלות אל ה"בלי גבול" ולהשאיר את העולם כמו שהוא, אלא אדרבה, לחבר את הגבול והבלי גבול ביחד.

הגאולה מתבטאת דווקא כשהיא חודרת ומשפיעה גם על הדברים הגשמיים, שזו כוונת המשכן והמקדש "דירה לו יתברך בתחתונים" – בעולם הזה הנמוך.

כשהכל נראה ורוד, כשהמשכן עומד על תילו, עדיין לא מתגשמת הכוונה של הדירה בעולם הזה, שהרי השכינה שורה וה"תחתון" איננו נמוך כל כך.

דווקא כשענן ה' מסתלק, מה שמראה שצריכים להתקדם הלאה, והעבודה נעשית קשה יותר ומאתגרת יותר, כשהמשכן מקופל ואור השם איננו על המשכן – אז היא העבודה האמיתית, להחדיר את הקדוש-ברוך-הוא בעצמו בעולם הנמוך יותר, ושם היא הנחת-רוח והכוונה האמיתית של ה' – "יושב בסתר עליון".

זו העבודה האמיתית – המסעות, לחיות את הגאולה גם במצבי חושך.

*

כשמכוניות טסלה יצאו לשוק היו שאמרו שהגענו כבר לעולם הדמיון, הכל טוב.

והנה השבוע אנחנו מתקדמים לעבודה מאתגרת וחשובה עוד יותר, להתמודד גם עם המצבים הפחות יפים, שזו הכוונה האמיתית, את הדירה לעשות גם במקום הנמוך והקשה יותר.

יש משפט שאומר "איפה שקשה לך – שם נמצאת ההצלחה", והכוונה היא שהחושך הגדול ביותר הוא המקום הגבוה ביותר.

לכל אחד מאיתנו יש את הזמנים האלו שיכולים חלילה לגרום לנו לנמיכות הרוח כאשר "נעלה הענן" ורואים חושך, מסע שסופו לא ידוע –  אך מוכרחים להמשיך ולהבין שזו חלק מתכלית הכוונה, כשם שכשהילד מתמודד מול כלב הוא הופך בוגר יותר…

*

השבוע ציינו את יום כ"ז באדר ראשון, יום בו לפני שלושים שנה הפסקנו לשמוע מהרבי שיחות ומאמרי קודש. זה קרה כמו השנה – בשבוע של פרשת "פקודי", שאחת המשמעויות של המילה "פקידה" היא "חסרון".

מאז ועד היום כבר יותר משלושים שנה… הרבי דורש מאיתנו "עבודה בכוח עצמו", שנעבוד גם בלי שנשמע ממנו בצורה מפורשת מה הוא רוצה ומבלי שנזכה בכל יום ראשון לקבל דולר שליחות-מצוה לצדקה.

גם אז המשיך וממשיך לעודד אותנו החסידים ובמיוחד בשירת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" שאותה עודד במסירות נפש למרות המצב הבריאותי, וזהו המסר עבורנו, להמשיך.

וכדברי התלמוד על "אילת השחר", שרגע לפני שהאור מפציע – אז הוא החושך הגדול, מקוים ובטוחים שהמצב הקשה של אחינו בני ישראל שבאוקראינה ובמקומות נוספים הוא זמני,

ותיכף ומיד נראה את האור הגדול ביותר, נקבל את פני הרבי שוב בגאולה השלימה, ואז "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", תיכף ומיד ממש!