כשישאלו אותי: מדוע לא היית זושא?

שרגא קרומבי

כולם מכירים את האימרה המפורסמת בשם רבי זושא מאניפולי, שאמר סמוך לפטירתו כי "אם יאמרו לי בעולם האמת – זושא, למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? וכן אם יאמרו לי למה לא היית כמו התנא הקדוש רבי עקיבא? לא יהיה איכפת לי כלום, מי אני ומי רבי עקיבא… ממה אני כן מתיירא, כשיאמרו לי "זושא, למה לא היית זושא? הרי זושא יכולת להיות, אז למה לא היית?".

ואני הקטן אומר, שדוקא לא אתיירא אם יאמרו לי למה לא הייתי אני, כי כל אדם מגיע עם המעלות שלו ועם החסרונות, עם ההצלחות ועם הקשיים, אבל כן אתיירא שיאמרו לי למה לא הייתי כמו זושא. לא מדוע לא הייתי כמו רבי זושא מאניפולי, אלא למה לא הייתי כמו הרב זושא וילהלם ע"ה.

במה דברים אמורים? אין צורך לומר שלא ישאלו אותי מדוע לא הייתי כמו זושא בלימוד התורה, הדבר מופרך מעיקרו. גם אין צורך לומר שלא ישאלו אותי מדוע לא הייתי כמו זושא במאור פניו לכל אדם, או למה לא הייתי כמו זושא בפעילותו על פני עשרות שנים להפצת תורת החסידות, או למה לא הייתי כמו זושא בגמילות חסד ותמיכה במוסדות התורה, או למה לא הייתי כמו זושא בעוד עשרות תחומים אחרים. על אלו לאף אחד לא יהיו טעות שלא הייתי כמו זושא, שהרי מה ההשוואה בכלל?

אבל כן אני מתיירא שישאלו אותי מדוע לא הייתי כמו זושא בכך שהיה "מענטש".

זכיתי להכיר אותו עשרות שנים, כאשר בכל שנה בחגי תשרי היינו מוזמנים לסעודות החג ביחד עם משפחתו, ובתור בחור בקבוצה הייתי מגיע ביחד עם אחי, מידי שבוע לסעוד על שולחנו, אבל זכות מיוחדת היתה לי לעבוד איתו בשנתיים האחרונות, כאשר פתחנו ביחד את מכון לימוד הלכה למען ילמדו בארצות הברית. הוא לקח את האחריות על הרוחניות ואני על הגשמיות. הוא התעסק בתורה ואני בהבלי העולם, בעניני כספים, פרסום, רישום וכיוצא באלו הדברים. זאת היתה זכות להיות בקשר קרוב כל כך עם אדם נדיר שכמותו. יצא לי לשוחח איתו בטלפון כל יום, ובדרך כלל יותר מפעם ביום. יצא לי להיפגש איתו כל שבוע, ובדרך כלל יותר מפעם בשבוע. כל שיחה וכל מפגש היו הזדמנות לראות איך מתנהג "מענטש".

תכונה זו באישיותו באה לידי ביטוי פעמים רבות, לא רק בדברים גדולים אלא גם בדברים שלכאורה קטנים. כך לדוגמה אחרי מבחן שהתקיים עבור תלמידי הסמיכה אצל הרב גבריאל ציננער בבורו פארק, שלחתי ידיעה ותמונות מהמבחן לאתרי החדשות החב"דיים. מיד אחרי הפרסום קיבלתי הודעת טקסט מזושא: "מדוע אתה לא מוזכר בכתבה?". לעצמו לא דאג, אבל הפריע לו שהזולת לא מקבל את מה שלדעתו היה צריך לקבל.

בחודשים האחרונים כשנאבק במחלה הארורה, היה כואב ועצוב לראות אותו סובל ייסורים שכאלו, אבל גם אז לא הפסיק לרגע להיות זושא. הוא התאמץ להמשיך ללמד את השיעורים גם כשהדבר עלה לו במאמצים וכוחות רבים, ובעיקר נשאר אותו זושא עם האמונה, עם אהבת התורה, עם מאור הפנים ועם היותו קודם כל "מענטש".

לאחר שכבר לא יכול היה למסור שיעורים באופן קבוע, ביקשתי ממנו למסור לפחות חלק מהשיעורים, אך הוא חשש שהדבר יפריע למוסר השיעור שמילא את מקומו, והעדיף להימנע מכך, כדי לא לפגוע בו. ידעתי עד כמה חשוב לו למסור שיעורים וללמד תורה וכי הדבר מוסיף בבריאותו ולחצתי שוב ושוב שיגיע שיגיע לשיעורים, אבל ברוב הפעמים הוא דחה את בקשתי כי לא רצה להפריע לאדם אחר, גם אם המדובר בממלא מקומו…