הקשר העמוק בין הרבי לראש אגף המודיעין • טור מיוחד

בשנים האחרונות הולך ונחשף מערך הקשרים העמוק שהיה לרבי עם קציני צה"ל הבכירים, שרי וראשי הממשלה, וכן בכירים במשק. חלק מהמידע הזה נחשף ע"י הדפסת הכרכים החדשים יותר בסדרת "אגרות קודש" – במכתבים שהרבי שלח לאותם אישים בכירים, וחלק נחשף ע"י אותם אישים עצמם.

אחד הבכירים הללו היה ראש אגף המודיעין בצה"ל – האלוף אהרון יריב. האלוף יריב היה עוזר [=סגן] ראש אמ"ן משנת 1961 למנינם, ולאחר 3 שנים מונה  לראש אמ"ן – תפקיד אותו מילא בהצלחה גדולה 8 שנים. 

האלוף יריב היה אחד האחראים להצלחת המודיעין במלחמת ששת הימים,  לאחר שתחת הנהגתו הפך האגף מגוף קטן, שיכולת האיסוף שלו מוגבלת, והוא מסתמך בעיקר על מודיעין אנושי, לאגף גדול וחזק, בעל יכולות נרחבות, במגוון תחומים:

1. מודיעין אלקטרוני ותקשורתי – יחידה 848 (לימים – יחידה 8200).
2. הפעלת יחידות עלית (כמו סיירת מטכ"ל) במבצעים להשגת מודיעין.
3. פיתוח מערכות ריגול ופתרונות טכניים פורצי דרך באמצעות היחידה הטכנולוגית למבצעים מיוחדים – יחידה 432, כיום נקראת יחידה 81 – אחת היחידות המסווגות ביותר בצה"ל, ששמה הותר לפרסום רק לפני כשנה, לאחר שהצליחה במהלך משבר הקורונה לייצר בכוחות עצמה מכונות הנשמה, עקב החשש שלא יהיו די מכונות כאלו.
4. מודיעין שדה שכלל מעקב צמוד אחר פריסת האויב, ואחר תנאי השטח השונים, והכנת "תיקי שטח" על צירי התנועה, מידת עבירותם, מכשולים ומוקשים, שטחים שולטים על הצירים וכו'. 
5. השגת מידע על ארגוני הטרור לשם סיכול פעילותם.

מבצעים להשגת מודיעין, ופרויקט "סנטור" להגנת דימונה

ע"פ דבריו של תא"ל עמוס גלבוע, בתקופתו של יריב התקיים מה שמכונה "המבצע" – בו חדר מסוק עם חוליה מסיירת מטכ"ל, לעומק מצרים, ושם הונחה תשתית שאיפשרה קבלת מידע התרעתי מהשורה הראשונה, ושפע של מידע מודיעיני. לדבריו, בהמשך היו "מבצעים" נוספים, שהוצאו לפועל ע"י אמ"ן, שהכין אותם במשך חודשים ארוכים, ולפעמים אף במשך שנים. 

מבצעים מסוכנים אלו התנהלו בעומק שטח האויב, ופעמים רבות הם גם הסתבכו (שנתיים לפני "מבצע סיני" נפלה בשבי חוליה מסיירת גולני וצנחנים שחדרה לסוריה לשם החזרת מתקן ציתות – "מבצע צרצר"), ורק בנסים גלויים הם מסתיימים בהצלחה. 

בסייעתא דשמיא נפלאה, ועם הרבה מסירות לעם ישראל, הצליח המודיעין הישראלי לשלוח זרועות ארוכות ללב ליבן של ארצות האויב, והוא הזרים לקברניטים מידע רב על המתרחש בארצות ערב ובמשטריהן, דבר שתרם  להיערכות למלחמת ששת הימים.

ביחד עם מודיעין חיל האוויר, הושג מידע רב על שדות התעופה של האויב, טייסיו, אימוניהם, היערכותם וכו' – מידע זה איפשר את מבצע "מוקד" – במהלכו הושמדו חילות האוויר הערביים. עובדה מדהימה היא שלמרות החשש העצום בקרב אנשי המודיעין, שמא המטוסים הישראלים יתגלו בדרכם למצרים – הן בשל המכ"ם הירדני המתוחכם שהוצב על הר עג'לון והן בשל מוצבי התצפית הרבים שהיו פזורים בסיני ובמצרים – הרי שבנס נפלא הצליחו כל המטוסים, ללא יוצא מן הכלל, להגיע למטרותיהם ולהשמיד את מטוסי האויב בהפתעה גמורה!

האלוף יריב אחראי גם לפרויקט הסודי "סנטור" – שהוקם על מנת לתת מענה לתקיפה אווירית מצרית אפשרית על הכור הגרעיני בדימונה. איום חמור זה, הביא ללידת הפרויקט הסודי הנ"ל, שבמרכזו מערכת התראה ראשונה מסוגה בישראל, שכללה אמצעים טכנולוגיים מגוונים, למתן התראה אווירית מול מצרים.  בימים שלפני מלחמת ששת הימים חדרו מטוסי מיג 21 לישראל בגובה רב, ונעו באזור הדרום, בלא שצה"ל הצליח ליירטם. היה חשש כבד מכך שמצרים מתכננת הפצצה של הכור, ויש חוקרים הטוענים שהייתה זו אחת  הסיבות הישירות לכך שישראל החליטה לצאת למתקפת המנע – מלחמת ששת הימים.

בחסדי ונסי ה' הגלויים, אויבי ישראל קרסו במהירות במלחמה, ובזכות הנסים העצומים הם הפנו עורף וברחו, וכל מדבר סיני נפל כפרי בשל לידיו של צה"ל. 

אחד הנסים הגדולים במלחמה, לעניות דעתי, היה שפקודת הנסיגה הכוללת המצרית ניתנת כבר בלילה שבין היום השני ליום השלישי של המלחמה, בזמן שרובו של הצבא המצרי עדיין לא נכנס לקרב, והיה מוגן במערכיו המבוצרים. 

זהו נס נפלא שצבא מצרים הגדול נמלט מהזירה ללא קרב – "תיפול עליהם אימתה ופחד" (חומש שמות), "כי נפל פחד היהודים עליהם" (מגילת אסתר).  

לאחר מלחמת ששת הימים הפך ראש אמ"ן לאחד מאנשי המודיעין המוערכים בעולם, עקב ההצלחה המופלאה מעל דרך הטבע של ישראל במלחמה (וגם עקב העובדה שהיה בישראל כעת נשק שלל רב של אמצעי הלחימה הרוסיים החדישים ביותר, שכל ארגון מודיעין בעולם רצה לבחון מקרוב…) 

מעיון במכתבי הרבי אליו ב"אגרות קודש" נראה שהקשר בינו לבין הרבי התחיל בתקופה זו, לאחר מלחמת ששת הימים, שבה החלה מלחמת ההתשה. 

מלחמה זו החלה ביוזמה ערבית, שההגיון שעמד מאחוריה היה שהיות ואין כרגע ביכולתם להתמודד עם ישראל במלחמה מליאה, לכן הם יתישו את ישראל בסדרת פעולות מוגבלות – הפגזות כבדות, הפצצות ופעולות קומנדו, שיגבו מחיר דמים רחמ"ל, ירתקו את צה"ל וחיילי המילואים לחזית, ויפגעו גם בכלכלה הישראלית שלא תוכל לעמוד בכך לאורך זמן.

מנגד, הפעילה ישראל את צה"ל בסדרת מכות כואבות, שפגעו גם בעורף המצרי. מצרים לא יכלה לשאת זאת, ופנתה לברית המועצות שתסייע לה. לאחר שסירבה זמן ממושך להתערב, בשל חששה מארצות הברית, הסכימה לבסוף ברית המועצות לשלוח מטוסי קרב וטילי נ"מ, על מנת לנטרל את העליונות האווירית של ישראל. 

האינטרס הרוסי במעורבות הצבאית במצרים 

הייתה זו מעורבות חריגה, והיא הייתה הפעם הראשונה מזה עשר שנים שברית המועצות הפעילה כח צבאי מחוץ לגבולות של מדינות "ברית וורשה". גם היקף הכח היה חריג – אלפי חיילים, עשרות סוללות טילים מהדגם החדיש ביותר 3-SA , ומספר גדול יחסית של מטוסי קרב מהדגם החדיש ביותר

מיג J 21, שאוישו רק ע"י טייסי קרב מיומנים שצברו אלפי שעות טיסה.

היה ברור לרוסיה שיתכן והמעורבות גם תביא להידרדרות המצב מול ארה"ב, וזה היה מנוגד לאווירת "הדטאנט" – שהיה התחלה של צמצום המתיחות בין ארה"ב לברה"מ, שהחלה באותם שנים, בפגישות שנערכו בין מנהיגי ארה"ב לבין מנהיגי ברה"מ. 

מכל זה מובן שעצם המעורבות הצבאית במצרים הייתה חריגה.

הסברים שונים ניתנו למעורבות זו:

א.  חלק מהמאבק בין "המזרח" לבין "המערב".

ב.  ביטוי לשאיפות ההתפשטות של ברית המועצות והקומוניזם.

ג.  גיבוי צבאי למצוקה קשה של בעלת ברית מרכזית.

ד. השגת אפשרות לפעילות ימית ואווירית במזה"ת. באותן שנים, פרסה ארה"ב באזור נושאות מטוסים וצוללות נושאות טילים גרעיניים מדגם "פולאריס" לטווח של 4500 ק"מ, שיכלו להכות בברית המועצות, מתוך הים התיכון. לכן רצו הרוסים לפעול באזור כמענה לאיום האמריקני החריף.

ברית המועצות הקימה מתקני ים בנמלי אלכסנריה, פורט סעיד, מרסה מטרוח ומעגן סולום. מטוסי ביון ומפציצים רוסים נפרסו בשדה התעופה קהיר מערב ובעוד שדות תעופה, ועקבו אחרי הפעילות האמריקנית, וגם אחרי ישראל.

ה. שיקום היוקרה הרוסית, שספגה מכה קשה עקב מפלת צבאות ערב שצוידו בנשק רוסי, אומנו ע"י מדריכים רוסים, ונלחמו ע"פ הדוקטרינה הסובייטית. 

האינטרס של ברית המועצות למעורבות – דעת הרבי

אולם, מעניין לציין שבדברי הרבי לראש אמ"ן (במכתבים ובפגישות בע"פ) הדגיש הרבי אינטרס עליון נוסף – פתיחת תעלת סואץ, כמובא באגרת הבאה:

"… כנראה ההתאמצות מצד אלה שהתחילו להתערב בהענין אך לאחרונה [הכוונה לברית המועצות – א.אפרגון] היא לא כל כך בשביל כיבוש נוסף, כי אם בשביל האפשריות להשתמש בהתעלה להאינטרסים שלהם.  

שמזה מובן שבאם הצד שכנגד יבוא לידי החלטה שהשימוש בהתעלה אי אפשרי מפני שנהרס ונחרב, ואפילו לאחרי השתדלות רבה לא תהי' מסוגלה כי אם לספינה הכי קטנה וכולי, סיכויים חשובים שחשבון זה ישפיע עליהם עכ"פ למעט ההתערבות שלהם. 

ובהמשך לשיחתי עם מר בענין דומה לזה, הרי השתדלות בכיון האמור אינה דורשת מאמץ כל כך כמו ההפצצות וכולי, ואפשר לעשות הדבר באופן שלא להתגרות במי שאין כדאי להתגרות בו, ולא עוד [אלא ש]אפשר שייעשה על ידי 'אחרים' " [אג"ק, כ"ו, אגרת תתקט"ו – מתאריך "ימי ההגבלה תש"ל"].

זאת אומרת, שלדעת הרבי המעורבות הסובייטית היא לא כל כך בשל רצון בכיבוש שטחים ו"בהתפשטות", אלא לשם שימוש בתעלת סואץ, שהייתה חסומה מאז מלחמת ששת הימים,  עבור האינטרסים שלהם.

לשם כך פעלו הרוסים על מנת לדחוק את חיל האוויר "לאחור" ע"י קידום מערך הטילים, כדי להביא לפתיחת תעלת סואץ תחת חסותם, באופן שישרת את האינטרסים שלהם. כאמור לעיל, אחד האינטרסים שלהם היה הגברת הנוכחות הצבאית שלהם בים התיכון, ולכן, פתיחת תעלת סואץ יכלה לשרת זאת היטב, ובנוסף הם יכלו להשתמש בזה כנתיב שיט עבור משלוח סחורות וכיו"ב, וכן כאמצעי לחץ על מדינות שונות שירצו להשתמש בתעלה לצרכיהן.    

במכתב נוסף לראש אמ"ן דאז, מאריך הרבי ומפרט את דעתו בענין זה שהוא לדבריו "רציני ביותר וחשוב ביותר ועוד ועוד" (אג"ק, כ"ו, תתקמ"ה):

"בכל זה כיון שהכל הוא בהשגחה פרטית, והרי הדבר הוא רציני ביותר וחשוב ביותר ועוד ועוד, לכאורה אסור עלי לא להגיב אפילו על הספק וספק ספיקא, על כל פנים בקצרה, והוא בנוגע לאופן הביצוע שלא יהיה אפשר להשתמש בתעלה למשך זמן ארוך על כל פנים,

הרי כל זמן אשר טסים ממעל לשטח זה מדי יום ביומו, בודאי ובודאי שישנן כמה הזדמנויות לבצע הדבר, אם בכוונה גלוי' או כאילו שלא בכוונה, עד לקילקול התעלה באופן יסודי, ובפרט שארכה נמשך למאה ק"מ ויותר, שבאם תתקלקל במקום אחד או שנים או שלשה הרי זה בדרך ממילא מבטל אפשריות השימוש בכל התעלה. 

כנראה שהקו עד עתה הי' שלא לעשות צד דראסטי ביותר כדי שלא להכעיס את הדוב [כינוי לברית המועצות – "הדוב הרוסי" – א.אפרגון] יותר מדי –

… אבל במצב ההוה כמדומה שאין כבר מה להפסיד…  

ומאידך גיסא, כיון שהתועלת להדוב מפתיחת התעלה גדולה היא ביותר, בודאי שלא יוותר על הזדמנות זו, כל זמן שלא ישללו האפשריות דפתיחת התעלה מסיבות טכניות שלא ניתנות לתיקון במשך זמן ארוך וכולי.

כפי קצב הענינים עתה אפשר שרק במשך זמן קצר ביותר עדיין תהי' אפשריות למר לטוס בשטח זה מבלי התחייבות או מבלי השגחה וכולי. הרי גם ההחלטה "…בהאמור גם היא תכופה ..

הרבי התייחס לכך גם במכתבים לאריאל שרון (אג"ק, כ"ו, אגרת תתקנ"ג). 

העובדה המדהימה בעיני, היא, שהאינטרס הרוסי הזה לא מוזכר באף מקום שבו הוצגו האינטרסים הרוסיים למלחמה.  אולם, מצאתיו במקום אחד – באחד מדיוני המטכ"ל  – בדבריו של האלוף אהרון יריב, אליו הרבי כתב את המכתבים דלעיל.  באותו דיון אמר ראש אמ"ן:

"מבחינת הרוסים אין כאן רק מהלך של סיוע למצרים, אלא מהלך גלובלי – הם ירצו כי בסיומו של התהליך ההישג הגדול שלהם יהיה פתיחת תעלת סואץ – זה האינטרס האסטרטגי הגלובלי של ברית המועצות".

הדבר המדהים הוא שדיון מטכ"ל זה נערך בתחילת יולי 1970 למנינם, דהיינו שבועות בודדים לאחר קבלת המכתב הראשון של הרבי לראש אמ"ן בענין זה, שתאריכו היה, כנ"ל, ימי ההגבלה תש"ל – לקראת חג השבועות – חודש יוני 1970.

ובמלים אחרות, ראש אמ"ן אלוף אהרון יריב, קיבל את מכתבו של הרבי לגבי האינטרס הרוסי במלחמת ההתשה – שזה לשם פתיחת התעלה – ואמר את אותם דברים שבועות בודדים אחר כך בדיון המטכ"ל!

מסגנון הדברים של הרבי אליו במכתב הראשון והשני נראה שכל הנימוק הזה היה חדש למר אהרון יריב, ולכן הרבי האריך בו הרבה, והסביר אותו מכמה כיוונים, ולכן ההגיון הפשוט אומר, שראש אמ"ן קיבל את דבריו של הרבי כנימוק חדש למעורבות הסובייטית, וכאמור, התבסס עליהם בדיון המטה הכללי של צה"ל, שהוא הפורום הבכיר ביותר לקבלת החלטות בצה"ל!

מאמר זה מבוסס על מידע גלוי, ביבליוגרפיה חלקית:

מר מודיעין – מאת תא"ל עמוס גלבוע (לשעבר ראש חטיבת מחקר באמ"ן)

גליון מערכות 335 – בהוצאת משרד הבטחון

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת חב"ד 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון, מתמחה בחקר צבאות ערב