כשהרבי והרבנית יצאו לשליחות חשאית

השליח הרב יהודה גינזבורג – שכונת הכרמל הצרפתי, חיפה

אין מילים שיוכלו לתאר את המהפכה של "הדור השביעי", החל משנת תשי"א (1951).

ששת הדורות הקודמים החל מייסודה של חסידות חב"ד התמקדו בעיקר ב"חב"ד – חכמה, בינה ודעת", בעבודה פנימית והתעסקות בהשכלה ובעבודת ה' עד להתעלות אישית גבוהה ביותר.

עד ליו"ד שבט תשי"א, אז קיבל הרבי מלך המשיח על עצמו את הנהגת חסידות חב"ד, וקבע סדר חדש!

כבר במאמר הראשון קבע הרבי שהתפקיד שלנו הוא לסיים את העבודה בעולם, בתור הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, ומשם ואילך הוסיף והסביר לחסידים כי העבודה האמיתית היא להשפיע החוצה, "יפוצו מעיינותיך חוצה".

חלפה חצי שנה, ובשבת שלפני ראש-חודש אלול תשי"א קיים הרבי התוועדות חסידית עם עשרות החסידים שהיו אז, שחלקם עוד ראו את רבי שמואל – הרבי הרביעי של חב"ד, והסביר להם מה הפירוש של התחלת פרשת השבוע שלנו "והיה עקב תשמעון".

מדוע נקראת הפרשה 'עקב'? ומה המשמעות של זה?

רש"י מפרש שיש מצוות "שאדם דש בעקביו" (מצוות פשוטות שלא מניח עליהן את הדעת), וגם אותן צריך לקיים.

אבל המדרש נוקט בלשון אחרת "שמשליכין אותן תחת העקב". למה להשליך אותן תחת העקב?

בסגנון נדיר במיוחד הרחיב הרבי וביאר כי היצר הרע שנקרא "קלוגינקער" (=פיקח) משכנע כל יהודי שיש צורך לעבוד "לפי הסדר".

קודם המצוות החשובות במיוחד ורק אחר כך לקיים את הפשוטות.

וכשבאים ליהודי בבקשה ש'יצא מגדרו' וילך לעשות משהו בשביל מישהו אחר הוא טוען "יש דברים חשובים יותר", וכך יוצא שהוא 'מקטלג' את המצוות ובפועל הרבה מצוות נדחות ולא נעשות על ידו.

ככה זה כשעובדים רק לפי השכל…

הדרישה היא לעבוד את הקדוש ברוך הוא לכל לראש באמונה פשוטה, שמתבטאת בקיום כל המצוות בשווה ומתוך שמחה.

*

פעם אחת – בשנים ההם – ראה חסיד מסוים את הרבי והרבנית יוצאים מבניין מגורים, נכנסים לרכב (הרבנית נהגה) ונוסעים.

הסתקרן החסיד, דפק על דלת הבית ושאל מי היה כאן?

השיב לו בעל הבית "תשמע, לאחרונה אשתי ואני מתקוטטים ויש בעיות בשלום בית. כתבתי מכתב לרבי מליובאוויטש וביקשתי את עזרתו. הוא שלח לי דווקא זוג נחמד שהיו כאן והצליחו להחזיר את השלום על כנו"…

היו אלו כמובן הרבי והרבנית, שאת פניהם לא הכירו הזוג.

כי כאשר נדרש לעשות משהו מסויים, צריך לפעמים להזיז את הדברים החשובים הצידה ולהתמקד דווקא בעקב..

*

תכל'ס?

קודם כל שווה לעיין וללמוד את השיחה של הרבי, היא מרתקת במיוחד.

בנוסף לכך, נמצאים אנו בימי החופש של הילדים, מטבע הדברים מתרכזים אצלנו משימות ודברים רבים ש'דחינו לחופש'.

חשוב לשנן שוב ושוב כי בקיום המצוות במיוחד אין סדר, וכל המצוות הם שוות בעיני הקדוש-ברוך-הוא.

כשמבקשים מאיתנו לעשות טובה, לדאוג למישהו אחר, ומי מדבר בכלל על חינוך הילדים וחינוך עצמנו – לפעמים ה'דחוף' קודם ל'חשוב' ואת הדברים שצריך לעשות, צריך לעשות.

זוהי ה"שליחות" ששולח הרבי את השלוחים לכל רחבי תבל.

הוא לא מתכוון דווקא שיפתחו מוסדות גדולים, שיאכילו אלפי רעבים או שיקיימו שיעורי תורה רבי משתתפים.

הוא מתכוון לעשות את מה שצריך לעשות עבור כל יהודי שצריך עזרה, בכל זמן בכל מצב ולכל אחד. וחשוב מאוד – מכל הלב באהבת ישראל אמיתית, והרבי בעצמו הוא הדוגמא לאהבה שכזו.

נהיה כולנו 'שלוחים' ופשוט נבצע את השליחות, שתביא תיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה.

שבת שלום ומבורך!

נ.ב. התחלתי לכתוב את זה אתמול בבוקר, ובערב היה לי "פלשבק".

קיבלתי הודעה קרוב לחצות ממישהי שנוסעת היום לחו"ל וצריכה דחוף מזוזה.

יכולתי לא לענות או לכתוב שזה מאוחר, אבל בזכות הנקודה הזו נסעתי אליהם,

על הדרך אמרנו 'לחיים' לכבוד כ' באב – יום השנה לאביו של הרבי – רבי לוי יצחק זצ"ל

והמזוזה כבר בחו"ל!