לשתף? אולי זה מיותר ואולי גם אסור

המבול הגיע. הוא נמצא בכיס שלך.

מאות הודעות מחברים, מקבוצות, ממשפחה.

תמונות של ילדים, סרטונים מצחיקים ושל פוליטיקה. הכל בכל מכל, אצלך, כל רגע.

מה עושים?

הבעיה גם הפוכה. קיבלת משהו מעניין? לפעמים מרגיש לך נחמד לשתף את זה הלאה. והלאה. והלאה. וזה פשוט לא נגמר.

אז נכון. זה טריק של כל מיני פרסומאים ומשווקים להכריז על מבצע או הגרלה לכל המשתפים, זה גם עוזר לגייס תרומות ודברים נוספים, ועדיין אנחנו מביאים מבול על הסביבה שלנו.

הפתרון?

יש כנראה הרבה פתרונות. לשים את הטלפון בצד עד סוף היום, להשתיק או לצאת מקבוצות. אבל יש פתרון אחד, שקט, שאולי יצליח.

פשוט לחשוב לפני שמשתפים. האם אני עושה את זה לצורך פרנסה, פרסום עושי מצווה או כי 'אי אפשר בלי לשתף'.

בחברה החרדית הפייסבוק (ואולי גם הוואטסאפ) פחות ראוי לשימוש. אחת הסיבות לכך היא פשוטה. תחיה את החיים שלך, לא כולם מוכרחים לחיות אותם וגם אתה אינך צריך לחיות את החיים שלהם.

צילמת משהו נחמד? יכול לשמור אותו לעצמך.

קיבלת משהו, לפח וחסל.

*

במאמר חסידות משנת תשי"ז (1956) מבאר הרבי את הסיבה לאיסור ה'שיתוף' הקיים אצל יהודים בלבד:

עבודה זרה (האמונה כי יש כמה אלילים) נאסרה לכל העולם, אבל ליהודים אסור גם להאמין ב'שיתוף' (הכוונה שה' נתן כוחות לאיתני הטבע ונוספים לעשות כרצונם).

למה ליהודים אסור?

מסביר הרבי כי יהודי הוא בדרגא נעלית יותר. אצלנו האמונה כי 'ה' אלוקינו ה' אחד' פירושה כי היכולת להחליט ולקבוע מה יהיה נתונה לה' לבדו.

העבודה, המשפחה, הרופאים, הפרנסה אלו הם כלי הטבע שהבורא עצמו נתן אבל אינם אלא 'כגרזן ביד החוצב'=כפופים להחלטת הבורא האין-סופי.

ליהודי – ה'שיתוף' אסור. יש לדעת להאמין ולבטוח כי הברכה באה רק מהבורא, ו"אין עוד מלבדו" אין זו סיסמא אלא דבר ברור, כי העולם וכל הבל-הבליו אינם אלא ככלי עזר ולא יותר מכך.

(רק אצל מי שאינו-יהודי, מותר להאמין ב'שיתוף' כי דרגתם נמוכה יותר ואינם יכולים להיות 'כלים' ולהרגיש/להאמין כי לטבע אין שום כוחות מעצמו)

*

לא ראיתי את זה מופיע בספרים הקדושים, אבל אני חושב שלא סתם שתי האלמנטים הללו נקראים באותה המילה 'שיתוף'.

כשיהודי מפסיק 'לשתף' (להאמין בכוחות נוספים מלבד הבורא), הוא חי את חייו בבטחה כי בורא העולם ינהיג אותו כרצונו למקום הראוי. הוא לא חי את החיים של האחרים ולא נותן לאחרים את חייו,

לא משתף כל דבר ולא מחפש שישתפו איתו הכל.

כמו שצריך ללכת לרופא כי ניתן לו הכוח לרפא, ליועץ כי הוא ניחן בהבנה יתירה ולכל בעל מקצוע אחר – כהשתדלות אבל לא 'בעצימת עיניים' – ולהאמין ולבטוח בה' שיעשה את הטוב ביותר,

כך הוא משתף את מה שלדעתו יכול לעזור לאחרים אבל לא חושב ש'אי אפשר בלי שכל המדינה תדע על כך'.

הוא מפרסם על חברים ידידים למי ששייך, אבל יודע שהברכה תלויה במה שנקבע למעלה.

וכך – הוא פשוט ניצל ממי המבול.

וגם אלו (ואני בתוכם) שעדיין מחזיקים ביישומון הוואטסאפ ומקבלים שיתופי אין קץ, נדע ונפנים טוב טוב, כי יש דרכים להינצל מהמבול.

לפחות שעה ביום יש להיכנס ל'תיבה'. כפירושו של הבעל שם טוב – "תיבות התורה והתפילה", למצוא את הזמן לפתוח ספר וללמוד, להגיע לשיעור תורה או לצפות בשיעור באינטרנט, להתפלל אל הבורא מתוך סידור ובכוונה – ובו בזמן לסגור את הנייד ולהיות מנותקים מהעולם.

ובקרוב ממש נזכה לביאת משיח צדקנו בגאולה הקרובה, אז כדברי ישעיהו הנביא "כולם ידעו אותי" (את הבורא), לא יהיה צורך לשתף כי הכל יהיה גלוי וידוע, תיכף ומיד ממש!

שבת שלום ומבורך!

הרב יהודה גינזבורג