מנהיגות בחינוך • מיוחד

תוכן והגהה: הרב שלמה רייניץ, מומחה ביצירת משמעת בריאה ושיתוף פעולה בין הורים לילדים על פי שיטת חב"ד.

שאלה:

לאחרונה ביתי (גיל 6) לא דיברה אמת בכמה מקרים. מדובר במשהו שהיא יודעת שזה אסור ובכל זאת עשתה את זה ובנוסף היא גם שיקרה.

לדוגמה: אני לא מרשה שתלך לגן עם שיער פזור. באחד הימים, ראיתי שהיא הורידה את הגומיה ופריקה את הקוקו. כששאלתי אותה למה זה קרה, היא ענתה שהקוקו התפרק לה. זה ממש מרגיז.

דוגמה נוספת, באחד הימים היא רצתה ללכת לחברה, אך אמרתי לה שזה לא מסתדר. בסוף היום היא אמרה לאבא של החברה, "אמא אמרה שהיא מרשה לי לבוא אליכם".

ראיתי ששלחתם תשובה בעבר לגבי זה, אך השאלה שלי היא, איך אדע ממה נובע השקרים, האם זה מחוסר בהירות בכללים, או שאולי יש כללים נוקשים מדי ולכן היא צריכה לשקר?

מענה:

שקר של ילדים הוא אחד המצבים שנפגשים איתם תדיר. השקרים אמנם נמדדים מול מציאות  – כמו בדוגמאות שנכתבו לעיל – אך סך הכל הם די מופשטים, משום שאיננו יודעים באופן מוחלט שהילד התכוון לשקר.

ילדים חיים בעולם דמיוני.  הרבה פעמים, המציאות מתערבבת אצלם והרצון החזק לדבר מסוים נכנס לחוויית המציאות כאילו כך היה באמת.

עם זאת –  כאשר אנחנו רוצים לדעת כיצד לטפל בזה, עלינו לחזור שוב למקום של הכללים.

תחילה חשוב להקדים:

א] אל לנו להיסחף אחר הרגש (לכעוס או להטיח אשמה כלפיו). עלינו לשקול את הדברים בצורה מושכלת ובקור רוח.

ב] במצב בו אנחנו מגיעים לכלל רגש שלילי (כעס וכדומה), עדיף לא לפעול כלל, בפרט בסוגיה זו.

ג] אסור בשום אופן לומר לילד שהוא שקרן, משום שאז זה מעצים אצלו את ההזדהות עם השקר וזה גורם לפעולה הפוכה.

חשוב שנבין שגם לנו – המבוגרים – קשה להתמודד עם זה, בפרט שיש מצבים שגם על פי הלכה יש מקום   (ולפעמים אפילו מצוה) לשנות ולומר דבר שהוא לא אמת.

הילדה סך הכל לא רוצה בשקר כשלעצמו, אלא להימנע מהמצב הלא נעים או להרוויח משהו בשקר שלה.

כמו שראינו בדוגמאות לעיל; כדי להגיע לחברה שלה, היא היתה חייבת לומר לאבא של החברה, שאמא מרשה לה.

***

לאחר הקדמה זו, אפשר לגשת לעצם הטיפול החינוכי הנדרש:

למעשה, הילדים כל הזמן בודקים גבולות. הם רוצים לחוש עד כמה אנחנו מתכוונים באמת למה שאנחנו אומרים.

ולכן – כפי שכתבנו – עלינו לחזור שוב למקום של הכללים. העוצמה של הכללים הם בהתמדה שלהם!

צריך לקרוא לילדה ולשנן לה את הכלל שוב ושוב ולומר לה, 'שמה שהיא אמרה זה לא אמת, וזה לא בסדר מה שאמרה וחבל'.

(שימו לב, אנחנו לא אומרים שהיא לא דברה אמת, אלא מה שהיא אמרה, זה לא אמת)

לפעמים, עצם האמירה  – להציף ולהגדיר את הכלל – כבר עושה את פעולתו.

אם ראינו שהאמירה לא מספיקה, אז צריך לתת לה תגובה מוחשית קטנה (לדוגמה: שתשב עשר דקות במקום מסויים) כדי שהכלל יוטמע בילדה, ואז היא תבין שאבא ואמא מתכוונים ברצינות למה שהם אומרים.

במקרה שהיא רצתה להרוויח משהו מהשקר, צריך גם להעניש אותה לא בעונש חמור אלא רק בכדי שתרגיש הפסד.

הרגש ההפסד לא נמדד לפי המעשה שנעשה, אלא בהתאמה לגיל של הילדה ולאופי שלה;

נשקול היטיב, האם רק נמנע ממנה חלק ממה שרצתה או שנמנע ממנה לגמרי לאותה הזדמנות, או שנמנע ממנה לעוד פעם או פעמיים נוספות.

חשוב להיות מאוד זהירים ומחושבים בהטלת העונש שלא חלילה נחמיר לחינם שאז זה עלול לגרום נזק במקום תועלת. עדיף לטעות להקל מאשר לטעות להחמיר.

לסיום נזכור, שעיקר העבודה בחינוך הילדה להיות דוברת אמת היא,

לתפוס אותה ׳על חם׳ כאשר היא דוברת אמת, ואז להעצים אותה ולומר לה 'כמה ילדה טובה את, שהנך דוברת אמת' או לספר לה עד כמה יקר וחשוב להשם מי שדובר אמת ולסיים 'כמו שעשית היום שאמרת את האמת'.

בהצלחה רבה!

***

להצטרפות לקבוצה שקטה עם שאלות ותשובות בחינוך – לחצו כאן