לאף אחד אין זכות להתערב לשליח בפעילותו

הרב זושא פויזנר

בתקופה האחרונה מרבים לדבר על אחדות. חשוב לשים לב לכך שאחדות זו לא אחידות. אחדות פירושה – שאני סובל את השני, או במילים אחרות: אם יש שני שלוחים שגרים באותה עיר שלא מדברים אחד עם השני, האחדות תתבטא אצלם בכך שיתחילו לומר שלום אחד לשני. ואם אחד צריך לצאת לסידורים וכדו', השליח השני יכול לקחת את הילדים של השני כבייביסיטר – זו אחדות.

אחדות זה לא אומר שאני סובר כמוך, אלא אומר שאני סובל אותך – לא סובל איתך. לא צריך לסבול איתך, אלא שנהיה יחד. חילוקי דעות חייבים להיות, אבל מחלוקת אסור שתהיה.

חילוקי דעות מותר ואולי גם צריך שיהיו – אני סובר דעה כזו והשני אחרת, אבל אנחנו חיים בשלום יחד. אני לא צריך לרמוס אותך היות שאתה לא סובר כמוני, ולא צריך להיות מצב שאין שיתוף פעולה בינינו היות שאני לא סובר כמוך.

תלמידי רבי עקיבא אמרו, שהיות ולהבנתי אתה הולך נגד הרבי – אני לא יכול לשתף אתך פעולה. יש מישהו שבאמת חושב כך?! האם אותו אחד שחושב כך, עושה הכל לפי מה שהרבי אומר?!

למה אני לא רוצה אחדות?

הרבי עשה את הארגונים האחראיים אך ורק ברמה הארגונית, לא ברמה התוכנית. מבחינת תוכן – אם מישהו רוצה להיות משיחיסט או להיפך, אף ארגון לא יכול לומר לאף אחד לשנות את דעותיו, מכיון שהאחריות על השליח כלפי הקהל שהוא עובד אתו.

הרבי לא אמר שההתנהגות התוכנית של כל שליח בכל מקום צריכה להיות תחת הארגון הכללי.

מבחינה ארגונית – צריך לוודא שהניירות ינוהלו בצורה תקינה, שהכספים ינוהלו כדבעי ע"פ חוק – זו תפקידה של המסגרת וזה מה שהרבי רוצה, אבל ממש לא להתערב בתכנים.

כשעומד רב חשוב ומדבר על אחדות ועל הצורך לשמוע לו, אשלח אותו להתאחד עם רב אחר שאיתו הוא לא רוצה להתאחד, היות שהוא רוצה שקרוב משפחה שלו יהיה רב באותו מקום.

אני לא מסוגל לשמוע איך שמדברים כל כך יפה על אחדות כזו שנוגעת לשטחם של אחרים, תוך זהירות שחלילה שהאחדות תזיז זיז כלשהו בנוגע לתחומם של הדוברים עצמם.

זו הסיבה שאני אומר שאני לא רוצה אחדות, כי מפרשים את ה"אחדות" שהשני צריך לוותר על הדעות שלו ומתוך זה מתערבים בעבודתם של שלוחים אחרים.

היתה שיחת ועידה שהשתתפתי בה וביקשו ממני שאדבר על אחדות. אמרתי שאני לא צריך לדבר על אחדות, מכיון שאני לא מפורד מאף אחד. בעקבות זה מישהו שאל אותי, האם אני אומר שלום לכל אחד? אמרתי שכן. אבל הערתי, שהבעיה היא שיש כאלו שלא אומרים לי שלום…

לדבר על יידישקייט

מסופר על דרשן שהגיע לקהילה והתבקש לדבר, הוא החל לדבר על שמירת שבת, ניגש אליו הגבאי וביקש שלא ידבר על כך מאחר וישנם כמה מהנוכחים שאינם שומרי שבת כהלכתה והם עלולים להיפגע. החל הדרשן לדבר על הנחת תפילין, אך הגבאי ניגש אליו שוב והעיר שישנם בקהל כאלו שאינם מניחים תפילין כל יום חול, ולכן שלא ידבר על הנושא כי הם עלולים להיפגע. כך ניסה הדרשן את כוחו בנושאים נוספים, כאשר בכל פעם הגבאי מבקש ממנו שלא ידבר על כך כי ישנם כאלו שעלולים להיפגע. בסופו של דבר שאל הדרשן את הגבאי "על מה אתם רוצים שאדבר?" ענה לו הגבאי "תדבר על יידישקייט" (=יהדות)…

גם אם ב-99.99% הכל בסדר בינינו, ורק על 0.01% יש חילוקי דעות אם יש רבי, אוי לאחדות שכזו אם לא נדבר על כך!

האם עדיף לדבר על "יידישקייט" מלדבר על הדבר הכי חשוב?!

*

פורסם במגזין דרך המלך לחודש אייר.