ריענון נהיגה בדרך הישרה

1.

חלק גדול ממחציתו הראשון של השבוע ביליתי בבית הספר תיכון כלשהו בפתח תקווה, בקורס לריענון נהיגה. כן, אחרי אינספור התראות ואזהרות, שכהרגלי נדחו ונדחו, רק הסנקציות האכזריות של משרד הרישוי, הצליחו לגרום לי להירשם לקורס. כך, מצאתי את עצמי, חולק כיתה עם כשני תריסר נהגים ששליש מהם בני מיעוטים, (סלחו לי על הגזענות, אבל ההשוואה בין כמות הבני-דודים בקורס, ביחס למספרם באוכלוסייה, הזכיר לי את אחוז היהודים בחלוקת פרסי הנובל).

כמי שמתעניין באנשים ובמדעי ההתנהגות, תמהיל כזה של אנשים מבוגרים שמתאספים יחד לכמה ימים אינטנסיביים, תמיד מרתק. מה שגרם לכך שניצלתי חללים פנויים בשיעור, כמו חזרה על עניין יותר משלש פעמים, וויכוחי סרק בין התלמידים ודיונים פוליטיים, להתבוננות בחברים שלצידי וניסיון למפותם לטיפוסים, מקצועות, רקע חברתי ומצב כלכלי ועוד.

אז ככה, זה היה נראה פחות או יותר כמו כיתה רגילה בבית ספר, רק שהגיל הממוצע היה גבוה בשלושים או ארבעים שנה. היו את התלמידים החכמים, אלו שהבינו שאם הם כבר בסיטואציה, ושילמו על הקורס במיטב כספם, אז כבר עדיף להפיק ממנו את מירב התועלת. ללמוד תמיד אפשר בכל גיל, הסביר המורה בתחילת הקורס, והם עשו זאת בשקידה. הם ניסו להבין, שאלו, התעניינו בחוקים ובתקנות חדשות וניסו להפיק מהשעות הללו את המקסימום.

היו את התלמידים הרשעים, אלו שראו את כל הסיפור הזה כעונש נוראי והחליטו לגמול למערכת על כך. הם הפריעו ללא הפסקה, התפרצו ללא הרף, העירו, השפילו ועשו כל אשר ביכלתם להפריע למהלך התקין של השיעור.

והיו כמובן את התלמידים התמימים, או שאינם יודעים לשאול, שפשוט שתקו רוב הזמן, התעסקו במכשיר החכם שלהם, ישנו, או בהו במה שנראה כחוסר עניין, ואולי כהקשבה פאסיבית.

2.

למעשה, לא ממש למדנו דברים חדשים. אולי מעט מאוד. את רוב הדברים הכרנו פחות או יותר, אם מלימודי הנהיגה העיוניים או המעשיים, אם מניסיון או ידע כללי. מה שקרה בקורס, היה ריענון. חזרנו על דברים, חידדנו את החוקים, הנהלים, הסכנות. האמת, פתאום אני מוצא את עצמי מסתכל על דברים אחרת. כי ככה זה בחיים. ההרגל עושה את שלו, החומר נשחק, ואיתו התודעה ובעיקר המודעות.

חשבתי על זה, שהקורסים הללו הם למעשה אולי אחד ה'עונשים' השפויים ביותר בכלי האכיפה הקיימים, הלוואי ולכל שאר העבירות היו מארגנים קורסים כאלו לחינוך, ריענון והסברה של חומרת העבירות לא רק מבחינת חוק העונשין, אלא גם עבור העבריין והחברה שמסביב.

3.

אבל חשבתי, על עוד דבר שנוגע לנו כחסידי חב"ד. השבת, אנחנו מציינים את כ"ח ניסן ופרשת תזריע מצורע ביחד. בכ"ח ניסן, הרבי הטיל פצצה. 'הריני מוסר את העניין אליכם… עשו כל אשר ביכלתכם'.

אני זוכר את האסיפות שהתקיימו אז. כולם ישבו וטיכסו עיצה כפי שהרבי ביקש, וחשבו באמת מה לעשות וכיצד לעשות כדי להביא את משיח צדקינו בפועל ממש. הצעות ורעיונות עלו וירדו, חלקם אף הובאו בפני הרבי.

ואז הגיעה התשובה בפרשת תזריע מצורע, בה דיבר הרבי על לימוד ענייני גאולה ומשיח. הרבי הסביר שזו הדרך הישרה והקלה מבין כל דרכי התורה להביא את הגאולה.

אבל גם בזה, כמו בכל דבר, ישנה לעיתים שחיקה. הדרך מתארכת ומתארכת, והעייפות גוברת. לא צריך לחכות שמישהו ייקח לנו את הרישיון, כדי לרענן את הנהיגה בדרך הישרה להביא את הגאולה.

אז גם אם אנחנו חושבים שכולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה הזאת, וגם אנחנו באמת כאלו, מצווה עלינו לרענן. לפתוח ספרים, לשבת עם הילדים, עם המשפחה, עם חברותא, ללמוד שוב את הנושאים. מהרמב"ם, מהגמרא, מהמדרשים, ובמיוחד, כמו שאומר הרבי, בפנימיות התורה. וכל המרבה, הרי זה משובח.