ממתי ציינו הילולא לרבניות בליובאוויטש?

המענה של הרבי (כמצוין ביומן תשמ"א שהו"ל  חבר כיתתי וידידי ר' מנחם שיחי' ברוד) היה: "באם אפשרי יישאר עד ב' ניסן יום הכתרת כ"ק מו"ח אדמו"ר"… ע"כ לשון המענה. (וכמובן הרב ל. א. שיחי'  נשאר אצל הרבי).

ועתה הבה נתבונן: נשאל כל חבדני"ק: "מה זה ב' ניסן?" ומן הסתם נקבל מיד מענה "יום הילולא של הרבי הרש"ב"!

ומה הרבי כותב לאותו רב? "ב' ניסן יום הכתרת כ"ק מו"ח אדמו"ר"!

לגבי הרבי – כתלמיד וחסיד של הרבי הריי"ץ – ב' ניסן זה בעיקר תחילת הנשיאות של הרבי הריי"ץ! ולמי הרבי כותב מענה זה? לחסיד יקר שאביו הגה"ח ז"ל היה חסיד ומקושר וכו' להרבי הרש"ב – ואף על פי כן הרבי כותב את הענין כפי שהוא – בדור השביעי" – ב' ניסן זה בראש ובראשונה "יום הכתרת כ"ק מו"ח אדמו"ר"!

ללמדנו מה זה 'חסיד' מה זה 'התקשרות': בדור השביעי, המושג 'התקשרות' (שקיבל מימד עצום ע"י הרבי ונהפך לחלק בלתי נפרד מתורת החסידות), פירושו, שלגבי הדור הנוכחי – יום ההילולא של נשיא הדור הקודם, הוא בראש ובראשונה היום בו 'נתלו המאורות' של נשיא הדור הבא!

ובמילים פשוטות: הרבי מחנך אותנו, שמה זה יו"ד שבט? – יו"ד שבט לגבי דור השביעי, זהו בראש ובראשונה יום  תחילת הנשיאות של הרבי מה"מ!

והרבי לא סומך עלינו שנבין זאת לבד, משיחות בלתי מוגהות או ממענות קודש ורמזים כנ"ל… ועם כל הכבוד ל'שפיץ חב"ד', הרי הם לא במימדים מספיק גבוהים כפי שהרבי רוצה שיהיו… ולכן הרבי אומר זאת בחסידות במפורש (בספר דבר מלכות שיחת פר'  יתרו כ' שבט וליל ויום ב' פר' משפטים כ"ב שבט תשנ"ב, ובשיחות נוספות בסגנון דומה) שיו"ד שבט זהו היום בו "נתלו המאורות של דור השביעי"!

כ"ב שבט – פעמיים י"א שבט

האם מישהו מהקוראים את בית משיח, או אפילו מישהי מהקוראות יודע/ת בכלל את התאריך של הסתלקות–הילולא, של הרבנית של אדמו"ר הזקן, מרת סטערנא ע"ה? או תאריך ההסתלקות של רעיית הרבי הצמח צדק, הרבנית חיה מושקא ע"ה? (בלי לרוץ כעת לפתוח ספר 'ימי חב"ד ולעיין בו?…).

נכון אמנם שהרבי ערך התוועדות, ופעולות, והקמת מוסדות, על אימו הרבנית חנה ע"ה שהסתלקה בו' תשרי, ואנ"ש ונשי חב"ד מציינים זאת בהתוועדויות רבות וכו' – וזהו אכן מהחידושים של 'דור השביעי' בהם הרבי 'יצר' לא רק חַסִידִים, אלא גם חַסִידוֹת, ולא רק שְלוּחִים אלא גם שְלִיחוֹת וכו' – אבל בכל זאת, המעיין בשיחות הרבות בהן הרבי מגדיר את מהותו של יום כ"ב שבט, רואה שכאן הרבי נותן לזה התייחסות כמו של יום הילולא של רבותינו נשיאנו! ועל כך נשאלת השאלה: מדוע?

תאמרו שזה חידוש של הדור השביעי – כמו הרבה עניינים שהיו בסתר במסורת בית הרב והרבי גילה לנו?! אכן היה אפשרי  לכאורה כך לומר – אך לא כך מסביר הרבי מה"מ. הרבי מסביר (ובאריכות (!) בשיחה הנ"ל),  שמהות יום ההילולא של הרבנית כ"ב שבט – הוא היותו שתי פעמים י"א שבט (יום תחילת עיקר הנשיאות של הרבי).

ומה ענינה של יום הילולא זו? – מגלה לנו הרבי (עיבוד חופשי של השיחה הנ"ל):

הסתלקות ושלימות עבודתה של האישה שהיא מסמלת את נשי 'דור השביעי', שביום זה השלימה את עבודתה – והיות ודור זה הוא גלגול של יוצאי מצרים, ובדור יוצאי מצרים הרי  'בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים'  הרי גם בדור זה שהוא הוא הדור של הגאולה, הרי 'בזכות נשים צדקניות' של דור זה נזכה לגאולה!

וכאשר הרבנית חיה מושקא – הצדקנית של דור השביעי שהינו גלגול יוצאי מצרים – השלימה את עבודתה בכ"ב שבט, הרי ביום זה הושלם עבודת דור השביעי (!) ומתחיל להתקיים בפועל ממש העניין של 'בזכות נשים צדקניות נגאלים'…

ובשיחות נוספות משמע, בעומק יותר: הרבנית חיה מושקא ע"ה, שהיא בעצמה גילמה את 'תמצית' חידושו של דור השביעי, באומרה במשפט הספרים "הרבי והספרים שייכים לחסידים", דהיינו אין מושג של סיום והסתלקות נשיא הדור, אלא הרבי והספרים מאוחדים עם החסידים, וכפי שהחסידים קיימים כך בדיוק הרבי הוא נצחי!

– הנה היא היא האישה הצדקנית שמסמלת את עיקר חידושו של דור השביעי, וכאשר היא פעלה זאת בעולם (והביאה ל 'דידן נצח') והשלימה את תפקידה בכ"ב שבט – הרי התחילה כעת תקופה חדשה של זמן הגאולה!

אכן, לא ציינו הילולא כזו לרבניות בליובאוויטש, אך כעת מדובר על משהו אחר לגמרי: מדובר על  יום שמבטא סיום שלב האחרון בהכנת העולם לגאולה!

ביום זה, כ"ב שבט (שהינו פעמיים י"א), השלימו נשות דור השביעי (ועימם כל הדור) את עבודתן להכין את העולם לגאולה, וזהו הפירוש של ההסתלקות בכ"ב שבט! (בשיחה מבואר באריכות מה התחדש בכ"ב שבט בתוספת על י' וי"א שבט).

בנ"א ונ"ב – הרבי הגביה אותנו

נסיים בסיפור שמרומם את הנפש:

הרב יעקב יהודה העכט ע"ה היה מקושר בלב ונפש לרבי ועסק רבות בעניינים של הרבי. הוא מוכר לציבור אנ"ש והתמימים (גם לאלו שלא ראו אותו אישית), מהתמונות בהם רואים אותו מנחה את הכינוסי ילדים ב–770, וכן מתרגם לאנגלית את דברי הרבי בתהלוכת ל"ג בעומר במעמד ה'פאראד' וכו'.

שנה אחת (ומן הסתם יותר משנה אחת…) הרב העכט ניצב מול קשיים גדולים בארגון הפאראד, הן קשיים ארגוניים והן קשיים כספיים. הוא כתב על זה כמה פעמים לרבי עד כדי ביטויים של 'חוסר אונים' וכו' — והרבי בירכו ועודדו להמשיך, ואמר שבודאי יהיה בע"ה בהצלחה וכו'.

באותה שנה, כאשר הרבי סיים את שהותו במעמד הפאראד ולפני שפנה לחזור לחדרו הקדוש — שאל הרב העכט את הרבי: "האם הרבי מרוצה… ממה שהיה בתהלוכה"? והרבי ענה "מאד"! ואז הרבי פנה להרב העכט ושאל "מה עם המרה שחורה?" (שכוונת הרבי הייתה כמובן על המרה שחורה שבה היה הרב העכט לפני התהלוכה).

הרב העכט ענה לרבי: "דער רבי האט מיר ארויסגעשלעפט"

[= הרבי סחב אותי (מהמרה השחורה)].

ואז הרבי הרים את ידו הקדושה, ותיקן אותו: "אויפגעהויבן"

[= הגבהתי/רוממתי]!.

ובנוגע אלינו: זכינו ובשיחות תשנ"א נ"ב, הרבי לא רק סוחב ומוציא אותנו ממצב של גלות, אלא פשוט מגביה ו'מרומם' אותנו מעל הגלות! לנו נשאר רק לא לקלקל… ולחיות גאולה, וליצור מצב גאולתי — שאז ממילא אנו וכל העולם נכריז ונשיר:

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"