זכרונותי ממורי ורבי הרב מאיר צבי גרוזמן ע"ה

למדתי בישיבת תו"ת בכפר חב"ד בכיתתו של הרב גרוזמן לפני 52 שנה, בשנת תשכ"ה. זה לא היה 'מגיד שיעור' במובן הרגיל. כאלו יש הרבה. אלא אדם שתלמידיו אוהבים אותו, מעריצים אותו, ומתייחסים אליו במורא ובכבוד פנימיים, ולא מפני שהוא הר"מ שמלמד אותך.

ידענו, שכאשר ר' 'מונקע' נכנס לכיתה ומתחיל ללמד גמרא ומפרשים, הרי זה לאחר שכבר הספיק ללמוד חסידות ולהתפלל באריכות. ואם הרב דומה למלאך ה', תקבלו תורה מפיהו. השיעורים היו מאד עמוקים ומעניינים ונאמרו בריתחא דאורייתא (יש לי עדיין הרבה שיעורים שרשמתי מפיו באותה שנה).

עם כל עבודת ה' שלו, ועדינות נפשו, היה עושה עצמו כשור לעול, להבין כל סוגיא על בוריה, ולא היה "מוותר" לאף אחד מהאחרונים אם הבין שהפירוש אינו בדיוק כמו שכתבו. זכורני שפעם כשדחה בענווה את דברי "קצות החשן", שאלתי אותו, איך אפשר לדחות דבריו של גאון גדול שכזה. והוא ענה לי: ה"קצות" היה צריך לחבר חיבור על כל שו"ע חו"מ (חוץ משאר ספריו), ומן הנמנע שהיה מסוגל להתעכב הרבה על כל קטע. ואנו כשלומדים תורה, אין לנו שום מטרה לכתוב על כל השו"ע ומחוייבים להשקיע זמן ולהתעכב על כל דבר עד שמבינים היטב, ולהבין דוקא בשכלנו הדל. וא"כ אף שבדרך כלל כל דבריו של הקצות הם קילורין לעיניים, אבל לפעמים יש הוכחות לדחות את דבריו.

(ולימים מצאתי בזה דבר נפלא. שהקצות בסימן כח סק"ח, מבאר את שיטת הרמב"ם שתלמיד חכם צריך התראה, וכתב: "צריך להודיע גוף העונש, ולא סגי למה שהודיעו לת"ח שזה חלב (חי"ת צרויה, למ"ד בסגול). דאפשר כסבור שחלב אין בו מיתת בית דין, אע"ג דחבר הוא, שמא שכח. והוא חידוש שחדשה תורה בהתראה, להבחין בבירור בין שוגג למזיד". ודבריו פלא עצום ונורא, שהרי אין כלל מיתת בי"ד באכילת חלב, רק מלקות (רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"א). והרי טעותו זו של הקצות, היא גופא הוכחה לדבריו שכתב בתוך כדי דיבור, שתלמיד חכם יכול לשכוח ההלכה, ולכן צריך להתרותו. והראתי פלא זה בשנת תשנ"ט להגאון הרב מאיר מאזוז והתפעל מאד).

ועוד נקודה שזוכר אני מפן אחר באישיותו של הרב גרוזמן. שכמודרך של המשפיע הבלתי נשכח ר' שלמה חיים זצ"ל, היה ר' מונקע בימי בחרותו, חוזר כל הזמן בהליכתו ממקום למקום, ולפני השינה וכו', משניות ותניא בע"פ. ופעם כשדיבר איתי ר' שלמה חיים על ענין זה, והדגיש שצריך להשתדל שלא יהיו הפסקים של מחשבות אחרות באמצע, סיפר לי, שפעם אמר לו מונקע בתקופה שהתחיל לחנכו לעבודת ה', שאמש לא היה יכול להרדם על מיטתו, וחזר במחשבתו במשך שעה את כל המאמר "באתי לגני" תש"י, עד שנרדם. וסיפר לי הרשח"ק, שאמר למונקע "אם זה לקח לך שעה, סימן שארבעים דקות היו במחשבות בטלות. והורה לו לשבת עכשיו מולו ולחזור את המאמר בע"פ מתחילות עד סופו, ולקח לו עשרים דקות…". עד כי כך היה דורש הרשח"ק את ריכוז המחשבה! והרב מונקע היה כלי קבלה המתאים לדרישות אלו.

במשך למעלה מ-50 שנה, כל פעם שהייתי רואה אותו, הרי המחשבה הראשונה שלי היתה: "זוהי הדמות המסמלת יותר מכל, את הצפיות של רבותינו נשיאינו מהאברכים התמימים בדורנו, לעבודה פנימית" (ללא קשר ובנוסף לעבודת השליחות, שהחדיר בבניו שי', המצליחים בשליחותם כל אחד במקומו).

כשיצא לאור בס"ד "הרמב"ם השלם" חלק ראשון, הבאתי לו את הספר והבטיח לי שיבוא לאירוע שעשינו בירושלים. ואכן בא ונשא את דבריו בעידוד ובאהבה. הוא הרגיש לא טוב ולפני צאתו אמר לי: "האמן לי, שהגעתי אליך במסירת נפש"). מאז הקפדתי, שהראשון בארץ הקודש שמקבל את הכרכים החדשים, יהיה הרב גרוזמן. גם לפני כשבועיים, שלחתי לו את החלק החמישי החדש עם בני שי', ודברנו אח"כ בטלפון והודה לי מאד. ואחרי יומיים ראיתי את המודעה לומר תהלים, ונשברתי. חבל על דאבדין ולא משתכחים"