מלחמת המשיח-Nowים

1. חג החנוכה הוא מלשון "חינוך", והחינוך, כידוע, הינו עבודה קשה ומאומצת הנמשכת לאורך שנים. ומי לנו גדול ממחנך הדור ומנהיגו – הרבי מלך המשיח שליט"א, שעשור שנים בטרם זכינו ל"שנה שמלך המשיח נגלה בה" הקים את "צבאות השם" שיחנך ויכשיר את ילדי הדור הצעיר לקראת משימתם ושליחותם העתידית: הכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו.

כאשר ישא האומן את היונק – נשא הרבי את ילדי וילדות צבאות ה'. צעד אחר צעד, טורח הרבי בעצמו על חינוכם וגידולם. שימו לב כי להקמת בתי חב"ד, מוסדות וישיבות – שלח הרבי שלוחים, אך לחינוך ילדי וילדות צבאות ה' השקיע הרבי בעצמו שעות על גבי שעות של כינוסים, שיחות, עידודים וחלוקות מיוחדות. אינו דומה השומע מפי שליח לשמוע מפי המלך.

גם את סיסמת והמנון הצבא "ווי וואנט משיח נאו" קבע הרבי בעצמו, תוך הקדשת כמה וכמה שיחות להסבר מפורט ומדוקדק של משמעות מילותיו ואפילו לביאור (בשיחת ש"פ צו, שושן פורים תשמ"א) הטעם לשירת ההמנון דווקא בשפה האנגלית.

שיר הילדים השובב ממלחמת-צבעים של הקעמפים האמריקאים – הפך לשיר קדוש ונשגב, אחד מניגוני הרבי המושרים בקביעות בהתוועדויותיו (ובל"ג בעומר תשמ"ו, נכנס גם ל"ספר השיאים החסידי" כאשר הושר ברציפות למשך שעה וחצי, בעידוד הרבי). וזה עוד לא הכל: הידעתם כי הסטיקר "We want Moshiach now" של צבאות ה' – מודבק בכריכה הפנימית על סידורו הקדוש של הרבי שליט"א?…

2. אבל אם נראה לכם שהשיר הזה נכנס בטבעיות לפלייליסט החב"די המסורתי והתנגן שם כמובן מאליו, אז מן הסתם שעוד לא התעדכנתם בביטויים המבהילים מהתוועדות ש"פ משפטים תשד"מ, בה זועק הרבי על "השאננות והאדישות האוכלת כל חלקה טובה: הוא אמנם שומע את הדברים הנאמרים בהתוועדות, ומשתדל שלא להחסיר שום התוועדות . . ובנוגע לפועל – לא נגע ולא פגע!

ועד כדי כך – שבראותו שנכדו שר וצועק "ווי וואָנט משיח נאו", ובתמימות אמיתית – כדרכו של ילד קטן, הנה הנהגה זו נראית בעיניו "מוזרה"!…

בנוגע לעצמו – אינו מסוגל לפעול על עצמו לשיר "ווי וואנט משיח נאו", מכיוון שלאמיתתו של דבר קשה לו לומר שהוא אמנם ממתין ומצפה באמת לביאת משיח צדקנו – אדרבה: הוא חושש מזה… כיום הוא "אדם מכובד" וכו', ומי יודע מה יהיה כאשר יבוא משיח צדקנו . . כיצד יכול לצעוק "ווי וואנט משיח נאו" – בשעה שאינו מרגיש שהוא אכן "אוחז" בכך באמת!…

בשלמא בנוגע לאמונה בביאת המשיח – מאמין הוא באמונה שלימה ללא כל ספק וספק ספיקא שמשיח יבוא בכל יום – "אחכה לו בכל יום שיבוא, אבל מכאן ועד לרגש של צער על עניין הגלות, וציפייה אמיתית לביאת המשיח – הדרך רחוקה עדיין!… ולכן, כאשר רואה שישנם כאלו ששרים וצועקים "ווי וואנט משיח נאו" – הנה הנהגה זו נראית בעיניו "מוזרה"!… [והמילים "חסר קצת" בהנחת השיחה, מרמזים לנו על המשך חריף יותר…].

ואם כך נאלץ הרבי להתמודד עם המצקצקים ומעקמי האף 'מבית' – מקרב החסידים, אז תארו לעצמכם כיצד התקבל השיר הזה ב'חוצה'… בקרב הציבור החרדי, חולל השיר סערה ועורר התנגדות רבה בטענות ותואנות שונות על "דחיקת הקץ" וכדו'.

בבוקר כ"ה כסלו תשמ"א, התקיימה בשכונת בורו-פארק מסיבת חנוכה מרכזית לילדי בתי הספר החרדיים בניו יורק. במהלכה עלו לבמה מקהלות מבתי הספר השונים, כשכל מקהלה הופיעה עם שיר משלה.

כשעלתה אל הבמה מקהלת חיילי צבאות ה' של בית הספר החב"די בקראון-הייטס, היא פצחה כמובן בשירת ההמנון: "ווי וואנט משיח נאו!" [שיר שבאותה תקופה נחשב לקיצוני לא פחות מ"יחי אדוננו" בתנש"א…]

משסיימו הילדים את שירתם, עלה אל הבמה "איש חינוך חרדי" ממארגני הכינוס, שבאנגלית רהוטה הסביר לילדים שהשיר האחרון שהושמע הוא "שיר של חב"ד"… אבל אנחנו, לא מזדהים איתו והוא איננו מתאים לרוחה של היהדות החרדית, רחמנא ליצלן…

3. עוד באותו יום, כעבור כמה שעות – הגיעה תגובת הרמטכ"ל. אחרי תפילת מנחה ב-770, החל כינוס חנוכה לחיילי צבאות ה', שכמובן נפתח (כפי שנכתב גם בסעיף א' של השיחה המוגהת ממנו, שנדפסה בהוספות ללקו"ש חלק כ') באמירת י"ב הפסוקים ובשירת "ווי וואנט משיח נאו" אודותיה הקדיש הרבי חלק נרחב משיחתו בפני הילדים:

"המטרה והמשימה המיוחדת במלחמה [של "צבאות השם"] בזמננו היא – כפי שזה עתה הכרזתם והודעתם, ובקול גדול – "ווי וואָנט משיח נאַו", שאנחנו רוצים שמשיח יבוא עכשיו תיכף ומיד.

זוהי המשימה המיוחדת של הדור והתקופה שלנו, ובפרט בשנה זו – להביא את משיח "נאַו", תיכף ומיד. ולכן מכניסים עכשיו ל"צבאות השם" "חיילים" ("סאָלדזשער'ס") חדשים, צבא חדש – כדי למהר את קיום המשימה בפועל, כדלקמן".

כאן עבר הרבי להגיב על הדברים החמורים כנגד השיר, שנאמרו בפני הילדים באותו בוקר:

"זו תמיד היתה הבקשה והתביעה של יהודי – שמשיח יבוא מיד, במהרה, ולכן [בסרט ההקלטה אומר הרבי "דאס איז די גרעסטער וואנדר" (זהו פלא הכי גדול), אך בשיחה המוגהת נכתב:] אין מקום כלל שיהודי יאמר ח"ו, שהוא איננו רוצה, או איננו אוחז בזה, או שלא "ניחא" לו – שיכריזו ויבקשו "ווי וואָנט משיח נאַו"…

כל יהודי מתפלל ומבקש במילים ברורות בשמונה עשרה, כשעומד לפני הקב"ה עצמו – שאז הוא בודאי דובר אמת, וכאשר אומר להקב"ה עצמו מה הוא מבקש ממנו – ודאי שרוצה זאת באמת ולא מהשפה ולחוץ ("נאָר געזאָגט") ח"ו – "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שממש תיכף, באופן ד"מהרה", יצמח ויתגלה "צמח דוד עבדך", שזה הולך על משיח (ש"צמח שמו", כמובא בגמרא).

ויתירה מזו לאחמ"כ מוסיפים: "לישועתך [שהישועה מתבטאת ב"צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", כפי שאומרים לפנ"ז – "וקרנו (של משיח, "צמח דוד עבדך") תרום בישועתך"] קוינו כל היום" – כל היום הוא מקוה ומבקש שתהי' ה"ישועתך", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", [ודוקא ע"י אמירת כל־זה – תפלתו היא תפלה שלימה, כפי שאנשי כנסת הגדולה תקנוה].

אפילו לאחר שהתפלל תפלת שמונה־עשרה בשחרית, וביקש אז "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", הנה באם עכשיו,באותו יום, הגיע הזמן דתפלת מנחה ומשיח עוד לא הגיע – אזי מכיון ש"לישועתך קוינו כל היום" – הוא מקוה ומבקש שוב גם בזמן מנחה: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שמשיח יבוא "מהרה", "נאַו".

ואם ח"ו ה"מהרה" התעכב עוד כמה שעות – אזי "לישועתך קוינו כל היום" – הוא תובע זאת עוד פעם באותו יום בתפלת ערבית. "כל היום" מבקשים ותובעים מהקב"ה, כפי שילד מבקש מאביו שבשמים שימלא את מבוקשו – "ווי וואָנט משיח נאַו", "מהרה".

מבקשים ממנו בתפלת שחרית, בבוקר, שיהי' "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"; ואם ח"ו משיח לא בא עד הזמן דתפלת מנחה באותו יום, הוא איננו מסתפק בזה שבתפלת שחרית הוא כבר ביקש זאת, אלא מבקש שוב בתפלת מנחה, בזמן דמנחה; ובאם ח"ו משיח לא הגיע עד לזמן דתפלת ערבית, הוא שוב מבקש זאת.

ומקוה לזה "כל היום" (לא רק בשעת התפילה): אע"פ שמתפללים (במשך השבוע) רק שלש פעמים ביום, ובמשך היום ישנן שעות נוספות שאז אינו אומר את המילים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כו'" – הרי זה רק שאינו אומרמילים אלו משך כל היום;

אבל כיון שכל יהודי בתפלתו, כשעומד לפני הקב"ה ואומר לו את האמת – תובע שמשיח יבוא "מהרה", "נאַו", ותובע זאת ומקוה "כל היום" – אזי התקוה שלו שמשיח יבוא "נאַו", היא כל היום; וכל היום הוא מקוה שהקב"ה ימלא את תפלתו שיהי' "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"..

4. כך מחנך הרבי את חייליו, בצורה הברורה, הישירה והמפורשת ביותר. הרבי לא נרתע מלהביע דעה תקיפה ונחרצת בנושא שכביכול "שנוי במחלוקת פנים-חרדית" (או פנים-חב"דית…), להיפך: הרבי נזעק מיד באותו יום להגיב ולהשיב מנה אחת אפיים על דברי הבלע המחוצפים כנגד ה' ומשיחו.

חסידים זיינען קלוג [חסידים הינם פיקחים] ובהחלט אפשר לסמוך עליהם שיידעו להסיק בעצמם את המסקנות המתבקשות הנוגעות לדילמות הניצבות בפנינו כיום, בחינוכם וגידולם של חיילי צבאות ה' ובהכשרתם למלחמה העכשווית.

כבני-דמותם, החשמונאים, בימים ההם – ברור למשיח-Nowים בזמן הזה, כי "כאשר מתתיהו אומר "מי לה' אלי" ומצווה ללכת למלחמה, הרי כשמתתיהו מצווה – לא שואלים שאלות! אפילו אם זה לא מובן על פי שכל, ואפילו ע"פ שכל דקדושה…" (משיחת שבת חנוכה תשל"ו).

וניצחונם כבר מובטח. כפי שהובטח אז, כ"שהיו מועטים – י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות" (פרש"י דברים לג, יא) ובכל זאת "עשו פעולה בדרכי הטבע (מלחמה) בכדי לנצח את היונים, הגם שע"פ טבע אין מקום שחלשים ומעטים ינצחו גיבורים ורבים . . כי היה מונח אצלם (אפגעלייגט) שגם הטבע [דעולם הזה התחתון שהקליפות גוברים בו. ואפילו כשהעולם הוא במצב כזה שהמנגדים הם גיבורים ורבים], הוא אלוקות" (ביאור הרבי במאמר 'להבין עניין נרות חנוכה' (מלוקט ו', קונטרס חנוכה תשנ"ב).

כן תהיה לנו בקרוב ממש, בניצחון חיילי צבאות ה', בגאולה האמיתית והשלימה – נאו!

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628