נחשפה הדרך לאוצר • טור אישי – הכנה לי' שבט

בימי ההכנה לי' שבט, מתחדדת ההבנה שהצעד הראשון לגשת ליום זה, הוא לימוד מאמרי 'באתי לגני'. במאמרים אלו מוסבר שמטרת בריאת העולם היא להחזיר את השכינה לעולם הזה, שזה היה מקומה הטבעי, 'עיקר שכינה בתחתונים הייתה'. הדרך לכך ניתנה לנו באמצעות ה'אוצר' – הכוחות הנעלים ביותר שהקדוש ברוך הוא הפקיד בידי 'פקידי החיל', רבותינו נשיאינו, כדי שכל אחד מאיתנו, 'אנשי החיל', יוכל להילחם את מלחמת ה' ולנצח.

הכלי המרכזי לכך הוא עבודת ה' באופן של 'אתכפיא' ו'אתהפכא'. מה המשמעות של זה? 'אתכפיא' מבטאת את תנועת היראה: האדם מתגבר על נטיותיו ותאוותיו, לא מתוך דיכוי אלא מתוך הבנה עמוקה שהרוחניות היא עיקר חייו. לאחר לימוד והתבוננות באמת האלוקית, ובעקבות הפנמת הדברים בארכיות התפילה, הוא חש באופן טבעי שתאווה מסוימת אינה מתאימה לו, ולכן הוא עוצר את עצמו. זהו ניצחון פנימי של יראת שמים.

'אתהפכא', לעומת זאת, מבטאת את אהבת ה': לא רק התגברות על התאווה, אלא שינוי פנימי – הפניית המשיכה מהגשמי אל הרוחני. באמצעות התבוננות מתמדת ועמוקה בעבודת התפילה מתוך חיות, האדם מצליח להפוך את נטיית ליבו ולהימשך אל האלוקות עצמה (וכפי שמדגיש הרבי, שעיקר ה'אתכפיא' היא זו שמביאה ל'אתהפכא'). שורש שתי העבודות אחד הוא – התבוננות בחסידות באריכות התפילה – אלא שההבדל להיכן הוא מכוון את משמעות ההתבוננות: ליראה או לאהבה.

כאשר יהודי משקיע בהתבוננות בעבודת התפילה, כפי שזה מתבטא ב'אתכפיא' ו'אתהפכא', הוא מקבל 'אוצר' של כוחות מופלאים להצליח בזה מהדרגות הכי נפלאות של ה' ('אור אין סוף למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית'). וכמובן שזה רק בכוח ההתקשרות והביטול המוחלט ל'פקידי החיל' שהם רבותינו נשיאנו, שהם אלו שמעבירים לנו את האוצר הגדול מה'. וצריך לדעת שעיקר עניין 'דירה בתחתונים' והעבודה בזמן הגלות, הוא עבודת האדם בעבודת התפילה. זה העיקר שמביא לגאולה!

זהו עיקר עניין 'דירה בתחתונים' בזמן הגלות – עבודת האדם בתפילה המביאה לשינוי פנימי. זו העבודה שמקרבת את הגאולה. אמנם יש צורך שגם אור זה יחדור 'בחלקו בעולם' – בהשפעה בעולם ב'הפצה' – אך הרבי מדגיש שהעיקר הוא עבודת האדם עצמו. הדרך לקבל את האוצר ולהביא את הגאולה השלימה, היא בעיקר באמצעות 'אתכפיא' ו'אתהפכא'.