יכול להיות שהבעיה של הילד שלנו בחדר אוכל?

הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת itt, מפתח מודל גשר להצלחה – לתקשורת בין־אישית בונה להורים וצוותי חינוך

למחרת זאת חנוכה התקשר אלי אבא לבחור.

"הבן שלי לומד באחת מישיבות הקטנות הטובות. הוא כבר אירגן את המזוודה, אבל לא יוצא. לא מראה סימנים ליציאה. מה אני יכול לעשות?" האבא נשמע אובד עצות.

שאלתי אם הבן שיתף אותו בקשיים בישיבה. לטענתו – לא. חברתית טוב לו, לימודית טוב לו, והוא עושה חיל.

"ניסית לבדוק איתו?" שאלתי. האבא סיפר שכן, הילד לא מנדב יותר מדי. אבל נראה שמשהו מציק לו.

נתתי לו הכוונה וכלים איך לשבת עם הבן לשיחה פתוחה. אחרי שעה הוא התקשר שוב.

בשיחה הילד שיתף: הלימודים בסדר, אבל לעיתים הוא יושב בסדרים ובשיעורים רעב, וכך גם הולך לישון רעב.

הבטחתי לו לטפל בזה מול ההנהלה, והוא יצא לישיבה רגוע ובטוח.

בפרשת ויגש שקראנו השבת התורה מספרת על המפגש בין יהודה ליוסף, ואחר כך על דברי הניחומים של יוסף לאחיו: "לא אתם שלחתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם… ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו…לחם לפי הטף".

בתהילים (פ', ב') נאמר: "נהג כצאן יוסף". רש״י מפרש שכל ישראל נקראים על שם יוסף, לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב.

שואל הרבי: מה היה כל כך משמעותי בפרק הזמן הקצר של פרנסה וכלכלה בגלות מצרים, עד שעם ישראל כולו נקרא לדורות על שמו של יוסף?

ומבאר: רעב הוא מצב של גלות – חוסר. ומי שנתן ליהודי את היכולת להחזיק מעמד ולהישאר מחובר לה' גם בזמן של חוסר, זה יוסף, שדאג לכלכלם בלחם לפי צורכו של כל אחד ואחד.

המגיד ממעזריטש הזהיר את בנו, המלאך, שיזהר בבריאות גופו ולא יסגף עצמו, כי כאשר נעשה נקב קטן בגוף – 'נעשה חור גדול בנשמה.

לפני 22 שנה, כשיצאנו לשליחות וחיפשנו בית, סיפרתי לאשתי חוויה שלי כבחור.

"בהתוועדות בכינוס השלוחים דיברו שלוחים שפעלו זמן מה באחת ממדינות דרום אמריקה, כהכנה להבאת שליח קבוע.

ר׳ משה קוטלארסקי הגיע לפגוש את ראשי הקהל, והדרישה מהם הייתה: בית לשלוחים עם מטבח גדול ומרווח.

ההסבר היה ברור. הצלחה בשליחות מתחילה דרך האוכל, והבית צריך להיות נעים, מזמין, ומתאים לשליחה שנמצאת זמן רב במטבח.

שליח ותיק נתן לי עצה לפיה אני פועל עד היום: "הבעש״ט דאג ליהודי קודם לגשמיות – לאוכל טוב. אחר כך הרוחניות כבר הגיעה".

מהקליניקה אני יכול להעיד: פעמים רבות פגשתי בעיות אצל בחורים בישיבות, שהשורש שלהן היה מחסור באוכל, או אוכל שלא משביע בחור ממנו מצפים לשקוד על תלמודו.

וכשזה טופל – הרבה דברים הסתדרו.

בפעם הבאה שאתם מתקשרים למשגיח/מגיד שיעור/משפיע, אפשר לשאול האם הילד נראה שבע.

אפשר גם להוסיף את המספר של אחראי מטבח לרשימת אנשי הקשר תבדקו את זה. זה חשוב.

ואם אנחנו כבר בחודש טבת, ואתם כאנשי צוות רואים ירידה או חלישות אצל תלמיד, לפני שמדברים על ירידה רוחנית – תבדקו אם הוא שבע מספיק.

ואם הוא ישן ופספס ארוחת בוקר – תבדקו למה זה קרה.

אפשר גם להיזכר: אולי הבחור כבר התלונן בעבר, ומשום מה זה נשמע לנו, כאנשי רוח, שלא מתאים לבחור חסידי להתעסק יותר מדי באוכל.

תרוויחו מזה שני דברים: האחד – הבחור יקבל יחס שלא ציפה לו. השני – אם שאלתם בכנות, רכשתם את ליבו.

זִכרו: בפרשה שלנו יהודה נשלח להכין את בית המדרש – המקום ממנו תצא הוראה.

אבל מי שנתן את הכוח להידבק בקב״ה גם בגלות, ועל שמו נקראו בני ישראל – זה יוסף, שהאכילם בזמן רעב.

רוצים שינוי? תנסו. תפעלו. תצליחו – באחריות.